תקסט. שלא להונות עבד הבורח אלינו מחוצה לארץ - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שנמנענו שלא להונות העבד הבורח אלינו מחוצה לארץ, ועל זה נאמר
(דברים כג יז) עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר בטוב לו לא תוננו.
ולשון ספרי: לא תוננו זו אונאת דברים, כלומר שלא נחרפהו ונבזהו בדברים, וכל שכן במעשה.
מה שכתבתי בלאו דאונאת הגר בסדר משפטים
(מצוה סג), כי טעם שניהם שוה. ועל כן האל ברוך הוא, כמו שהוסיף לאו באונאת הגר לחולשת נפשו, בהיותו נוכרי בתוך העם, כמו כן הוסיף לאו באונאת העבד, שהוא יותר חלוש הנפש ונבזה מן הגר. שלא תאמר זהו עבד ואין עליו קפידאו ולא עלינו ממנו חטא מאונאת דברים.
וידענו בברור שזה העבד והגר שהוזהרנו מלהונות אותם אפילו בדברים, שניהם קבלו התורה על עצמם, כלומר שגר זה הוא גר צדק, והעבד הוא עבד שמל וטבל לשם עבדות. ושם באונאת הגר וכמו כן בלאו אונאת החבר ישראל בסדר בהר סיני
(מצוה שלח) כתבתי מעט בדיני אונאת דברים ובאונאת ממון.
שלא להונות העבד שברח מאדוניו לארץ הקדושה בזכרים ונקבות בכל זמן. והעובר על זה ואונה אותו, בין בדברים בין בממון, עבר על לאו זה, ואין בו מלקות, לפי שאפשר לעבר עליו מבלי עשית מעשה.
המצווה בכל הספרים
