תקעא. שלא להקריב אתנן זונה ומחיר כלב - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שנמנענו מהקריב אתנן זונה ומחיר כלב לגבי מזבח, ועל זה נאמר
(דברים כג יט) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה’ אלהיך.
לפי שהקורבן הוא בא לטהר מחשבת האדם ולהכשיר מעשהו בכוח הפעלה ההיא, וכמו שכתבתי בסדר ויקחו לי תרומה במצוה צ"ה.
ובהיות קרבנו בא מאתנן זונה, שהיא עבירה מטונפת, שמא יחשוב בעת קרבנו באותו עניין רע, ויפגל מחשבתו באותה המחשבה הרעה והבזויה. וגם כן מחיר הכלב מטעם זה, כי הקורבן יביא האדם לכפרה על נפשו, וכעניין שקרבנו נשחט ונתח לנתחים, ראוי לו לבעל הקורבן לחשוב, שהיה ראוי לעשות לו כן בגופו על דבר חטאו, אם לא שחסד ה’ יתברך היה עליו לקח ממנו כופר קצת ממונו. ועם הפעולה הזאת ראוי לו שירכך לבבו ויתרכך נפשו על חטאיה, עד שתשוב ותנחם על מה שעשתה ותסכים לבל תוסיף לחטוא עוד, וכמו שכתבתי במקומו בעניין הקרבנות ובסדר הנזכר.
והכלבים ידוע שהן עזי נפש, ושמא מתוך חשבו בהם ובטבען החזק, תחזק נפשו ויקשה עורפו מהינחם על חטאיו כאשר ראוי לו.
ואם אמנה, בני, שאלו דברי ילדות הן עמם תתעורר, וטעם זקנים תקח.
מה שאמרו זכרונם לברכה, שהאתנן הוא האומר לאשה הא לך דבר זה בשכרך, ואחד זונה גויה או שפחה או ישראלית שהיא ערוה עליו, או מחייבי לאוין - אתננה אסור. וכן אתנן הזכור בכלל אתנן זונה הוא, אבל אתנן אשתו נידה אינו באיסור אתנן.
והפוסק
(רמב''ם שם י''א) עם הזונה לתת לה טלה אחד, אם נתן לה אחר כך אפילו אלף טלאים, כולן אסורין משום אתנן.
אין אסור
(רמב''ם שם הל' יד טו) משום אתנן ומחיר אלא גופן, לפיכך אין האיסור חל אלא על דבר הראוי לקרב על גבי המזבח. והנותן לה בהמת קודשים במתנה לא נאסרה, שכבר קדם וזכה בה הקדש.
ואיזהו מחיר כלב
? זה האומר הא לך טלה זה תחת כלב זה, ואפילו נתן לו כמה טלאים תחת כלב אחד כולן אסורין.
ויתר פרטיה מבוארין בפרק ששי ממסכת תמורה
[הלכות איסורי מזבח פ''א].
והעובר על זה והקריב אתנן זונה או מחיר כלב עם היות הקורבן פסול חייב, המקריב מלקות כדין מקריב בעל מום, כמו שבארנו בסדר אמר אל הכהנים.
ו
הרמב’’ן זכרונו לברכה, יחשב אתנן זונה ומחיר כלב לשני לאוין במנינן במצות.
המצווה בכל הספרים
