תקצא. שלא למשכן בגד אלמנה - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שנמנענו מלמשכן את האלמנות, שנאמר ולא תחבול בגד אלמנה. ולשון המשנה
(ב''מ קטו א), אלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה.
שחס ה’ על בריותיו ורצה לזכותנו לקנות בנפשנו מידת החמלה, וצונו שנרחם על האלמנה, שלבבה שבור ודואג שלא למשכנה, וכל דרכי התורה נעם, ונתיבותיה שלום.
מה שאמרו זכרונם לברכה שאין ממשכנין אותה לא על פי עצמו ולא על פי בית דין, כלומר בשום צד אין מצערין אותה למשכנה, שנאמר ולא תחבל בגד אלמנה.
ויתר פרטיה מבוארין בפרק תשיעי מבבא מציעא.
והעובר על זה וחבל בגדיה או כליה או שום דבר מכל אשר לה שלא בשעת הלואה, מחזירין אותו בזה ממנו אליה בעל כרחו. ואם תודה לו החוב בית דין מכריחין אותה לשלם מה שהיא חייבת. ואם תכפור תשבע ותפטר. ואם אבד המשכון או שנשרף קודם שיחזירנו חייב מלקות, כן כתב
הרמב''ם זכרונו לברכה.
ובודאי יקבל אותו בעל החוב בפרעון חובו, ואם כן אני תמה היאך הוא לוקה ומשלם.
המצווה בכל הספרים