מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



תקצה. שלא להוסיף להכותו - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שנמנע הדין מהכות החוטא הכאות גדולות.

וביאור זה העניין, כך הוא, שכל המחיב מלקות תכלית מה שילקה ארבעים הכאות חסר אחת, כמו שבאה בקבלה. ולא יכה לשום אדם עד שישער ההכאה שתהיה כפי יכולת המכה ושניו ומזגו וצורת גופו, ואם יכול לסבול הכאת גבול העונש כולו יכה, ואם לא יוכל לסבלו כולו, יכה כפי יכולתו. ואין פחות משלוש הכאות לעולם. ותכלית חשבון מנין המכות לעולם ארבעים חסר אחת, כמו שאמרנו. ובאה המניעה מהוסיף להכותו אפילו הכאה אחת על המנין הזה או על מה שישער השופט שיסבלהו, ועל כל זה נאמר (דברים כה ג) ''לא יוסיף'', וכן אמרו בספרי אם הוסיף עובר בלא תעשה, אין לי אלא שמוסיף על הארבעים, מנין על כל אימד ואימד שאמדוהו בית דין? תלמוד לומר לא יוסיף, פן יוסיף.

וחכמים הם חסרו אחת מהארבעים לגדר לאו ד''לא יוסיף'', כן כתב הרמב''ם זכרונו לברכה (סנהדרין יז, א), והוא תמה לפי הגמרא.
וזה הלאו היא אזהרה מהכות כל איש מישראל: ואם החוטא זה אנו מוזהרים עליו שלא להכותו, שאר כל אדם לא כל שכן. וחכמים זכרונם לברכה מנעו אותנו אפילו מלרמז להכות, אמרו (שם נח, ב) כל המגביה ידו על חברו להכותו נקרא רשע, שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך.

שורש מצוה זו
נגלה הוא לכל, שאינו בדין ואינו ראוי להכות בריה, כי אם כדי רשעתו ליסרו על פי בית דין.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, כשאומדין את החוטא כמה מכות הוא יכול לסבול אין אומדין אותו אלא במכות הראויות להשתלש, אמדוהו שהוא יכל לקבל עשרים אין אומרין ילקה אחת ועשרים שהן משולשות, אלא ילקה שמונה עשרה. ומי שאמדוהו ללקות וכשהתחילו להלקות נתקלקל ברעי או במי רגלים, אין מלקין אותו יותר, שנאמר (דברים כה ג) ונקלה אחיך לעיניך מכיון שנקלה נפטר. נפסקה הרצועה קודם שגמרו להלקותו, ואפילו במכה הראשונה, פטור. כפתוהו על העמוד וניתק המיתרים בכוחו וברח - פטור.
כל מי שחטא ולקה חוזר לכשרותו, שנאמר ונקלה אחיך, כיון שנקלה אחיך הוא. ואף כל מחיבי כריתות שלקו אמרו זכרונם לברכה (מכות כג א) שנפטר מידי כריתתן.
ויתר פרטי המצוה, מבוארין במסכת מכות [פרק שלישי].

ונוהג איסור זה לעניין שלא להכות אחד מישראל
בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, אבל לעניין איסור המוסיף במלקות אינו נוהג אותו העניין אלא בזמן ישוב הארץ, שהיה לנו בית דין הראויין להלקות.
והעובר (רמב''ם שם יב) על זה והכה ישראל הכאה גדולה שיתחיב לו עליה תשלומין של פרוטה או יותר, אינו מתחייב מלקות, לפי שהוא לאו שנתן לתשלומין, וקימא לן אין אדם לוקה ומשלם. ואם הכהו מכה קטנה שאין מתחייב עליה שוה פרוטה או יותר, חייב עליה מלקות. ואומר אני שראוי לומר דין זה חדוש הוא שחדשה התורה.

המצווה בכל הספרים