מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



ס. מצות בית דין לדון בדין השואל - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

לדון בדין השואל, כלומר אדם ששאל מחברו שום חפץ או בהמה. והשאילה היא בלא שכר כלל, אלא שנתחסד עמו לעשות לו טובה זו.
ואחר כך אם נפל מחלוקת ביניהם על הדבר, שנדון ביניהם הדין שנאמר על זה, כמו שכתוב בפרשה זו (שמות כב יג) וכי ישאל איש מעם רעהו וגו'. ובדין השואל חייבה התורה אפילו האונסין, לפי שבאחריותו היא אחר ששאלה, ולא הוציא עליה דבר משלו, והרי זה כעין לוה מעות, שאם נאנסו ממנו לא יפטר מן המלוה בטענת אונס.

ועל עניין שאילה בבעלים שפטור, נוכל לומר לפי הפשט שהתורה לא חייבה השואל אחר שבעל הכלי או הבהמה עמו, דמכיון שהוא שם, ישמור הוא את שלו. ואף על פי שהשואל פטור אף לאחר שהלכו הבעלים, מכיון שהיו שם בשעת שאילה, אפשר לתרץ בזה שלא רצתה התורה לתת הדברים לשיעורין, ולומר אם ישהו שם הבעלים הרבה יהא פטור השואל ואם מעט יהא חייב, וצותה התורה דרך כלל, דכל שהבעלים שם בשעת שאילה, יהא פטור.
וזהו הטעם שאמרו זכרונם לברכה (ב''מ צה, ב) שאם היה עמו בשעת שאילה אף על פי שלא היה עמו בשעת שבורה ומתה, פטור. אבל היה עמו בשעת שבורה ומתה, ולא היה עמו בשעת שאילה - חייב, כי בתחלת המעשה העניין תלוי. וזה הטעם בעצמו מספיק לנו בשכירות הבעלים שגם כן פטור.

דיני המצוה
מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ב''מ צו, ב) שאם מתה הבהמה מחמת מלאכה, וכן אם נשבר הכלי מחמת המלאכה, שפטור. ואם שינה מן הדרך שצווהו הבעלים, אפילו מתה מחמת המלאכה שחייב. ואם (שם פג, א) הוליכה במקום שהרואים מצויים, חייב להביא ראיה על טענתו שטען שמחמת מלאכה מתה. וכשמשלם מי שחייב לשלם, שמין (שם צז, א) לו תשלומין כמו בנזקין. ושחייב השואל במזונותיה משמשכה (כתובות לד, ב) עד סוף השאלה.
ודין הניח להם אביהם פרה שאולה ומתה.
ודין האומר לחברו השאילני דבר פלוני בטובתך (ב''מ קג, א) שמשתמש בו לעולם ומחזיר לו שבריו. והשואל סתם, לכמה זמן משמע. והחילוק שיש בדברים רבים בעניין זה, ואי זה רב נשאל לתלמידיו (שם צז, א) ואי זהו שהם שאולים לו,
ודין האומר לשלוחו צא והשאל עם פרתי, והשואל מן האשה ונשאל לבעלה, או השואל מאשתו, ושותפין ששאלו זה מזה או מאחר, ונשאל לאחד מהם, ודיני השואל פרה ושלחה המשאיל במצות השואל או שלא במצותו.
ומה שאמרו שאין השואל רשאי להשאיל.
ויתר פרטיה, מבוארים במציעא פרק שמיני, ובשבועות גם כן פרק שמיני [ח''ה ש''מ עד שמ''ו].

ונוהגת בזכרים, שעליהם לעשות דין.
ובית דין העובד עליה ולא דן, ביטל עשה.

המצווה בכל הספרים