המצווה הקע"ז ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

הציווי שנצטוו הדינים להשוות בין בעלי הדין ולתת לכל אחד מהם לומר דבריו
בין שמאריך ובין שמקצר,

והוא אומרו:

"בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא יט, טו).

ובא הפירוש בספרא:

"שלא יהא אחד מדבר כל צרכו, ואחד אומר לו: קצר דבריך".

זהו אחד העניינים שכוללם ציווי זה. ויש בו עוד: שכל אדם מצווה לדון דין תורה אם הוא בקי בכך ובעלי הדין התחילו לטעון לפניו.
ובפירוש אמרו:

"אחד דן את חברו דבר תורה, שנאמר: בצדק תשפוט עמיתך".

ויש בו עוד: שחייב אדם לדון את חברו לכף זכות ולא יפרש מעשיו ודבריו אלא לטוב ולחסד.

וכבר נתבארו כוונות ציווי זה במקומות מפוזרים בתלמוד.

רלה. מצוה שישפוט בצדק - ספר החינוך

לשפוט בצדק, שנאמר (ויקרא יט טו) בצדק תשפט עמיתך, ובא הפירוש שנצטוו הדיינין להשוות בעלי הריב, כלומר, שלא יכבד הדיין אחד מבעלי הדין יותר מן האחר.
וכן אמרו בספרא (קדושים ד ד) שלא יהא אחד מדבר כל צרכו, ואחד אומר לו קצר דבריך. וכן בפרק שבועת העדות (שבועות ל א): תנו רבנן בצדק תשפוט עמיתך, שלא יהא אחד עומד ואחד יושב, אחד מדבר כל צורכו ואחד אומר לו קצר דבריך.

וכן בכלל מצוה זו, שכל איש שהוא חכם בדיני התורה וישר בדרכיו, שהוא מצווה שידין דין תורה בין בעלי הריב אם יש כוח בידו, ואפילו יחיד יכול לדון מדין תורה, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין ג, א) אחד דן את חבירו דין תורה, שנאמר בצדק תשפט עמיתך. וחכמים הזהירו (אבות ד ח), שלא יהא אדם דן יחידי.
ועוד יש בכלל מצוה זו, שראוי לכל אדם לדון את חברו לכף זכות, ולא יפרש מעשיו ודבריו אלא לטוב.

שורש המצווה נגלה הוא
כי בהשויית הדין יתישב העולם, ואם יכבד הדיין את האחד מבעלי הדין על האחר, יפחד בעל הריב מלהגיד כל טענותיו לפניו, ומתוך כך יצא המשפט מעוקל.
ובמה שאמרנו שמצוה על החכם בדברי תורה והוא איש ישר לדון בין החולקים, שזהו בכלל המצוה, כמו כן, גם בזה תועלת, כי החכם והישר, ידין דין אמת. ואם הוא היודע לא ירצה לשפוט, ישפטום שאר בני אדם שאינם חכמים, ויטו הדין על האחד מבעלי הדין בלי ידיעה.
גם במה שאמרנו שכל אדם חייב לדון חברו לכף זכות, שהוא בכלל המצוה, יהיה סיבה להיות בין אנשים שלום ורעות, ונמצא שעיקר כל כוונת המצוה להועיל בישוב בני אדם עם יושר הדין, ולתת ביניהם שלום עם סילוק החשד איש באיש.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (שבועות לא א) ששני בעלי דין שהיה האחד לבוש בגדים יקרים והשני בגדים בלוים, אומרים למכובד הלבישהו כמותך, או לבש כמותו ואחר כך נדין ביניכם, כדי שתהיו שוין. ועכשו בזמננו לא ראינו בית דין שעשה כן.
ועוד אמרו זכרונם לברכה (רמב''ם סנהדרין כא ג) שמצוה להושיבם בשוה, ולא האחד למעלה מחברו או האחד בישיבה והאחר בעמידה, רק בתלמיד חכם ועם הארץ שאמרו בהם מושיבין החכם, ואומרים לעם הארץ שב, ואם לא ישב אין מקפידין על כך (שם ה''ד).
ואמרו זכרונם לברכה (שם ה''ו) שאם באו לפניך הרבה דינין, ויש ביניהן דין יתום ואלמנה, שמצוה להקדימן, שנאמר (ישעיהו א יז) שפטו יתום ריבו אלמנה. כלומר, שבדינם נצטוינו לזרז יותר מבדין אחרים.
וכן אמרו זכרונם לברכה (כתובות קה ב), שדין תלמיד חכם קודם לדין עם הארץ,
ודין אשה קודם לדין איש, לפי שבושת האשה מרובה.
וכל זה שאמרנו בכלל 'בצדק תשפט' הוא. ועניינים אלו עם יתר פרטי המצוה, במקומות מפזרים בתלמוד, ומהן הרבה בסנהדרין ושבועות [ח''מ סימן יז].

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים.
שהן חייבין לדון ולא הנקבות. ואולם גם הנקבות חייבות במה שאמרנו שהוא בכלל מצוה זו, והוא לדון החבר לכף זכות.

מצווה רלו: מצוות עשה לשפוט בצדק - ספר מצוות ה'

(עשה צז) מצוות עשה לשפוט בצדק.
שנאמר: "בצדק תשפוט עמיתך" ויקרא יט, טו.

מראי מקומות:
שבועות דף ל';
רמב"ם הלכות סנהדרין פרק כ"א;
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה קע"ז;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין ק"ו;
שו"ע חושן משפט סימן י"ז;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן רכ"ד.