חזרה לתחילת שמעוני פרק ו

תנו רבנן:
והימים הראשונים יפלו -
הריני נזיר מאה יום ונטמא בתחלת מאה יכול יהא סותר?
תלמוד לומר: והימים הראוים יפלו עד שיהא לו ימים ראשונים, וזה אין לו ימים ראשונים. נטמא בסוף מאה, יכול יהא סותר?
תלמוד לומר: והימים הראשונים יפלו - מכלל דאיכא אחרונים, וזה אין לו אחרונים.
נטמא ביום מאה חסר אחת, יכול לא יהא סותר?
תלמוד לומר: והימים הראשונים יפלו [מכלל דאיכא אחרונים] וזה יש לו אחרונים וראשונים. ואיצטריך למיכתב ימים ואיצטריך למיכתב יפלו.
דאי כתב רחמנא ימים ולא כתב יפלו, הוה אמינא עד דנפיק (תרי ועלין תלת) חד ועיילין תרי כתב רחמנא יפלו.
ואי כתב רחמנא יפלו ולא כתב ימים, הוה אמינא אפילו חד, כתב רחמנא ימים.
ויין יסתור את הכל קל וחומר מטומאה: [ומה טומאה] שהותרה מכללה סותרת את הכל, יין שלא הותר מכללו אינו דין שיסתור?
אמר קרא: והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו - טומאה סותרת ואין היין סותר.

שלשה מינין אסורין בנזיר:
הטומאה,
והתגלחת,
והיוצא מן הגפן.

היוצא מן הגפן- אין, הגפן עצמו - לא.
מתניתין דלא כרבי אלעזר, דתניא רבי אלעזר אומר:
אפילו עלין ולולבין משמע.
במאי קמיפלגי?
רבי אלעזר דריש ריבויי ומעוטי,
מיין ושכר יזיר - מיעט,
מכל אשר יעשה מגפן היין - ריבה,
מיעט וריבה [ריבה] הכל.
מאי רָבֵי?
רבי כל מילי.
מאי מִיעֵט?
מיעט שבשתא,

ורבנן דרשי כללי ופרטי (וכללי),
מיין ושכר יזיר - פרט,
מכל אשר יעשה - כלל,
מחרצנים ועד זג - חזר ופרט,
פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט,
מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי
אף כל פרי ופסולת פרי.

אי מה הפרט מפורש פרי גמור, אף כל פרי גמור,
אמרת: אם כן מה הניח לך הכתוב במשמעו שלא אמרו, ענבים לחים ויבשים - הא כתיבי, [יין וחומץ - הא כתיבי, הא אין עליך לדון כלשון אחרון אלא כלשון ראשון]. ומאחר שסופנו לרבות כל דבר מה תלמוד לומר: מחרצנים?
[לומר לך:] כל מקום שאתה מוצא פרט וכלל אי אתה יכול למושכו (ולדרוש) [ולדונו] כעין הפרט, אלא נעשה כלל מוסף על הפרט עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט בנזיר.

[אמר מר:
מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי,
אף כל פרי ופסולת פרי].
פרי - ענבי,
פסולת פרי - חומץ,
אף כל פרי – גוהרקי,
[אף כל] דפסולת פרי - ענבי דכרין.
ועד זג - לאתוי בין הבינים וכו'.

ולרבי אלעזר בן עזריה, דקא מוקים להא מחרצנים ועד זג לומר שאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג פרטא מנא ליה?
סבר לה כרבי אלעזר דדריש ריבה ומיעט.
ואי בעית אימא כרבנן.
דאי סלקא דעתך כדאמר רבי אלעזר בן עזריה, לכתביה רחמנא להאי מחרצנים ועד זג לגבי פרטי, למאי הילכתא כתביה בתר כלל?
שמע מינה (למדרשי) [למדייניה] בכלל ופרט.
ואימא כולי להכי הוא דאתא?
אם כן לכתוב או שני חרצנים ושני זגין או חרצן וזג, למאי הילכתא כתב מחרצנים ועד זג? שמע מינה תרתי.

אמר רבי חייא בר אבא (אמר רבי יוחנן) ורבי יהושע בן לוי משום בר קפרא:
כל איסורין שבתורה בששים.

אמר לפניו רבי שמואל בר רב יצחק:
[רבי], אתה אומר כן?
הכי אמר רב אסי אמר רבי יהושע בן לוי [משום בר קפרא]:
כל איסורין שבתורה במאה. ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה, דכתיב: ולקח הכהן את הזרוע בשלה – ותניא: אין בשלה אלא שלמה.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
אין בשלה אלא שנתבשלה עם האיל. דכולי עלמא בהדי איל מבשל לה,
מר סבר: מיחתך חתיך לה [והדר] מבשל לה.
ומר סבר: מבשל לה והדר חתיך לה.
ואי בעית אימא דכולי עלמא מחתך חתיך לה, [והדר] מבשל לה,
מיהו מר סבר בהדי איל,
ומר סבר בקדרה (לחודיה) [אחרת] מבשל לה.
ללישנא קמא אליבא דדברי הכל, ללישנא בתרא אליבא דרבי שמעון בן יוחאי,
מאן דאמר בששים, קסבר בשר ועצמות בהדי בשר ועצמות משערינן והוה ליה בשישים.
מאן דאמר במאה קסבר בשר בהדי בשר משערינן והוה ליה במאה.
ומי גמרינן מינה?!
מיתיבי: זהו היתר הבא מכלל איסור, זהו למעוטי מאי, לאו למעוטי כל איסורין שבתורה.

אמר אביי:
לא צריכא.
[אלא] לרבי יהודה דאמר:
מין במינו לא בטיל, קא משמע לן הכא דבטיל. ולגמור מיניה, הא גלי רחמנא ולקח הכהן מדם הפר מדם השעיר - דתרוייהו בהדרי נינהו ולא בטלי.
ומאי חזית דגמרת מהתם לגמור מהכא?
אלא חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן.
ששים ומאה נמי לא גמרינן דחדוש הוא?
אטו אנן לקולא קאמרינן, לחומרא קאמרינן דמדאורייתא ברובא בטיל (חד בתרי בטיל).

רבא אמר:
לא נצרכה אלא לטעם כעיקר, דגבי קדשים אסור וקא משמע לן הכא דשרי.
ולגמור מיניה?
הא גלי רחמנא גבי חטאת יקדש להיות כמוה, שאם פסולה היא יפסל ואם כשרה היא יאכל כחמור שבה.
ומאי חזית דגמרת מהתם לגמור מהכא?
אלא הדוש הוא ומחדוש לא ילפינן.
ששים ומאה נמי לא לגמור דחדוש הוא?
אטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן, דמאורייתא ברובא בטיל.

רבינא אמר:
לא נצרכה אלא למקום חתך, דאמר מר:
מקום חתך בעלמא אסור והכא שרי.

כי טמא נזרו -
הטומאה סותרת את הכל ואין תגלחת סותרת את הכל.
שהיה בדין: הואיל ואסור בטומאה ואסור בתגלחת, אם למדת לטומאה שסותרת את הכל אף תגלחת תסתור את הכל.

ועוד, קל וחומר: אם הטומאה שלא עושה (סו) המטמא כמיטמא הרי הוא סותר את הכל, תגלחת שעושה את המגלח כמתגלח אינו דין שתסתור את הכל?
תלמוד לומר: כי טמא נזרו הטומאה סותת את הכל, ואין התגלחת סותרת את הכל.
אין לי אלא ימי טומאתו שאין עולין לו מן המנין, ימי חלוטו מנין?
ודין הוא: הואיל וימי טומאתו טעון תגלחת ומביא קרבן וימי חלוטו טעון תגלחת ומביא קרבן, אם למדת לימי טומאתו שאין עולין לו מן המנין אף ימי חלוטו לא יעלו לו מן המנין?!
לא, אם אמרת בימי טומאה שמבטל בהן את הקודמים לפיכך יעלו לו מן המנין, תאמר בימי חלוטו שאין מבטל בהן את הקודמים לפיכך יעלו לו מן המנין.
אמרת קל וחומר: אם מי שנזר בקבר ושערו ראוי לתגלחת נזירות אין עולין לו מן המנין, ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת נזירות, דין הוא שלא יעלו מן המנין, הוא הדין (סז) לימי ספרו.
או כשם שאין ימי חלוטו עולין לו מן המנין כך ימי הסגרו לא יעלו מן המנין.
לא, אם אמרת בימי חלוטו שטעון תגלחת ומביא קרבן לפיכך אין עולין לו מן המנין, תאמר בימי הסגרו שאין טעון תגלחת ומביא קרבן לפיכך יעלו לו מן המנין.

מכאן אמרו:
ימי חלוטו של מצורע וימי ספרו כיוצא בהן, אבל ימי הזב והזבה וימי הסגרו של מצורע הרי אלו עולין מן המנין.

(והזיר לה' את ימי נזרו) [כל ימי הזירו לה']-
לעשות ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן.
או שלא יהא חייב [עעל הטומאה] עד שישלים [את נזירותו]?
הרי אתה דן: הואיל ואסור ביין ואסור בטומאה, אם למדת ליין שעשה בו ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן, אף טומאה נעשה ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן.

ועוד, קל וחומר: ומה היין שאינו סותר עושה ימים שלחר נזירותו כימי שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, טומאה שסותרת אינו דין שנעשה ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן?!
לא, אם אמרת ביין שלא הותר מכללו לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שהותרה מכללה לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן.
הרי תגלחת תוכיח שהותרה מכללה ועשה בה ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן, היא תוכיח לטומאה שאף על פי שהותרה מכללה נעשה בה ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן.

ועוד קל וחומר: ומה תגלחת שאינה סותרת את הכל עשה בה ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן, טומאה שסותרת את הכל דין הוא שנעשה בה ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן?!
לא אם אמרת ותגלחת שעשה בה המגלח כמתגלח, לפיכך עשה בה ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שלא עשה בה את המטמא כמיטמא, לפיכך לא עשה בה ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן.
והרי יין יוכיח שלא עשה את המשקה כשותה, ועשה בו ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן. והיא תוכיח לטומאה שאע"פ של עשה בה המטמא כמיטמא, נעשה בו ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן.

ועוד קל וחומר: ומה יין שאינו סותר עשה בו ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן, טומאה שסותרת אינו דין שנעשה בה ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן?!
לא, אם אמרת ביין שלא הותר מכללו, לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירותו כימים (שלפני) [שבתוך] נזירותו עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שהותרה מכללה, לפיכך לא נעשה ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן. הואיל וחוזר הדין חלילה, תלמוד לומר: ואחר ישתה הנזיר יין.
וכי נזיר שותה יין?!
אלא מופנה להקיש ולדון גזרה שוה:
נאמר כאן נזיר,
ונאמר להלן נזיר,
מה נזיר האמרו להלן עשה בו ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן, אף נזיר האמור כאן עשה בו ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו [עד הבאת קרבן]:

וקדש את ראשו -
יחוור ויגדל בקדושה.

ביום ההוא -
ביום שטהר.

והזיר לה' -
(סח) יחזור וישלים ימי נזירותו שהזיר.

והביא כבש -
ולא איל.
בן שנתו - בן שנה לעצמו ולא בן שנה לשנים.
לאשם - הרי זה קנס.

והימים הראשונים יפלו -
מפיל הוא לאחר בדם רביעית, לאחר ברובע עצמות על מגעו [לימי] ספרו, ועל ימי חלוטו של מצורע.
יכול שהוא סותר בכל אלו?
תלמוד לומר: כי טמא נזרו טומאה סותרת, ואין כל אלו סותרים.

רבי אליעזר אומר:
בזמן שיש לו אחרונים הוא סותר את הראשונים, ולא בזמן שאין לו אחרונים.

רבי עקיבא אומר:
והימים הראשונים יפלו -
מה שגזרו הראשונים שלשים יום.
אמר רבי עקיבא: דנתי לפני רבי אליעזר, אם עצם כשעורה שאינו מטמא את האדם באהל נזיר מגלח על מגעו ועל משאו, רביעית דם שמטמא את האדם באהל אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה?!
נזף בי ואמר לי: אין דנין מקל וחומר.
וכשבאתי אצל רבי יהושע אמרתי לו את הדבר.
אמר לי: ראה אני להקל ולהחמיר, אבל מה אעשה שגזרו חכמים על חצי לוג.

זאת תורת הנזיר -
אמר: הריני נזיר מאה יום - נטמא יום מאה סותר את הכל.
רבי אליעזר אומר:
אינו סותר אלא שלשים יום.
דאמר קרא: זאת תורת הנזיר ביום מלאת – התורה אמרה ביום מלאת תן לו תורת נזיר. בין שיש לו שער בין שאין לו שער.
נזיר ממורט –
בית שמאי אומרים:
אין צריך להעביר תער על ראשו.

ובית הלל אומרים:
צריך להעביר תער על ראשו:.

זאת תורת הנזיר -
אחד נזיר ימים ואחד (סט) נזיר עולם.

וזאת - לקרבן טהרה, או אף לקרבן טומאה?
תלמוד לומר: ביום מלאת ימי נזרו - לא אמרתי אלא במי שיש הפסק לנזירותו.

זאת תורת הנזיר -
תורה אחת לכל הנזירים שיביא קרבן טומאה.
יכול אף בבמה?
תלמוד לומר וזאת.
(ומנין) [יכול] אתה מרבה הנזיר נזירות שמשון?
תלמוד לומר: וזאת.

ימי נזרו -
ביום ולא בלילה.
יביא - יביאם בעל כרחו,

מכאן היו בית שמאי אומרים:
נודרין לנזירות.

ובית הלל אומרים:
אין נודרין שמא ינזר לחייו.
אמרו להם לבית שמאי: מפני מה אתם אומרים שלא ילמוד לאכול משל בריות, אם אינו נזיר והוא אומר נזיר אני נמצא מונע עצמו מלשתות יין ומליטמא למתים בשביל סעודה אחת.

יביא אותו -
וכי אחרים מביאים אותו והלא הוא מביא את עצמו?
זה אחד משלש אֶתִים שהיה רבי ישמעאל דורש בתורה.
כיוצא בו אתה אומר: והשיאו אותם עון אשמה, וכי אחרים משיאים אותם, והלא הן משיאין את עצמן.
כיוצא בו אתה אומר: ויקבור אותו בגי, וכי אחרים קברו אותו הוא מביא את עצמו ואין אחרים מביאין אותו.

והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים -
להוציא את בעל מום.

וכבשה אחת בת שנתה תמימה -
להוציא את בעלת מום.

ואיל אחד תמים לשלמים -
למד בנזיר (ע) שטעון שלש בהמות.

והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים אחד תמים לשלמים -
היקשא למה לי?
לומר, שאם גלח על אחת משלשתן יצא.

והביא את קרבנו לה' -
מגיד (שבהמה מקודשת) [שבעלים מקדשה] לשם.

כבש אחד -
ולא שנים.
אמר אחת - שיהא הקדש לשם אחד.

בן שנה בן שנתו –
בן שנה – לעצמו, ולא בן שנה לשנים.
לעולה - שיהא הקדשו לשם עולה.
וכבשה - יכול שתים?
(עא) אמר אחת - לא אמר אלא אחת.
אמר אחת אין מגלח שתי נזירות כאחד.
בת שנתה - לעצמה ולא בת שנתה לשנים.
לחטאת - שיהא הקדשה לשם חטאת.
ואיל - יכול שנים?
אמר אחד לא אמר אלא אחד.
אמר אחד מגלח הוא על זבח אחד.
בן שנה - לעצמו ולא בן שנה לשנים,
לשלמים - שיהא הקדש לשם שלמים.
(יכול) [וסל מצות] - מצוה שיביא בסל.
אין לי אלא בסל, מנין שאתה מרבה שאר כל הכלים?
תלמוד לומר: סל וסל.

סלת חלות בלולות בשמן -
יכול לחלות משיחה ולרקיקים בלילה?
תלמוד לומר: מצוֹת – למצוָה [לְמַצָּה] שוו, ולא שוו לבלילה ומשיחה.

ורקיקי מצות משוחים בשמן -
יכול כדרך המושחין?
אמרת בשמן כדי קיום שמן,כיצד הוא עושה?
טובל ונותן אחת על זו כמין כ"י.

וסל מצות - כלל.
סלת חלות בלולות בשמן - פרט.
כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט.
שהיה בדין: הואיל ותרדה טעונה לחם ואיל נזיר טעון לחם, אם למדת לתודה שטעונה ארבעת מינין אף נזיר יטעון ארבעת מינין?
תלמוד לומר: וסל מצות - כלל,
סלת חלות בלולות בשמן - פרט,
כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט.

ומנחתם ונסכיהם -
לעולה ולשלמים.
או אף לחטאת ולאשם והדין נותן: הואיל ומצורע מגלח ומביא קרבן ונזיר מגלח ומביא קרבן, אם למדת למצורע שחטאתו ואשמו טוענין נסכים אף הנזיר יהו חטאתו ואשמו טעונין נסכים? תלמוד לומר: ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות.
איל היה בכלל ויצא מן הכלל לימד על הכלל כולו.
מה איל מיוחד שהוא בא בנדר ובנדבה טעון נסכים, כך כל הבא בנדר ובנדבה יטענו נסכים, יצאו חטאת [ואשם שאינם באים בנדר ובנדבה שלא יטענו נסכים].

(ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו) -
[דבר אחר:]
מפני שהיה בכלל ויצא לידון בלחם החזירו הכתוב לכללו.

ואת האיל יעשה זבח שלמים -
(כתוב ברמז תנ"ח).

ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות -
מלמד שהסל בא חובה לאיל ושחיטת האיל מקדשן, לפיכך שחטו שלא לשמו לא קדש הלחם.

תגלחת הטהרה כיצד?
היה מביא שלש בהמות: חטאת עולה ושלמים ושוחט את השלמים ומגלח עליהן, דברי רבי יהודה.

רבי אליעזר אומר:
לא היה מגלח אלא על החטאת, שחטאת קודמת בכל מקום. ואם גלח על אחת משלשתן - יצא.

רבי שמעון בן גמליאל אומר:
הביא שלש בהמות ולא פירש, הראויה לחטאת - תקרב חטאת, לעולה - תקרב עולה, לשלמים - תקרב שלמים.

תנו רבנן:
וגלח הנזיר פתח אהל מועד וגו' -
בשלמים הכתוב מדבר, שהרי נאמר כאן ושחטו פתח אהל מועד.
או אינו אלא אהל מועד ממש, א"כ דרך בזיון הוא.

רבי יאשיה אומר:
אינו צריך, הרי הוא אומר: ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו וגו', קל וחומר לדרך בזיון.

רבי יצחק אומר:
אינו צריך, הרי הוא אומר: ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש וגו' - מי שאינו מחוסר אלא לקיחה ונתינה, יצא זה שמחוסר לקיחה הבאה ונתינה.

אבא חנן אומר משום רבי אליעזר:
וגלח הנזיר פתח אהל מועד - כל זמן שאין פתח אהל מועד פתוח אינו מגלח.

ר' שמעון שזורי אומר:
וגלח הנזיר - ולא נזירה, שמא יתגרו בה פרחי כהונה.
א"ל: לדבריך סוטה תוכיח, דכתיב: והעמיד הכהן את האשה לפני ה' ופרע ולא חיישינן שמא יתגרו בה פרחי כהונה.
א"ל: זו כוחלת ופוקסת זו אינה כוחלת ופוסקת.

אמר רב אדא בר אהבה:
זאת אומרת, קסבר ר' שמעון נזיר שגלח על שלמי נדבה יצא. מאי טעמא?
דכתיב: (על זבח תודת שלמיו ולא כתיב שלמים)
אשר תחת זבח השלמים - ולא כתיב: על שלמיו.
אין לי אלא תחת זבח השלמים (עב) תחת חטאת תחת אשם מנין?
תלמוד לומר: תחת זבח מכל מקום.
אין לי אלא במקדש, בגבולין מנין?
תלמוד לומר: ונתן על האש מכל מקום.

זבח שלמים לה' -
שיקדים הקדשו לזבחו.
זביחת תודה - מעכבת את לחמה.
זביחת שני כבשי עצרת - מעכבת את לחמן.
אימתי?
בזמן שהזבח בירושלים והלחם בירושלים ולא בזמן שהזבח בירושלים והלחם בבית פגי.

רבי יהודה אומר:
יעשה זבח שלמים לה' - יעשה של שלמים תחלה.
וגלח - אף במדינה.

מה בין מגלח פתח אהל מועד למגלח במדינה?
מגלח פתח אהל מועד - משלח שערו תחת הדוד,
והמגלח במדינה - אינו משלח את השער תחת הדוד.

וחכמים אומרים:
אחד זה ואחד זה שולחין שער תחת הדוד.

ר' יהודה אומר:
מגלח פתח אהל מועד - משלח שער תחת הדוד,
והמגלח במדינה בטומאה - קוברו במקומו.

רבי אליעזר ברבי שמעון אומר:
וגלח - אף הנזירה.

רבי יוחנן הסנדלר אומר:
נזיר אל פתח אהל מועד ואין הנזירה פתח אהל מועד שלא להרגיל פרחי כהונה לעבירה וכו'.

פתח אהל מועד את ראש נזרו -
יכול בזמן שלא נטמא, מנין אף בזמן שנטמא?
תלמוד לומר: שער ראש תחת זבח השלמים.
נטמאו שלמים מנין שיתן תחת זבח אחר?
תלמוד לומר זבח.
(עג) נטמא הזבח מנין?
תלמוד לומר: ונתן על האש - מכל צד.

ולקח הכהן את הזרוע בשלה -
אין בשלה אלא שלמה.

ר"ש בן יוחאי אומר:
אין בשלה אלא שנתבשלה עם האיל.

וחלת מצה אחת -
שאם נפרסה או חסרה פסולה.

ורקיק מצה אחד -
שאם נפרס או חסר פסול.

ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו -
אלו אחר התגלחו את נזרו, ואין הבאת קרבנות אחר התגלחו את נזרו.

והניף אותם הכהן תנופה לפני ה' -
מוליך ומביא מעלה ומוריד, מנין?
שנאמר: אשר הונף ואשר הורם.
מקיש הרמה לתנופה:
מה תנופה מוליך ומביא,
אף הרמה מוליך ומביא,

ומה הרמה מעלה ומוריד
אף תנופה מעלה ומוריד. \

מכאן אמרו:
מצות תנופה - מוליך ומביא מעלה ומוריד, זו היא מצות תנופה.

לפני ה' -
במזרח, שבכל מקום שנאמר: לפני ה' הרי הוא במזרח עד שיפרוט הכתוב.

קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי וגו' (שומע אני) אף שלמי נזיר במשמע, הרי הכתוב מוציאם מכללם (שומע אני) [שיטענו] הפרשת זרוע. אין לי אלא הפרשת זרוע, הפרשת חזה ושוק מנין?
ודין הוא: אם שלמי יחיד שאין טעונין הפרשת זרוע טעונין הפרשת חזה ושוק, שלמי נזיר שטעונין הפרשת זרוע אינו דין שיטענו הפרשת חזה ושוק?!
אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר: קדש הוא לכהן על חזה התנופה?
אלא כל דבר שהיא בכלל ויצא לידון בדבר החדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו, דברי ר' אליעזר.
היה נוטל שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד, ואם גלח במדינה לא היה משלח תחת הדוד, במה דברים אמורים?
בתגלחת הטהרה, אבל בתגלחת הטומאה לא היה משלח תחת הדוד.

ר' מאיר אומר:
הכל משלחים תחת הדור, חוץ מן הטמא שבמדינה.

תנו רבנן:
ואחר כך נוטל את הרוטב ונותן על שער ראש נזרו ומשלח תחת הדור של שלמים, [אם שלח תחת הדוד של חטאת ואשם יצא, אשם בנזיר מי איכא?

אמר רבא:
הכי קאמר: ואם נזיר טמא משלח תחת הדוד של אשם יצא]. מנהני מילי?

אמר רבא:
[אמר קרא:] זבח השלמים מזבחו יהא תחתיו.
ואם משלח תחת הדור של חטאת יצא, מאי טעמא?
אמר קרא: זבח - לרבות חטאת ואשם.
והא אפיקתיה לרוטב?
א"כ לימא קרא: מרוטב השלמים מאי זבח.
ואימא כוליה לחטאת ואשם הוא דאתא?
אם כן לימא שלמים וזבח מאי זבח השלמים?
שמע מינה תרתי.

היה מבשל את השלמים או שולקן, הכהן נוטל את הזרוע בשלה מן האיל, וחלת מצה אחת מן הסל, ורקיק מצה אחד, ונותן על כפי הנזיר ומניפן, ואח"כ הותר הנזיר לשתות יין ולהטמא למתים.

ר' שמעון אומר:
כיון שנזרק עליון אחת מן הדמים, מותר הנזיר לשתות יין ולהטמא למתים.

תנו רבנן:
ואחר ישתה הנזיר יין -
אחר מעשה כולן, דברי רבי אליעזר.

וחכמים אומרים:
אחר מעשה יחידי. מאי טעמייהו דרבנן?
כתיב הכא: ואחר ישתה הנזיר יין.
וכתיב התם: אחר התגלחו את נזרו,
מה התם אחר מעשה יחידי,
אף כאן אחר מעשה יחיד.
ואימא עד דאיכא תרוייהו?
אי הכי גזירה שוה למה לי?

ולקח הכהן את הזרוע בשלה -
שתהא שלמה.
מן האיל - לרבות את האיל שישלק כולו.

ונתן על כפי הנזיר והניף -
(עד) יכול בישראל היה מניף?
תלמוד לומר: [לך נתתים ולבניך.
יכול כהן היה מניף?
תלמוד לומר:] המקריב - המקריב יניף.
אי אפשר לומר המקריב יניף שכבר נאמר: לך ולבניך,
ואי אפשר לומר לך ולבניך שכבר נאמר המקריב יניף,
יכול יהו עושין שמניח כהן?
תלמוד לומר: המקריב יניף.
יכול יהו עושין כשמניח כהן מושיט לכהן?
תלמוד לומר: המקריב יניף.
אי אפשר לומר המקריב יניף שכבר נאמר לך ולבניך,
ואי אפשר לומר לך ולבניך שכבר נאמר המקריב יניף,
הא מה הדבר?
מה שלמד בנזיר.
ומה למד בנזיר?
ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל והניף - אף מה שנאמר כאן המקריב יניף, כהן מניח על ידי נזיר ומניף.

והניף אותם הכהן תנופה -
תנופה אחת (עד) ולא שתים.
לפני ה' - שתהא תנופה לפנים מן המניף.

זאת תורת -
אין לי אלא לשעה, לדורות מנין?
תלמוד לומר: זאת תורת, דברי ר' יאשיה.

רבי יונתן אומר:
כחותם הדברים.

קרבנו לה' על נזרו -
[ולא נזרו] על קרבנו.

לה' על נזרו -
[ולא נזרו] על קרבנו,

קרבנו לה' על נזרו -
ולא קרבן אחרים על נזרו.

מלבד אשר תשיג ידו -
מנין אתה אומר, שאם אמר: הריני נזיר על מנת לגלח על מאה עולות ועל מאה שלמים, קורא אני עליו כפי נדרו?
תלמוד לומר: כן יעשה (על תורת נזרו).
או אפילו אמר: הריני נזיר על מנת לגלח על מאה חטאות ועל [מאה אשמות], קורא אני עליו כפי נדרו?
תלמוד לומר: (מלבד אשר תשיג ידו) [אשר ידור] - לא אמרתי אלא קדשים הבאין בנדר ובנדבה.
או אפילו אמר: הריני נזיר על מנת שאהיה שותה יין ומטמא למתים, קורא אני עליו כפי נדרו?
תלמוד לומר: כן יעשה על תורת נזרו.
או אפילו אמר: הרי עלי חמש נזירות שאגלח תגלחת אחת ותעלה לכולן, קורא אני עליו כפי (נזרו) [נדרו]?
תלמוד לומר: כן יעשה על תורת נזרו.

שאלו רבי אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר את רבי שמעון בן יוחאי:
הרי שהיה נזיר ומצורע, מהו שיגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזירותו ולצרעתו?
אמר להן: וכי היאך אפשר, אלו זה מגלח לגדל שער וזה מגלח לגדל שער יפה אתם אומרים, אלא שהמצורע מגלח לגדל שער ונזיר מגלח להעביר שער, היאך אפשר לו לגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזירותו ולצרעתו?
אמרו לו: אף אני אומר לא עולה בימי גמרו עולה לו בימי ספרו.
אמר להם: וכי אפשר, אלו זה מגלח לפני ביאת מים וזה מגלח לפני ביאת מים יפה אתם אומרים, אלא שמצורע מגלח לפני ביאת מים ונזיר מגלח לאחר ביאת מים, אפשר לו שיגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזירותו ולצרעתו?!
אמרו לו: אף אני אומר לא עולה בטהור עולה בטמא.
אמר להן: וכי היאך אפשר, אלו זה מגלח לפני דמים וזה מגלח לפני דמים יפה אתם אומרים, אלא שמצורע מגלח (לאחר) [לפני] זריקת דמים ונזיר מגלח (לפני) לאחר זריקת דמים, היאך אפשר לגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזירותו ולצרעתו?!
אמרו לו: (תקין) [תיקון] הדבר, לא עולה בימי גמרו עולה בימי ספרו, לא עולה בטהור עולה בטמא.

זאת תורת הנזיר -
תורה אחת לכל הנזירות שיביא קרבן, שהרי תנהוג בשילה ובבית עולמים, יכול אף בבמה? תלמוד לומר: זאת.

אשר ידור קרבנו -
זה האומר: (עה) הרי עלי נזירות שיביא שלש בהמות ויקום.

על נזרו -
הרי כקרבן, לומר כדרך שמועלין בקרבן כן מועלין בשער.

כפי נדרו -
יכול כפי נדרו שלא יפחות (ולא) וכפי נדרו שלא יוסיף?
אמרת מלבד אשר תשיג ידו כפי נדרו, שלא יפחות, ולא כפי נדרו שלא יוסיף.

כן יעשה על תורת נזרו -
זה הנודר בנזירות כחול הים, שבכל שעה שרוצה להקל מראשו יקל.
יכול אף האומר הרי עלי נזירות כן כו',?
לא אמרתי אלא כן יעשה על תורת נזרו

סימן תשי

וידבר ה' אל משה לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם וגו' -
זה שאמר הכתוב: השקיפה ממעון קדשך מן השמים.
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, לכהנים אתה אומר לברכנו?!
אין אנו צריכים אלא לברכתך, השקיפה ממעון קדשך וברך את עמך.
אמר להם הקב"ה: אע"פ שאמרתי לכהנים שיהו מברכין אתכם אני עומד [עמהם] ומברך אתכם, לפיכך הכהנים פורסין כפיהן, (עו) לומר שהקב"ה עומד עלינו, שנאמר: הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מבין אצבעותיהם של כהנים.
מציץ מן החרכים - בשעה שפושטים כפיהם, לכך נאמר: כה תברכו את בני ישראל, זה שאמר הכתוב: הנה מטתו שלשלמה.
הנה מטתו - זה בית המקדש של מי שהשלום שלו,
ולמה נמשלה בית המקדש למטה?
לומר לך מה מטה אינה אלא לפריה ורביה, כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכו היה פרה ורבה, שנאמר: ויאריכו הבדים.
ואומר: והזהב זהב פרוים שהיה עושה פירות.
וכן הוא אומר: ויבן את בית יער הלבנון, למה נמשל ליער?
[לומר לך], מה יער פרה ורבה, כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכו היה פרה ורבה.
ששים גבורים - אלו ששים אותיות שבברכת כהנים.
כלם אחוזי חרב - שכל אחד ואחד שמו של הקב"ה נזכר בו, יברכך ה', יאר ה', ישא ה'.
איש חרבו על ירכו - מה ראה ירך להזכיר כאן?
אלא אפילו רואה אדם בחלומו החרב שלופה ונתונה בצוארו וקוטע ירכו משכים בבקר והולך לבית הכנסת.
מפחד בלילות - מפחד שראה בלילות בחלומו, ורואה את הכהנים נושאים את כפיהן, החלום רע מתבטל ממנו, לכך [נאמר מפחד בלילות, לכך] אמר הקב"ה [למשה]: הזהר את אהרן ובניו שיהו מברכין את בני [ישראל], שנאמר: כה תברכו.
אמר הקב"ה: לשעבר הייתי זקוק לברך בריות, ברכתי לאדם הראשון ולאשתו, שנאמר: ויברך אותם אלהים וגו'.
ברכתי לנח ולבניו, שנאמר ויברך אלהים את נח ואת בניו.
ברכתי לאברהם, שנאמר: וה' ברך את אברהם בכל.
ברכתי ליצחק, שנאמר: ויברך אלהים את יצחק בנו.
ויעקב ברכתי אותו, שנאמר: אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך אותי.
יעקב ברך לשנים עשר שבטים, שנאמר: וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם.
מכאן ואילך אמר הקב"ה: הרי ברכות מסורות לכם והכהנים יהיו מברכים אתכם, שנאמר: כה תברכו את בני ישראל.

למה נסמכה פרשת כהן מברך לנזיר?
לומר, מה נזיר אסור ביין,
אף כהן מברך אסור ביין.

מה נזיר אסור בחרצן,
אף כהן מברך בחרצן?
אמר קרא: לשרתו ולברך בשמו.

מה כהן משרת מותר בחרצן,
אף כהן מברך מותר בחרצן.

אי מה כהן משרת בעל מום לא,
אף כהן מברך בעל מום לא?
הא איתקש לנזיר.
ומאי חזית דמקשת לקולא אקשיה לחומרא?
אסמכתא בעלמא דרבנן היא ולקולא.

דבר אל אהרן וגו' -
לפי שכל מעשה הפרשה (באהרן) [בכהנים] הביא את אהרן והביא את בניו לכלל דבור, שזה כלל:
שכל זמן שדבור לכהנים - מעשה לכהנים,
דבור בישראל - מעשה בישראל.
דבור בכל אדם צריך להביא הגרים.
יכול הדבר הזה שנאמר לאהרן ששמעו מפי הקב"ה?
אמרת: אלה (החקים) [המצות] והמשפטים וגו' הא כל המצות הקלות והחמורות הזדונות והשגגות הכללים והפרטים הגופים והדקדוקים נאמרו למשה מסיני.
ומה תלמוד לומר: לאהרן?
אלא כל דבר שהיה הגון לאהרן היה נתלה באהרן, וכל דבר היה הגון לישראל היה נתלה בישראל.

ברכת כהנים כיצד?
במדינה - אומרים שלש ברכות,
ובמקדש - ברכה אחת.

במקדש אומרים: את השם ככתבו.
ובמדינה - בכנוי.

במדינה כהנים נושאין את כפיהם כנגד כתפותיהם,
ובמקדש למעלה מראשיהם, חוץ מכהן גדול שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ, שנאמר: וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם.

כה תברכו -
בלשון הקדש, או אינו אלא בכל לשון?
נאמר כאן כה תברכו,
ונאמר להלן אלה יעמדו לברך את העם,
מה להלן בלשון הקדש,
אף כאן בלשון הקדש.

רבי יהודה אומר:
אינו צריך, הרי הוא אומר: כה עד שיאמרו בלשון הזה.

תניא אידך: כה תברכו - בעמידה, או אינו אלא [אפילו] בישיבה?
נאמר כאן כה תברכו,
ונאמר להלן אלה יעמדו לברך,
מה להלן בעמידה,
אף כאן בעמידה.

רבי (יונתן) [נתן] אומר:
אינו צריך, הרי כבר נאמר: לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו, מה משרת בעמידה אף מברך בעמידה. ומשרת גופא מנלן?
דכתיב: לעמוד לשרת.

תניא אידך: כה תברכו - בנשיאת כפים, או אינו אלא שלא בנשיאת כפים?
נאמר כאן כה תברכו,
ונאמר להלן וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם,
מה להלן בנשיאת כפים,
אף כאן בנשיאת כפים.

קשיא ליה לרבי (יונתן) [נתן]:
אי מה להלן כהן גדול וראש חודש ועבודת צבור,
אף כאן [כ"ג ור"ח ועבדת צבור].

רבי נתן אומר:
אינו צריך, הרי הוא אומר: הוא ובניו כל הימים.
מקיש בניו לו:
מה הוא בנשיאת כפים,
אף בניו בנשיאת כפים.
וכתיב: כל הימים, ואיתקש ברכה לשירות.

תניא אידך: כה תברכו - בשם המפורש.
או אינו אלא בכנוי?
תלמוד לומר: ושמו את שמי,
ונאמר להלן לשום את שמי שם,
מה להלן בית הבחירה,
אף כאן בית הבחירה].

רבי יאשיה אומר:
אינו צריך.
הרי הוא אומר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך - בכל מקום סלקא דעתך?
אלא מקרא זה מסורס, בכל מקום אשר אבוא אליך וברכתיך שם אזכיר את שמי.
והיכן?
בבית הבחירה.

תניא אידך: כה תברכו את בני ישראל - אין לי אלא בני ישראל, גרים [נשים] ועבדים (משוחררים) מנין?
תלמוד לומר: אמור להם לכולהו.

תניא אידך: כה תברכו - פנים כנגד פנים.
או אינו אלא פנים כנגד עורף?
תלמוד לומר: אמור להם כאדם שאומר לחברו.

תניא אידך: כה תברכו - בקול רם.
או אינו אלא בלחש?
תלמוד לומר: אמור להם כאדם שאומר לחברו.

אמר אביי:
נקטינן, לשנים קורא כהנים, ולאחד אינו קורא כהן, שנאמר: אמור להם [לשנים.

ואמר רב חסדא:
נקטינן, כהן קורא כהנים, ואין ישראל קורא כהנים, שנאמר: אמור להם] - אמירה שלהם תהא.

א"ר יהושע בן לוי:
מנין שהקב"ה מתאווה לברכת כהנים?
שנאמר: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם.

ואמר ר' יהושע בן לוי:
כל כהן שמברך – מתברך. ושאינו מברך – אינו מתברך, שנאמר: ואברכה מברכיך.

ואמר ר' יהושע בן לוי:
כהן שאינו עולה לדוכן, עובר בשלושה עשה:
כה תברכו,
אמור להם,
ושמו את שמי.

רב אמר:
חוששין שמא שבן גרושה וחלוצה הוא, ולא פליגי, הא דסליק (לפרקא) [לפרקים].

ואמר ר' יהושע בן לוי:
כל כהן שאינו עולה לעבודה, שוב אינו עולה, שנאמר: וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת, מה להלן בעבודה, אף כאן בעבודה.
אינ, והא רבי אמי ורבי אסי סלקי?
ר' אמי ור' אסי מעקר הוו עקרי [כרעייהו] ממטי הוא דלא מטו.

כה תברכו את בני ישראל -
רבי ישמעאל אומר:
למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, לכהנים עצמן לא למדנו.
כשהוא אומר: ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכים לישראל והקב"ה מברך לכהנים.

ר' עקיבא אומר:
למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, מפי הגבורה לא למדנו.
כשהוא אומר: ואני אברכם. הוי כהנים מברכים לישראל. והקב"ה (מברכן) [מסכים] על ידם.
אלא ר' עקיבא, ברכה לכהנים מנא ליה?

אמר רב נחמן בר יצחק:
מן: ואברכה מברכיך. [וסימנך: ר' ישמעאל כהנא מסיע כהני].
ומאי מסיע כהני?
דקא מוקי לה לברכה דכהנים במקום בכרה בישראל.

את בני ישראל -
אין לי אלא ברכה לישראל, ברכה לגרים ולנשים ולעבדים מנין?
תלמוד לומר: ואני אברכם.
(עז) ומנין שהחזן צריך לומר להם אמרו?
תלמוד לומר: אמור להם.

יברך ה' -
בברכה המפורשת בתורה,
וכן הוא אומר: ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה ברוך טנאך ומשארתך ברוך אתה בבואך וגו'. ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך. אימתי?
כי תשמע בקול ה' אלהיך.

יברכך ה' - בנכסים,
וישמרך - בנכסים.

רבי נתן אומר:
יברכך – בנכסים,
וישמרך - בגוף.

רבי יצחק אומר:
וישמרך - מיצר הרע.
וכן הוא אומר: כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד.

דבר אחר:
וישמרך - שלא ישלטו אחרים עליך.
וכן הוא אומר: יומם השמש לא יככה וירח בלילה.
ועוד כתיב: הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך, ה' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך.

דבר אחר:
וישמרך - מן המזיקים.
וכן הוא אומר: כי מלאכיו יצוה לך לשמורך בכל דרכיך וגו'.

דבר אחר:
וישמרך - ישמור לך ברית אבותיך.
וכן הוא אומר: ושמר ה' אלהיך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך.

דבר אחר:
וישמרך - ישמור לך את הקץ.
וכן הוא ואמר: משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה וגו'.

דבר אחר:
ישמור את נפשך בשעת המיתה.
וכן הוא אומר: והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים.
שומע אני בין רשעים בין צדיקים?
תלמוד לומר: ואת נפש אוייבך יקלענה בתוך כף הקלע.

דבר אחר:
וכן הוא אומר: רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחשך ידמו.

דבר אחר:
וישמרך - (לעולם הבא) [בעולם הזה].
וכן הוא אומר: וקוי ה' יחליפו כח.

דבר אחר:
יברכך ה' וישמרך -
יברכך - בבנים,
וישמרך - בבנות, שהנקבות צריכות שמירה.

דבר אחר:
יברכך ה' וישמרך -
עם הברכה שמירה.
מלך בשר ודם יש לו אוהב בסוריא והוא יושב ברומי שלח המלך אחריו, עלה ובא אצלו נתן לו מאה ליטרין של זהב. טענו, יצא לדרך נפלו עליו ליסטין ונטלו כל מה שנתן לו, שמא יכול לשמרו מן הליסטין?!
לכך נאמר: יברכך ה' וישמרך.

יאר ה' פניו אליך -
יעמיד ממך בנים בני תורה, שנאמר: כי נר מצוה ותורה אור.
יעמיד ממך כהנים שמאירים את המזבח, שנאמר: ולא תאירו (את) מזבחי חנם.

ויחנך - יחנה ה' אצלך.
יעמיד ממך נביאים, שנאמר: ושפכתי על בית דוד ועל יושבי ירושלים רוח חן ותחנונים.

דבר אחר:
יאר ה' פניו אליך - יתן לך מאור פנים.

רבי (יונתן) [נתן] אומר:
זה מאור שכינה, שנאמר: קומי אורי כי בא אורך וגו' ועליך יזרח וגו'.
[ואומר]: אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה.
[ואומר]: אל ה' ויאר לנו.

דבר אחר:
יאר ה' - זה מאור תורה, שנאמר: כי נר מצוה ותורה אור.
ויחנך - יתן בכם דעת שתהיו חוננים זה את זה ומרחמים זה את זה, כענין שנאמר: ונתן לך רחמים.
ויחנך - יחנך במשאלותיך.
וכן הוא אומר: וחנותי את אשר אחון וגו'.

דבר אחר:
יתן חנך בעיני בריותיו.
וכן הוא אומר: ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסהר.
ואומר: ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה.
[ואומר]: ויתן האלהים את דניאל לחן ולחסד ולרחמים.
ואומר: ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.

דבר אחר:
ויחנך - בדעת ובחכמה ובהשכל ומוסר ובינה.

דבר אחר:
ויחנך - יחנך בתלמוד תורה.
וכן הוא אומר: תתן לראשך לוית חן.
ואומר: כי לוית חן הם לראשך וגו'.

דבר אחר:
ויחנך - במתנת חנם.
וכן הוא אומר: הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וגו'.
ואומר: חננו ה' חננו.
ואומר: ה' חננו לך קוינו.

ישא ה' פניו אליך -
בשעה שאתה עומד ומתפלל, שנאמר: ויאמר אליו הנה נשאתי פניך וגו'.
והרי דברים קל וחומר: אם ללוט נשאתי פנים מפני אברהם אוהבי, לך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך?!

סימן תשיא

כתוב אחד אומר: ישא ה' פניו אליך.
וכתוב אחד אומר: אשר לא ישא פנים,
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
כשישראל עושין רצונו של מקום - ישא ה' פניו אליך.
וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום - אשר לא ישא פנים.

ישא ה' פניו -
יעביר כעסו ממך ויהפוך פניו אליך.
לא דומה שואל שלום חברו בתוך פניו כשואל מן הצדדין.

ישא ה' פניו - בדברים שבינך לבינו,
אשר לא ישא פנים - בדבר שבינך לבין חברך.

כיוצא בו: ונקה לא ינקה.
ינקה - בדבר שבינו לבינך, אבל לא ינקה בדבר שבינך לבין חברך.

דבר אחר:
עד שלא נתחתם גזר דין - ישא ה' פניו אליך,
משנתחתם גזר דין - אשר לא ישא פנים.

כתוב אחד אומר: שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו.
וכתוב אחד אומר: סכותה בענן לך מעבור תפלה,
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
עד שלא נתחתם גזר דין - קרוב ה' לכל קוראיו,
משנתחתם גזר דין - סכותה בענן לך.

כתוב אחד אומר: קרוב ה' לכל קוראיו.
וכתוב אחד אומר: למה ה' תעמוד ברחוק,
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
עד שלא נתחתם גזר דין - קרוב ה' לכל קוראיו,
משנתחתם גזר דין - למה ה' תעמוד ברחוק.

כתוב אחד אומר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב.
וכתוב אחד אומר: וישקד ה' על הרעה,
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
עד שלא נתחתם גזר דין - מפי עליון לא תצא הרעות והטוב,
משתחתם וכו'.

כתוב אחד אומר כבסי מֵרָעָה לבך ירושלים.
וכתוב אחד אומר: כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני,
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
עד שלא נתחתם גזר דין - כבסי מרעה,
משנתחתם וכו'.

כתוב אחד אומר: שובו בנים שובבים.
וכתוב אחד אומר אם ישוב ולא ישוב!
עד שלא נתחתם גזר דין - שובו בנים שובבים,
משנתחתם גזר דין - אם ישוב ולא ישוב.

כתוב אחד אומר: דרשו ה' בהמצאו.
וכתוב אחד אומר: חי אני אם אדרש לכם נאום ה' אלקים
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
עד שלא נחתם גזר דין- דרשו ה' בהמצאו.
משנתחתם גזר דין - אם אדרש לכם.

כתוב אחד אומר: כי לא אחפוץ במות המת.
וכתוב אחד אומר: כי חפץ ה' להמיתם,
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
עד שלא נתחתם גזר דין - כי לא אחפוץ במות המת,
משנתחתם גזר דין - כי חפץ ה' להמיתם.

כתוב אחד אומר: אשר לא ישא פנים.
וכתוב אחד אומר: ישא ה' פניו אליך,
ישא ה' פניו אליך - בעוולם הזה,
אשר לא ישא פנים - לעוה"ב.

דבר אחר:
ישא ה' פניו אליך - יעביר כעסו ממך.

דרש רב עוירא, זימנין אמר לה משמיה דרב אמי [וזמנין א"ל משמיה דרב אסי]:
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: כתוב בתורתך: אשר לא ישא פנים, והלא אתה נושא פנים לישראל, שנאמר: ישא ה' פניו אליך?!
אמר להם: [וכי] לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם ואכלת ושבעת וברכת, והן דקדקו על עצמן עד כזית עד כביצה?!

וישם לך שלום -
שלום בכניסתך, שלום ביציאתך, שלום עם כל אדם.
שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל:
כתיב: אשר לא ישא פנים.
וכתיב: ישא ה' פניו אליך?!

נטפל לה רבי יוסי הכהן, אמר לה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה?
לאדם שנושה בחברו מנה וקבע לו זמן לפני המלך ונשבע לו בחיי המלך, הגיע זמן ולא נתן לו כלום, בא לפייס את המלך ואמר לו: עלבוני מחול לך, לך ופייס את חברך, הכא נמי כאן בעבירות שבין אדם לחברו כאן בעבירות שבין אדם למקום, עד שבא רבי עקיבא ולִמֵּד, כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין.

רבי (חנניה) [חנינא] סגן הכהנים אומר:
וישם לך שלום - בביתך.

רבי נתן אומר:
זה שלום מלכות בית דוד, שנאמר: למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו.

(רבי אומר) [דבר אחר:]
זה שלום תורה, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.
גדול השלום ששינה [הקב"ה] במעשה שרה, שנאמר: ואני זקנתי, גדול השלום ששינה הקב"ה מפני השלום.
גדול השלום ששינה המלאך מפני השלום.
גדול השלום, ששם שנכתב בקדושה, אמר המקום, ימחה על המים בשביל שלום, להטיל שלום בין איש לאשתו.

ר' אליעזר אומר:
גדול השלום שלא נטעו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום.

ר' שמעון בן חלפתא אומר:
גדול השלום שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

ר' אלעזר הקפר אומר:
גדול השלום, שאין חותם כל הברכות אלא בשלום, שאפילו ישראל עובדין ע"ז ושלום ביניהן, כביכול, אמר הקב"ה אין השטן נוגע בהן, שנאמר: חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מה נאמר בהן?
חלק לבם עתה יאשמו יערוף מזבחותם ישדד מצבותם, הא גדול השלום ושנואה המחלוקת.

גדול השלום, שאפילו בשעת מלחמה צריכין שלום, שנאמר: כי תקרב אל עיר להלחם עליה (לתפשה) וקראת אליה לשלום.
וכתיב: ואשלח מלאכים וגו' אל סיחון וגו' דברי שלום.
וכתיב: ויאמר מלך בני עמון אל מלאכי יפתח וגו' ועתה השיבה אתהן בשלום.

גדול השלום, שאפילו מתים צריכין שלום, שנאמר: ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה.
ואומר: בשלום תמות ובמשרפות אבותיך וגו'.

גדול השלום, שניתן לעושי תשובה, שנאמר: בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו.

גדול השלום, שניתן בחלקן של צדיקים, שנאמר: יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו.

גדול השלום, שלא ניתן בחלקן של רשעים, שנאמר: אין שלום אמר ה' לרשעים.

גדול השלום, שניתן לאוהבי תורה, שנאמר: וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.

גדול השלום, שניתן לענוים, שנאמר: וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום.

[גדול השלום, שניתן לעושי צדקה, שנאמר: והיה מעשה הצדקה שלום].

גדול השלום, ששמו של הקב"ה קרוי שלום, שנאמר: ויקרא לו ה' שלום.

רבי (חנניה) [חנינא] סגן הכהנים אומר:
גדול השלום, ששקול נגד כל מעשה בראשית, שנאמר: יוצר אור ובורא חשך עושה שלום.

גדול השלום, שהרי עליונים צריכין שלום, שנאמר: עושה שלום במרומיו.
והלא דברים קל וחומר: ומה אם במקום שאין איבה ושנאה ובעלי דבבא צריכין שלום, קל וחומר למקום שיש בו כל המדות הללו.

גדול השלום, שניתן לצדקים, שבשעה שהן נפטרין מן העולם שלש כתות של מלאכי שלום מקדימין אותן:
הראשונה אומרת: יבוא שלום.
השניה אומרת ינוחו על משכבותם.
והשלישית אומרת: הולך נכחו.
ולא דַּיָּן לצדיקים, [אלא] שמיתתן ביד כבוד, שנאמר: והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך, ולא עוד, אלא שהן מקלסים לפניהם ואומרים: יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו.

גדול השלום, שהוא נמנע מן הרשעים, שבשעה שהן מתים שלש כתות של מלאכי חבלה מקדימין אותן:
הראשונה אומרת אין שלום.
השניה אומרת אמר ה' לרשעים.
השלישית אומרת למעצבה תשכבון.
ולא דיין לרשעים [אלא] שמיתתן ביד מחבלים, שנאמר: ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים, הדפוהו מאור אל חשך ומתבל ינדוהו,
יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה.
ולא עוד, אלא שהם מקנטרין לפניהם, ואומר: אין שלום אמר ה' למעצבה תשכבון.

דבר אחר:
היה רבי שמעון אומר:
גדול השלום, שלא כמדת בשר ודם מדת מלך מלכי המלכים הקב"ה.
מדת בשר ודם כשהולך למלחמה הוא הולך באוכלוסין ובלגיונין, וכשהולך לשלום אז הולך יחידי, אבל מדתו של הקב"ה כשהוא הולך לשלום הוא הולך בלגיונות ובאוכלוסין, שנאמר: אלף אלפין ישמשוניה.
ואומר: עושה שלום במרומיו היש מספר לגדודיו.
ואומר: רכב אלהים רבותים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש.
וכשהוא הולך למלחמה אינו הולך אלא יחידי, שנאמר: פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם וגו'.
אתה מוצא כשנפרע מדור המבול לא פרע אלא יחידי, שנאמר: ואני הנני מביא את המבול מים.
וכשנפרע מדור הפלגה לא פרע אלא יחידי, שנאמר: ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ. וכשנפרע מאנשי סדום לא פרע אלא יחיד,י שנאמר: וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים.
וכשנפרע מן המצרים לא פרע לא יחידי, שנאמר: וה' הכה כל בכור.
וכשנפרע מן האמוריים לא פרע אלא יחידי, שנאמר: וה' השליך עליהם אבנים גדולות. ומסנחריב לא פרע אלא יחידי, שנאמר: ויצא מלאך ה' אל מחנה אשור.

דבר אחר:
חביב הוא השלום, שכל מעשים וזכיות שעשה אברהם אבינו לא נתן לו שכרו אלא שלום, שנאמר: ואתה תבוא אל אבותיך בשלום.
וכן אתה מוצא ביעקב אבינו, שבקש מן הקב"ה שלום, שנאמ: ושבתי בשלום אל בית אבי.
וכן אתה מוצא באהרן, שלא נתברך אלא בשלום, שנאמר: בריתי היתה אתו החיים והשלום. וכן אתה מוצא בפינחס, שלא נתן לו הקב"ה שכר אלא שלום, שנאמר: הנני נותן לו את בריתי שלום.
וכן אתה אומר: שלא נמשלה התורה אלא בשלום, שנאמר: וכל נתיבותיה שלום.
וכן אתה מוצא, שאין הקב"ה מנחם את ירושלים אלא בשלום, שנאמר: וישב עמי בנוה שלום. וכן אתה מוצא, שלא בנה הקדוש ברוך הוא מלכות בית דוד אלא בשלום, שנאמר: למרבה המשרה ולשלום אין קץ.
וכן לא נפרע הקב"ה מן עמונים ומואבים אלא שמנע מהן שלום, שנאמר: לא תדרוש שלומם.

חזקיה אמר:
גדול השלום, שכל המצות כתוב בהן: כי תפגע שור אויבך וגו' ותועה,
כי תראה חמור שונאך,
כי יקרא קן צפור,
אם באת מצוה לידך אתה זקוק לעשותה, ואם לאו אי אתה זקוק לעשותה, ברם הכא: בקש שלום ורדפהו, בקשהו - במקומך ורדפהו ממקום אחר.

חזקיה אמר חורי:
גדול השלום, שבכל המסעות כתיב: ויסעו ויחנו, נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, כיון שבאו לפני הר סיני נעשו כולן חנייה אחת, הדא הוא דכתיב: ויחן שם ישראל [ויחנו אין כתיב כאן אלא ויחן].
אמר הקב"ה: הרי עת שאני נותן תורתי לבני.

בר קפרא אמר תלת:
גדול השלום, שדברו הכתובים לשון בדוי בתורה בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה, הדא הוא דכתיב: אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן, אבל לאברהם לא אמר כן, (ואדוני זקן אין כתיב כאן) אלא ואני זקנתי.

בר קפרא אמר חורי:
גדול השלום, שדברו (הנביאים) [הכתובים] לשון בדוי בנביאים להטיל שלום בין איש לאשתו, שנאמר: הנה נא את עקרה ולא ילדת, אבל למנוח לא אמר כן, אלא מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר.
גדול השלום, שאפילו העליונים וכו'.

אמר רבן [שמעון בן] גמליאל:
גדול השלום, שדברו הכתובים לשון בדוי בתורה, להטיל שלום בין יוסף לאחיו, הדא הוא דכתיב: אביך ציוה לפני מותו לאמר וגו' כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ולא אשכחן [ביעקב] דפקיד כלום.

אמר רבי יוסי הגלילי:
גדול השלום, שאפילו בשעת מלחמה אין פותחין אלא בשלום, שנאמר: כי תקרב אל עיר להלחם עליה (לתפשה) וקראת אליה לשלום.

רבי מאיר הוה יתיב ודריש בלילי שבתא הויא תמן חדא איתתא יתבא ושמעה ליה תותי מדרשא. אמתינת עד דכסיל מדדריש. אזלת לביתא אשכחה בוצינא טפי.
אמר לה בעלה: אן הוית?
אמרה ליה: אנא יתיבנא ושמעה דרושא.
אמר לה: לא כן וכן, את עיילת להכא, עד דאזלת ורוקת באנפי דרושא.
יתיבא שבתא קדמיתא תנייתא ותליתא.
אמרון לה מגירתא: כדו אתון צהיבין?
אתינן עמך לגבי דרושא.
כיון דחמא יתהון ר' מאיר צפה ברוח הקדש.
אמר: אית מנכון איתהא דחכימא למילחש בעינא?
אמר לה מגירתא כדו את אזלת ורוקת באנפיה ותשרי לבעליך.
כיון דיתבא קמיה ואדחילית מיניה, אמרה ליה: רבי, לית אנא חכימא למילחש עינא.
א"ל: [אפילו הכי] רוקי באנפי שבע זימנין ואנא מינשים.
ירקת באפיה ז' זימנין.
אמר לה: איזילי ואמרי לבעליך: אנת אמרי חדא זימנא ואנא ירקת ז' זימנין.
אמרו לו תלמידיו: רבי, כך מבזין את התורה?
לא הוה לך למימר לחד מינן למילחש לך?
אמר להון: לא דיו למאיר להיות שוה לקונו?

דתני רבי ישמעאל:
גדול השלום, ששם הגדול שנכתב בקדושה, אמר הקדוש ברוך הוא: ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו.

אמר רבי שמעון בן חלפתא:
גדול השלום, כשברא הקב"ה את עולמו, עשה שלום בין העליונים לתחתונים, הדא הוא דכתיב: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.
בשנית ברא את העליונים, הדא הוא דכתיב: ויאמר אלהים יהיו רקיע וכו' (דכתוב ברמז י"ח).

רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי אומר:
גדול השלום, שכל הברכות חותמין בשלום:
בקריאת שמע, הפורס סוכת שלום.
בתפלה, עושה השלום,
בברכת כהנים, וישם לך שלום,
ואין לי אלא בברכות, בקרבנות מנין?
תלמוד לומר: זאת התורה לעולה למנחה וגו' ולזבח השלמים.
ואין לי אלא בכלל, בפרט מנין?
תלמוד לומר: זאת תורת העולה, זאת תורת המנחה, זאת תורת החטאת, זאת תורת האשם, וזאת תורת זבח השלמים.
ואין לי אלא בקרבנות יחיד, בקרבנות צבור מנין?
תלמוד לומר: אלה תעשו לה' במועדיכם וגו' [ומסיים בשלמים].
אין לא אלא בעולם הזה, בעולם הבא מנין?
תלמוד לומר: הנני נוטה אליה כנהר שלום.

רבנן אמרין:
גדול השלום, שכשמלך המשיח בא אינו פותח אלא בשלום, שנאמר: מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום.
מה ראו לומר ברכת כהנים אחר הודאה?
שנאמר: וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת.
ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים?
שנאמר: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, וברכת הקב"ה שלום, הוא שנאמר: ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

אמר רבי יהושע בן לוי:
מנין שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים?
שנאמר: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם.

ושמו את שמי -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: כה תברכו את בני ישראל [בשם המפורש. אתה אומר בשם המפורש, או אינו אלא בכנוי?
תלמוד לומר: ושמו את שמי.
יכול אף בגבולין כן?
נאמר כאן ושמו,
ונאמר להלן לשום את שמו שם,
מה להלן בית הבחירה,
אף כאן בית הבחירה].
במקדש - (עח) בשם המפורש.
במדינה – בכנוי.

ואני אברכם -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: כה תברכו את בני ישראל, אין לי אלא ברכה לישראל, לגרים לנשים ועבדים מנין?
תלמוד לומר: ואני אברכם.
ברכה לכהנים מנין?
תלמוד לומר: ואני אברכם, שלא יהיו ישראל אומרים ברכותינו תלויות בכהנים?!
תלמוד לומר: ואני אברכם. שלא יהיו הכהנים אומרים אנו נברך את ישראל!
תלמוד לומר: ואני אברכם, אני אברך את עמי ישראל.
וכן הוא אומר: כי ה' אלהיך ברכך (בכל מעשה ידך) כאשר דבר לך.
ואומר: (עט) ברוך תהיה מכל העמים,
ואומר: יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו',
ואומר: במרעה טוב ארעה אותם,
ואומר: אני ארעה צאני.

ושמו את שמי -
מגיד שהן מתברכין בשם המיוחד.
יכול אף בגבולין יהו מברכין בשם המיוחד?
תלמוד לומר: ושמו את שמי.
ולהלן הוא אומר: לשום את שמו שם,
מה להלן מקדש,
אף כאן מקדש,
אלא משרבו הפרוצים חזרו להיות מוסרין לצנועין שבכהנים.

אמר רבי טרפון:
מעשה והייתי עומד עם אחי הכהנים בשורה והטיתי אזני כלפי כהן גדול ושמעתיו שאמר בתוך נעימות אחיו הכהנים. או במקדש מברכין, ואין מברכין בגבולין?
אמרת בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך - אף בגבולין.
אלא שבגבולין אומר שלש ברכות,
ובמקדש ברכה אחת.

במקדש אומר השם ככתבו,
ובמדינה בכנויו.

בגבולין נושאין ידיהן כנגד כתפותיהן,
ובמקדש על גבי ראשיהן.
יכול אם רצו לברך את ישראל הרי הן מבורכין ואם לאו אינן מבורכין?
תלמוד לומר: ואני אברכם בין רוצים בין לא רוצים, אני אברכם מן השמים.