תנחומא, בראשית, פרק יח

סימן א

ילמדנו רבנו:
כמה ברכות מתפלל אדם בכל יום?

כך שנו רבותינו:
בכל יום מתפלל אדם, שמונה עשרה.
ולמה שמונה עשרה?
אמר רבי שמואל בר נחמן:
כנגד י"ח פעמים, שהאבות כתובין בתורה.
הראשון שבהם, (בראשית נ): ואלוהים פקד יפקוד אתכם, והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב.
והאחרון, (דברים לא): ויאמר ה' אלי זאת הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם, לאברהם ליצחק וליעקב,

ואם יאמר לך אדם, הרי הן תשע עשרה?
שכך כתיב: אלהי אברהם אביך, ואלהי יצחק, הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו'.
אמור לו: אין זה מן המניין, שאין יעקב נמנה עימהן.

ור' יוחנן אמר:
כנגד י"ח צווים שבמשכן, שהן בסוף ספר ואלה שמות. והן, כאשר ציוה ה' את משה י"ח פעמים.

ורבי סימון אמר:
כנגד י"ח חוליות שבשדרה, שבשעה שאדם מתפלל וכורע, צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה, שנאמר: כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (תהלים לה).

ור' שמעון אמר:
כנגד י"ח מזמורים שמראש ספר תהילים, עד יענך ה' ביום צרה, לומר תענה בתפילתך, ולכך נאמר: יענך ה' ביום צרה. לכך נאמר: בסוף י"ח מזמורים יענך ה'.

רבי יהושע בן לוי אמר:
כנגד י"ח אזכרות, שאמר דוד בהבו לה' בני אלים, (שם כט).

ולמה מתפללין כ"ד בתעניות?
כנגד כ"ד רננות.
שאמר שלמה: בשעה שהכניס את הארון לבית קדשי הקדשים בתעניתו.

ולמה מתפללין בראש השנה, תשע ברכות?
אמר רבא בר חנינא:
כנגד תשע אזכרות שאמרה חנה בתפלתה (שמואל א ב).
מן ותתפלל חנה ואילך, אתה מוצא י"ח מתפללין בכל יום, ואינן כלן לשבחו של הקדוש ברוך הוא. אלא, שלש ראשונות ושלש אחרונות ושתים עשרה ברכות כולן לצורכו של אדם.
ולפיכך, אין מתפללין בשבת שמונה עשרה, שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו, נזכר ברופא חולי עמו ישראל, והוא מיצר.
והשבת נתנה לישראל, לקדושה, לענג ולמנוחה, ולא לצער, לכך מתפלל, ג' ברכות ראשונות, וג' אחרונות, והמנוחה באמצע.
ולפיכך אמר דוד: שבע ביום הללתיך (תהלים קיט), אלו ז' ברכות שמתפללין בשבת.

ואיזה?
זה יום המיוחד והמנוחה שאין כיוצא בו, שנאמר: זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ)
בכל דבר, אפילו ממצוא חפצך ודבר דבר.
אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: הוו זהירין בתפלה, שאין מידה אחרת יפה הימנה, והיא גדולה מכל הקורבנות. שנאמר: למה לי רוב זבחיכם וגו', כי תבואו לראות פני לא תוסיפו הביא מנחת שווא קטורת וגו', חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וגו' ובפרשכם כפיכם וגו' גם כי תרבו תפלה וגו' (ישעיה א). מכלל שהיא גדולה מן הקורבנות. ואפילו אין אדם כדאי לענות בתפלתו ולעשות חסד עמו, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים, אני עושה חסד עמו, שכך כתיב בו: כל אורחות ה' חסד ואמת (תהלים כה).
הקדמתי חסד לאמת, וצדק למשפט, שנאמר: צדק ומשפט מכון כסאך וגו' (שם פט).

אמר רבי שמלאי:
תדע שכל דרכיו חסד.
שהרי בתחילת התורה קשט את הכלה, דכתיב: ויבן ה' אלוהים את הצלע וגו' (בראשית ב), שכן, בכרכי הים קורין לכלה בונה, ובסופה, קבר את המת. ויקבר אותו בגי (דברים לד), ובאמצעיתה, בקר את החולה.
כיון שמל אברהם בא הוא ופמליא שלו ובקרו ממה שקראו בעניין וירא אליו ה':

סימן ב

רבי ברכיה בשם רבי לוי פתח:
ותתן לי מגן ישעך וימינך תסעדני וענותך תרבני (תהלים יח).
כיון שנגלה עליו היה הקדוש ברוך הוא עומד ואברהם יושב, שנאמר: והוא יושב.
א"ל הקדוש ברוך הוא: אל תתמה, שאף לבניך אני עושה כן, כשיהיו יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואני ניצב עליהם, שנאמר: אלוהים נצב בעדת אל (שם פב).

בנוהג שבעולם כשהתלמיד חולה והרב הולך לבקרו, התלמידים מהלכין תחילה, ואומרים: שליחות הרב לביתו של חולה, לומר שהרב מבקש לבקרו.
והקדוש ברוך הוא אינו כן.
כשמל אברהם והיה מצטער מן המילה, אמר למלאכים לילך לבקרו, עד שהמלאכים הולכין קדמן הקדוש ברוך הוא, שנאמר: וירא אליו ה'.
ואחר כך וישא עיניו וירא, יש עניו גדול מזה?!

אמרו רבותינו בשם ר' אליעזר בן פדת:
בשבעה מקומות השווה הקדוש ברוך הוא עצמו עם הבריות הנמוכין, שנאמר: (דברים י) כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלוהים ואדני האדנים, האל הגדול הגיבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא ייקח שוחד.

מה כתיב אחריו?
עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר וגו'.

ואומר: כי רם ה' ושפל יראה וגבוה וגו' (תהלים קלח).
ואומר: כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח וגו' (ישעיה נז)

ואומר: כי כה אמר ה' השמים כסאי וגו'.
וכתיב: ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי (שם סו).

ואומר: ה' מלך עולם ועד אבדו גויים מארצו.
מה כתיב אחריו?
תאוות ענווים שמעת ה' (תהלים י).

ואומר: שירו לה' זמרו לשמו סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו.
מה כתיב אחריו?
אבי יתומים ודין אלמנות (שם סח).

ואומר: עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם השומר אמת לעולם, עושה משפט לעשוקים וגו'.
ואומר: יתום ואלמנה יעודד (שם קמו).
כיון שמל אברהם, נגלה עליו הקדוש ברוך הוא בכבודו לבקרו, שנאמר: וירא אליו ה'.

רבי יצחק נפחא פתח:
מזבח אדמה וגו'
ואומר: בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך (שמות כ)
אמר הקדוש ברוך הוא: ומה מי שהיה זובח עולה או שלמים אני נגלה עליו לברכו, אברהם שזבח את עצמו לפני, על אחת כמה וכמה, לכך נאמר: וירא אליו ה'.

אמר רבי אחא:
בא וראה, שנתן הקדוש ברוך הוא כח באברהם, שביום שמל את עצמו, מל ישמעאל ואת כל אנשי ביתו. והיה הדם מנטף, וכמה היו ילידי ביתו שמונה עשר ושלוש מאות. מקנת כספו על אחת כמה וכמה, שנאמר: ויקח אברהם את ישמעאל בנו וגו.'
וכתיב: בעצם היום הזה נמול וגו', וכל אנשי ביתו וגו', עד שהעמיד אברהם מן הערלות גבעה, ונהר של דם יוצא מביתו.
ואמר להן הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: בואו ונבקר את החולה.
אמרו לו: ריבונו של עולם, מה אנוש ותדעהו, בן אדם ותחשבהו, אתה הולך למקום הטינופת, למקום של דם ושל שקץ וסריות.
אמר להם: חייכם, ערב עלי אותו דם של ערלות ממור ולבונה.
וכן שלמה אומר: עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור (שיר ד)
זה אברהם שנקרא מור, שנאמר: מור ואהלות קציעות, כל בגדותיך (תהלים מה):

סימן ג

באלוני ממרא
ולמה באלוני ממרא?
יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, שאינו מקפח שכר של בריה.

שלושה אוהבים היו לו לאברהם:
ענר,
אשכול,
וממרא.
וכיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא שימול, הלך לקחת מהם עצה.
כך הלך אצל ענר, אמר: וכך אמר לי הקדוש ברוך הוא.
א"ל ענר: בעל מום רוצה אתה לעשותך, שיהיו קרוביהן של המלכים שהרגת באין והורגין אותך ואין אתה יכול לברוח מפניהם.
הניחו והלך אצל אשכול.
אמר ליה: כך וכך אמר לי הקדוש ברוך הוא.
א"ל אשכול: אתה זקן. אם אתה תמול יצא ממך דם הרבה, ולא תוכל לסבול ותמות.
הניחו והלך אצל ממרא.
א"ל: כך וכך אמר לי הקדוש ברוך הוא, מה תייעצני?
א"ל ממרא: בדבר הזה, אתה מבקש עצה?!
הלא הוא שהצילך מכבשן האש, ועשה לך כל הנסים, והצילך מן המלכים, ואילולי כוחו וגבורתו היו הורגין אותך, והציל רמ"ח אברים שבך, ומקצת אבר אחד אתה מבקש עצה?!
עשה כמצוותו!
אמר הקדוש ברוך הוא יתברך: אתה שנתת עצה שימול, איני נגלה אליו אלא בתחומך, הדא הוא דכתיב: וירא אליו ה' באלוני ממרא, והוא יושב פתח האהל כחום היום.

מהו כחום היום?
הרתיח הקדוש ברוך הוא אותו היום, כדי שלא יהו עוברים ושבים באים.
וילך אברהם ויצטער להכניסם לכלכלם.

דבר אחר:
עד שיפוח היום, זה יום הדין.
שנאמר: (מלאכי ג) כי הנה היום בא, בוער כתנור, והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש וליהט אותם, היום הבא אמר ה' צבאות: אשר לא יעזב להם שרש וענף, ונסו הצללים, שאין בו צל לרשעים, שנאמר: (איוב לד) אין חשך ואין צלמוות להסתר שם פעלי און.
אלך לי אל הר המור, זה בית המקדש, שהיו מקריבין בו מור.
ואל גבעת הלבונה, זו ירושלים, שהיו מקריבין במנחותיהם לבונה:

סימן ד

וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם
התחיל דם המילה לטפטף.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: בשכר חייך, שבזכותך אני אחוס על בניך בשני דמים ואפרע משונאיהם. שנאמר: (יחזקאל טז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך שני דמים, שנאמר: ואומר לך בדמיך חיי, זה דם פסח.
ואומר לך בדמיך חיי, זה דם המילה.

וירא וירץ לקראתם
א"ל הקדוש ברוך הוא: בשכר שלש ריצות שרצת, אני ארוץ לפני בניך שלש ריצות בשעת מתן תורה, ואלו הן:
שלש ריצות של אברהם:
וירא וירץ לקראתם,
ואל הבקר רץ אברהם.
וימהר לעשות אותו.

מה פרע לבניו בסיני?
שנאמר: ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן (דברים לג)
אתה אמרת להן: יוקח.
אני נותן לבניך, מצוות פסח, שנאמר: (שמות יב) ויקחו להם איש שה.

אתה אמרת להן: נא.
אני נותן לבניך, מצות פסח, אל תאכלו ממנו נא (שם ).

אתה אמרת: מעט.
אני אגרש את שונאיהן מעט מעט , שנאמר: (שם כג) מעט מעט אגרשנו מפניך.

אתה אמרת: מים.
אני נותן להם, באר מים במדבר. שנאמר: (במדבר כא) עלי באר.

אתה אמרת: ורחצו רגליכם.
אני ארחצם מכל טומאה, שנאמר: (ישעיה ד) אם רחץ ה' את צואת בנות ציון.

אתה אמרת: והשענו תחת העץ.
אני נותן להם מצות סוכה, דכתיב: (נחמיה ח) צאו ההר והביאו עלי זית, ועלי עץ שמן, ועלי הדס וגו'.

אתה אמרת: ואקחה פת לחם.
אני ממטיר לכם לחם (שמות טז).

אתה לקחת חמאה וחלב.
אני אתן להם חמאת בקר, וחלב צאן (דברים לב).

מכאן שנו חכמים: שהצדיקים אומרים מעט, ועושין הרבה.
שאמר להן אברהם: ואקחה פת לחם וסעדו לבכם.
ובאחרונה עשה להן, שלושה שוורים ותשעה סאין, שנאמר: וימהר אברהם האהלה וגו'
מהרי שלש סאים כמשמען.
קמח שלש הרי שש
סלת שלש הרי תשע.

ומנין שהיו ג' שוורים?
דכתיב: ויקח בן בקר רך וטוב.
בן, אחד.
בקר, שנים.
רך, שלושה.

ויש אומרים:
רך וטוב,
ארבעה.
אף הקדוש ברוך הוא, אמר לישראל מעט ועשה הרבה, שנאמר: (בראשית טו) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו', וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי.
לא אמר לו, אלא בדל"ת ונו"ן. לסוף נפרע מהן, בע"ב אותיות, שנאמר: (דברים ד) או הנסה אלוהים לבא לקחת לו גוי וגו'.

אמר רבי יודן:
מלבוא לקחת לו גוי, עד מוראים גדולים ע"ב אותיות הוא.

ומנין שהרשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינן עושין?
שכן מצינו בעפרון, שאמר לאברהם: השדה נתתי לך וגו' (בראשית כג). ולסוף אמר: ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא?!
מה דלא הוי שויא.

דאמר רבי חנניה:
כל שקלים האמורין בתורה סלעים, ושבנביאים ליטרין, ושבכתובים קנטרין.
בר משקלי עפרון דאינון קנטרין, דכתיב: בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחוזת קבר:

סימן ה

וה' אמר המכסה
ילמדנו רבינו:
המתרגם בתורה מהו שיהא מסתכל בס"ת ומתרגם?

כך שנו רבותינו
:
המתרגם אסור לו להסתכל בס"ת ולתרגם, כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה.
והקורא אסור ליתן עיניו חוץ לתורה, שלא נתנה התורה אלא בכתב. שנאמר:
וכתבתי על הלוחות את הדברים (שמות לד).
ואסור למתרגם ברבים ליתן עיניו בתורה.
אמר רבי יהודה בן פזי:
מקרא מלא, שנאמר: כתב לך את הדברים האלה. הרי התורה שנתנה בכתב.
כי ע"פ הדברים האלה, הרי תרגום שנתן על פה.

אמר רבי יהודה בר סימון:
כי על פי הדברים האלה, כרתי אתך ברית ואת ישראל.

על ידי מה?
ע"י כתב לך ועל ידי על פה.
אם קיימת מה שבכתב בכתב ומה שבע"פ על פה, כרתי אתך ברית.
ואם שנית מה שבכתב על פה, ומה שבע"פ בכתב, לא כרתי אתך ברית.

אמר רבי יהודה בר שלום:
ביקש משה שתהא המשנה אף היא בכתב.
וצפה הקדוש ברוך הוא, שאומות עתידין לתרגם את התורה, ולהיות קוראין אותה יונית.
והן אומרין: אנו הן של ישראל.
א"ל הקדוש ברוך הוא למשה: אכתב לו רובי תורתי וא"כ כמו זר נחשבו (הושע ח).

וכ"כ למה?
מפני שהמשנה היא מסטורין של הקדוש ברוך הוא, ואין הקדוש ברוך הוא מוסר מסטורין שלו אלא לצדיקים, שנאמר: סוד ה' ליראיו (תהלים כה)
וכן אתה מוצא, אפילו בשעה שהכעיסו הסדומים לפני הקדוש ברוך הוא, וביקש הקדוש ברוך הוא להפכן, לא נמלך אלא באברהם, שנאמר: וה' אמר, המכסה אני מאברהם אשר אני עושה?!
וכתיב: (משלי ג) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם, שאין לך אדם שהוא חביב לפני המלך, ואינו חביב לפני בני פלטרין שלו. וכשהוא חביב לפני בני פלטרין שלו, אינו חביב לפני המלך.
והצדיקים הן חביבין לפני הקדוש ברוך הוא, והן חביבין לפני המלאכים ולפני הבריות.

מנין?
שכן אתה מוצא, כשהיה המלאך בא אצל דניאל, איש חמודות שלוש פעמים (דניאל י)
ויאמר אלי, דניאל איש חמודות: הבן בדברים אשר אנכי דובר אליך, ועמוד על עמדך, כי עתה שולחתי אליך ובדברו עמי את הדבר הזה עמדתי מרעיד,
וכתיב: (שם ) ויאמר, אל תירא איש חמודות, שלום לך חזק וחזק.
וכתיב:(שם ט) ואני באתי להגיד כי חמודות אתה.ובין בדבר והבן במראה.

ולמה איש חמודות?
אשרי אותו האיש שכך שמע שבשר המלאך ואמר לו איש חמודות, שאתה נחמד לפני הקדוש ברוך הוא, ונשתבח בעליונים ואתה חמוד על דורך.
ואף בצלאל נשתבח לפני הקדוש ברוך הוא. נשתבח בעליונים ובתחתונים, שנאמר: (שמות לא) ראה קראתי בשם בצלאל. וכתיב: (שם לה) ראו קרא ה' בשם בצלאל, ראה בעליונים ראו בתחתונים, הוי אומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם.

דבר אחר:
ומצא חן, זה אברהם שהיה חביב על הבריות, שנאמר: שמעני אדני (בראשית כג).

ומנין שהיה חביב על הקדוש ברוך הוא ועל המלאך?
שנאמר: וה' אמר המכסה אני מאברהם.

אמר רבי לוי:
למה גילה הקדוש ברוך הוא לאברהם?
שהיה מהרהר על דור המבול, לומר שאי אפשר שלא היה בהם עשרים צדיקים או עשרה,
שיתלה להן הקדוש ברוך הוא בזכותן.
לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא: מגלה אני לו שלא יהא אומר שמא אף בסדום היו צדיקים,
תדע לך שכן, לא הספיק לומר לו וה' אמר המכסה אני מאברהם, כיון שאמר ליה כל אותו עניין, מה השיבו?
ויגש אברהם, ויאמר: האף תספה צדיק עם רשע?!

אמר רבי לוי:
הוא הדבר שאמר אברהם, הוא הדבר שאמר איוב.
אלא איוב בלעה פגה. אבל אברהם בלעה בשלה.

איוב אמר: אחת היא, ע"כ אמרתי תם ורשע הוא מכלה (איוב ט).
אבל אברהם אמר: האף תספה צדיק עם רשע?!
חזר ואמר: חלילה לך מעשות כדבר הזה.

דבר אחר:
למה גילה הקדוש ברוך הוא לאברהם?

אמר רבי יהודה בר לוי:
משל למלך, שהיה לו פרדס עמד ונתנו לאוהבו במתנה.
לאחר ימים הוצרך המלך לקוץ מתוכו חמש קורות, אמר המלך: אעפ"י שהוא משלי ונתתי אותו במתנה לאוהבי, אינו דין שאקצץ ממנו כלום, עד שאמלך באוהבי.

אף כך הקדוש ברוך הוא , כיון שעלה אברהם לארץ ישראל, אמר ליה:
שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם, צפונה, ונגבה, וקדמה, וימה, כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה (בראשית יג).
לפיכך, כשביקש להחריב חמשת כרכים האלו, אמר: אינו מחריבן חוץ מדעתו של אברהם.
ואם תאמר שלא היו מארץ כנען, ראה מה כתיב אחריו: ויהי גבול הכנעני מצידון בואכה גררה עד עזה. בואכה סדמה ועמורה ואדמה וצבוים עד לשע (שם י).
לפיכך, כשבא להחריבן נמלך באברהם, שנאמר: וה' אמר המכסה:

סימן ו

וה' אמר המכסה
ילמדנו רבנו:
מי שנולדו לו שני בנים אחד בערב שבת ואחד בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת,
או את של שבת בערב שבת מה הוא שיהא חייב?

כך שנו רבותינו
מי שנולדו לו שני בנים, אחד בערב שבת ואחד בשבת ושכח
מל את של ערב שבת בשבת, או של שבת בערב שבת חייב.
למה?
שחלל את השבת.
גדולה מילה שדוחה את השבת.
וכתיב: וביום השמיני ימול, נמצא זה עובר על התורה שחילל את השבת.
גדולה מילה שאין התינוק נכנס למניין הדורות אלא למי שהוא מל, שנאמר: זרע יעבדנו יסופר לה' לדור (תהלים כב).

אמר רבי יצחק:
נאמר במילה עבודה, ונאמר בקורבנות עבודה.
מה עבודה האמורה בקורבנות דמים, אף עבודה האמורה במילה דמים.

למה, זרע יעבדנו?
כיון שאדם מטיף טיפה אחת של דם, היא חביבה לפני הקדוש ברוך הוא כקורבנות.
לפיכך, נגלה הקדוש ברוך הוא על אברהם כשמל, כשם שנגלה בקורבנות, שנאמר: (ויקרא ט) שור ואיל לשלמים לזבח וגו', כי היום ה' נראה אליכם.
א"ל: כשהיית ערל ובאת לדבר עמי, היית נופל, שנאמר: ויפול אברם על פניו וידבר אתו אלוהים (בראשית טז), וכשמל, היה הקדוש ברוך הוא נגלה עליו, והקדוש ברוך הוא עומד ואברהם יושב , וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב.
בשביל אותו זכות, כשבא הקדוש ברוך הוא, להפוך חמשה כרכי סדום, גילה לאברהם,
שנאמר: וה' אמר המכסה וגו'.

דבר אחר:,
וה' אמר המכסה
זה שאמר הכתוב: אז יגלה אוזן אנשים ובמוסרם יחתום (איוב לג).
מדבר באבימלך ובפרעה, שגילה הקדוש ברוך הוא את אוזנם, שנאמר: ויבא אלוהים אל אבימלך בחלום הלילה. וכן ויבא אלוהים אל פרעה.

מהו ובמוסרם יחתום?
כשם שלקה אבימלך בעצירה, שנאמר: כי עצור עצר ה', בעד כל רחם.
כך לקה פרעה.
נאמר כאן, על דבר שרי, ונאמר בפרעה, על דבר שרי.
מה דבר האמור באבימלך עצירה,אף דבר האמור בפרעה עצירה.
הוי אומר: ובמוסרם יחתום.

דבר אחר:
אז יגלה אזן אנשים, זה דניאל, שגלה לו הקדוש ברוך הוא את הקץ.
ובמוסרם יחתום, שאמר לו: ואתה דניאל סתום הדברים וחתום (דניאל יב).

דבר אחר:
ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית אז יגלה אזן אנשים, זה יעקב אבינו,
שגילה לו הקדוש ברוך הוא את הקץ, וכשביקש לגלות לבניו, ואמר להם: האספו הימים (בראשית מט). חתום בפניו שלא יגלה.
הוי אומר: ובמוסרם יחתום.

דבר אחר:
אז יגלה, זה שמואל, שנאמר: וה' גלה את אזן שמואל יום אחד לפני בא שאול לאמר: כעת מחר אשלח איש מארץ בנימין ומשחת לנגיד על עמי ישראל (שמואל א ט)
וכשהלך שמואל למשוח לדוד, כיון שראה אליאב, אמר: אך נגד ה' משיחו.
ויאמר ה' אל שמואל: אל תביט אל מראהו (שם יו)
כיון שבא דוד, א"ל קום משחהו.
א"ל הקדוש ברוך הוא: משיחי עומד ואתה יושב, קום משחהו.

דבר אחר:
אז יגלה אזן אנשים, זה אברהם, שנאמר: וה' אמר המכסה אני מאברהם,
ובמוסרם יחתום, אלו הם הסדומיים.
כיון שלא מצא בהן צדיק, חתם גזר דינם.

דבר אחר:
וה' אמר המכסה אני
זה שאמר הכתוב: כי לא יעשה אדני ה' דבר, כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג).
מתחילה היה הקדוש ברוך הוא מגלה סודו ליראיו, שנאמר: סוד ה' ליראיו (תהלים כה)
חזר ונתנו לישרים, שנאמר: בסוד ישרים ועדה (שם קיא).
חזר ונתנו לנביאים, שנאמר: כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.
חטאו ישראל בימי עכן, עמד הקדוש ברוך הוא וגילה ליהושע, שנאמר: חטא ישראל (יהושע ו).
חטאו בני עלי, גלה הקדוש ברוך הוא לשמואל, שנאמר: ויקרא ה' אל שמואל (שמואל א' ג')
חטאו הסדומיים, גלה הקדוש ברוך הוא לאברהם, שנאמר: המכסה אני:

סימן ז

וה' אמר
זה שאמר הכתוב: יהי למלא בטנו ישלח בם חרון אפו וימטר עלימו בלחומו (איוב כ)
פורעניות שבאת על הסדומים הייתה למלאות כריסן, לפי שמלאו כריסן מן העבירות ומן החמס ומן הגזל, לפיכך, אף הפורעניות שבאת עליהן מלא כריסן, שנאמר: ישלח בם חרון אפו.

אמר רבי מאיר:
במטר שבסדום הכתוב מדבר, דכתיב: וימטר עלימו בלחומו, וכתיב: וה' המטיר על סדום ועל עמורה.

מהו בלחומו?
על המלחמות שהיו נלחמים עם הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד.
רעים זה לזה.
וחטאים בגלוי עריות.
לה', בחרופין וגידופין ובעבודה זרה.
מאד, בשפיכות דמים.

אמר רבי יהודה בר רבי שלום בשם רבי יהודה בר רבי סימון:
בשעה שבא אמרפל וחבריו להלחם עם הסדומים ע"י ששבו את לוט שמע אברהם, ויצא עליהם למלחמה והרג את המלכים, ברחו, שנאמר: ויחלק עליהם לילה.
וכתיב: ועמק השדים בארות בארות חמר וינסו מלך סדום, התחיל אברהם מהרהר לומר
המלכים באין להלחם על הסדומים, והמלכים נופלין ואלו ברחו, שנאמר: והנשארים הרה נסו.
אילו לא היו כשרין לא היו בורחין.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: אלו יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה, שלף ויצא מגווה וברק ממרורתו, יהלוך עליו אמים כל חושך טמון לצפוניו וגו' (איוב כ)

כל החושך הזה היכן היה טמון?
לצפונה של סדום, שהייתה בימינה של ירושלים, שנאמר: (יחזקאל טז) ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך, סדום ובנותיה.

מהו ירע שריד באהלו?
שאפילו שריד שנשתייר משם, רעת הרעה ירע שריד באהלו.
ואיזה?
זה אשתו של לוט, שנאמר: ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח: