בשבילי התנ"ך
 

תנחומא, בראשית, פרק מא

סימן א

ילמדנו רבנו:
הרואה את הגשמים יורדין בזמן שהבריות צריכין להן כיצד הוא מברך?

כך שנו רבותינו:

על הגשמים הוא אומר ברוך הטוב והמטיב.

והגשמים מהיכן יורדין?

ר' אליעזר אומר:
העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה.

א"ל רבי יהושע:

והלא מי אוקיינוס מלוחין הן?!
א"ל: מתמתקין מן העבים שברקיע.

דאמר ר"ש בן לקיש:
למה נקרא שמן שחקים?
שהן שוחקין את המים וממתקין אותם ואח"כ הן יורדין ובקצבה הן יורדין שהקדוש ברוך הוא קוצב לבריות כמה גשמים יורדין מראש השנה ועד סוף השנה.

אמר רשב"י:
כשישראל זוכין יורדין על הצמחין ועל האילנות ועל הזרעים והעולם מתברך, וכשהן חוטאין יורדין בימים ובנהרות מ"מ אינו פוחת מקצבה שפסק, מפני שכל דבר ודבר שיוצא מפי הקב"ה בקצבה הוא נותן.
לחמה נתן קץ, שנאמר: (תהלים יט) מקצה השמים מוצאו.
לשמים נתן קץ, שנאמר: (דברים ד) ולמקצה השמים ועד קצה השמים.
לארץ נתן קץ, שנאמר: (ישעיה מ) בורא קצות הארץ.
ליציאת מצרים נתן קץ, שנאמר: (שמות יב) ויהי מקץ שלשים שנה.
לחשך נתן קץ, שנאמר: (איוב כה) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר.
ואף כשנחבש יוסף קץ שם לו, שנאמר: ויהי מקץ שנתיים ימים:

סימן ב

והנה מן היאור עולות וגו', ויהי בבקר ותפעם
ובנבוכדנצר כתיב: ותתפעם (דניאל ב).
פרעה שידע החלום ולא ידע פתרונו נטרף טרוף אחד, נבוכדנצר ששכח החלום ופתרונו נטרף שני טרופין, לכך כתיב בו: ותתפעם.

חלם חלום
נבוכדנצר חלומות,

ר' ינאי אומר:
חלומות שתים חלם, אחת של צלם ואחת של אילן.

ויאמר המלך לקרא לחרטמים
חסר כתיב, אלו ששואלין בטימי מתים, לאשפים, אלו שדוחקין במזל, שכן אשפים לשון דחק שנאמר: (עמוס ח) שמעו זאת השואפים אביון, ולמכשפים שמכחישין פמליא של מעלה ופמליא של מטה, להגיד למלך חלומותיו ויבואו ויעמדו לפני המלך, ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותתפעם רוחי לדעת את החלום.

וידברו הכשדים למלך ארמית, מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדך ופשרא נחוא.
אמר להם נבוכדנצר: אני יודע אם אני אומר לכם החלום, אתם בודים לי דברים ואומרים: זה פתרונו, להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהחונני.
ענו תנינות ואמרין: מלכא חלמא יאמר לעבדוהו, ופשרה נהחוה.
אמר להם: אני אומר לכם אמרו לי, ואתם אומרים לי אמור לנו, מה אתם סבורים, שתהיו מסיחים עמי עד הצהרים בדברים בטלים והולכים לכם. די הן חלמא לא תהודענני חדא היא דתכון, שתהיו כולכם נהרגין, ומלה כדבה ושחיתה הזדמנתון למאמר קדמי עד די עדנא ישתנא, להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרא תהחוונני.

ענו כשדאי קדם מלכה ואמרין: לא איתי אינש על יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל קבל די כל מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל חרטום ואשף וכשדאי, ומלתא די מלכא שאל יקיר, נבואה היא צריכה, שכן יקיר לשון נבואה, כמה דאמר (שמואל א ג) ודבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ, ואחרן לא איתי, ואהרן לא איתי, כשהיה בהמ"ק קיים, היה אדם הולך אצל בני אהרן ושואל באורים ותומים ומגיד לו את הדבר, ועכשיו אין בהמ"ק קיים ואין שואלין באורים ותומים.

אמר להם: וכך היה בהמ"ק יפה ונתתם לי עצה שאחריבנו, מיד כעס ואמר להובדה לכל חכימי בבל, ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין, ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה.
התחיל דניאל לומר לאריוך: על מה דתא מהחצפא מן קדם מלכא, אדין מלתא הודע אריוך לדניאל, ודניאל על ובעא קדם מלכא, וכן אמר ליה: די השכחת גבר בני גלותא, די יהוד די פשרא למלכא יהודע.
א"ל: אנת הוא דניאל, וכי לא היה מכירו?!
אלא א"ל: יש בך כוח לספר לי את החלום ופתרונו?
א"ל: הן.
א"ל: אימתי?
א"ל: אני איני מבקש ממך זמן לא לאחר שלשים יום ולא לאחר עשרים יום, אלא המתן לי הלילה ולבקר אני אומר לך.
אדין דניאל לביתיה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע.

למה?

כדי שיהיו מתפללין עמו, שנאמר: (שם) ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזא דנה די לא יהובדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל.
אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי, אדין דניאל בריך לאלה שמיא.
אמר הקדוש ברוך הוא: בעוה"ז הייתה הנבואה ביחידים, אבל לעתיד לבא על כל אדם, שנאמר: (יואל ג) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלמון בחוריכם חזיונות יראו:

סימן ג

והנה מן היאור עולות שבע
כיון שחלם, שלח וקרא לכל החרטומים, ורוח הקדש צווחת: איה אפוא חכמיך (ישעיה יט). כיון שלא ידעו, בא שר המשקים ואמר:

את חטאי אני מזכיר היום פרעה קצף על עבדיו וגו', ושם אתנו נער עברי עבד וגו'
ארורים הרשעים שאפילו הטובה שעושים מתכוונים לרעה, שאמר שר המשקים:

נער
שאינו בר דעת.

עברי
עבד לשון גנאי, שכך כתיב בספריו של פרעה: שלא ימלוך עליהם עבד.
כיון ששמע פרעה, וישלח ויקרא אל יוסף.

אמר ר' יהושע בן לוי:
מתוך צרה, רוחה.
מתוך אפילה, אורה.

מתוך נבולן של צדיקים, רוממותן.
וכן הוא אומר: (משלי ל') אם נבלת בהתנשא אם זמות יד לפה.

חנניה מישאל ועזריה
מתוך נבולן רוממותן, שנאמר: (דניאל ג') באדין גבריא אלך כפיתו בסרבליהון פטשיהון וכרבלתהון ולבושיהון ורמיו לגוא אתון נורא יקידתא, ונתרוממו, שנאמר: (שם ) באדין מלכא הצלח לשדרך מישך ועבד נגו במדינת בבל.

ודניאל הושלך לגוב אריותא.
ונתרומם, שנאמר: (שם ו') ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסאה.

מרדכי כתיב: וילבש שק ואפר (אסתר ב)
ונתרומם, דכתיב: ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות.

ויוסף ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו (תהלים קה)
ונתרומם, שנאמר: ויוסף הוא השליט על הארץ.
אמר ליה פרעה: חלום חלמתי.
אמר יוסף: בלעדי אלהים יענה וגו', תלה הגדולה בבעליה.
אמר הקב"ה: אתה לא רצית להתגדל בעצמך, חייך, שעל ידי כך תעלה לגדולה ולמלוכה.
אמר פרעה: חלום חלמתי, כשבא לומר לו את החלום בקש לבודקו, והיה מהפך לו את החלום. אמר ליה: והנה מן היאור עולות שבע פרות.
אמר ליה יוסף: לא כך ראית, אלא יפות מראה ובריאות בשר.
אמר ליה: הנה שבע פרות דלות ורעות.
א"ל: לא כך ראית, אלא רעות מראה ודקות בשר.
א"ל: הנה שבע שבלים מלאות וטובות.
א"ל: לא כך ראית, אלא בריאות וטובות.
א"ל: והנה שבע שבלים צנומות דקות.
א"ל: לא כך ראית, אלא דקות שדופות קדים.
התחיל פרעה תמה בעצמו.
א"ל: אחרי היית כשחלמתי, שנאמר: אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת, הוא שאביו מברכו: בן פורת יוסף (בראשית מט), אל תקרא בן פורת אלא בן הפרות יוסף.
השיב פרעה: אתה תהיה על ביתי.

וחכמים אומרים:
תחת אבותיך יהיו בניך (תהלים מה).

את מוצא כל מה שהגיע ליעקב הגיע ליוסף:
יעקב נולד מהול.
ויוסף
כן, שנאמר: אלה תולדות יעקב יוסף.

זה נקרא בני בכורי ישראל.
וזה
הבכורה ליוסף.

זה גלה לחרן.
וזה
למצרים.

זה נתרומם בחלום, שנאמר: ויחלום והנה סולם (בראשית כא).
וזה ופרעה חולם.

רשב"ג אומר:
יוסף משלו נתנו לו, הפה שלא נשק לעבירה, על פיך ישק כל עמי וכו' כדאי' לעיל:


הפרק הבא