בשבילי התנ"ך
 


פרק יג
פרק יג, ז
ויהי ריב בין רועי מקנה אברם וגו'. רש"י פירש סמיכת 'והכנעני והפריזי אז יושב בארץ'. לומר, שלא זכה בה אברם עדיין. וקשה למה הזכיר כאן והפריזי, ולמעלה אמר והכנעני אז בארץ, וכאן הזכיר 'יושב' ולא הזכיר זה למעלה?
ויש אומרים שרצה לומר אלו שני אומות גדולות הכנעני והפריזי נתישבו בארץ בלא מריבה, ושני רועים אלו לא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו.
וקשה עוד, וכי בעבור זה 'הפרד נא מעלי'? הנה רועי אברם עשו את שלהם והוכיחום על הגזל, ואם המה לא קבלו תוכחתם, הנה המה את נפשם הצילו.
ויותר קרוב לשמוע, שרועי אברם הוכיחום על הגזל, והמה טענו כל הארץ היא של אברם כו', וחשב אברם שאם יושבי הארץ יראו שהוא מחזיק בארץ בחזקת שהיא של אברם, ואני מתי מספר, פשיטא שיתאספו עלי והכוני. על כן הזכיר גם הפריזי שהיו אנשיו גבורים עד שישבו בערי הפרזות, כהוראת שם 'פריזי', וכסימן שמסר משה למרגלים.
וכן יעקב היה מתירא מן הפריזי ביותר, שאמר (בראשית לד ל) 'עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפריזי ואני מתי מספר' וגו'. ולכך הזכיר כאן ישיבה, לומר שעד עכשיו הם יושבים בשלוה עמדי, וע"י שיראו כי רועי מחזיקים בשדות בחזקת שהיא שלי וילחמוני חנם, לפיכך הפרד נא מעלי. על כן הלך לוט ונתישב אצל אנשי סדום שאינן מקפידין על הגזל. לפיכך סמך לומר ואנשי סדום רעים וחטאים. להורות שבעבור שהיו חטאים בממונם, ולא הקפידו על הגזל, נתיישב לוט אצלם.

פרק יג, יד
וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו.
פרש רש"י:
כל זמן שהיה הרשע עמו פירש ממנו הדבור.
ומקשים כאן, והלא כבר נאמר וירא ה' אל אברם, והיה לוט עמו?!
ונכון לומר שלא קשה מידי, כי בהבטחה ראשונה נאמר לזרעך אתן את הארץ. והבטחה זו היא שעמדה לרועי לוט, להטעותם ולומר כל הארץ של אברם היא, ולוט יורשו, ועל כן היו מרעין בהמתם בשדה אחר. ואם לדין יש תשובה על טענתם, כי לא זכה בה אברם כל עיקר, כי לא ניתן הארץ רק לזרעו ולא לו. ואם כן מסתמא לא יסכים לוט עם רועיו, והמה היו רועי בקר, ולא מחכמה שאלו על זה. אבל בהבטחה זו, אמר לו הקב"ה: כי לך אתננה. נשמע מזה כי אברם עצמו זכה בארץ. על כן לא נאמרה הבטחה זו לאברם עד אחרי הפרד לוט מעמו, כדי שלא יתלה עצמו בהבטחה זהו יותר מבראשונה, ויבא לגזול בפרהסיא, לא ישוב מפני כל.
ומה שנאמר 'כי לך אתננה', יתבאר בע"ה פרשת וארא באיזו ענין זכה אברם בארץ.

דבר אחר:

כי מה שנראה אליו ה', אף על פי שהיה לוט עמו, לפי שעדיין לא הרשיע לרעות בשדות אחרים, כי אולי לא היו לו ללוט עדיין צאן ובקר, אבל אחר שהלך עם אברם נתנו גם ללוט מתנות, כמו שכתוב וגם ללוט ההולך את אברם היה לו צאן ובקר.
ואמרו רז"ל (ב"ק צג)
מי גרם לו זאת, הליכתו עם אברם.
שמע מינה שקודם שהלך עם אברם לא היה לו צאן ובקר עדיין, עד שבא עמו מצרימה ונתנו לאברהם מתנות וגם ללוט, כדי שיסכים על נתינת שרה לו לאשה. ואז התחיל לרעות בהמותיו בשדה אחר, ואז נעשה רשע. ובעבורו פירש הדבור גם מן אברם, כי הגזל גורם סילוק השכינה, כמו שכתוב (תהלים יב ו) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה'.

פרק יג, יז
קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה. הבט ימין וראה כי מתחלה אמר הקב"ה לאברהם שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה עומד שם צפונה ונגבה וקדמה וימה כי כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם. שמע מנה, שבראיה לחוד סגי וקני לה. ואחר כך חזר מזה ואמר, קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה. שמע מנה שצריך לעשות חזקה ממש, מכי דיש אמצרי [-הליכה על גבולות השדה], (ב"ק ט) ובראיה לחוד לא קנה לה.
ועוד כי מתחלה אמר לזרעך עד עולם, ואחר כך אמר כי לך אתננה, ולא הזכיר זרעך ולא עד עולם.
ועוד שאמר שא נא, אין נא אלא בקשה. ובאמרו קום התהלך בארץ לא הזכיר לשון נא. ואצל משה רבינו ע"ה מוחלפת השיטה, שאמר (דברים ג כה) אעברה נא ואראה את הארץ. הרי שהזכיר לשון נא אצל העברה ממש, שהיא דוגמת קום התהלך בארץ. אבל אצל הראיה לא הזכיר נא, כי לא אמר ואראה נא.
ועוד מהו שאמר כאן וראה מן המקום אשר אתה עומד שם, וכי סלקא דעתך שיראה מן המקום אשר אינו עומד שם.

והקרוב אלי לומר בכל זה,
שהקנה הקב"ה אל אברהם את הארץ לקנות שמה שני מיני תועלת:
האחד רוחני, והוא נקנה בראיה לבד.
ואחד גופני, והוא נקנה מכי דיש אמצרי.
הרוחני הוא, כי שם מקום מקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה, ושם פעל ה' מכון לשבתו יתברך, ושם חביון עוזו יתברך, וכל המסתכל במקום הקדוש ההוא מיד נתלבש רוח טהרה וקדושה ומלך עליון ביופו יתברך תחזינה עיניו, ובראיה לחוד סגי לאדם לקנות השלמות ההוא במקום אשר קרא לו אברהם (בראשית כב יד) ה' יראה, וקרי בה יִראה היו"ד בחיריק ויֵראה היו"ד בציר"י, כי כדרך שבא לראות כך בא ליראות, כי מיד בבואו שמה, כשם שהשכינה רואה אותו כך הוא רואה פני השכינה, ומיד נעשה מושפע ומואצל ודבק בזיו שכינתו יתברך מעין עולם הבא, כי גם שם הצדיקים יושבים ונהנים מזיו שכינתו יתברך.
ולא בכל מקום בארץ האדם זוכה לשלמות זה, כי אם במקום הנקרא ה' יראה, והוא הר המוריה ובית אל, כי למעלה כתיב (ג,ד) עד בית אל, אל מקום המזבח וגו' ולקמן פרשת ויצא (כח יז) פירש רש"י שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל, ופירשו המפרשים שמאותו זמן והלאה נתחברו שני המקומות מקום בית המקדש ובית אל והיו למקום אחד. על כן נאמר כאן לאברם שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם. הורה באצבע ששלמות זה הרוחני הנקנה לו בראיה לחוד, לא נקנה לו כי אם מן המקום אשר הוא עומד בו והיינו בית אל. כי כך משמע פשט המקראות וילך למסעיו מנגד עד בית אל וגו' וזה שאמר אל הארץ אשר אראך, שאני מראה אותך שמה, וסבה זו מלך ביפיו תחזינה עיניך.

ותועלת רוחני זה לא יסיר מזרעו עד עולם, כי אף בזמן שבית המקדש שלמטה אינו בבנינו, מכל מקום הבית המקדש שלמעלה המכוון נגדו נצחי לא יסור לעולם, ובכל זמן יורד ממנו השפע על זרע אברהם המקודש. ומטעם זה שלמים וכן רבים נכספה נפשם לעמוד במקום הקדוש ההוא, כי רצו את אבניה וגו'.
וכנגד תועלת רוחני זה אמר הקב"ה שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם, רצה לומר מן המקום הקדוש אשר אתה עומד בו, כי בו תקנה השלמות הרוחנית ותזכה לראות פני השכינה, ועל אותו שלמות אמר לך אתננה ולזרעך עד עולם כי שלמות רוחני זה לא ימוש לעולם.

ואחר כך אמר כנגד השלמות הגשמי הנקנה לו בארץ והיינו סתם נחלת שדה וכרם, וסתם קרקע אינה נקנית כי אם בחזקה גמורה מכי דיש אמצרי, אמר קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ולא הזכיר לזרעו עד עולם כי הארץ נתנה לישראל על תנאי אם ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו.

ועל קניית שני מיני שלמות אלו אמר משה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה. כי באמרו אעברה נא בקש על קנית סתם חלק בארץ אשר לזה צריך העברה ממש כדרך שנאמר קום התהלך בארץ. ובאמרו ואראה את הארץ בקש על קניית השלמות הרוחני הנקנה בראיה לבד, וכנגד מה שנאמר כאן מן המקום אשר אתה שם, דהיינו בית אל מקום המקדש, אמר להלן ההר הטוב הזה והלבנון.
ומה שכתוב כאן שא נא עיניך, הזכיר לשון נא דווקא באותו שלמות הנקנה בראיה, אבל בשלמות הגופני לא הזכיר לשון נא. ואצל משה כתיב חילוף הדברים, הכל חד טעמא הוא, לפי ששלמות הגופני האדם יראה לעינים אליו ביותר, על כן אין הקב"ה צריך לבקש מן האדם בלשון תחנונים שיקבלו מידו, אלא אדרבה האדם מבקשו בלשון תחנונים מן הקב"ה, כי תאוה הוא לעינים לראות בחמדת העולם הזה. אבל החמדה הרוחנית אשר עין לא ראתה, אין הטבע נכסף אליו כל כך, ואין האדם מבקש עליו בלשון תחנונים כפי טבעו, אלא אדרבה ה' מבקש מן האדם בלשון תחנונים שידבק בשלמות רוחני זה, על כן אמר הקב"ה לאברם שא נא, אין נא אלא בקשה ותחנה, שבקש ה' ממנו שידבק בקנין רוחני זה. אבל קום התהלך בארץ, כדי לקנות נחלת שדה וכרם, לא הוצרך לבקש ממנו.
אבל משה כשבקש על שתים אלו מן הקב"ה, הזכיר לשון נא, באמרו אעברה דהיינו קניות חלק בארץ שהטבע נכסף אליו ומבקש על ככה, אבל באמרו ואראה את הארץ, לא הזכיר לשון נא כי הכל חד טעמא. ואע"פ שאין זה נאות לאומרו על שני צדיקים כאברהם ומשה, מכל מקום דיברה תורה בלשון סתם בני אדם, ואמר הקב"ה לאברם שא נא וקום התהלך כמדבר לסתם אדם, ומשה גם כן לא רצה להחזיק את עצמו לצדיק גמור.

דבר אחר:
אברהם לא היה לו עינים רמות, והיה תולה עיניו תמיד למטה, על כן נאמר לו שא נא עיניך, נא לשון עתה, כי עתה לפי שעה שא נא עיניך למעלה וראה.


הפרק הבא    הפרק הקודם