רמבן, בראשית פרק יג

(א): וטעם הוא ואשתו וכל אשר לו -
להודיע שלא גזלו ממנו דבר מכל המתנות הגדולות שנתנו לו בעבור שרה שתהיה למלך, ולא אמרו רימיתנו ומתנה בטעות היא. וזה מעשה נס:

(ז): ויהי ריב -
כתב רש"י:
לפי שהיו רועיו של לוט מרעין בהמתם בשדות אחרים, והיו רועיו של אברם מוכיחין אותם על הגזל, והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל, והכתוב אמר והכנעני והפריזי אז יושב בארץ, ולא זכה בה עדיין אברם. ומדרש רבותינו הוא (ב"ר מא ה):

ואני תמה, כי המתנה שנאמרה לאברם לזרעו הייתה, שנאמר למעלה (יב ז): לזרעך אתן את הארץ הזאת, והיאך יירשנו לוט. אולי שמעו הרועים המתנה וטעו, והכתוב אומר כי גם ללוט גם לאברם איננה עתה. ולפי זה מה שאמר תחילה כי היה רכושם רב, לאמר כי מפני הרכוש הרב לא ישא אותם הארץ, והוצרכו רועי לוט להכניס מקניהם בשדות שיש להם בעלים, וזאת סבת המריבה:
ועל דרך הפשט הייתה המריבה על המרעה, כי לא נשא אותם הארץ, וכאשר היה מקנה אברם רועה באחו, היו רועי לוט באים בגבולם ורועים שם. והנה אברם ולוט היו גרים ותושבים בארץ, ופחד אברם פן ישמע הכנעני והפריזי יושב הארץ כובד מקניהם ויגרשום, או יכו אותם לפי חרב וייקחו להם מקניהם ורכושם, כי ישיבת הארץ עתה להם לא לאברם, וזה טעם והכנעני והפריזי - כי הזכיר שהיו עמים רבים יושבים בארץ ההיא, ולהם ולמקניהם אין מספר, ולא ישא אותם הארץ ואת אברם ולוט:

וממלת אז -
יראה לי כי העמים היו בארץ בימים ההם יושבי אהל ומקנה, נאספים מקצתם אל עיר אחת ורועים שם שנה או שנתיים, ונוסעים משם אל גבול אחר אשר לא רעו אותו, וכן יעשו תמיד כמנהג בני קדר, והכנעני והפריזי היו אז בארץ הנגב, ובשנה האחרת יבואו שם היבוסי והאמורי:

(י): כגן ה' כארץ מצרים -
יאמר כי ארץ הכיכר כולה משקים אותה ברגל מן הירדן, כדרך הנעשה בגן ה' שנאמר בו (לעיל ב י): ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, וכדרך שהיא בארץ מצרים שנאמר בה (דברים יא י): והשקית ברגלך כגן הירק. והזכיר שני המקומות, אמר "כגן ה'" שהמקום הטוב בתחתונים כן הוא כולו משקה, והזכיר "כארץ מצרים" מקום ידוע לרעיה:

ורבותינו אמרו (ספרי עקב לח):
כגן ה', לאילנות. כארץ מצרים, לזרעים.
ירצו לפרש שיש בכיכר נהרות גדולים ישקו אילני הגנות כגן ה', ובו יאורים כארץ מצרים ישקו גן הירק. ובחר לו לוט בזה, כי הארץ שישקו אותה כן רחוקה מן הבצורת וטובה למרעה:

(יב): וטעם אברם ישב בארץ כנען -
בשאר ארץ כנען כולה, שלא יעמוד במקום אחד, אבל בכל ארץ כנען יגור, ולוט נתיישב במקום אחד ממנה בערי הכיכר, כי ערי הכיכר מכלל ארץ כנען:
וטעם בערי הכיכר - פעם בזו ופעם בזו מפני כובד המקנה. וזה טעם ויבחר לו לוט את כל כיכר הירדן - כי התנה עם אברם שלא יבא בכל הכיכר:

(יג): וטעם ואנשי סדום רעים וחטאים -
יאשים הכתוב את לוט שלא נמנע מלשכון עימהם, כדברי רש"י.
וידבר עוד בזכות הצדיק שלא נפל חבלו במקום אשר שמה הרשע, כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. וכל ערי הכיכר רעים וחטאים לה' מאד כי על כן נהפכו, אף על פי שכל בני כנען אנשי תועבות גדולות, כי כן כתוב (ויקרא יח כז):

(יז): קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה -
יתכן שזה רשות כרצונו, אמר לו בכל אשר תרצה ללכת בארץ לך, כי אהיה עמך ושמרתיך מרעת הגויים, כי לך אתננה, כלומר שלך תהיה. ואם היא מצווה, שילך בה כל ארכה ורחבה להחזיק במתנתו כאשר פירשתי (לעיל יב ו), לא נצטווה לעשות זה מיד. והנה עשה כן, כי עתה היה במזרח ואחר כן הלך אל ארץ פלשתים שהוא במערב, והנה קיים המצווה בחייו.

וטעם לך, ולזרעך -
שתחזיק במתנה מעכשיו להנחילה לזרעך, כמו שאמרו רבותינו (ב"ב קיט ב): ירושה היא להם מאבותיהם:
ועל דרך הפשט יתכן, שיהיה מושל עליה ונשיא אלוהים בתוכה בכל מקום שילך בארץ ההיא.