מדרש רבה, בראשית, פרק ב

תוכן הפרק:

פרשה י: ויכלו השמים והארץ
פרשה יא: השבת וקדושתה
פרשה יב: תולדות השמים והארץ
פרשה יג: כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ
פרשה יד: יצירת האדם
פרשה טו: גן עדן
פרשה טז: נהרות גן עדן
פרשה יז: בריאת האשה
פרשה יח: בינה יתירה באשה

פרשה י: ויכלו השמים והארץ


א [לתורה אין גבולות]

ויכולו השמים והארץ וכל צבאם
כתיב: (תהלים קיט) לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד, לכל יש סיקוסים.
שמים וארץ יש להן סיקוסים, חוץ מדבר אחד שאין לו סיקוסים.
ואי זו?
זו התורה, שנאמר: (איוב יא) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים.

דבר אחר:
לכל תכלה ראיתי קץ, זו מלאכת שמים וארץ, שנאמר: ויכולו השמים והארץ:


ב [הבריאה נתגלתה ביופיה]

רבי חמא פתח:
(משלי כה) הגו סיגים מכסף וגו'.

אמר רבי אליעזר בשם רבי יעקב :
משל
לאמבטי שהיתה מליאה מים והיו בה שני דיוסקוסים נאים, כל זמן שהיתה מלאה מים, לא היתה מלאכת דיוסקוסים נראית, כיון שפסקה וניער המים שבתוכה, נראית מלאכת דיוסקוסים.
כך כל זמן שהיה העולם תוהו ובוהו נראית מלאכת שמים וארץ, כיון שנעקר תהו ובהו מן העולם, נראית מלאכת שמים וארץ. (שם)
ויצא לצורף כלי, נעשו כלים, הדא הוא דכתיב: ויכולו השמים והארץ וכל צבאם:


ג [כיצד ברא הקב"ה את עולמו?]

כיצד ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו?
אמר רבי יוחנן:
נטל הקב"ה שתי פקעיות, אחת של אש ואחת של שלג ופתכן זה בזה, ומהן נברא העולם.

רבי חנינא אמר:
ארבע לארבע רוחות השמים.

רבי חמא בר חנינא אמר:
שש ארבע לארבע רוחות, ואחת מלמעלן ואחת מלמטן.

אדריינוס שחיק עצמות שאליה לר' יהושע בר חנניא אמר לו:
כיצד ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו?
אמר לו: כההוא דאמר, רבי חמא בר חנינא.
אמר לו: אפשר כן, אתמהא?!
הכניסו לבית קטן, אמר לו: פשוט ידך למזרח ולמערב לצפון ולדרום.
אמר ליה: כך היה מעשה לפני הקב"ה:

ד [הכוכבים האטו מהלכן עקב חטאו של אדם]

אמר רבי הושעיא דרש רבי אפס באנטוכיא:
אין לשון ויכלו אלא לשון מכה ולשון כלייה.
משל למלך שנכנס במדינה וקילסו אותו בני המדינה וערב לו קילוסן. הרבה להן בדיצה, הרבה להן בהדיוכין. לאחר זמן הכעיסו אותו, ומיעט להן בדיצה, ומיעט להן בהדיוכין.
כך, עד שלא חטא אדם הראשון היו המזלות מהלכין דרך קצרה ובמהירות, משחטא סיבבן דרך ארוכה ובמתינות.
יש מזל שגומר הלוכו לי"ב חדש, כגון: כוכב חמה.
ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלושים יום, והיא לבנה.
ויש מזל שהוא גומר הלוכו שנה, והוא צדק.
ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלושים שנה, והוא שבתי.
חוץ מן כוכב נוגה ומאדים שאין גומרין הלוכן, אלא לד' מאות ושמונים שנה. (ובעי שאלה שנוגה מהלכת י"ב מזלות לעשרה חדשים, כל מזל כ"ה יום. ומאדים חדש וחצי, כל מזל מהלך י"ב שנה ומחצה. והיאך אומר כן נוגה ומאדים אין גומרין הלוכן אלא לד' מאות ופ' שנה?! חזינא תמיה לפיכך בעי שאלה).

ר' פנחס בשם ר' חנן דצפורין:
תני,

בנות שוח בשנה שנייה של שמטה, נוהג קדושת שביעית שלהן, לפי שעושות פירות לשלוש שנים, ואותו היום עשו פירות בן יומן.
אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מרפא אותה מכה, שנאמר: (ישעיה ל) ומחץ מכתו ירפא,מחץ מכתו של עולם ירפא:

ה [וכל צבאם]

אמר רבי יהושע בן לוי:
נשתכללו שמים בחמה ולבנה ובמזלות, ונשתכללה הארץ באילנות ובדשאין וגן עדן.

רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי:
מכוללים היו המעשים, והיו מותחין והולכין.

וכל צבאם
אמר רבי אלעזר:
שלושה צבאים הן:
צבא לשמים ולארץ,
וצבא לתלמידים,
וצבא ליסורין.

צבא לשמים וארץ, שנאמר: ויכלו השמים והארץ וכל צבאם.
צבא לתלמידים מנין?
שנאמר: (איוב יד) כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי, עד יקום חלופי.

וצבא ליסורים מניין?
שנאמר: (שם ז) הלא צבא לאנוש עלי ארץ.
וכל צביונו של אדם אינו אלא על הארץ. ומה הנייה לו?! וכימי שכיר ימיו.

נחמן בריה דר' שמואל בר נחמן אמר:
אם זכה צבא לו, ואם לאו צבא עליו.
בנה בנין עלה בידו צבא לו, נפל ממנו ומת צבא עליו.
אכל פתו והנייתו צבא לו, עמדה בתוך גרונו וחנקתו צבא עליו.
הרבה צבאים מינה הקב"ה לאדם הזה לתבוע דקיון שלו:
הרבה דובים,
הרבה אריות,
הרבה נחשים,
הרבה שרפים,
הרבה עקרבים,
ולא עוד, אלא כימי שכיר ימיו:


ו [לכל עשב מלאך]

בר סירא אמר:
אלוה העלה סמים מן הארץ, בהם הרופא מרפא את המכה, ובהם הרוקח מרקח את המרקחת.

אמר רבי סימון:
אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע, שמכה אותו ואומר לו גדל, הדא הוא דכתיב: (שם לח) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ וגו'.
לשון שוטר (שם י). התקשר מעדנות כימה, או מושכות כסיל תפתח.

רבי חנינא בר פפא ור' סימון אמר:
כימה
מעדנת את הפירות,
וכסיל מושך בין קשר לקשר. הדא הוא דכתיב: (שם) התוציא מזרות בעתו ועיש על בניה תנחם.

רבי תנחום בר חייא ור' סימון אמרו:
מזל הוא, שהוא ממזר את הפירות:


ז [לכל נברא יש תכלית בעולם]

רבנן אמרי:
אפי' דברים שאתה רואה אותן שהן יתירה בעולם כגון זבובין ופרעושין ויתושין אף הן בכלל ברייתו של עולם הן, ובכל הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו:
אפי' ע"י נחש,
אפי' על ידי יתוש,
אפי' ע"י צפרדע.

רבי תנחומא אמר לה בשם רבי מנחמה רבי ברכיה בשם רבי חלבו:
רבי אחא הוה משתעי הדין עובדא, חד בר נש הוה קאים על כיף נהרא, חמא חד עורדען טענה חדא עקרב ומגיזה יתיה נהרא, וכיון דעבדת שליחותיה, אחזרתא לאתרה.

רבי פנחס בשם רבי חנן דציפורין אמר:
עובדא הוה בחד גבר, דהוה קאים למחצד בהדא בקעת בי טרפא, חמא חד עשב וליקט יתיה ועבדיה כלילא לראשיה, אזלא חד חויא ומחא יתיה וקטיל יתיה, אתא חד גבר וקם למסקר בההוא חויא.
אמר: תמה אני על מן דקטן הדין חויא!
אמר ההוא גברא: אנא קטלית יתיה, תלה אפוי וחמא לההוא עשבא עבידא כלילא לראשיה. אמר: מן קושטא את קטלית יתיה?
אמר לו: אין.
אמר לו: יכיל את מרים הדין עשבא מן ראשך?
אמר לו: אין.
כיון דארים יתיה, אמר לו: את יכול קריב הכא ומרים הדין הויא בהדין חוטרא?
אמר לו: אין.
כיון דקרב לההוא חויא מיד נשרו אבריו.

רבי ינאי היה יושב ודורש בפתח עירו
ראה נחש מרתיע ובא והוה מרדף ליה מן הדין סיטרא, והוה חזר מן דין סיטרא. ועוד הוה רדיף ליה מן הדין סיטרא והוה חזר מן דין סיטרא.
אמר: זה הולך לעשות שליחותו! מיד נפלה הברה בעיר פלוני בן פלוני נשכו נחש ומת.

רבי אלעזר הוה יתיב מטייל בבית הכסא
אתא חד רומאי ותרכיה וקדים יתיה ויתיב ליה. אמר: לית דין על מגן, מיד נפק חד חויא ומחא יתיה, וקטל יתיה וקרא עליו: (ישעיה מג) ואתן אדם תחתיך, ואתן אדום תחתיך.

רבי יצחק בר אלעזר הוה קאים ומטייל על משוניתא דימא דקיסרין.
ראה שם קולית אחת והוה מצנע לה, והות מתגלגלא מצנע לה והות מתגלגלא.
אמר: זאת מוכנת לעשות שליחותה.
עבר חד בלדר ונכשל בה ונפל ומת, אזל פשפשוניה ואשכחוניה טעין כתבין בישין על יהודאי דקיסרין.

טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים וחרבו שלופה בידו, וגידר את שתי הפרוכת ונטל שתי זונות ובעלן על גבי המזבח ויצא חרבו מלאה דם. אית דאמרי, מדם הקדשים, ואית דאמרי, מדם שעיר של יוה"כ, וחירף וגידף ונטל כל כלי בית המקדש ועשאן כמין גורגותני אחת, והתחיל מחרף ומגדף כלפי מעלה ואמר:
לא דמי ההוא דעביד קרבא עם מלכא במדברא ונצח ליה, לההוא דעביד קרבא עם מלכא בגו פלטין דידיה ונצח ליה. ירד לספינה, כיון שירד מחאיה נחשלא בימא.
אמר: דומה זה שאין כחו של אלוה של אומה זו אלא במים.
דור אנוש לא פרע מהן, אלא במים.
דור המבול לא פרע מה, אלא במים.
פרעה וכל חילו לא פרע מהן, אלא במים.
אף אני כשהייתי בתוך ביתו וברשותו לא היה יכול לעמוד בי ועכשיו לכאן קדמני, סבור הוא שיהרגני במים.
אמר לו הקב"ה: רשע! חייך, מבריה שהיא פחותה מכל הבריות, שבראתי מששת ימי בראשית בה אני נפרע מאותו רשע.
מיד רמז הקדוש ברוך הוא לשר של ים ועמד מזעפו.
כיון שהגיע לרומי יצאו כל גדולי רומי לקראתו וקילסו אותו.
כיון שעלה לרומי נכנס למרחץ, כיון שיצא הביאו פיילי פוטירין של יין לשתותו ונכנס יתוש בתוך חוטמו והיה נוקר את מוחו והולך עד שנעשה גדול כמו גוזל של שתי ליטראות, והיה מצוה ואומר פצעו מוחו של אותו האיש ודעו במה אלהיהם של יהודים נפרע מאותו האיש. מיד קראו לרופאים ופצעו מוחו והוציאו כגוזל של שתי ליטראות.

אר"א בר רבי יוסי:
אנא חמיתיה ברומי, תרתין ליטרין מהכא וגוזלא מהכא ותקל חד לקביל חד, ונטלו אותו ונתנו אותו בתוך קערה אחת כל מה דהוה הדין שני, הוה הדין שני, פרח יתושה פרחה נפשיה דטיטוס הרשע:


ח [ויכל ביום השביעי]

ויכל אלהים ביום השביעי וגו'
אמר רבי חנינא משכני רבי ישמעאל ב"ר יוסי:
אצל פונדק אחד ואמר לי: כאן התפלל אבא של שבת בערב שבת.

ר' ירמיה ור' אחא אמרי:
ר' ירמיה מקשי,

כאן התפלל אבא של שבת בערב שבת אתמהא?!
ולא צריך מקשי, דהא חמריא הוו סלקין מן ערב לציפורין והוו אמרין כבר שבת.

רבי חנינא בן דוסא
בעירו, ואי בעית מקשיא על הדא קשיא.

דאמר רבי חנינא משכני רבי ישמעאל ברבי יוסי
אצל פונדק אחד ואמר לי: כאן התפלל אבא של אחר שבת בשבת.

אמר רבי אבא:
אף על דא לא הוי צריך למקשי.

דהא רבי הוה יתיב ודרש והוה אמר לאבא יודן אמוריה,
אכרוז קומי דציבורא, יצלון דחולא עד יומא קאים:


ט [בערב שבת מוסיפים מחול על קודש]

רבי שאליה לרבי ישמעאל ב"ר יוסי:
אמר לו: שמעת מאביך מהו ויכל אלהים ביום השביעי אתמהא?!
אלא כזה שהוא מכה בקורנוס על גבי הסדן הגביהה מבעוד יום והורידה משתחשך.

אר"ש בן יוחאי:
בשר ודם, שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו, הוא מוסיף מחול על הקודש, אבל הקב"ה שהוא יודע רגעיו ועתיו ושעותיו נכנס בו כחוט השערה.

גניבא ורבנן גניבא אמר:
משל
למלך שעשה לו חופה וציירה וכיירה ומה היתה חסרה? כלה שתכנס לתוכה.
כך מה היה העולם חסר? שבת!

רבנן אמרי:
משל
למלך שעשו לו טבעת, מה היתה חסירה? חותם!
כך מה היה העולם חסר?
שבת!
וזה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך.

ויכל אלהים ביום הששי וישבות ביום השביעי
תלמי המלך שאל את הזקנים ברומי:
בכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא עולמו?
אמרו לו: לששה ימים.
אמר להם: ומאותה שעה גיהינום ניסוקת לרשעים, אוי לעולם מדיניו.
מלאכתו, לא כן.

אמר ר' ברכיה בשם רבי סימון:
לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, ואת אומר מכל מלאכתו אתמהא?!
אלא, להפרע מן הרשעים שהן מאבדין את העולם שנברא כולו בעמל וביגיעה, וליתן שכר טוב לצדיקים שהן מקיימין את העולם שנברא כולו בעמל וביגיעה.

ומה נברא בו לאחר ששבת?
שאנן ונחת שלוה והשקט.

רבי לוי בשם ר' יוסי ב"ר נהוראי
כל זמן שהיו ידי קוניהם ממשמשין בהם היו מותחים והולכין, כיון שנחו ידי קוניהם מהן, ניתן להם נחה וינח לעולמו ביום השביעי.

אמר רבי אבא:
בשר ודם בשעה שהוא עושה אסטאטיבה אינו נותן דונטיבא, ובשעה שהוא נותן דונטיבה אינו עושה אסטאטיבה, אבל הקדוש ברוך הוא עשה אסטאטיבה ונתן דונטיבה וישבות ויברך.

פרשה יא: השבת וקדושתה


א [ברכת השבת למקיימיה]

ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו
כתיב: (משלי י) ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה.
ברכת ה' היא תעשיר - זו השבת, שנאמר: ויברך אלהים את יום השביעי.
ולא יוסיף עצב עמה - זה האבל, היך מה דאת אמר (שמואל ב יט) נעצב המלך על בנו:


ב[ייחודה של השבת]

ויברך אלהים את יום השביעי וגו'
רבי ישמעאל אומר:
ברכו במן, וקדשו במן.
ברכו במן, שכל ימות השבת היה יורד עומר בערב שבת שני עומרים.
וקדשו במן, שלא ירד בו כל עיקר.

רבי נתן אומר:
ברכו במן וקדשו בברכה

רבי יצחק אמר:
ברכו במן וקדשו במקושש, וברכו בעטיפה.

רב הונא אמר:
צריך להחליף.

ר' חייא בשם ר"י אמר:
צריך לערב.

אבין בר חסדאי אמר:
צריך לשלושל.

רבי ירמיה ור' זעירא הוון מהלכין כחדא ואסתלקת גולתיה דר' ירמיה ושילשלה רבי זעירא הדא אמרה צריך לשלושל.

ר' אלעזר אומר:
ברכו
בנר, ובי היה המעשה.
פעם אחת הדלקתי את הנר בלילי שבת ובאתי ומצאתי אותו במוצאי שבת דלוק ולא חסר כלום.
ברכו באור פניו של אדם.
קדשו באור פניו של אדם.
לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת, כמו שהוא דומה בשבת ברכו במאורות.

ר"ש בר יהודה איש כפר עכו אומר משום ר' שמעון:
אף על פי שנתקללו המאורות מערב שבת, אבל לא לקו עד מוצאי שבת.
אתיא כרבנן ולא אתיא כדרבי אמי.

דאמר ר' אמי:
אדם הראשון לא לן כבודו עמו מה טעם (תהלים מט) ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו.

ורבנן אמרי:
לן כבודו עמו ומוצאי שבת ניטל ממנו זיוו וטרדו מגן עדן, הדא הוא דכתיב: (איוב יד) משנה פניו ותשלחהו.
כיון ששקעה חמה בלילי שבת, בקש הקב"ה לגנוז את האורה וחלק כבוד לשבת, הדא הוא דכתיב: ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו, ברכו באורה.
כיון, ששקעה החמה בלילי השבת, התחילה האורה והיתה משמשת, התחילו הכל מקלסין הדא הוא דכתיב: (שם לז) תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ.

מפני מה ואורו על כנפות הארץ?
אמר רבי יהודה בר רבי סימון:
אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון, אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו.
כיון שהסתכל הקב"ה באנשי דור המבול ובאנשי דור הפלגה, שמעשיהן מקולקלין, עמד וגנזה והתקינה לצדיקים לעתיד לבא.

ומניין שגנזה?
שנאמר: (שם לח) וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר.

ומניין שהתקינה לצדיקים לעתיד לבוא?
שנאמר: (משלי ד) וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום.

ר' לוי בשם רבי זעירא אמר:
ל"ו שעות שימשה אותה האורה.
י"ב של ערב שבת.
וי"ב של לילי שבת.
וי"ב של שבת.
כיון, ששקעה החמה במ"ש, התחיל החושך ממשמש ובא ונתירא אדם הראשון, שנאמר: (תהלים קלט) ואומר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני.
אותו שכתוב בו, הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב בא להזדווג לי.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?
זימן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצא מהן אור ובירך עליה, הדא הוא דכתיב: (שם) ולילה אור בעדני.

מה בירך עליה?
בורא מאורי האש.

אתיא כשמואל, דאמר שמואל:
מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת?
מפני, שהיא תחלת ברייתה.

רב הונא בשם רב ורבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר:
אף מוצאי יום הכפורים מברכין עליו, מפני ששבת האור כל אותו היום:


ג [הוצאות השבת אינן קצובים]

ברכו ביציאה.
רבי לוי בשם ריב"ח אמר:
כל יום שיש בו חסרון כתיב: בו ברכה ואינו חסר כלום.
בחמישי נבראו עופות ודגים ובני אדם שוחטין עופות ואוכלים וצדים דגים ואוכלין, וכתיב: בו ברכה ואינו חסר כלום.
בששי נברא אדם ובהמה ובני אדם שוחטין בהמה ואוכלין, ובני אדם מתים וכתיב: בו ברכה ואינו חסר כלום.

בשביעי מאי אית לך למימר?
ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא אמר:
מפני היציאה:


ד [תבלין ושמו שבת]

ר"א בשם רבי יוסי אמר:
מפני איסטניסים ברכו במטעמים.
רבינו עשה סעודה לאנטונינוס בשבת הביא לפניו תבשילין של צונן, אכל מהם וערב לו.
עשה לו סעודה בחול, הביא לפניו תבשילין רותחין.
אמר לו: אותן ערבו לי יותר מאלו.
אמר לו: תבל אחד הן חסרין.
אמר לו: וכי יש קלרין של מלך חסר כלום?!
אמר לו: שבת הן חסרין, אית לך שבת?!

רבי ישמעאל בר' יוסי שייליה לרבי אמר לו:
בני בבל בזכות מה הן חיים?
אמר לו: בזכות התורה.

ובני ארץ ישראל בזכות מה?
אמר לו: בזכות מעשרות.

ואנשי חוצה לארץ בזכות מה?
אמר לו: בזכות שהן מכבדין את השבתות וימים טובים.

אמר רבי חייא בר אבא:
פעם אחת זמנני אדם אחד בלודקיא והביא לפנינו דיוסקוס א', טעון בי"ו מוטות ובו מכל מה שנברא בששת ימי בראשית, ותינוק אחד היה יושב באמצעיתו והיה מכריז ואומר: (שם כד) לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה.

כל כך למה?
שלא תזוח דעתו של בעל הבית עליו.
אמרתי לו: בני, מהיכן זכית לכל הכבוד הזה?
אמר לו: טבח הייתי וכל בהמה יפה שהייתי רואה כל ימות השבת, הייתי מפרישה לשבת. ואמרתי לו: לא על מגן זכית.
אמר ר' תנחומא: עובדא הוה ברומי בערובת צומא רבה והוה תמן חד חייט ואזל דיזדבן ליה חד נון, אשתכח הוא וטליא דאיפרכוס קיימין עילויה, הוה הדין מסיק ליה בטימי, והדין מסיק ליה בטימי, עד דמטיא לי"ב דנרין, ונסבא ההוא חייטא בענתא דאריסטון.
אמר איפרכס לטלייה: למה לא איתית לי נון?
אמר ליה: מרי! מה לכפור מינך, אזלית ולא הוה תמן אלא חד נון, ואישתכחית אנא וחד יהודאי קיימין עילויה, והוה הוא מסיק ליה בטימי, ואנא מסיק לה בטימי עד דמטא לשנים עשר דנרין, מה הוות בעא דנייתא לך נון בתרי עשר דנרין אתמהא?!
אמר ליה: מאן הוא?
אמר ליה: בר נש פלן. שלח בתריה ואתא לגביה.
אמר ליה: מה חמית חייט יהודאי דאכלת נון בתרי עשר דנרין?
אמר לו: מרי אית לן חד יום, בכל חובין דאנן עבדין כל יומי שתא, הוא מכפר עלינן, וכד הוא אתא לית אנן צריכין ליקורי יתיה?!
אמר: כיון שהבאת ראיה לדבריך הרי אתה פטור.

מה פרע לו הקדוש ב"ה?
הלך וקרע אותה וזימן לו בתוכה מרגליות טובה, והיה מתפרנס הימנה כל ימיו:


ה [הסמבטיון והמן מעידים על קדושת השבת]

טורנוסרופוס הרשע, שאל את רבי עקיבא אמר:
מה יום מיומים?!
אמר ליה: ומה גבר מן גוברין?!
אמר: מה אמרית לך ומה אמרת לי?
אמר לו: אמרת לי, מה יום מיומים? מאי שנא יומא דשבתא מכל יומא?
ואמרית לך: ומן גבר מגוברין?
מאי שנא טורנוסרופוס מכל גוברין?
אמר לו: שרצה המלך לכבדני.
אמר לו: אף זו שרצה הקב"ה לכבדה.
אמר לו: מנאן את מודע לי?
אמר לו: הרי נהר סמבטיון יוכיח, שמושך אבנים כל ימות השבת ובשבת הוא נח.
אמר לו: לנגדא את נגיד לי אתמהא?!
אמר לו: והרי המעלה את המת בזכורו יוכיח, שהוא עולה כל ימות השבת, ובשבת אינו עולה. וההוא גברא ליהוי בדק באבוהו. חד זמן צריך ובדק באבוהו וסלק כל יומא דשבתא, ובשבתא לא סלק, בחד שבתא אסקיה.
אמר לו: אבא! מן דמיתת איתעבדית יהודי אתמהא?!

מפני מה עלית כל ימות השבת ושבת לא עלית?
אמר לו: כל מי שאינו משמר את השבת אצלכם ברצונו, כאן הוא משמר אותו בעל כרחו.
אמר לו: וכי עמל יש לכם שאתם עמלים כל ימות השבת, ובשבת אתם נוחין?
אמר לו כל ימות השבת אנו נידונין ובשבת אנו נוחין.
חזר אצל ר"ע אמר לו: אם כדבריך שהקדוש ברוך הוא מכבד את השבת, אל ישב בה רוחות, אל יוריד בה גשמים, אל יצמיח בה עשב.
אמר לו: תיפח רוחיה דההוא גברא אמשול לך משל, לשנים שהיו דרין בחצר אחת, אם אין זה נותן עירוב וזה נותן עירוב, שמא מותרין לטלטל בחצר?!
אבל אם היה אחד דר בחצר הרי הוא מותר בכל החצר כולה.
אף כאן הקב"ה, לפי שאין רשות אחרת עמו וכל העולם כולו שלו, מותר בכל עולם כולו ולא עוד, אלא שהרי אוכלי המן מעידין עליו, שכל ימות השבת היה יורד ובשבת לא היה יורד:


ו [מצות המילה]

פילוסופוס אחד שאל את רבי הושעיה:
אמר לו: אם חביבה היא המילה, מפני מה לא נתנה לאדם הראשון?!
אמר לו: מפני מה אותו האיש מגלח פאת ראשו ומניח את פאת זקנו?!
אמר לו :מפני שגדל עמו בשטות.
אמר לו: אם כן יסמא את עינו, ויקטע את ידיו, וישבר את רגליו, ע"י שגדלו עמו בשטות.
אמר לו: ולאלין מיליא אתינן אתמהא?!
אמר לו: להוציאך חלק אי אפשר, אלא כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון: החרדל צריך למתוק, התורמוסים צריך למתוק, החיטין צריכין להטחן, אפילו אדם צריך תיקון:


ז [בזכות שמירת שבת]

ר' יוחנן בשם ר' יוסי בר חלפתא אמר:
אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת, ירש את העולם במדה, שנאמר: (בראשית יב) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וגו'.
אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת, שנאמר: (שם לג) ויחן את פני העיר.
נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום, ירש את העולם שלא במדה, שנאמר: (שם כח) והיה זרעך כעפר הארץ וגו':


ח [כנסת ישראל - בת זוג לשבת]

דבר אחר:
למה ברכו?
ר' ברכיה ורבי דוסתאי ורבי שמואל בר נחמן רבי דוסתאי אומרים:
שאין לו בן זוג. חד בשבתא,תרי, תלתא, ארבעתא, חמשא, ערובתא, שבתא לית לה בן זוג.

ר' שמואל בר נחמן אמר:
שאינו נדחה, י"ט נדחה, יוה"כ נדחה, שבת אינה נדחית.

תני, ר"ש בן יוחאי:
אמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא, רבש"ע! לכולן יש בן זוג ולי אין בן זוג?!
אמר לו הקב"ה: כנסת ישראל היא בן זוגך, וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני, אמר להם הקדוש ברוך הוא: זכרו הדבר שאמרתי לשבת: כנסת ישראל היא בן זוגך, היינו דבור, (שמות כ) זכור את יום השבת לקדשו:


ט [הברואים שנבראו בשישי]

רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר:
שלושה בריות היה הקב"ה בורא בכל יום ויום,
בא' ברא שמים וארץ ואורה,
בב' רקיע וגיהינום ומלאכים,
בג' אילנות ודשאין וגן עדן,
בד' חמה ולבנה ומזלות,
בה' עופות ודגים ולויתן.
בו' אדם וחוה ורמשים.

אמר רבי פנחס:
בו' ברא שישה:
אדם וחוה
ורמש ובהמה
וחיה ומריאים.

אמר רבי בנייא:
אשר ברא אלהים
ועשה אין כתיב: כאן, אלא אשר ברא אלהים לעשות.
כל מה שהיה הקדוש ברוך הוא עתיד לבראות בז', הקדים וברא אותו בו':


י [לא שבת ממלאכת הרשעים והצדיקים]

רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר:
אע"ג דאת אמר, כי בו שבת מכל מלאכתו ממלאכת עולמו שבת, ולא שבת לא ממלאכת הרשעים, ולא ממלאכת הצדיקים, אלא פועל עם אלו ועם אלו, מראה לאלו מעין דוגמא גטורין שלהן, ולאלו מעין דוגמא גטורין שלהן.

מנין שפורענותן של רשעים קרויה מלאכה?
שנאמר: (ירמיה נ) פתח ה' את אוצרו ויוציא את כלי זעמו כי מלאכה היא.

ומנין ששכרן של צדיקים קרויה מלאכה?
שנאמר: (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם.

פרשה יב: תולדות השמים והארץ


א [אין האדם יכול להבין את סוד הבריאה]

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם
כתיב: (איוב כו) הן אלה קצות דרכיו וגו'.

אמר רבי הונא:
כל מה שאתה רואה קצות דרכיו של הקב"ה הן (שם) הן אלה קצות דרכיו, ומה שמץ דבר נשמע בו ורעם גבורותיו מי יתבונן?

אמר רבי הונא:
הרעם הזה בשעה שיוצא כתיקונו, אין כל בריה יכולה לעמוד עליו, נתבונן אין כתיב: כאן, אלא יתבונן. הפקחים, יודעין רמוזו והגיונו.

אמר רבי הונא:
אם על סדרו של רעם אין אתה יכול לעמוד, על סדר של עולם על אחת כמה וכמה אתמהא?!
ואם יאמר לך אדם: יכול אני לעמוד על סדורו של עולם!
אמור לו: אחרי מלך בשר ודם אי אתה יכול לעמוד, אחרי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אתה יכול לעמוד אתמהא?!

אמר רבי נחמן:
משל
לחרישת קנים שלא היה יכול אדם להכנס בתוכה, שכל מי שהיה נכנס לתוכה היה תועה.

מה עשה פקח אחד?
כסח ונכנס, כסח ונכנס, נכנס דרך הכסוח, ויצא דרך הכסוח, התחילו הכל מתכנסין ויוצאין דרך כסוח.

רב נחמן אמר: חורי.
משל לפלטין גדולה שהיו לו פתחין הרבה, שכל מי שהיה נכנס לתוכה היה תועה.

מה עשה פקח אחד?
נטל פקעת של גמי וקשרה כנגד הפתח, ונכנס דרך הפקעת ויצא דרך הפקעת, התחילו הכל נכנסין ויוצאין דרך הפקעת.

אר"ש בן יוחאי:
משל למלך
בשר ודם שבנה פלטין והבריות נכנסין לתוכה ואומרים: אילו היה העמודים גבוהין, היתה נאה. אילו היו הכותלים גבוהין, היתה נאה, אילו היתה תקרה גבוהה היתה נאה, שמא יבוא אדם ויאמר: אילו היו לי שלוש עינים, אילו היו לי שלוש רגלים היה יפה לי אתמהא?!
(קהלת ב) את אשר כבר עשהו לא נאמר כאן, אלא את אשר כבר עשוהו, כביכול מלך מלכי המלכים הקב"ה ובית דינו, נמנין על כל אבר ואבר משלך ומעמידך על מכונך, שנאמר: (דברים לב) הלה' תגמלו זאת, עם נבל ולא חכם, הלא הוא אביך קנך, הוא עשך ויכוננך.

אמר רבי לוי בר חיתא:
מלך בשר ודם בונה פלטין, ואם נתן ביבה על פתחה אינו נאה. מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ברא האדם הזה, ונתן ביבו על פתחו והוא נאה והוא שבחו.

אמר רבי יצחק בר מריון:
כתיב:, וייצר ה' אלהים את האדם.

ומה ת"ל אשר יצר?
כביכול הקב"ה מתגאה בעולמו ואומר: ראו בריה שבראתי וצורה שצרתי.

אמר רבי יצחק בר מריון:
כתיב:, (בראשית ב) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בוראן משבחן.

ומי מגנן, בוראן מקלסן? ומי נותן בהם דופי?
אלא גאין הן, ומשובחין הם, שנאמר: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים:


ב [במאמר פיו של הקב"ה נברא העולם]

רבי פנחס בשם ר' לוי אמר:
בהבראם
בה"א בראם. (ישעיה סו) ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה', ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי.

אמר רבי יהודה בשם רבי סימון:
לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, שנאמר: ואת כל אלה ידי עשתה.

רבי יודן אמר:
בזכות התורה,
שנא' (ויקרא כז) אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה.

רבי יהושע בר נחמיה אומר:
בזכות השבטים
, שנא' (שמות א) ואלה שמות.
וכתיב: ויהיו כל אלה נאם ה':


ג [אלה תולדות השמים]

אלה תולדות השמים וגו'
אמר רבי אבהו:
כל מקום שנאמר: אלה, פסל את הראשונים.
מה מוסיף על הראשונים כאן?
שנאמר: אלה פסל את הראשונים.
מה פסל?
תוהו ובוהו וחושך:

ד [מתי נבראו תולדות השמים והארץ?]

רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר:
ויכלו השמים והארץ,

בזמנן.

וכל צבאם,
בזמנן.

אמר לו רבי נחמיה:
והא כתיב: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם?!
מלמד, שבו ביום נבראו, בו ביום הוציאו תולדות.
אמר לו: והכתיב: ויהי ערב ויהי בקר יום אחד יום שני יום שלישי יום רביעי יום חמישי יום ששי?!

אמר לו רבי נחמיה:
כמלקטי תאנים הן, כל אחד ואחד הופיע בזמנו.

ר' ברכיה על הדא דר' נחמיה אמר:
ותוצא הארץ,
דבר שהיה פקוד בידיה:


ה [עיקר הבריאה]

דרש ר' נחמיה, איש כפר סיחון,
כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו'.
שלושה דברים הללו הן הן עיקר ברייתו של עולם, ושהו שלושה ימים והוציאו שלושה תולדות

הארץ בראשון כבית הלל, ושהתה שלושה ימים, ראשון ושני ושלישי, והוציאה שלושה תולדות: אילנות ודשאים וגן עדן.

רקיע בשני, ושהה שלושה ימים, שני ושלישי ורביעי, והוציא שלושה תולדות: חמה ולבנה ומזלות

ומים בשלישי ושהו שלושה ימים, שלישי רביעי וחמישי, והוציאו שלושה תולדות: עופות ודגים ולויתן.

ר' עזריה לא אמר כן,
אלא, ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, שני דברים הן הן עיקר ברייתו של עולם, ושהו שלושה ימים ונגמרה מלאכתן ברביעי.

שמים בראשון כבית שמאי ושהו שלושה ימים, ראשון ושני ושלישי ונגמרה מלאכתן ברביעי.
ומהו גמר מלאכתן?
מאורות.
הארץ בג' ותוצא הארץ עיקר ברייתה ושהתה שלושה ימים, שלישי רביעי וחמישי ונגמרה מלאכתה בששי.
ומהו גמר מלאכתה?
אדם, שנאמר: (ישעיה מה) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי:


ו [שישה דברים נטלו מאדם הראשון עקב חטאו]

תולדות
אמר רבי שמואל בר נחמן:
כל תולדות שנאמר:ו בתורה חסרין, בר מן תרין, אלה תולדות פרץ וגו' והדין.

ומפני מה אינון חסרין?
רבי יודן בשם רבי אבין אמר:
כנגד ו' דברים שנטלו מאדם הראשון ואלו הן:
זיוו,
חייו,
וקומתו,
ופרי הארץ,
ופירות האילן,
ומאורות.

זיוו מנין?
שנאמר: (איוב יד) משנה פניו ותשלחהו.

חייו מנין?
כי עפר אתה.

קומתו מנין?
שנאמר: ויתחבא האדם ואשתו.

אמר רבי אבהו:
באותו השעה גזעה קומתו של אדם הראשון ונעשית של מאה אמה.

פרי האילן ופרי הארץ מנין?
שנאמר: ארורה האדמה בעבורך.

מאורות?
רבי שמעון ב"ר יהודה איש כפר עכו אמר משם ר"מ:
אע"פ שנתקללו המאורות מערב שבת, לא לקו עד מוצאי שבת.
אתיא כרבנן, ולא אתיא כרבי יוסי.

דאמר רבי יוסי:
אדם הראשון לא לן כבודו עמו.

מאי טעמיה?
(תהלים מט) אדם ביקר בל ילין וגו'.

ורבנן אמרי:
במוצאי שבת ניטל זיוו ממנו וטרדו מגן עדן, הדא הוא דכתיב: ויגרש את האדם. וכתיב: משנה פניו ותשלחהו.

אר"י בר סימון:
אותה האורה שנברא בה העולם אדם הראשון, עמד והביט בה מסוף העולם ועד סופו.
כיון שראה הקב"ה מעשה דור אנוש, ומעשה דור המבול, ומעשה דור הפלגה, שהן מקולקלים, עמד וגנזו מהם, שנאמר: (איוב לח) וימנע מרשעים אורם.

ולמה גנזו?
אלא, גנזו לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: וירא אלהים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיקים, שנאמר: (ישעיה ג) אמרו צדיק כי טוב.

ומנין שגנזו לצדיקים?
שנאמר: (משלי ד) ואורח צדיקים כאור נוגה, וכיון שראה אור, שהוא גנוז לצדיקים שמח, שנאמר: (שם יג) ואור צדיקים ישמח
.
רבי לוי בשם רבי נזירא אמר:
שלושים ושש שעות שמשה אותה האורה.
שתים עשרה של ע"ש,
ושתים עשרה של ליל שבת,
ושתים עשרה של שבת,
כיון שחטא אדם הראשון בקש לגנזה, חלק כבוד לשבת, שנאמר: ויברך אלהים את יום השביעי.

ובמה בירכו?
באור.
כיון ששקעה החמה בלילי שבת שמשה האורה, התחילו מקלסין להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב: (איוב לד) תחת כל השמים ישרהו.

מפני מה?
ואורו של כנפות הארץ.
האירה אותה האורה כל היום וכל הלילה.
כיון ששקעה חמה במוצאי שבת, התחיל החושך ממשמשת ובא.
באותה שעה נתיירא אדם הראשון, אמר: שמא אותו שכתוב בו: "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" בא להזדווג לי?! ואומר: "אך חשך ישופני", אתמהא?!

מה עשה לו הקב"ה?
זמן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצאת האור ובירך עליה, הדא הוא דכתיב: (תהלים קלט)
ולילה אור בעדני.

אתיא כההיא דתני דבי רבי ישמעאל:

מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת בורא מאורי האש?
מפני, שהוא תחלת ברייתו.

רב הונא בשם רבי איבו בשם רבי יוחנן אמר:
אף במוצאי יוה"כ מברכין עליו, מפני ששבת באותו היום.

רבי ברכיה בשם רבי שמואל אמר:
אף על פי שנבראו הדברים על מליאתן, כיון שחטא אדם הראשון נתקלקלו. ועוד, אינן חוזרין לתקונן, עד שיבא בן פרץ, שנא' (רות ד) אלה תולדות פרץ, מלא בשביל ו' דברים שיחזרו ואלו הן:
זיוו,
חייו,
קומתו,
פירות הארץ,
ופירות האילן,
ומאורות.

זיוו מנין?
שנאמר: (שופטים ה) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

חייו מנין?
שנא' (ישעיה סה) כי כימי העץ ימי עמי וגו'.

תני ר"ש בן יוחאי אומר:
אין עץ אלא תורה, היך מה דאת אמר (משלי ג) עץ חיים היא למחזיקים בה.

קומתו מנין?
שנאמר: (ויקרא כו) ואולך אתכם קוממיות.

תני רבי חייא:
בקומה זקופה, ולא יראים מכל בריה.

רבי יודן אומר:
מאה אמה כאדם הראשון.

ר"ש אמר:
מאתים אמה.

ר"א בר ר"ש אמר:
שלוש מאות קוממאה, מיות מאתים.

רבי אבהו אמר:
תשע מאות אמה.

רבי ברכיה בשם רבי דוסא אמר:
טעמיה דרבי אבהו מהכא, כי כימי העץ ימי עמי, כשקמה הזו שהיא עושה בארץ שש מאות שנה, והוולד יוצא ממעי אמו באמה גדומה.
צא וחשוב! אמה ומחצה בכל שנה, הרי תשע מאות אמה.

פירות הארץ ופירות האילן מניין?
שנא' (זכריה ח) כי זרע השלום הגפן תתן פריה וגו'.

מאורות מנין?
שנאמר: (ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה וגו'.


ז [לכל יש תולדות]

שמים וארץ יש להן תולדות, שנאמר: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם.
הרים
יש להם תולדות, שנאמר: (תהלים צ) בטרם הרים יולדו וגו'.
מטר
יש לו תולדות, שנאמר: (איוב לח) היש למטר אב.
טל יש לו תולדות, שנאמר: (שם ) או מי הוליד אגלי טל.

רבי שמעון בן לקיש אמר:
אלו מרגליות של טל.

תני:

כל מי שיש לו תולדות, מת ובלה ונברא ואינו בורא,
וכל מי שאין לו תולדות אינו לא מת ולא בלה ובורא ואינו נברא.

רבי עזריה בשם רבי אמר:
כלפי מעלה הדבר אמר.


ח [אדם נברא גם מעליונים וגם מתחתונים]

כל מה שאתה רואה תולדות שמים וארץ הן, שנאמר: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.
בשני,
ברא מן העליונים, שנא': ויאמר אלהים יהי רקיע,
בשלישי,
ברא מן התחתונים, ויאמר אלהים תדשא הארץ.
ברביעי,
ברא מן העליונים, ויאמר אלהים יהי מאורות.
בחמישי,
ברא מן התחתונים, ויאמר אלהים ישרצו המים.
בששי, בא לבראות את אדם, אמר: אם אני בורא אותו מן העליונים, עכשיו העליונים רבים על התחתונים בריה אחת, ואין שלום בעולם, ואם אני בורא אותו מן התחתונים, עכשיו התחתונים רבים על העליונים בריה אחת, ואין שלום בעולם, אלא, הרי אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים בשביל שלום, הדא הוא דכתיב: וייצר ה' אלהים את האדם וגו' עפר מן האדמה מן התחתונים.
ויפח באפיו נשמת חיים, מן העליונים.

דאמר רבי שמעון בן לקיש:
(שם כה) המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו.
המשל זה גבריאל.
ופחד זה מיכאל:

ט [בזכותו של אברהם נברא העולם]

אמר רבי יהושע בן קרחה:
בהבראם,
באברהם
, בזכותו של אברהם.

רבי עזריה אמר על הדא דרבי יהושע בן קרחה:
(נחמיה ט) אתה הוא ה' לבדך אתה עשית וגו'.

וכל אשר בהם כל האונקים הזה בשביל מה?
בשביל, אתה הוא ה' האלהים, אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם.

אמר רבי יודן:
בהרים הגבוהים היעלים אין כתיב: כאן, אלא (תהלים קד) הרים הגבוהים ליעלים.

הרים הגבוהים למה נבראו?
בשביל היעלים.
מה יעלה זו תשייה היא מתיירא מן החיה, ובשעה שהיא מבקשת לשתות, הקדוש ברוך הוא מכניס בה רוח של תזזית והיא מקרקשת בקרניה והיא שומעת קולה ובורחת.

(שם) סלעים מחסה לשפנים, הדין טפזא מיגין תחות שקפה,מן העוף בשעה שהוא פורח שלא יאכלנו, ומה בשביל דבר טמא, ברא הקב"ה את עולמו, בשביל זכותו של אברהם על אחת כמה וכמה! אתמהא?!


י [העולם הזה נברא בה"א]

בהבראם
ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר:
בהבראם
, בה' בראם.
ומה ה' זה, כל האותיות תופסין את הלשון וזה אינו תופס את הלשון,
כך לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא, (שם לג) בדבר ה' וכבר שמים נעשו.

רבי יודא נשיאה שאליה לר' שמואל בר נחמן אמר:
מפני ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה, מאי דכתיב: (שם סח) סולו לרוכב בערבות ביה שמו וגו'?
אמר לו: אין כל מקום ומקום, שאין לו איש ממונה על בית שלו.
אנדיקוס במדינה ממונה על בית שלו.
אגוסטוס במדינה ממונה על בית שלו.

כך מי ממונה על בית של עולם?
הקב"ה, ביה שמו על בית של עולמו.
אמר ליה: אוי דמובדין ולא משתכחין!

שאלית לר' אלעזר:
ולא אמר כן, אלא (ישעיה כו) כי ביה ה' צור עולמים, בשתי אותיות ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אין אנו יודעין אם העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא ביו"ד, או אם העולם הזה נברא ביו"ד והעולם הבא בה"א?
וממה?

דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן:
בהבראם

בה"א בראם הוי, העוה"ז נברא בה"א.
ומה ה"א זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלמטה, רמז שכל המתים יורדים לשאול.
והעוקץ שלו מלמעלה, רמז שעתידים לעלות.
והחלון הזה שמן הצד, רמז לבעלי תשובה.
והעולם הבא נברא ביו"ד.
מה יו"ד זה קומתו כפופה, כך הן הרשעים קומתן כפופה ופניהם מקדירות לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב: (שם ג) ושח גבהות אדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא.
ואומר (שם) והאלילים כליל יחלוף.

בהבראם
רבי ברכיה בשם ר"י בר סימון אמר:
בלא עמל ובלא יגיעה ברא הקב"ה את עולמו, אלא בדבר ה' וכבר שמים נעשו.
משל למלך שנזף בעבדו ועמד לו תמיה, כך (איוב כו) עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו.


יא [אלה תולדות השמים והארץ]

רבי אליעזר ור' יהושע רא"א:
כל מה שיש בשמים ברייתו מן השמים, כל מה שיש בארץ ברייתו מן הארץ. ומייתי ליה מן הכא (תהלים קמח)
הללו את ה' מן השמים וגו'.
הללו את ה' מן הארץ וגו'.

רבי יהושע אומר:
כל מה שיש בשמים ובארץ, אין ברייתו אלא מן השמים, ומייתי לה מהכא (איוב לו) כי לשלג יאמר הוא ארץ.
מה שלג אע"פ שהוייתו בארץ, אין ברייתו אלא בשמים.
כך כל מה שיש בשמים ובארץ, אין ברייתו אלא מן השמים.

ר' הונא בשם ר' יוסף אמר:
כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתן אלא מן הארץ, הדא הוא דכתיב: (ישעיה נז) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו'.
מה הגשם אף על פי שירידתו מן השמים אין ברייתו אלא מן הארץ.
כך כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן הארץ.

רבי יודן מייתי ליה מהכא
(קהלת ג) הכל הולך אל מקום אחד, הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר.

רב נחמן אמר:
אפילו גלגל חמה, שנא': (איוב ט) האומר לחרס ולא יזרח:


יב [העולם נברא בפעם אחת]

רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר:
מלך בשר ודם בונה פלטין, משהוא בונה את התחתונים אח"כ הוא בונה את העליונים, אבל הקדוש ברוך הוא ברא את העליונים ואת התחתונים בריה אחת.

רבי שמעון בן לקיש אומר:
מלך בשר ודם עושה ספינה, בתחלה הוא מביא קורות, ואחר כך הוא מביא ארזים, ואח"כ הוא מביא הוגנים, ואחר כך הוא מעמיד עליה נווטים, אבל הקב"ה ברא הן ומנהיגיהם, הדא הוא דכתיב: (ישעיה מב) כה אמר האל ה' בורא השמים ונוטיהם ונווטיהם כתיב:


יג [יום יוצא יום נכנס]

ר' יצחק ורבי שמעון בן לקיש רבי יצחק אמר:
מלך בשר ודם בונה אהל ומותח אהל אננקי, על ידי שהות הוא רפי קימעה. ברם הכא (איוב לז) תרקיע עמו לשחקים.
ואם תאמר שהן רפים, ת"ל (שם) חזקים כראי מוצק.

רבי שמעון בן לקיש אמר:
בשר ודם מוצק כלים אננקי, על ידי שהות היא מעלה חלודה. ברם הכא חזקים כראי מוצק, נראים כמין תרקיא.

רבי עזריה אמר:
על הדא דרבי שמעון בן לקיש, כי בו שבת מכל מלאכתו, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם? אלא, יום יוצא יום נכנס, שבת יוצאה שבת נכנסת, חדש יוצא חדש נכנס, שנה יוצא שנה נכנס:


יד [העולם נברא עם דמדומי חמה]

ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.
בית שמאי ובית הלל.

בית שמאי אומרים:
מחשבה בלילה ומעשה ביום.

ובית הלל אומרים:
מחשבה ומעשה ביום.

אר"ש בן יוחאי:
תמיהה אני?!
איך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הלל על בריית שמים וארץ, אלא, מחשבה בין ביום בין בלילה, ומעשה עם דמדומי חמה:


טו [שיתף הקב"ה מידת הדין ומידת הרחמים]

ה' אלהים
למלך שהיו לו כוסות ריקים, אמר המלך אם אני נותן לתוכן חמין הם מתבקעין, צונן הם מקריסין.

ומה עשה המלך?
ערב חמין בצונן ונתן בהם ועמדו.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: אם בורא אני את העולם במדת הרחמים, הוי חטייה סגיאין. במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד?!
אלא, הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים, והלואי יעמוד:


טז [הארץ עשתה כדבר ה']

ארץ ושמים
משל ללגיון שהמליך את המלך תחילה.
אמר המלך: הואיל ולגיון זה המליכני תחלה, הרי אני נותן לו פרוקופי, שלא תזוז ממנו לעולם.
כך אמר הקב"ה: הואיל והארץ היא עשתה צביוני תחילה, הרי אני נותן לה פרוקופי שלא תזוז ממנה לעולם, הדא הוא דכתיב: (תהלים קד) יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד.

פרשה יג: כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ


א [ירידת גשמים]

וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ.
הכא את אמר: וכל שיח השדה.
ולהלן את אמר: ויצמח ה' אלהים מן האדמה.

אמר רבי חנינא:
להלן לגן עדן וכאן לישובו של עולם.

תני ר' חייא:
אלו ואלו לא צמחו, עד שירדו עליהם גשמים:


ב [האילנות להנאתן של בריות נבראו]

וכל שיח השדה.
כל האילנות כאילו משיחין אלו עם אלו.
כל האילנות כאילו משיחין עם הבריות.
כל האילנות להנאתן של בריות נבראו.

מעשה באחד שבצר את כרמו ולן בתוכו ובאת הרוח ופגעתו, כל שיחתן של בריות אינה אלא על הארץ. עבדת ארעא, לא עבדת. וכל תפלתן של בריות אינה אלא על הארץ.
מרי! תעביד ארעא,
מרי! תצליח ארעא.
כל תפלתן של ישראל אינו אלא על ביהמ"ק,
מרי! יתבני בית מקדשא,
מרי! מתי יתבני בית מקדשא?


ג [ארץ אדם ומטר שקולים זה כזה]

כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ.
מזכיר שם מלא, על עולם מלא.

אמר רבי חלפאי:
כשם שהוא מזכיר שם מלא על עולם מלא, כך הוא מזכיר שם מלא בירידת גשמים.

אר"ש בן יוחאי:
שלושה דברים שקולין זה כזה, ואלו הן:
ארץ;
ואדם;
ומטר.

אמר רבי לוי בר חייא:
ושלושתן מג' אותיות, ללמדך שאם אין ארץ אין מטר, ואם אין מטר אין ארץ, ואם אין שניהם אין אדם.

ד [גבורות גשמים שקולה כנגד מעשה בראשית]

אמר רבי הושעיא:
קשה היא גבורות גשמים, שהיא שקולה כנגד כל מעשה בראשית.

מאי טעמא?
(איוב ה) עושה גדולות ואין חקר וגו'.

במה?
(שם) הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות.

רבי אחא מייתי לה מהכא
(ירמיה י) עושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו.

מה כתיב: בתריה?
(שם) לקול תתו המון מים בשמים, ואין קול אלא גשמים, שנאמר: (תהלים מב) תהום אל תהום קורא לקול צנוריך.

ה [כוחו של הגשם]

אמר רבי יצחק:
שהיא מרצה כקרבנות, שנא' (שם פה) רצית ה' ארצך.
ולהלן הוא אומר: (ישעיה נו) יעלו לרצון על מזבחי.

רבי סימון אמר:
אף מכנסת הגליות, שנאמר: (תהלים פה) שבת שבות יעקב.

ר' יוחנן בר מריה אומר:
שהיא אוספת את העברה, שנאמר: אספת כל עברתך.

רבי תנחום בר חנילאי אמר:
אף מכפרת על החטאים, שנאמר: (שם) נשאת עון עמך:


ו [גבורות גשמים ותחיית המתים]

רבי חייא בר אבא אמר:
ושקולה כנגד תחיית המתים.

רבי אבא ורבי חייא בשם רבי אבא אמרו:
אף חכמים קבעו אותה בתחיית המתים. בזו יד ובזו יד, בזו פתיחה ובזו פתיחה.
בזו יד, שנאמר: (יחזקאל לז) היתה עלי יד וגו.'
ובזו יד, פותח את ידך.
בזו פתיחה, (דברים כח) יפתח ה' לך.
ובזו פתיחה (יחזקאל לז) הנה אני פותח את קברותיכם וגו'.

רבי יודן בשם ר"א בר אבינא אמר:
בזו שירה ובזו שירה.
בזו שירה, (ישעיה מב) ירונו יושבי סלע.
ובזו שירה, (תהלים סה) יתרועעו אף ישירו.

רבי חייא בר אבא אמר:
וגדולה מתחיית המתים.
שתחיית המתים לאדם וזהו לאדם ולבהמה.
תחיית המתים לישראל וזו לישראל ולעובדי כוכבים.

עובד כוכבים אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה אמר לו:
אתם יש לכם מועדות ואנו יש לנו מועדות.
בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחים.
ובשעה שאנו שמחים אין אתם שמחים.

ואימתי אנו ואתם שמחים?
בירידת גשמים.

מאי טעמא?
(שם) לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו.

מה כתוב אחריו?
הריעו לה' כהנים לוים וישראלים אין כתיב:, אלא הריעו לה' כל הארץ.

אמר ריב"ל:
בשעה שהמטר יורד, בהמה מבקשת תפקידה.

מאי טעמא?
לבשו כרים הצאן, לבשו דכרייא ענא, לשון נקי:


ז [אשרי אדם שעמל בתורה]

ואדם אין לעבוד את האדמה
ואדם אין, להעביד את הבריות להקדוש ברוך הוא, כאליהו וכחוני המעגל.

ואדם אין לעבוד את האדמה
לא נברא אדם אלא לעמל. אם זכה, הוא עמל בתורה, ואם לא זכה, הוא עמל בארץ. אשריו לאדם שהוא עמל בתורה:


ח [רק לאחר בריאת האדם המטיר ה' על הארץ]

כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין וגו'
אלמלא אדם, אין ברית כרותה לארץ להמטיר עליה, שנאמר: (איוב לח) להמטיר על ארץ, לא איש מדבר לא אדם בו:


ט [ה' ממטיר על הארץ לטובת האדם]

(קהלת א) כל הנחלים הולכים אל הים וגו'.
מעשה בר' אליעזר ורבי יהושע
שהיו מפרישין לים הגדול ונכנסה ספינתן לים, למקום שאין המים מהלכין.

אמר לו ר' אליעזר לרבי יהושע:
לא באנו לכאן, אלא לנסיון. מלאו משם חבית מלא מים, כיון שעלו לרומי, אמר להם אדרינוס שחיק עצמות:
מי אוקיינוס מה הינון?
אמר לו: מים בולעין מים.
אמר להן: הבו לי מנהון, יהבון ליה מלא לקינייאתה, והוו יהבין בגווה מים והיא בלעה להון.

על דעתיה דר' אליעזר:
משם הם שואבים.

על דעתיה דרבי יהושע:
לשם הם שבים ללכת.

כיצד היתה הארץ שותה?
רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן,
רבי יהודה אומר:
כהדין נילוס דמשקה והדר משקה.

ורבי נחמיה אמר:
כמין תוכייה, דהדין קבריא, דמרבה וקבר.

ורבנן אמרי:
כמין תוויי, נהר בבבל ושמו תוויי.

ולמה קורין אותו תוויי?
שהוא חוזר ומשקה אחת למ' שנה, וכך היתה הארץ שותה. מתחלה דכתיב: ואד יעלה מן הארץ, וחזר בו הקב"ה, שלא תהא הארץ שותה, אלא מלמעלן.

רבי חנן דציפורי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר:
מפני ד' דברים חזר בו הקדוש ברוך הוא, שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלן,
מפני בעלי זרוע,
ובשביל להדיח טללים הרעים,
ושיהא הגבוה שותה כנמוך.
ועוד, שיהיו הכל תולין עיניהם כלפי מעלה, הדא הוא דכתיב: (איוב ה) לשום שפלים למרום:


י [מה מקור המים בענן?]

ומהיכן הארץ שותה?
רבי אליעזר אומר?
ממימי אוקינוס, דכתיב: ואד יעלה מן הארץ.

אמר ליה רבי יהושע:
וכי מימי אוקינוס לא מים מלוחים הן?!
אמר לו: מתמתקים הן בעבים, דכתיב: (שם לו) אשר יזלו שחקים.

היכן הם נוזלין?
בשחקים.

רבי יהושע אומר:
מן העליונים, שנאמר: (דברים יא) למטר השמים תשתה מים.
והעננים מתגברין מן הארץ ועד הרקיע, ומקבלין אותן כמפי הנוד, דכתיב: (איוב לו) יזוקו מטר לאדו וחושרים אותן כמין כברה, ואין טיפה נוגעת בחברתה, דכתיב: (שמואל ב כב) חשרת מים עבי שחקים.

למה הוא קורא אותן שחקים?
רבי שמעון בן לקיש אמר:
שהן שוחקים את המים.

רבי אבא בר כהנא אמר:
כהדין מסוסא.

ר' שמואל בר נחמן אמר:
כדקין הללו של בהמה:


יא [מה מקור הענן?]

רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר:
אין עננים אלא מלמעלה, שנאמר: (דניאל ז) וארו עם ענני שמיא.

רבי שמעון בן לקיש אמר:
אין עננים אלא מלמטה, שנאמר: (תהלים קל"ה) מעלה נשיאים מקצה הארץ.

על דעתיה דרבי יוחנן,
לאחד שכבד את חבירו חבית של יין וקנקנה.

ר"ש אומר:
לאחד שאמר לחבירו, הלוני סאה של חטים, אמר לו: הבא קופתך ובא מדוד, כך הקב"ה אומר לארץ: אייתי ענניך וקבל מטר:


יב [שמות הענן ושמות הארץ]

ה' שמות נקראו לו עב:
אד, ענן, ונשיאים, חזיז.
עב,
שהוא מעבב את פני הרקיע.
אד, שהוא שובר אידן של בעלי שערים.
ענן, שהוא עושה הבריות ענוים אלו לאלו.
נשיאים, שהוא עושה את הבריות נשיאים אלו על אלו.
חזיז, שהוא עושה חזיונות ברקיע ומשרה רוח הקדש על הבריות, כמה דאת אמר (ישעיה א) חזון ישעיה בן אמוץ

אמר רבי שמעון בן גמליאל:
ארבעה שמות נקראו לארץ, כנגד ארבע תקופותיה:
ארץ, תבל, אדמה, ארקא.
ארץ,
כנגד תקופת ניסן, שהיא מריצה את פירותיה.
תבל, כנגד תקופת תמוז, שהיא מתבלת את פירותיה.
אדמה, כנגד תקופת תשרי, שהארץ עשויה בולין בולין של אדמה.
ארקא, כנגד תקופת טבת, שהיא מורקת את פירותיה:


יג [מי הגשמים ומי התהום מרווים את האדמה]

כמה גשמים יורדין ויהיה בה כדי רביעה?
כמלא כלי מחרישה של שלושה טפחים, דברי ר' מאיר.

ר' יהודה אומר:
בקשה טפח ובינונית טפחיים, ובשבעה שלושה טפחים.

אר' שמעון בן אלעזר:
אין לך טפה יורד מלמעלה, שאין הארץ עולה כנגדו טפחיים.

מה טעם?
(תהלים מב) תהום אל תהום קורא לקול צנוריך וגו'.

אמר רבי לוי:
המים העליונים זכרים, והתחתונים נקבות והן אומרים אלו לאלו: קבלו אותנו, אתם בריותיו של הקדוש ברוך הוא ואנו שלוחיו, מיד הם מקבלים אותן, הדא הוא דכתיב: (ישעיה מה) תפתח ארץ, כנקבה זו שהיא פותחת לזכר ויפרו ישע, שהן פרין ורבין.
וצדקה תצמיח יחדו, ירידת גשמים,
אני ה' בראתיו, לכך בראתיו, לתקונו של עולם ולישובו:


יד [התשובה קורעת את גזר הדין ויורדים גשמים]

אמר רבי ברכיה:
עלה שבר מן הארץ, מיד והשקה את כל פני האדמה, היא דעתיה דר' ברכיה.

דאמר רבי ברכיה:
(דברים לג) יערוף כמטר לקחי וגו', שברו בריות את ערפן, מיד מטר יורד:


טו [מתי מברכים ברכת הטוב והמטיב?]

כמה גשמים יורדין ויהא אדם צריך לברך?
רבי יוסי בשם ר"י ור' יונה בשם רבי שמואל אמרין:
מתחלה כדי רביעה, ובסוף אפי' כל שהן.

רבי חייא בשם ר' יוחנן אמר:
בתחלה כדי רביעה, ולבסוף עד שידחו פני הקרמיד.

רבי ינאי ב"ר ישמעאל בשם רבי שמעון בן לקיש אמר:
בתחלה כדי רביעה, ולבסוף כדי שתשרה פי המגופה.

והלא כמה גשמים יורדין ואין פי מגופה נשרת?
אלא תהא נראת כאלו שרויה.

כיצד הוא צריך לברך?
כהדא דתנינן:
על הגשמים ועל בשורות טובות, הוא אומר: ברוך הטוב והמטיב.
רבי ברכיה בשם ר' לוי
מייתי לה מהכא, (משלי כה) מים קרים על נפש עייפה ושמועה טובה וגו'.

מה שמועה טובה?
ברוך הטוב והמטיב.
אף מים קרים הטוב והמטיב.

ר' יהודה אומר:
כדין מברך יחזקאל אבא:

יתברך יתרומם ויתגדל שמך, על כל טיפה וטיפה שאתה מוריד לנו, שממנו אתה זן אלו מאלו.

ר' יהודה בר' שמעון אמר:
שהוא מורידן במדה, שנאמר: (איוב לו) כי יגרע נטפי מים, היך מה דאת אמר (ויקרא כז) ונגרע מערכך.

רבי יוסי בר יעקב
סלק למבקרי לרבי יהודה מגדלה. שמע קליה מברך:
אלף אלפים, ורבי רבבות ברכות והודאות אנו צריכין להודות לשמך, על כל טיפה וטיפה שאתה מוריד לנו, שאתה משלם גמולים טובים לחייבים.
אמר לו: כן הוה ר' סימון מברך.

אמר רבי זירא:
תמן אמרין:
על הזול שהוא בא לעולם,
ועל השבע שהוא בא לעולם,
ועל הנהר שמספח למדינה

אומר: ברוך הטוב והמטיב:

טז [בירידת הגשם מתברכים כולם]

והשקה את כל
ר"א בשם רבי יוסי בר זמרא אמר:
הכל מתברך, משא ומתן מתברך והפרגמטוטין מרויחין.

ר' יוחנן בר לוי אמר:
אף מוכי שחין מרויחין.

רבי חייא בר אבא אמר:
אף החולין מרויחין, ואיבריהון רפין עליהם.

אבימי מן חבריא
הוה מבקר בישיא, כד הוות רביעתא נחתה הוה.

אמר ליה רבי חייא בר אבא:
מה אינון עבידין הוה?
אמר ליה: נינוחו.

רבי אבא אומר:
אף אבן טובה מרגשת.

רבנן אמרי:
אף הדגים מרגישים.

אמר רבי פנחס:
עובדא הוה בהדא עכו, וצדו חד נון ושמו יתיה ש' לטרין, ותקילו יתיה מאתן לטרין, הוו תמן חד סב צייד, אמר להון: דלא נחת רביעתא, וכיון דנחת צדו חד נון ושמו יתיה מאתן לטרין, ותקילו יתיה ואשכחוניה ש' לטרין:


יז [מי הגשמים משקין כל אחד לפי צרכו]

אמר רבי אלעזר בר ר' שמעון:
אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה.
א"כ מה יעשו שרשי חרוב ושרשי שקמה ששרשיהם עד תהום?!
אלא, כל אחד ואחד לפי צרכן.

רבי חנינא בר' עיזקה רבי ברכיה בשם ר"י אמר:
שרשי חטה בוקעין בארץ ג' אמה, שרשי תאינה בוקעים בצור.

אמר רבי לוי:
כך הוא כדקא אמרת לפי חסומה, וחרוב ושקמה אחד לשלושים יום, תהום עולה ומשקה אותה.

מאי טעמא?
(ישעיה כז) אני ה' נוצרה לרגעים אשקנה.

אמר רבי יהושע בן לוי:
בשעה שהמטר יורד, הוא עושה פנים לאדמה.

פרשה יד: יצירת האדם


א [אדם הוא גמר היצירה]

וייצר ה' אלהים
כתיב: (משלי כט) מלך במשפט יעמיד ארץ וגו'.
מלך - זה מלכי המלכים הקב"ה.
במשפט יעמיד ארץ, שברא את העולם בדין, שנאמר: בראשית ברא אלהים.
(שם) ואיש תרומות יהרסנה - זה אדם הראשון, שהיה גמר חלתו של עולם.
ונקראת חלה תרומה, שנאמר: (במדבר טו) ראשית עריסותיכם וגו'.

אמר רבי יוסי בן קצרתה:
כאשה הזאת שהיא משקשקת עיסתה במים, והגבהת חלתה מבנתיים, כך בתחלה: ואד יעלה מן הארץ וגו' ואחר כך: וייצר ה' אלהים וגו':


ב [שתי יצירות באדם]

וייצר
שני יצירות:
יצירה לאדם
ויצירה לחוה.

יצירה לשבעה
ויצירה לתשעה.

רב הונא אמר:
נוצר לשבעה ונולד לח' או לתשעה חי.
נוצר לתשעה ונולד לשמונה אינו חי, קל וחומר לשבעה.

בעון קמיה דרבי אבהו:
מנין שהנוצר לשבעה חי?
אמר להון: מדידכון, אנא ממטי לכון, זיט"א אפט"א, איט"א אוכט"א:


ג [האדם נברא מן העליונים ומן התחתונים]

וייצר
שתי יצירות:
יצירה מן התחתונים,
ויצירה מן העליונים.

רבי יהושע בר נחמיה בשם רבי חנינא בר יצחק, ורבנן בשם רבי אליעזר:
ברא בו ד' בריות מלמעלן וד'
מלמטן.
אוכל ושותה כבהמה,
פרה ורבה כבהמה,
מטיל גללים כבהמה,
ומת כבהמה.

מלמעלה:
עומד כמלאכי השרת,
מדבר ומבין ורואה כמלאכי השרת,
ובהמה אינה רואה אתמהא?! אלא, זה מצדד.

רבי תפדויי אמר בשם רבי אחא:
העליונים נבראו בצלם ובדמות ואינן פרין ורבין, והתחתונים פרין ורבין ולא נבראו בצלם ודמות.
אמר הקדוש ברוך הוא: הרי אני בורא אותו בצלם ובדמות מן העליונים, פרה ורבה מן התחתונים.

אמר רבי תפדויי בשם רבי אחא:
אמר הקב"ה: אם אני בוראו מן העליונים הוא חי ואינו מת, מן התחתונים הוא מת ואינו חי, אלא, הריני בוראו מאלו ומאלו, ואם יחטא ימות ואם לאו יחיה:


ד [אדם נברא עם שני יצרים]

וייצר
שני יצרים:
יצר טוב
ויצר הרע.

שאילו היה לבהמה ב' יצרים, כיון שהיתה רואה סכין ביד אדם לשחטה היתה מפחדת ומתה.
והרי אדם יש לו ב' יצרים?

אמר רבי חנינא בר אידא:
(זכריה יב) ויוצר רוח אדם בקרבו, מלמד שנפשו של אדם צרורה בקרבו אלמלא כן, כיון שהיתה הצרה באה עליו, היה שומטה ומשליכה:


ה [שתי יצירות- בעוה"ז ובעוה"ב]

וייצר
ב' יצירות:
יצירה בעולם הזה
ויצירה לעולם הבא.

בית שמאי ובית הלל
בית שמאי אומרים:
לא כשם שיצירתו בעוה"ז, כך יצירתו לעולם הבא.
בעולם הזה מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ובעצמות, אבל לעתיד לבא מתחיל בגידים ובעצמות וגומר בעור ובבשר, שכך הוא אומר במתי יחזקאל (יחזקאל לו) ראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה.

אמר רבי יונתן:
אין למדין ממתי יחזקאל.

ולמה היו מתי יחזקאל דומים?
לזה שהוא נכנס למרחץ, מה שהוא פושט ראשון, הוא לובש אחרון.

בית הלל אומרים:
כשם שיצירתו בעוה"ז, כך יצירתו בעוה"ב.
בעוה"ז מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ובעצמות.
כך אף לעתיד לבא, מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ובעצמות, שכן איוב אומר (איוב י)
הלא כחלב תתיכני התכתני אין כתיב: כאן, אלא תתיכני.
וכגבינה הקפאתני אין כתיב: כאן, אלא תקפיאני עור ובשר.
הלבשתני אין כתיב: כאן, אלא תלבישני עצמות וגידים.
סוככתני אין כתיב: כאן אלא תסוככני, לקערה שהיא מלאה חלב עד שלא נתן מסו בתוכו החלב רופף, משנתן לתוכה מסו, הרי החלב קפוי ועומד הוא, שאיוב אמר (שם) הלא כחלב תתיכני גו' עור ובשר גו' חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי:


ו [האדם נברא בזכותו של אברהם]

את האדם
בזכותו של אברהם.

אמר רבי לוי:
האדם הגדול בענקים - זה אברהם.

למה קורא אותו גדול?
שהיה ראוי להבראות קודם לאדם הראשון, אלא אמר הקדוש ברוך הוא: שמא יקלקל ואין מי שיבא לתקן תחתיו, אלא, הרי אני בורא את האדם תחילה, שאם יקלקל יבא אברהם ויתקן תחתיו.

אמר רבי אבא בר כהנא:
בנוהג שבעולם אדם יש לו קורה שופעת, היכן הוא נותנה?
לא באמצע טרקלין, כדי שתסבול קורות שלפניה וקורות שלאחריה.

כך למה ברא הקב"ה את אברהם באמצע הדורות?
כדי שיסבול דורות שלפניו והדורות שלאחריו.

אמר רבי לוי:
מכניסין את המתוקנת לבית של מקולקלת, ואין מכניסין את המקולקלת לביתה של מתוקנת:


ז [אדם וחוה נבראו כבני עשרים]

עפר
ר"י בר סימון אומר:
עופר עולם על מליאתו נברא.

אר"א בר שמעון:
אף חוה על מליאתה נבראת.

אמר רבי יוחנן:
אדם וחוה כבני עשרים שנה נבראו.

רבי הונא אמר:
עפר
זכר, אדמה נקבה, היוצר הזה מביא עפר זכר ואדמה נקבה, כדי שיהיו כליו בריאין.

מעשה באחד בציפורי שמת בנו,
אית דאמר מינאי הוה יתיב גביה סלק רבי יוסי בר חלפתא, למחמי ליה אנפין חמתיה יתיב ושחיק.
אמר לו: למה אתה שחיק?
אמר לו: אנן רחיצן במרי שמיא, דאתחמי לאפויי לעלמא דאתי.
אמר לו: לא מסתייה לההוא גברא עקתיה, אלא דאתית מעקא ליה, אית חספין מתדבקין? לא כך כתיב: (תהלים ב) ככלי יוצר תנפצם אתמהא?!
אמר לו: כלי חרש ברייתו מן המים והכשירו באור, כלי זכוכית ברייתו מן האור והכשירו באור, זה נשבר ויש לו תקנה, וזה נשבר ואין לו תקנה אתמהא?!
אמר לו: ע"י שהוא עשוי בנפיחה.
אמר לו: ישמעו אזניך מה שפיך אומר, מה אם זה שעשוי בנפיחתו של בשר ודם יש לו תקנה, בנפיחתו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה!

אמר רבי יצחק:
ככלי חרס תנפצם אין כתיב: כאן, אלא ככלי יוצר תנפצם, כלי יוצר שלא הוסקו יכולין הן לחזור:


ח [האדם נברא ממקום כפרתו]

מן האדמה
רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן אמרו:
ממקום כפרתו נברא, היך מה דאת אמר (שמות כ) מזבח אדמה תעשה לי.
אמר הקב"ה הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו, והלואי יעמוד.

ויפח באפיו
מלמד שהעמידו גולם מן הארץ ועד הרקיע וזרק בו את הנשמה, לפי שבעולם הזה בנפיחה, לפיכך מת, אבל לעתיד בנתינה, שנאמר: (יחזקאל לו) ונתתי רוחי בכם וחייתם.


ט [שמותיה של הנשמה]

חמשה שמות נקראו לה:
נפש,
רוח,
נשמה,
יחידה,
חיה.

נפש, זה הדם, שנאמר: (דברים יב) כי הדם הוא הנפש.
רוח, שהיא עולה ויורדת, שנאמר: (קהלת ג) מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה.
נשמה, זו האופיה,
דברייתא אמרין האופיתא טבא.
חיה, שכל האברים מתים והיא חיה בגוף.
יחידה, שכל האברים משנים שנים והיא יחידה בגוף, הדא הוא דכתיב: (איוב לד) אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף.

רבי יהושע בר נחמיה ורבנן.
רבי יהושע בר נחמיה אמר:
אם ישים אלהים לבו על האדם הזה, רוחו כבר היה בידו, (שנאמר:) ונשמתו אליו יאסוף, בגופו כבר יגוע כל אדם, אלא בשעה שאדם ישן, נשמה מחממת את הגוף שלא יצטנן וימות.

רבנן אומרים:
אם ישים אלהים לבו לאדם הזה, רוחו כבר הוא בידו ונשמתו אליו יאסוף למעלה, כבר יגוע כל אדם יחד, אלא בשעה שאדם ישן נשמה מחממת הגוף שלא יצטנן וימות הדא הוא דכתיב: (משלי כ) נר ה' נשמת אדם.

רבי ביסני ורבי אחא ור' יוחנן בשם ר"מ אומרים:
הנשמה הזו ממלאה את כל הגוף ובשעה שאדם ישן, היא עולה ושואבת לו חיים מלמעלה.

ר' לוי בשם ר' חנינא אמר:
על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבורא.

מאי טעמא?
(תהלים קנ) כל הנשמה תהלל יה, כל הנשימה תהלל יה:


י [ויהי האדם לנפש חיה]

ויהי האדם לנפש חיה
רבי יהודה אמר:
מלמד שעשה לו עוקץ כחיה וחזר ולקחו ממנו מפני כבודו.

ר' הונא אמר:
עשאו עבד מכורן בפני עצמו, דאי לא לעי לא נגיס, הוא דעתיה דרבי חנינא, דאמר (איכה א) נתנני ה' בידי לא אוכל קום לעי באורייתא בלילא, וביממא לא מטי.

ר' שמואל חתניה דרבי חנינא חברהון דרבנן אמר:
כאן הוא עושה נשמה נפש, ולהלן הוא עושה נשמה רוח.

מנין ליתן את האמור כאן להלן, ואת האמור להלן כאן?
תלמוד לומר: חיים חיים לגזירה שוה.

פרשה טו: גן עדן


א [ארזי הלבנון נטעו לצורך בנין המקדש]

ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם
דבי רבי ינאי אמרין:
למה הוא מזכיר שם מלא בנטיעת הגן?
שמתחלת ברייתה היא צריכה כוון. קודם עד שלא נוצרה ממעי אמה, אדם צריך לכוון את רוחותיה, הדא הוא דכתיב: (תהלים קד) ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע.

אמר רבי חנינא:
כקרני חגבים היו ועקרן הקדוש ברוך הוא ושתלן בתוך גן עדן.
ישבעו עצי ה' וגו'.

אמר ר' חנינא:
ישבעו חייהם, ישבעו מימיהם, ישבעו מטעתן.

אמר ר' יוחנן:
לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים, שלא נבראו אלא לצורך בית המקדש, הדא הוא דכתיב: ישבעו עצי ה' ארזי לבנון, ואין לבנון, אלא בית המקדש, היך מה דאת אמר: (דברים ג) ההר הטוב הזה והלבנון.

ר' שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר:
כ"ד מיני ארזים הם, ואין לך משובחים מכולם אלא שבעה, הדא הוא דכתיב: (ישעיה מא) אתן במדבר ארז שטה וגו'.

ר' אחא אמר:
ג': ברוש ברתא,
תדהר אדרא,
תאשור פקסינון.

ולמה קורא אותו תאשור?
שהוא מאושר מכולן. הוסיפו עליהן עוד שלושה: אלונים ארמונים אלמוגים. אלונים - בלוטין, ארמונים - דילבון, אלמוגים - אלוום:


ב [גן בעדן]

גן בעדן
רבי יהודה ורבי יוסי.
רבי יהודה אומר:
גן גדול מעדן, שנאמר: (יחזקאל לא) ויקנאוהו כל עצי עדן אשר בגן אלהים.

ורבי יוסי אומר:
עדן גדולה מגן, שנאמר: ויטע ה' אלהים גן בעדן.

והכתיב: ונהר יוצא מעדן להשקות?

על דעתיה דר"י
מתמצית בית כור תרקב שותה.

על דעתיה דרבי יהודה
כפיגי, שהיא נתונה בגינה ומשקה את כל הגינה.

והא רבי יהודה יש לו שני מקראות.
ור' יוסי אין לו אלא מקרא אחד.

אמר רבי חנין דציפורי:
האיר הקב"ה עינו של רבי יוסי ומצא לו מקרא אחר מכריע על גביו.

ואיזה?
זה (ישעיה נא) וישם מדברה כעדן, וערבתה כגן ה':


ג [הקב"ה ברא את הגן לפני בריאת האדם]

מקדם
אמר רבי שמואל בר נחמן:
את סבור קודם לברייתו של עולם, ואינו אלא קודם לאדם הראשון. אדם נברא בששי, גן עדן בשלישי, הדא הוא דכתיב: (תהלים עד) ואלהים מלכי מקדם, פועל ישועות בקרב הארץ. ראו פועלא טבא, שהתקין הקדוש ברוך הוא שכרי עד שלא עמדתי לפעול:


ד [אדם נברא בזכות אברהם]

וישם שם
רבי יהודה ורבי נחמיה:
רבי יהודה אמר:
עילה אותו, היך מה דאת אמר (דברים יז) שום תשים עליך מלך.

רבי נחמיה אמר:
פיתה אותו.
למלך, שעשה סעודה והזמין אורח.
כך הזמין הקב"ה את אדם בזכותו של אברהם, הדא הוא דכתיב: (תהלים קלט) אתה ידעת שבתי וקומי בנת לרעי מרחוק.
שבתי,
בתוך גן עדן.
וקומי, טירופי מתוכה.

בנתה לרעי מרחוק,

באיזה זכות יעצת לבראני?
בזכות אותו שהוא בא מרחוק, הדא הוא דכתיב: (ישעיה מו) קורא ממזרח עיט, מארץ מרחק איש עצתו.


ה [ויהי שם עד היום הזה]

וישם שם
היך מה דאת אמר: ויהי שם עד היום הזה.

אמר רבי לוי:
ובלבד ביצירה זו.

אמר רבי יצחק בר מריון:
כתיב: אלה תולדות השמים וגו'. בוראן, משבחן.

ומי מגנן בוראן מקלסן? ומי יתן בהם דופי?
אלא נאים ומשובחין הם. אלה תולדות השמים:


ו [עץ החיים]

ויצמח ה' אלהים מן האדמה
תני:
עץ שהוא פוסה על פני כל החיים.

אמר רבי יהודה בר אלעאי
עץ חיים מהלך ת"ק שנה, וכל מי בראשית מתפלגין מתחתיו.

רבי יודן בשם רבי יהודה בר אלעאי:
לא סוף דבר נופו מהלך ת"ק שנה, אלא אפילו קורתו מהלך ת"ק שנה:


ז [מהו העץ שממנו אכל האדם?]

מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה?
ר"מ אומר:
חטים היו. כד לא הוה בר נש דיעה, אינון אמרין: לא אכל ההוא אינשא פיתא דחיטי מן יומוי.

רבי שמואל בר ר' יצחק בעי קמי רבי זעירא אמר לו:
אפשר חטים היו?
אמר לו: הין.
אמר לו: והכתיב: עץ!
אמר לו: מתמרות היו כארזי לבנון.

אמר רבי יעקב בר אחא:
איתפלגון רבי נחמיה ורבנן.

רבי נחמיה אמר:
המוציא לחם מן הארץ, שכבר הוציא לחם מן הארץ.

ורבנן אמרי:
מוציא לחם מן הארץ, שהוא עתיד להוציא לחם מן הארץ, שנאמר: (תהלים עב) יהי פסת בר בארץ.

לפת - תרין אמוראין פליגי.
רבי חנינא בר יצחק ורבי שמואל בר אמי,
חד אמר:

לפת, לא פת היתה?!

וחורנה אמר:
לפת, לא פת היא עתידה להיות?!

רבי ירמיה בריך קמיה דרבי זירא:
המוציא לחם מן הארץ. וקלסיה כרבי נחמיה, אתמהא?! אלא, שלא לערב את האותיות.

רבי יהודה בר אלעאי אמר:
ענבים היו, שנאמר: (דברים לב) ענבימו ענבי רוש אשכלות מרורות למו. אותן האשכלות הביאו מרורות לעולם.

רבי אבא דעכו אמר:
אתרוג היה, הדא הוא דכתיב: (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב העץ וגו'. אמרת צא וראה, איזהו אילן שעצו נאכל כפריו?
ואין את מוצא, אלא אתרוג.

רבי יוסי אומר:
תאנים היו, דבר למד מענינו.
משל לבן שרים שקלקל עם אחת מן השפחות, כיון ששמע השר טרדו והוציאו חוץ לפלטין והיה מחזר על פתחיהן של שפחות ולא היו מקבלות אותו, אבל אותה שקלקלה עמו, פתחה דלתיה וקבלתו.
כך בשעה שאכל אדם הראשון מאותו האילן, טרדו הקדוש ברוך הוא והוציאו חוץ לג"ע והיה מחזר על כל אילנות ולא היו מקבלין אותו.

ומה היו אומרים לו?
אמר רבי ברכיה:
הא גנב, דגנב דעתיה דברייה! הדא הוא דכתיב: (תהלים לו) אל תבואני רגל גאוה, רגל שנתגאה על בוראו.
ויד רשעים אל תנידני,
לא תיסב מני עלה, אבל תאנה שאכל מפירותיה, פתחה דלתיה וקבלתו, הדא הוא דכתיב: ויתפרו עלה תאנה.

מה היתה אותה התאנה?
רבי אבין אמר:
ברת שבע, דאמטיית ז' ימי אבלא לעלמא.

רבי יהושע דסכנין בשם ר"א אמר:
ברת אליתא, דאמטיית אליתא לעלמא.

רבי עזריה ורבי יהודה בר סימון בשם ריב"ל אמר:
ח"ו לא גלה הקדוש ב"ה אותו אילן לאדם, ולא עתיד לגלותו, ראה מה כתיב: (ויקרא כ) ואשה אשר תקרב אל כל בהמה וגו'. אם אדם חטא בהמה מה חטאת?!
אלא, שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו: זו היא הבהמה שנסקל פלוני על ידה, ואם על כבוד תולדותיו חס המקום, על כבודו על אחת כמה וכמה אתמהא?!.

פרשה טז: נהרות גן עדן


א [ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן]

ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן
רבי סימון פתח:
(איוב יד) תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו.
תתקפהו,
תוקף שנתן הקב"ה לאדם הראשון.
לנצח, לעולם היה.
ויהלך, כיון שהניח דעתו של הקדוש ברוך הוא והלך אחר דעתו של נחש.
משנה פניו ותשלחהו.

רבי סימון אמר:
(שם יב) עמו חכמה וגבורה.
בשעה שהיה מושלם לבוראו ד' ראשי נהרות היה פותק במגרופית אחת, ואלו הן ד' ראשי נהרות, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו'.


ב [מה מקור השם פישון ומה מקור השם חווילה?]

שם האחד פישון
שהוא מגדל פשתן ומימיו מהלכין בשופי.

הוא הסובב את כל ארץ החוילה עדיין לא היתה חוילה ואת אומר הוא הסובב אתמהא?! אלא (ישעיה מ"ו) מגיד מראשית אחרית אשר שם הזהב, זהב וודאי.

וזהב הארץ ההיא טוב
אמר רבי יצחק:
טובוי דהוא בביתיה טובוי דהוא בלוויתי.

אמר רבי אבהו:
טובה גדולה חלק הקב"ה לעולמו, אדם פורט זהוב אחד והוא מוציא ממנו כמה יציאות.

אמר ריש לקיש:
לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב.

ולמה נברא?
בשביל בית המקדש, שנאמר: וזהב הארץ ההיא טוב, היך מה דאת אמר (דברים ג) ההר הטוב הזה והלבנון.

שם הבדולח ואבן השוהם
אמר רבי איבו:
את סבור כבדולח הזה של פטמים, יגיד עליו ריעו: ועינו כעין הבדולח.

מה זה אבן טובה?
אף זה אבן טובה:


ג [מהו מקור השם גיחון וחידקל?]

ושם הנהר השני גיחון וגו'
עדיין לא עמד כוש והוא אומר את כל ארץ כוש? אתמהא!
אלא מגיד מראשית אחרית.
ושם הנהר חדקל, שהוא חד פרת אוותינטין של נהרות.

רבי חנינא בר אמי בשם רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר:
אובל אוותינטין של נהרות והכתיב: (דניאל ו) ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל, אלא לפי שדניאל ראה ב' חלומות, אחד בחדקל ואחד באובל וחדקל גדול מאובל.
לפיכך הוא קורא אותו גדול. והלא הוא בברייתו של עולם אינו קורא אותו גדול, אלא שעלה והקיף את כל א"י דכתיב: ביה (דברים ד) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים.
משל הדיוט
אומר עבדא דמלכא מלכא, הדבק לשיחין וישחון לך.

רב אמר לחייא בריה:
בנה לי בית בא"י.
אמר לו: להיכן?
אמר לו: אעברת נהרא בנה!

שמואל אמר:
עד מקום שהנהר מהלך, שם היא א"י.

ואי זו?
זו תרבקנה.

רבי יהודה ורבי הונא רבי יודן אמר:
הוא פרת, והוא נהר כבר
פרת, שפרה ורבה עד שעוברין אותו בספינות.
פרת, שמימיו פרין ורבין,
פרת, שמפרש והולך עד שכלה במגריפה.
כבר, שמימיו כלין.
כבר, שפירותיו גסין ואינן יורדין בכברה.

רבי הונא אמר:
כבר בפני עצמו,
פרת בפני עצמו.

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר:
אומרים לפרת למה אין קולך הולך?
אמר להם: איני צריך, מעשי מודיעים אותי. אדם נוטע בי נטיעה והיא עושה לשלושים יום, זורע בי ירק והיא עומדת לשלושה ימים.
אומרים לחדקל: למה קולך הולך?
אמר להם: הלואי נשמע קולי ונראה.
אומרים לאילני מאכל, למה אין קולכם הולך?
אמרו להם: אין אנו צריכין, פירותינו מעידין עלינו.
אומרים לאילני סרק, למה קולכם הולך?
אמרו להם: הלואי נשמע קולינו ונראה.

אמר רבי הונא:
לא משום הטעם הזה, אלא אילני מאכל על ידי שהן כבדים בפירותיהם, לפיכך אין קולן הולך, אבל אילני סרק ע"י שהן קלים בפירותיהם קולן הולך, הדא הוא דכתיב: (ישעיה ז) וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני וגו':

ד [ד' נהרות כנגד ד' גלויות]

אמר רבי תנחום בשם רבי יהושע בן לוי:
עתיד הקדוש ברוך הוא להשקות כוס תרעלה לאומות, ממקום שהדין יוצא.

מאי טעמא?
ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומשם יפרד והיה לד' נהרים אין כתיב: כאן, אלא לד' ראשים, אלו ד' גליות כנגד ד' ראשים.

שם האחד פישון - זו בבל - על שם (חבקוק א) ופשו פרשיו הוא הסובב את כל ארץ החוילה, שעלה והקיף את כל ארץ ישראל, דכתיב: ביה (תהלים מב) הוחילי לאלהים כי עוד אודנו. אשר שם הזהב, אלו דברי תורה, שהן נחמדין מזהב ומפז רב .
וזהב הארץ ההיא טוב, מלמד שאין תורה כתורת א"י ולא חכמה כחכמת א"י.
שם הבדולח ואבן השוהם וגו', מקרא משנה ותלמוד ותוספתא ואגדה.

ושם הנהר השני גיחון - זו מדי - היה המן שף עמה כנחש, על שם על גחונך תלך.

חדקל - זו יון - שהיתה קלה וחדה בגזירותיה, שהיתה אומרת לישראל: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל.

אמר רבי הונא:
בשלושה דברים קדמה מלכות יון למלכות הרשעה:
בנימוסין;
ובפנקיסין;
ובלשון.

ר' הונא בשם ר' אחא אמר:
כל המלכיות נקראו על שם אשור, ע"ש שהם מתעשרות מישראל.

אמר רבי יוסי בר חנינא:
כל המלכיות נקראו על שם נינוה, על שם שהם מתנאות מישראל.

אמר רבי יוסי בר רבי חלפתא:
כל המלכיות נקראו על שם מצרים, על שם שהם מצירות לישראל.

והנהר הרביעי הוא פרת - זו אדום.
פרת,
שהפירה והצירה לבניו
פרת, שפרה ורבה מברכתו של זקן.
פרת, שאני עתיד להפרע לה.
פרת, על שם סופה, (ישעיה סג) פורה דרכתי לבדי וגו'.

ויקח ה' אלהים את האדם וגו'
רבי יהודה ורבי נחמיה:
ר' יהודה אמר:
עילה אותו, היך מה דאת אמר (שם יד) ולקחום עמים והביאום וגו'

רבי נחמיה אמר:
פיתה אותו, היך מה דאת אמר (הושע יד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' וגו'.

ויניחהו
ר' יודן ור' ברכיה:
רבי יודן אמר:
הניח לו והגין עליו, ועדנו מכל אילני גן עדן.

רבי ברכיה אמר:
להניחו ולהגן עליו, ולעדנו מכל אילני גן עדן.
ויניחהו, נתן לו מצות שבת, כמה דאת אמר (שמות כ) וינח ביום השביעי.
לעבדה, ששת ימים תעבוד.
ולשמרה, (דברים ה) שמור את יום השבת לקדשו.

דבר אחר:
לעבדה ולשמרה,
אלו הקרבנות, שנאמר: (שמות ג) תעבדון את האלהים.
וכתיב: (במדבר כח) תשמרו להקריב לי במועדו:


ו [ו' מצוות נצטווה אדם]

ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל
ר' לוי אמר:
צווהו על שש מצות:

ויצו,
על עבודת כוכבים, היך מה דאת אמר (הושע ה) כי הואיל הלך אחרי צו.
ה' על ברכת השם, היך מה דאת אמר: (ויקרא כד) ונוקב שם ה'.
אלהים, אלו הדיינין, שנאמר: (שמות כב) אלהים לא תקלל.
על האדם, זו שפיכות דמים, שנאמר: (בראשית יא) שופך דם האדם.
לאמר, זה גילוי עריות, שנאמר: (ירמיה ג) לאמר הן ישלח איש את אשתו וגו'.
מכל עץ הגן אכול,
צווהו על הגזל.

רבנן פתרין ליה:
כל ענינא,
ויצו ה' אלהים, רחמן אני ודיין אני להפרע.
אלהים אמר לו: אלהים אני! נהוג בי כאלוה שלא תקללני, כמה דכתיב: אלהים לא תקלל.

גילוי עריות מנין?
ודבק באשתו ולא באשת חבירו, ולא בזכר ולא בבהמה.

אכול תאכל
אמר רבי יעקב דכפר חנין:
מתי יתכשר לאכילה?
משתשחט. רמז לו על אבר מן החי.

מות תמות,

מיתה לאדם,
מיתה לחוה,
מיתה לו,
מיתה לתולדותיו.

פרשה יז: בריאת האשה


א [בעשרה מאמרות נברא העולם]

ויאמר ה' אלהים לא טוב היות
תנינן:
בעשרה מאמרות נברא העולם, ואלו הן:
בראשית;
ורוח אלהים מרחפת;
ויאמר אלהים יהי אור;
ויאמר אלהים יהי רקיע;
ויאמר אלהים יקוו המים;
ויאמר אלהים תדשא הארץ;
ויאמר אלהים יהי מאורות;
ויאמר אלהים ישרצו המים;
ויאמר אלהים תוצא הארץ;
ויאמר אלהים נעשה אדם.

מנחם בר יוסי:
מוציא ורוח אלהים מרחפת, ומביא ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם.

אמר רבי יעקב בן קורשאי:
מאמר ניתן לרוח בפני עצמה:


ב [אדם השרוי בלוא אשה - חסר]

לא טוב
תני רבי יעקב:
כל שאין לו אשה שרוי:
בלא טובה,
בלא עזר,
בלא שמחה,
בלא ברכה,
בלא כפרה,
בלא טובה.

לא טוב היות האדם לבדו, בלא עזר.
אעשה לו עזר כנגדו, בלא שמחה, שנאמר: (דברים יז) ושמחת אתה וביתך.
בלא כפרה, (ויקרא טו) וכפר בעדו ובעד ביתו.
בלא ברכה, (יחזקאל מד) להניח ברכה אל ביתך.

רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר:
אף בלא שלום,
שנאמר: (שמואל א כה) ואתה שלום וביתך שלום.

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר:
אף בלא חיים,
שנאמר: (קהלת ט) ראה חיים עם האשה אשר אהבת.

רבי חייא בר גמדא אמר:
אף אינו אדם שלם.
שנאמר: ויברך אותם ויקרא את שמם אדם, שניהם כאחד קרויים אדם.

ויש אומרים:
אף ממעט את הדמות, שנאמר: (בראשית ט) כי בצלם אלהים עשה את האדם.

מה כתיב: אחריו?
ואתם פרו ורבו:


ג [עזר כנגדו]

אעשה לו עזר כנגדו
אם זכה עזר,
ואם לאו - כנגדו.

אמר רבי יהושע בר נחמיה:
אם זכה, כאשתו של רבי חנינא בר חכינאי.
ואם לאו, כאשתו של רבי יוסי הגלילי.

רבי יוסי
הוה ליה אנתתא בישא והות ברתא דאחתיה, והות בזית ליה קדם תלמידוי,
אמרין תלמידיו: שבקא להדא אנתתא בישא, דליתא מיקרך.
אמר להון: פורנא רב עלי, לית בידי מה אשבוק לה.
חד זמן הוון יתבין פשטין הוא ורבי אלעזר בן עזריה דמן חסלין.
אמר לו: משגח רבי ואנן סלקין בביתא.
אמר לו: אין. סליק, כי סליק אמכת לאפה ונפקת לה, צפה בההיא קדירה.
אמר לה: אית בההיא קדריה כלום?
אמר לו: אית פרפריין.
אזל גליתה ואשכח פרגיין, ידע רבי אלעזר בן עזריה מה הוא שמע, יתבון להון אכלין.
אמר לו: רבי! לא אמרת אלא פרפריין, והא אשכחנן בגוה פרגיין?!
אמר לו: מעשה נסים הן.
מן דחסלין, אמר לו: רבי שבוקא ההיא אנתתא מינך, דלית היא עבדא ליקרתך.
אמר לו: פורנא רב עלי, ולית בי מה אשבוק לה.
אמר לו: אנן יהבינן לה פורנא, ושבקית מינך.
עבדון ליה כן, פסק לה פורנא ושבק יתה מיניה, ואסבון יתיה איתתא אחרא טבא מינה.
גרמון חובין דההיא איתתא ואזלת ואתנסבית לסנטרין דקרתא.
לבתר יומין אתון יסורין עליו ואיתעוור, והוות ציירת בידיה, ומחזרא ליה על שקקיא דקרתא, כיון דהות מטיא בשקקיא דרבי יוסי הגלילי, הות קיימא לה וחזרה לאחורה.
מן דהוה ההוא גברא חכים קרתא, אמר לה: למה את לא מובלת לי לשכונתיה דרבי יוסי הגלילי, דאנא שמע דההוא עביד מצוה?
אמרת ליה: משבקתיה אנא, ולית בי דליחמי סבר אפוהי.
חד זמן אתון קרון בשכונתיה דרבי יוסי, ארגיש בה יום קדמוי ויום תניין, ושרי מחי לה, ואזיל קלהון, והוון מתבזין בכל קרתא. אודיק ר' יוסי לקלהון וחמהון מתבזן בגו שוקא.
אמר לו: למה את מחי לה?
אמר לו: כל יום היא מובדה פרנסתיה דהדין שקקיה מיני.
כיון דשמע רבי יוסי כן, נסביהון ויהיב יתהון בחדא ביתא מן דידיה, והוה מפרנס יתהון כל יומי חייהון.
על שם (ישעיה נח) ומבשרך לא תתעלם.


ד [האדם קורא בשמות]

ויצר ה' אלהים מן האדמה
בעון קומי, רבי יוחנן בן זכאי
כתיב: ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה.
ומה ת"ל ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה?
אמר להן: להלן לבריאה, וכאן לכבוש. היאך מה דאת אמר: (דברים יז) כי תצור אל עיר ימים רבים.

אמר רבי אחא:
בשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם נמלך במלאכי השרת.
אמר להן: נעשה אדם.
אמרו לו: אדם זה מה טיבו?
אמר להן: חכמתו מרובה משלכם.
הביא לפניהם את הבהמה ואת החיה ואת העוף.
אמר להם: זה, מה שמו? ולא היו יודעין.
העבירן לפני אדם.
אמר לו: זה, מה שמו?
אמר: זה שור, זה חמור, זה סוס, וזה גמל.

ואתה מה שמך?
אמר לו: אני נאה להקרא אדם, שנבראתי מן האדמה.

ואני מה שמי?
אמר לו: לך נאה להקראות אדני, שאתה אדון לכל בריותיך.

אמר רבי אחא:
(ישעיה מב) אני ה', הוא שמי. הוא שמי, שקרא לי אדם הראשון.
חזר והעבירן לפניו זוגות אמר: לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג!
ולאדם לא מצא עזר כנגדו אתמהא?!

ולמה לא בראה לו תחלה?
אלא צפה הקדוש ברוך הוא, שהוא עתיד לקרות עליה תגר, לפיכך לא בראה לו עד שתבעה בפיו. כיון שתבעה, מיד ויפל ה' אלהים תרדמה וגו':


ה [ה' הפיל על האדם תרדמה]

ויפל ה' אלהים תרדמה
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר:
תחלת מפלה שינה דמך ליה, ולא לעי באורייתא, ולא עביד עבידתא.

רב אמר:
שלוש תרדמות הן:
תרדמת שינה;
ותרדמת נבואה;
ותרדמת מרמיטה.

תרדמת שינה, (בראשית ג) ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן.
תרדמת נבואה,
(שם טו) ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם.
תרדמת מרמיטה, (שמואל א כו) אין רואה ואין יודע ואין מקיץ כי כולם ישנים, כי תרדמת ה' נפלה עליהם.

רבנן אמרי:
אף תרדמה של שטות, דכתיב: (ישעיה כט) כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה.

רבי חנינא בר יצחק אמר:
שלושה נובלות הן:
נובלת מיתה - שינה;
נובלת נבואה - חלום;
נובלת העולם הבא - שבת.

רבי אבין מוסיף:
עוד תרתין:
נובלת אורה, של מעלה גלגל חמה;
נובלת חכמה. של מעלה תורה:


ו [ממה נבראה האשה?]

ויקח אחד מצלעותיו
רבי שמואל בר נחמן אמר:
מן סטרוהי, היך מה דאת אמר (שמות כז) ולצלע המשכן.

ושמואל אמר:
עילעא חדא, מבין ב' צלעותיו נטל תחתיה אין כתיב: כאן, אלא תחתנה.

אמר רבי חנינא בריה דר' אידי:
מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב: סמ"ך, כיון שנבראת נברא שטן עמה. ואם יאמר לך אדם הוא הסובב, תאמר לו בנהרות הכתוב מדבר.

אמר רבי חנינא בר יצחק:
עשה הקב"ה נוי לתחתיתו, כדי שלא יהא מתבזה כבהמה.

רבי אמי ורבי ינאי
חד אמר:
עשה לו מנעל ואפיפורין כבוש עליו, כדי שלא יצטער כשהוא יושב.

וחרנא אמר:
עשה לו כסתות.

רבי לוי ורבי אמי:
חד אמר:
עשה לו קבורה.

וחד אמר:
עשה לו תכריכין:


ז [הכל מן האשה]

מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי אמרה לו:
למה בגניבה?
אמר לה: משל, אם הפקיד אדם לידך אונקיא של כסף בחשאי, וחזרת ליה ליטרא של זהב בפרהסיא, זו גניבה?!
אמרה לו: למה במטמוניות?
ואמר לה: בתחלה בראה לו, וראה אותה מלאה רירין ודם הפליגה ממנו, חזר ובראה לו פעם שניה.
אמרה לו: מוספת אני על דבריך. אמורה הייתי להנשא לאחי אמי, ועל ידי שגדלתי עמו בבית התכערתי בעיניו, והלך ונשא לו אשה אחרת, ואינה נאה כמוני.

מעשה בחסיד אחד, שהיה נשוי לחסידה אחת ולא העמידו בנים זה מזה.
אמרו אין אנו מועילים להקדוש ברוך הוא כלום, עמדו וגרשו זה את זה.
הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע, הלכה זאת ונשאת לרשע אחד ועשתה אותו צדיק.
הוי, שהכל מן האשה:


ח [השוני בין האיש והאשה]

שאלו את רבי יהושע:
מפני מה האיש יוצא פניו למטה ואשה יוצאת פניה למעלה?
אמר להם: האיש מביט למקום ברייתו ואשה מבטת למקום ברייתה.

ומפני מה האשה צריכה להתבשם ואין האיש צריך להתבשם?
אמר להם: אדם נברא מאדמה והאדמה אינה מסרחת לעולם, וחוה נבראת מעצם.
משל אם תניח בשר שלושה ימים בלא מלח מיד הוא מסריח.

ומפני מה האשה קולה הולך ולא האיש?
אמר להם: משל אם תמלא קדרה בשר, אין קולה הולך. כיון שתתן לתוכה עצם, מיד קולה הולך.

מפני מה האיש נוח להתפתות ואין האשה נוחה להתפתות?
אמר להן: אדם נברא מאדמה, וכיון שאתה נותן עליה טפה של מים, מיד היא נשרית. וחוה נבראת מעצם ואפילו אתה שורה אותו כמה ימים במים אינו נשרה.

ומפני מה האיש תובע באשה ואין האשה תובעת באיש?
אמר להן: משל למה הדבר דומה? לאחד שאבד אבידה, הוא מבקש אבידתו ואבידתו אינה מבקשתו.

ומפני מה האיש מפקיד זרע באשה ואין האשה מפקדת זרע באיש?
אמר להם: דומה לאחד, שהיה בידו פקדון ומבקש אדם נאמן שיפקדנו אצלו.

ומפני מה האיש יוצא ראשו מגולה והאשה ראשה מכוסה?
אמר להן: לאחד שעבר עבירה והוא מתבייש מבני אדם, לפיכך יוצאת וראשה מכוסה.

ומפני מה הן מהלכות אצל המת תחלה?
אמר להם: על ידי שגרמו מיתה לעולם, לפיכך הן מהלכות אצל המת תחלה, הדא הוא דכתיב: (איוב כא) ואחריו כל אדם ימשוך.

ומפני מה ניתן לה מצות נדה?
ע"י ששפכה דמו של אדם הראשון, לפיכך ניתן לה מצות נדה.

ומפני מה ניתן לה מצות חלה?
על ידי שקלקלה את אדם הראשון, שהיה גמר חלתו של עולם, לפיכך ניתן לה מצות חלה.

ומפני מה ניתן לה מצות נר שבת?
אמר להן: על ידי שכבתה נשמתו של אדם הראשון. לפיכך, ניתן לה מצות נר שבת.

פרשה יח: בינה יתירה באשה


א [בינה יתרה באשה יותר מבאיש]

ויבן ה' אלהים את הצלע
ר' אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אמר:
ניתן בה בינה יותר מן האיש.

דתנינן:
בת י"א שנה ויום אחד נדריה נבדקין, בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימין ובודקין כל י"ב, אבל לזכר בן י"ב שנה ויום אחד נדריו נבדקין, בן י"ג נדריו קיימין ובודקין כל י"ג.

רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק אמר:
אית דמחלפין דרכה של אשה להיות יושבת בתוך ביתה, ודרכו של איש להיות יוצא לשוק ולמד בינה מבני אדם.

רבי איבו ואמרי לה בשם רבי בנייה: והוא תני להבשם ר"ש בן יוחאי:
קישטה ככלה ואח"כ הביאה לו. אית אתרין דקריין לקלעתא בנייתא.

אמר רבי חמא בר חנינא:
את סבור שמתחת חרוב אחד או שקמה א' הביאה לו, אלא משקשטה בכ"ד מיני תכשיטין, אחר כך הביאה לו, הדא הוא דכתיב: (יחזקאל כח) בעדן גן אלהים היית, כל אבן יקרה מסוכתך, אודם פטדה וגו.'

רבנן ורבי שמעון בן לקיש
רבנן אמרי:
עשר.

ור"ש אמר:
י"א.

ר' חמא בר חנינא ורבי שמעון בן לקיש תרוויהון אמרין:
כלל, ופרט עשה את הכלל מוספת לפרט, והכל בכלל, כל אבן יקרה מסוכתך, כלל אודם פטדה תרשיש ויהלום וגו'. פרט הכל בכלל כל אבן יקרה מסוכתך.

רבי לוי ורבי סימון:
חד אמר:

ט'

וחד אמר
:
י'.

מ"ד עשר כרבנן, ומ"ד ט',
הדין דהב דהכא לית הוא חופה.

רבי אחא בר חנינא אמר:
עשה כתלים של זהב ובתי קריות של אבנים טובות ומרגליות.

ר' אלעזר בר ביסנא בשם ר' אחא אמר:
אפי' קורקוסים של זהב עשה לו.


ב [מדוע נבראה האשה מהצלע?]

רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר:
ויבן
כתיב:, התבונן מאין לבראתה.
אמר:
לא אברא אותה מן הראש, שלא תהא מיקרת ראשה;
לא מן העין, שלא תהא סקרנית;
ולא מן האוזן, שלא תהא צייתנית;
ולא מן הפה, שלא תהא דברנית;
ולא מן הלב, שלא תהא קנתנית;
ולא מן היד, שלא תהא ממשמשנית;
ולא מן הרגל, שלא תהא פרסנית,
אלא ממקום שהוא צנוע באדם, אפילו בשעה שאדם עומד ערום אותו המקום מכוסה.
ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה היה אומר לה: תהא אשה צנועה, אשה צנועה, אף על פי כן (משלי א) ותפרעו כל עצתי.

לא בראתי אותה מן הראש, והרי היא מיקרת ראשה, שנאמר: (ישעיה ג) ותלכנה נטויות גרון. ולא מן העין, והרי היא סקרנית, שנאמר: (שם ) ומסקרות עינים.
ולא מן האוזן, והרי היא צייתנית, שנאמר: (בראשית יח) ושרה שומעת פתח האהל.
ולא מן הלב, והרי היא קנתנית, שנאמר: (שם ל) ותקנא רחל באחותה.
ולא מן היד, והרי היא ממשמשנית, שנאמר: (שם לא) ותגנוב רחל את התרפים.
ולא מן הרגל, והרי היא פרסנית, שנאמר: (שם לד) ותצא דינה:


ג [בריאת האשה]

רב חסדא אמר:
בנה בה מגורות יותר מן האיש, רחבה מלמטן וצרה מלמעלן, כדי שתהא מקבלת עוברים.

ויבאה אל האדם
אמר רבי אבין:
טבוי לקריה, דמלכא שושביניה:


ד [זאת הפעם]

ויאמר האדם זאת הפעם
רבי יהודה בר רבי אמר:
בתחלה בראה לו וראה אותה מליאה רירין ודם והפליגה ממנו, וחזר ובראה לו פעם שנייה. הדא הוא דכתיב: זאת הפעם, זאת היא של אותו הפעם.

זאת הפעם -
זאת היא, שעתידה להקיש עלי כזוג, היך מה דאת אמר (שמות כח) פעמון זהב ורמון.

זאת הפעם -
זו היא שהיתה מפעמתני כל הלילה כולה.

בעון קומי רבי שמעון בן לקיש:
מפני מה אין כל החלומות מיגעין את האדם וזו מיגעת את האדם?
אמר להם: שמתחלת ברייתה אינה אלא בחלום, שנאמר: עצם מעצמי ובשר מבשרי.

אמר רבי תנחומא:
נשא אדם אשה מקרובותיו, עליו הוא אומר: עצם מעצמי לזאת יקרא אשה, כי מאיש לוקחה.
זאת מכאן שניתנה התורה בלשון הקודש.

רבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמרי:
כשם שניתנה תורה בלשון הקודש, כך נברא העולם בלשון הקודש, שמעת מימיך אומר גיני גיניא?! אנתרופי אנתרופא?! גברא גברתא?! אלא, איש ואשה.
למה?
שהלשון הזה נופל על הלשון הזה:


ה [בן נח מצווה על עריות]

על כן יעזב איש
תניא:
גר שנתגייר והיה נשוי לאחותו בין מן האב בין מן האם יוציא, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים:
מן האם יוציא, מן האב יקיים, שאין אב לעובד כוכבים.

אתיבון ליה:
והא כתיב: (בראשית כ) וגם אמנה אחותי בת אבי היא וגו?!
אמר להן: בשיטתן השיבן.

אתיב להון רבי מאיר
(שם ב) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו.

אמר רבי יוחנן:
ופשטו ליה, ע"כ יעזב איש את אביו ואת אמו הסמוך לאביו, הסמוך לאמו.

אתיב רבי אבהו:
והכתיב: (שמות ו) ויקח עמרם את יוכבד דודתו?!

אמר רבי שמעון בריה דר' אבהו:
מעתה אפי' כבני נח, לא היו ישראל נוהגים קודם מתן תורה אתמהא?!

אמר רבי לוי:
ופשטו ליה, על כן יעזב איש וגו' הסמוך לו מאביו, הסמוך לו מאמו.

רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר:
בני נח על הנשואות חייבין, ועל הארוסות פטורין.

רבי יונה בשם רבי שמואל אמר:
זונה שהיא עומדת בשוק ובאו עליה שנים, הראשון פטור והשני חייב, משום בעולת בעל, וכי נתכוון הראשון לקנותה בבעילה?!
הדא אמר: בעילה בבני נח קונה שלא כדת.

ומנין שאין להם גירושין?
ר' יהודה בר' סימון ור' חנין בשם ר' יוחנן אמר:
שאין להם גירושין, או ששניהם מגרשין זה את זה.

אמר רבי יוחנן:
אשתו מגרשתו ונותנת לו דופורון.

תני, ר' חייא:
עובד כוכבים שגירש את אשתו והלכה ונישאת לאחר, והלכו שניהם ונתגיירו, איני קורא עליו (דברים כד) לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וגו'?!

רבי אחא בשם ר' חנינא בר פפא אמר:
בכל ספר מלאכי כתיב: ה' צבאות.
ובכאן כתיב: אלהי ישראל, שנאמר: (מלאכי ב) כי שנא שלח, אמר ה' אלהי ישראל.
כביכול לא יחול שמו, אלא על ישראל בלבד.

אמר רבי חגי:
בשעה שעלו ישראל מן הגולה, נתפחמו פני הנשים מן השמש והניחו אותן והלכו להם, ונשאו נשים עמוניות, והיו מקיפות את המזבח ובוכות, הוא שמלאכי אומר (שם) וזאת שנית תעשו שנייה לשטים, כסות דמעה את מזבח ה', בכי ואנקה.
אמר הקב"ה: מאן קביל מהם?
בכי ואנקה משגזלת וחמסת ונטלת יפיה ממנה אתה משלחה אתמהא?!

ומניין שהן מוזהרין על גילוי עריות כישראל?
שנא': ודבק באשתו ולא באשת חבירו, ולא בזכור, ולא בבהמה.

רבי שמואל ורבי אבהו ורבי אלעזר בשם רבי חנינא אמרו:
בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה, חייב מיתה.

אמר רבי אסי:
כל איסור שכתוב בבני נח לא בעשה ולא בלא תעשה, אלא במיתה. והיאך עבידא (בראשית ב) ודבק באשתו והיו לבשר אחד.


ו [חטאו של אדם היה כשש שעות לאחר שנברא]

ויהיו שניהם ערומים
אמר רבי אליעזר:
שלושה הן שלא המתינו בשלותן שש שעות, ואלו הן:
אדם
וישראל
וסיסרא

אדם,
שנאמר: ולא יתבששו לא באו שש שעות, והוא בשלותו.

וישראל,
שנאמר: (שמות לב) וירא העם כי בשש משה, כי באו שש שעות ולא בא משה.

סיסרא,
שנאמר: (שופטים ה) מדוע בשש רכבו לבא, בכל יום היה למוד לבא בשלוש שעות בארבע שעות, ועכשיו באו שש שעות ולא בא.
הוי, ולא יתבוששו והנחש היה ערום, לא היה צריך קרא לומר אלא ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו וגו'.

אמר ר' יהושע בן קרחה:
להודיעך מאי זו חטייה?
קפץ עליהם אותו הרשע, מתוך שראה אותן מתעסקין בדרך ארץ, ונתאוה לה.

אמר רבי יעקב דכפר חנין:
שלא להפסיק בפרשתו של נחש.