רשי, בראשית פרק כא

(א) וה' פקד את שרה וגו' -
סמך פרשה זו לכאן ללמדך שכל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, שנאמר (לעיל כ יז) ויתפלל וגו' וסמיך ליה וה' פקד את שרה שפקד כבר קודם שרפא את אבימלך:
פקד את שרה כאשר אמר -
בהריון:
כאשר דבר -
בלידה.
והיכן היא אמירה והיכן הוא דבור?
אמירה (לעיל יז יט) ויאמר אלוהים אבל שרה אשתך וגו'.
דבור (שם טו א) היה דבר ה' אל אברם, בברית בין הבתרים, ושם נאמר (שם ד): לא יירשך זה וגו', והביא היורש משרה:
ויעש ה' לשרה כאשר דבר -
לאברהם:

(ב) למועד אשר דבר אתו -
דמליל יתיה.
את המועד אשר דבר וקבע כשאמר לו (לעיל יח יד) למועד אשוב אליך, שרט לו שריטה בכותל ואמר לו: כשתגיע חמה לשריטה זו בשנה אחרת תלד:

(לזקניו -
שהיה זיו איקונין שלו דומה לו):

(ו) יצחק לי -
ישמח עלי.

ומדרש אגדה:
הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חולים נתרפאו בו ביום, הרבה תפילות נענו עמה, ורב שחוק היה בעולם:

(ז) מי מלל לאברהם -
לשון שבח וחשיבות, ראו מי הוא ומה הוא, שומר הבטחתו, הקב"ה מבטיח ועושה:
מלל -
שינה הכתוב ולא אמר דבר, גימטרייה שלו מאה, כלומר לסוף מאה לאברהם:
היניקה בנים שרה -
ומהו בנים לשון רבים?
ביום המשתה הביאו השרות את בניהן עימהן והיניקה אותם שהיו אומרות לא ילדה שרה אלא אסופי הביאה מן השוק:

(ח) ויגמל -
לסוף עשרים וארבע חדש:
משתה גדול -
שהיו שם גדולי הדור, שם ועבר ואבימלך:

(ט) מצחק -
לשון עבודה זרה, כמו שנאמר (שמות לב ו) ויקומו לצחק.

דבר אחר:
לשון גילוי עריות, כמה דתימא (להלן לט יז) לצחק בי.

דבר אחר:
לשון רציחה, כמו (ש"ב ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו':

(י) עם בני וגו' -
מתשובת שרה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני אתה למד שהיה מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור ונוטל פי שנים, ויוצאים בשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים, כדאת אמר (משלי כו יח - יט) כמתלהלה היורה זקים וגו' ואמר הלא משחק אני:

עם בני עם יצחק -
מכיוון שהוא בני אפילו אם אינו הגון כיצחק, או הגון כיצחק אפילו אם אינו בני, אין זה כדאי לירש עמו, קל וחומר עם בני עם יצחק ששתיהן בו:

(יא) על אודות בנו -
ששמע שיצא לתרבות רעה.
ופשוטו על שאמרה לו לשלחו:

(יב) שמע בקולה -
למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות:

(יד) לחם וחמת מים -
ולא כסף וזהב, לפי שהיה שונאו על שיצא לתרבות רעה:
ואת הילד -
אף הילד שם על שכמה, שהכניסה בו שרה עין רעה ואחזתו חמה ולא יכול לילך ברגליו:
ותלך ותתע -
חזרה לגלולי בית אביה:

(טו) ויכלו המים -
לפי שדרך חולים לשתות הרבה:

(טז) מנגד -
מרחוק:
כמטחוי קשת -
כשתי טיחות והוא לשון יריית חץ.
בלשון משנה שהטיח באשתו, על שם שהזרע יורה כחץ.

ואם תאמר היה לו לכתוב כמטחי קשת, משפט הוי"ו ליכנס לכאן
, כמו:
(שה"ש ב יד) בחגווי הסלע, מגזרת (ישעיה יט יז) והייתה אדמת יהודה למצרים לחגא.
ומגזרת (תהילים קז כז) יחוגו וינועו כשכור.
וכן (שם סה ו) קצוי ארץ, מגזרת קצה:

ותשב מנגד -
כיון שקרב למות הוסיפה להתרחק:

(יז) את קול הנער -
מכאן שיפה תפלת החולה מתפלת אחרים עליו, והיא קודמת להתקבל:
באשר הוא שם -
לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות, לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים ריבונו של עולם, מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר?!
והוא משיבם עכשיו מה הוא, צדיק או רשע?
אמרו לו צדיק.
אמר להם: לפי מעשיו של עכשיו אני דנו וזהו באשר הוא שם.
והיכן המית את ישראל בצמא?
כשהגלם נבוכדנצר, שנאמר (ישעיה כא יג - יד) משא בערב וגו' לקראת צמא התיו מים וגו' כשהיו מוליכין אותם אצל ערביים היו ישראל אומרים לשוביהם בבקשה מכם, הוליכונו אצל בני דודנו ישמעאל וירחמו עלינו, שנאמר (שם שם) אורחות דודנים [אל תקרי דודנים אלא דודים] ואלו יוצאים לקראתם ומביאין להם בשר ודג מלוח ונודות נפוחים, כסבורים ישראל שמלאים מים, וכשמכניסו לתוך פיו ופותחו, הרוח נכנס בגופו ומת:

(כ) רובה קשת -
יורה חצים בקשת:
קשת -
על שם האומנות כמו חמר, גמל, ציד לפיכך השי"ן מודגשת.
היה יושב במדבר ומלסטם את העוברים, הוא שנאמר (לעיל טז יב) ידו בכל וגו':

(כא) מארץ מצרים -
ממקום גידוליה, שנאמר (שם א) ולה שפחה מצרית וגו'.
היינו דאמרי אינשי זרוק חוטרא לאוירא, אעיקריה קאי:

(כב) אלוהים עמך -
לפי שראו שיצא משכונת סדום לשלום, ועם המלכים נלחם ונפלו בידו, ונפקדה אשתו לזקוניו:

(כג) ולניני ולנכדי -
עד כאן רחמי האב על הבן:
כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי -
שאמרתי לך (לעיל כ טו) הנה ארצי לפניך:

(כה) והוכח -
נתווכח עמו על כך:

(ל) בעבור תהיה לי -
זאת:
לעדה -
לשון עדות של נקבה, כמו (להלן לא נב) ועדה המצבה:
כי חפרתי את הבאר -
מריבים היו עליה רועי אבימלך ואומרים אנחנו חפרנוה, אמרו ביניהם כל מי שיתראה על הבאר ויעלו המים לקראתו שלו הוא, ועלו לקראת אברהם:

(לג) אשל -
רב ושמואל, חד אמר: פרדס להביא ממנו פירות לאורחים בסעודה.
וחד אמר: פונדק לאכסניא ובו כל מיני פירות.
ומצינו לשון נטיעה באהלים, שנאמר (דניאל יא מה) ויטע אהלי אפדנו:

ויקרא שם וגו' -
על ידי אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה אלוה לכל העולם.
לאחר שאוכלים ושותים אומר להם ברכו למי שאכלתם משלו, סבורים אתם שמשלי אכלתם, משל מי שאמר והיה העולם אכלתם:

(לד) ימים רבים -
מרובים על של חברון, בחברון עשה עשרים וחמש שנה וכאן עשרים ושש.
שהרי בן שבעים וחמש שנה היה בצאתו מחרן, אותה שנה (לעיל יג יח) ויבא וישב באלוני ממרא, שלא מצינו קודם לכן שנתיישב אלא שם, שבכל מקומותיו היה כאורח חונה ונוסע והולך, שנאמר:
(שם יב ו) ויעבור אברם,
(שם ח) ויעתק משם,
(שם י) ויהי רעב בארץ, וירד אברם מצרימה,
ובמצרים לא עשה אלא שלושה חדשים שהרי שלחו פרעה, מיד,
(שם יג ג) וילך למסעיו,
עד (לעיל יג יח) ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון.
שם ישב עד שנהפכה סדום, מיד,
(שם כ א) ויסע משם אברהם מפני בושה של לוט ובא לארץ פלשתים, ובן תשעים ותשע שנה היה, שהרי בשלישי למילתו באו אצלו המלאכים, הרי עשרים וחמש שנה.
וכאן כתיב ימים רבים, מרובים על הראשונים, ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש.
ואם היו מרובים עליהם שתי שנים או יותר היה מפרשם, ועל כורחך אינם יתירים יותר משנה הרי עשרים ושש שנה, מיד יצא משם וחזר לחברון, ואותה שנה קדמה לפני עקידתו של יצחק שתים עשרה שנים, כך שנויה בסדר עולם (פרק א)

הפרק הבא    הפרק הקודם