רמבן, בראשית פרק כב

(א): והאלוהים נסה את אברהם -
ענין הנסיון הוא לדעתי, בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו, אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה, יקרא "נסיון" מצד המנוסה, אבל המנסה יתברך יצווה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל, להיות לו שכר מעשה טוב לא שכר לב טוב בלבד.
ודע כי השם צדיק יבחן (תהלים יא ה), כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצווה אותו בנסיון, ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו. והנה כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה:

(ב): קח נא את בנך את יחידך -
בעבור היותו בן הגבירה, והוא לבדו אשר יקרא לו זרע קראו יחידו, ובא הלשון להגדיל המצווה, אמר קח נא את בנך היחיד האהוב יצחק והעלהו עולה לפני:

המוריה.
לשון רש"י:
היא ירושלים, וכן בדברי הימים (ב ג א): לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה.

ורבותינו פירשו (תענית טז א):
שמשם יצאה הוראה לעולם.
ואונקלוס תרגמו:
על שם הקטורת שיש בו מור וסמים.
ואם כן יהיה פירושו אל הארץ אשר תהיה מוריה, או שנקראת כן מעולם על שם העתיד:

ובבראשית רבה (נה ז):
כך אמרו רבנין אמרין למקום שהקטורת קרבה, כמה דתימר אלך לי אל הר המור (שה"ש ד ו).
אבל דעת אונקלוס שאמר "ארעא פולחנא" אינו נראה כן על המור שבקטורת, שאין לשון "פולחנא" על סם אחד מסמי אחת העבודות. ולמה לא אמר "לארעא דקטורת בוסמין", אבל דעתו לומר בארץ אשר יעבדו שם האלוהים, ויתכוון בזה למה שדרשו בפירקי רבי אליעזר (לא), אמרו:
באצבע הראה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו את המזבח, אמר לו זהו המזבח, הוא המזבח שהיה אדם הראשון מקריב בו, הוא המזבח שהקריבו בו קין והבל, הוא המזבח שהקריבו בו נח ובניו, שנאמר ויבן שם אברהם את המזבח, מזבח אין כתוב כאן, אלא "המזבח", הוא המזבח שהקריבו בו הראשונים, עד כאן.
ושם "מוריה" עשאו מן מורא, ששם יראו האלוהים ועבדו לפניו:

והנכון על דרך הפשט שהוא כמו אל הר המור ואל גבעת הלבונה, כי ימצאון שם בהר ההוא מור ואהלים וקנמון, כענין שאמרו (ירושלמי פאה ז ג): קנמון היה גדל בארץ ישראל והיו עזים וצבאים אוכלים ממנו. או שנקרא כן לשבח ישראל:
והנה בכאן קורא שם הארץ "ארץ מוריה". ושם (דהי"ב ג א): נראה כי הר הבית לבדו יקרא "הר המוריה". ואולי נקראת העיר על שם ההר ההוא אשר בתוכה הארץ אשר בה המוריה, וההר לבדו הוא נקרא מוריה, ואברהם ידע את הארץ ולא ידע את ההר, ולכן אמר לו שילך אל ארץ המוריה, והוא יראנו אחד ההרים ששם שנקרא ככה:
וציווהו להעלותו במקום ההוא כי הוא ההר חמד אלוהים לשבתו, ורצה שתהיה זכות העקידה בקורבנות לעולם כאשר אמר אברהם "ה' יראה", ועוד כי למען צדקו הגדיל טרחו ורצה שיעשה זה אחרי מהלך שלשה ימים, כי אלו יעשה כן בפתע פתאום במקומו, הייתה פעולתו במהירות ובהלה, אבל כשיהיה אחר מהלך ימים כבר נעשה בישוב דעת ועצה.

וכך אמרו בבראשית רבה (נה ו):
רבי עקיבא אומר: נסה אותו בוודאי שלא יהיו אומרין הממו וערבבו ולא היה יודע מה לעשות:

(ג): ויבקע עצי עולה -
זריזותו במצווה, אולי לא ימצא שם במקום ההוא עצים והוליכם שלשה ימים, או שהיה אברהם פוסל לקרבן עץ שנמצא בו תולעת כדין התורה (מדות ב ה), ולקח מביתו עצים טובים לעולה, וכן אמר ויבקע עצי עולה:

(ד): וירא את המקום מרחוק -
ראה ענן קשור על ההר (ב"ר נו א). מובא ברש"י.
ונתקיים בזה אשר אומר אליך.

ויתכן על דרך הפשט וירא את המקום מרחוק, שראה ארץ המוריה כי כל הארץ ההיא היה יודע:

(ט): ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלוהים -
עתה, הוא הר המוריה, שאמר לו "הנה זה ההר אשר אמרתי לך":

(יב): כי עתה ידעתי -
מתחילה הייתה יראתו בכח, לא יצא לפועל במעשה הגדול הזה, ועתה נודעה במעשה, והיה זכותו שלם, ותהי משכורתו שלימה מעם ה' אלהי ישראל:
ודעת הפרשה "שהאלוהים" הוא המנסה ומצווה בעקידה, "ומלאך ה'" הוא המונע והמבטיח, יתברר בפסוק המלאך הגואל אותי (להלן מח טז):

(טז): יען אשר עשית את הדבר הזה -
גם מתחילה (לעיל יג טז, טו ה): הבטיחו כי ירבה את זרעו ככוכבי השמים וכעפר הארץ, אבל עתה הוסיף לו יען אשר עשית המעשה הגדול הזה, שנשבע בשמו הגדול, ושיירש זרעו את שער אויביו:
והנה הובטח שלא יגרום שום חטא שיכלה זרעו, או שיפול ביד אויביו ולא יקום. והנה זו הבטחה שלימה בגאולה העתידה לנו:

(כ): מִלכה גם היא -
בעבור היותה בת הרן אחיו, הייתה בשורה לאברהם שנפקד אחיו הגדול בבנים רבים מבת אחיו המת. ומלשון הכתוב נראה שלא ידע באחד מהם בלתי היום, ואם הייתה פקודתם בימי בחורותם אי אפשר שלא שמעו עד היום, כי אין המרחק רב בין ארם נהרים ובין ארץ כנען, והנה אברהם בצאתו מחרן בן ע"ה שנה וגם נחור זקן, ואשתו איננה בחורה, אבל עשה ה' להם נס שנפקדו בימי הזקנה. וזה טעם "מלכה גם היא".

ובדברי רבותינו (ילק"ש רמז תשסו):
יאמר שנפקדה כאחותה:

(כג): ובתואל ילד את רבקה -
לא הזכיר הכתוב לבן, ואם הוא גדול מרבקה, כי לא בא להזכיר רק השמונה שילדה מלכה לנחור, אבל הזכיר רבקה כי להודיע יחוסה באה הפרשה. וטעם אבי ארם - לא הזכיר ארם רק להודיע ולהכיר קמואל, כי ארם היה נכבד מאביו. ואולי קמואל אחר היה בדורם וזה אבי ארם:

(כד): ופילגשו ושמה ראומה -
יספר הכתוב כל הבשורה שבשרו את אברהם בבני אחיו. ויתכן שנכתב זה להודיע כל יחוס נחור כי כלם ראויים להדבק בזרעו של אברהם, ועל כולם אמר אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי (להלן כד לח).