מדרש רבה, בראשית, פרק כה

תוכן הפרק:

פרשה סא: אברהם לעת זקנותו
פרשה סב: מות אברהם
פרשה סג: תולדות יעקב ועשו

פרשה סא: אברהם לעת זקנותו

א [אברהם לוקח את קטורה לאשה]

ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה
כתיב: (תהלים א)אשרי האיש אשר לא הלך וגו'
אשר לא הלך בעצת רשעים, זה דור הפלגה.
ובדרך חטאים לא עמד, אלו אנשי סדום, שנאמר: (בראשית יג) ואנשי סדום רעים וחטאים. ובמושב לצים לא ישב, זה אבימלך, שנאמר: (שם כ) הנה ארצי לפניך וגו'.
כי אם בתורת ה' חפצו, כי ידעתיו למען אשר יצוה.

ובתורתו יהגה
אמר ר' שמעון:
אב לא למדו ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה?
אלא זימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כמין שני רבנים, והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה, הה"ד: (תהלים טז) אברך את ה', אשר יעצני, אף לילות יסרוני כליותי.

(שם א) והיה כעץ שתול,ששתלו הקב"ה בארץ ישראל.
אשר פריו יתן בעתו, זה ישמעאל.
ועלהו לא יבול, זה יצחק.
וכל אשר יעשה יצליח, אלו בני קטורה, שנאמר: ויוסף אברהם ויקח אשה.

ב [תולדות אברהם בזקנותו]

(שם צב) שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו עוד ינובון בשיבה, זה אברהם אבינו. דשנים ורעננים יהיו.

ויוסף אברהם
(איוב יד) כי יש לעץ תקוה, יש לאבינו אברהם תקוה.
אם יכרת ועוד יחליף, אם יאמר עליו כרות הברית.
ועוד יחליף,מצות ומעשים טובים.
וינקתו לא תחדל,זו לחלוחות שלו.
אם יזקין בארץ שרשו, ואברהם זקן.
ובעפר ימות גזעו, ותמת שרה.
מריח מים יפריח,מריח מצות ומעשים טובים, יפריח.
ועשה קציר נטע
אין כתיב: כאן, אלא כמו נטע, התוספת מרובה על העיקר, ויוסף אברהם וגו'.

ג [אברהם העמיד בנים בזקנותו]

(קהלת יא) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך
רבי אליעזר ורבי יהושע
רבי אליעזר אמר:
אם זרעת בבכיר זרע באפיל, שאין אתה יודע איזהו יכשר, אם של אפיל אם של בכיר, ואם שניהם כאחד טובים.

רבי יהושע אמר:
אם בא עני אצלך בשחרית תן לו, בערבית תן לו, שאין אתה יודע איזה מהן הקדוש ברוך הוא כותב עליך, הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים.

רבי ישמעאל ורבי עקיבא
רבי ישמעאל אומר:
אם למדת תורה בנערותך, למוד תורה בזקנותך, שאין את יודע איזה מהן מתקיים לך, הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים.

ר' עקיבא אומר:
אם היו לך תלמידים בנערותך, עשה לך תלמידים בזקנותך, שאין אתה יודע איזה מהם מתקיים לך, זה או זה, ואם שניהם כאחד טובים.
י"ב אלף תלמידים היו לר"ע מעכו ועד אנטפריס וכולם בפרק אחד מתו.

למה?
שהיתה עיניהם צרה אלו באלו ובסוף העמיד שבעה:
רבי מאיר,
ורבי יהודה,
רבי יוסי,
ור' שמעון,
ורבי אלעזר בן שמוע,
ורבי יוחנן הסנדלר,
ור' אליעזר בן יעקב.

ואית דאמרי:
ר' יהודה,
ור' נחמיה,
ורבי מאיר,
רבי יוסי,
ורשב"י,
ור' חנינא בן חכינאי,
ורבי יוחנן הסנדלר.

אמר להם: בניי! הראשונים לא מתו, אלא שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו, תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם. עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה.

ר' דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן:
אם היו לך בנים בנערותך, קח לך אשה בזקנותך והעמיד בנים.

וממי אתה למד?
מאברהם, שהיו לו בנים בנערותו ולקח אשה בזקנותו, והעמיד בנים, הה"ד: ויוסף אברהם וגו'.

ד [קטורה אשת אברהם]

ושמה קטורה
רב אמר:
זו הגר.
אמר ליה רבי נחמיה: והכתיב: ויוסף?!
אמר לו: על פי הדבור נשאה. היך מה דאת אמר: (ישעיה ח) ויוסף ה' דבר אלי עוד.
אמר לו: והכתיב: ושמה קטורה?!
אמר לו: שמקוטרת מצות ומעשים טובים.
אמר לו: והכתיב: ולבני הפילגשים אשר לאברהם?!
אמר לו: פלגשם כתיב:.
בעודנו חי, אותה שישבה על הבאר, ואמרה לחי העולמים: ראה בעלבוני!

אמר רבי ברכיה:
אע"ג דאת אמר:ותלך ותתע במדבר וגו',תאמר שנחשד עליה בריה?!
ת"ל: ושמה קטורה, מן קטר כזה, שהוא חותם גנזכה ומוציאה בחותמת, קשורה וחתומה.

בר קפרא אמר:
תוספתו של הקדוש ב"ה מרובה על העיקר, קין עיקר והבל ע"י שהוא תוספת, דכתיב: (בראשית ד) ותוסף ללדת, נולד הוא ושתי תאומותיו.
יוסף עיקר, ובנימין על ידי שכתוב בו תוספת, הוא מעמיד עשרה, דכתיב: ובני בנימין בלע ובכר וגו'.
ער עיקר, ושלה ע"י שהוא לשון תוספת, הוא מעמיד עשרה בתי דינים, הדא הוא דכתיב: בדברי הימים (ד"ה א ד) בני שלה בן יהודה, ער אבי לכה, ולעדה אבי מרשה, ומשפחות בית עבודת הבוץ לבית אשבע וגו'.

עיקר שניו של איוב לא היו אלא שבעים שנה, ניתוסף לו מאה וארבעים שנה, דכתיב: (איוב מב) ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה.

עיקר מלכותו של יחזקיהו לא היו אלא ארבע עשרה שנה, וניתוסף לו חמש עשרה שנה שנאמר: (ישעיה לח) הנני מוסיף על ימיך חמש עשרה שנה.

ישמעאל עיקר, ובני קטורה על ידי שהן לשון תוספת, ותלד לו את זמרן וגו'.

ה [בני קטורה]

רמי בר יחזקאל אמר:
זמרן
שהיו מזמרין בעולם.

יקשן
שהן מתקשין בעולם.

ורבנן אמרי:
זמרן
שהיו מזמרין לעבודת כוכבים.

יקשן
שהיו מקשין בתוף לעבודת כוכבים.

ויקשן ילד את שבא ואת דדן
רבי שמואל בר נחמן אמר:
אע"ג דאינון מתורגמין אימרין, תגרי לופרין, וראשי אומין כולהון, ראשי אומות הן.

ו [ברכת אברהם ליצחק]

ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק
רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן
רבי יהודה אמר:
בכורה.

רבי נחמיה אמר:
ברכה.

ורבנן אמרי:
קבורה ודאתיקו.

רבי חמא אמר:
לא ברכות, אלא מתנות נתן לו.
משל למלך, שהיה לו פרדס, מסרו לאריס והיה בו שתי אילנות כרוכים זה לזה בכרך אחד. אחד של סם חיים, ואחד של סם המות.
אמר אותו אריס: אם משקה אני זה של סם חיים, זה של סם המות שותה עמו. ואם איני משקה זה של סם המות, היך זה של סם חיים חי?!
חזר ואמר: אנא אריס, עביד אנא אריסותי, ומאי דאהני למארי דפרדיסא, למיעבד יעביד ליה.
כך אמר אברהם: אם מברך אני את יצחק עכשיו, בני ישמעאל ובני קטורה בכלל.
ואם אין אני מברך בני ישמעאל ובני קטורה, היך אני מברך את יצחק?!
חזר ואמר: בשר ודם אני, אני היום כאן ומחר בקבר!
כבר עבידת אנא דידי, מכאן ואילך, מה שהקב"ה רוצה לעשות בעולמו יעשה.
כיון שמת אברהם אבינו, גלה הקדוש ברוך הוא על יצחק וברכו, הדא הוא דכתיב: (בראשית כה) ויהי אחרי מות אברהם, ויברך אלהים את יצחק בנו:

ז [הויכוח על הבכורה]

ולבני הפלגשים וגו'
בימי אלכסנדרוס מוקדון, באו בני ישמעאל לעורר על ישראל על הבכורה, ובאו עמהם שתי משפחות רעות כנענים ומצרים.
אמרו: מי הולך ודן עמהם?
אמר גביעה בן קוסם: אני, הולך ודן עמהם.
אמרו לו: הזהר שלא תחליט להם את הארץ.
אמר: אני הולך ודן עמהם, אם נצחתי אותם הרי מוטב, ואם לאו, אתם אומרים מה הגרוע הזה, שיעמיד עלינו?! הלך ודן עמהם.
אמר להם אלכסנדרוס מוקדון: מי תובע מיד מי?
אמרו ישמעאלים:
אנו תובעים מידן ומתורתן אנו באים עליהם, כתיב: (דברים כא) כי את הבכור בן השנואה יכיר, וישמעאל בדין שיטול פי שנים!
אמר לו גביעה בן קוסם: אדוני המלך! אין אדם עושה מה שהוא רוצה לבניו?!
אמר לו: הין.
ואמר לו: והכתיב: ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק!
אמרו לו: והיכן שטר שילוח שחילק בין בניו?
אמר לו: ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות, ונסתלקו משם בבושת פנים.

אמרו כנעניים:
מתורתן אנו באים עליהם. בכל מקום כתיב: ארצה כנען, ארץ כנען יתנו לנו את ארצנו!
אמר לו גביעה בן קוסם: אדוני המלך! אין אדם עושה לעבדו מה שהוא רוצה?!
אמר לו: הין!
אמר: מה כתיב: (בראשית ט)ארור כנען עבד עבדים וגו', הרי הארץ שלנו והם עבדים לאדוני המלך! ונסתלקו משם בבושת פנים.

אמרו מצרים:
מתורתן אנו באים עליהם, ששים רבוא יצאו מאצלנו טעונים כלי כסף וכלי זהב, דכתיב: (שמות יב) וינצלו את מצרים יתנו לנו את כספינו ואת זהבינו!
אמר לו גביעה בן קוסם: אדוני המלך! ששים ריבוא בני אדם עשו אצלם רד"ו שנים, מהם כַסָפִים, ומהם זַהָבִים, שנוטלים בשכרן דינר ליום. ישבו פילוסופים וחשבו ולא הגיעו למאה שנה, עד שנמצאת ארץ מצרים לטימיון, ונסתלקו משם בבושת פנים.

בקש לעלות לירושלים אזלון כותאי
ואמרו ליה: הזהר שאינן מניחין אותך להיכנס לבית קודש הקדשים שלהם, וכיון שהרגיש גביעה בן קוסם, הלך ועשה לו שתי אנפלאות, ונתן בהם שתי אבנים טובות שוות, שתי רבאות של כסף, וכיון שהגיע להר הבית, אמר לו:
אדוני המלך! שלוף מנעלך ונעול לך שתי אנפלאות, שהרצפה חלקה שלא תחליק רגליך, וכיון שהגיע לבית קדש הקדשים, אמרו לו: עד כאן יש לנו רשות ליכנס, מכאן ואילך אין לנו רשות ליכנס!
אמר לו: לכשאצא, אני משוה לך פדחתך!
אמר לו: אם כה תעשה רופא אומן תקרא, ושכר הרבה תיטול.

וישלחם מעל יצחק בנו
אמר להם: כל מה שאתם יכולים להזריח, תזריחו, שלא תיכוו בגחלתו של יצחק, אבל עשו ע"י שבא ונזדווג ליעקב, נטל את שלו מתחת ידו, הה"ד: (ישעיה כג)הזאת לכם עליזה, מימי קדם קדמתה, יובילוה רגליה מרחוק לגור, מי יעץ זאת על צור המעטירה וגו'.

אמר ר' אליעזר:
כל צור שכתוב במקרא מלא, בצור מדינה הכתוב מדבר, חסר ברומי הכתוב מדבר.

המעטירה
רבי אבא אמר:
הקיפוה בעטרה.

ורבי ינאי אמר בשם רבי שמעון בריה דרבי ינאי:
הקיפוה כובין.

פרשה סב: מות אברהם

א [ימי אברהם היו מושלמים]

ואלה ימי שני חיי אברהם
כתיב: (תהלים לז) יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה
יודע ה' ימי תמימים, זה אברהם, שנאמר: והיה תמים.
ונחלתם לעולם תהיה, ואלה ימי שני חיי אברהם, שחבב הקב"ה שנותן של צדיקים וכתבם בתורה, כדי שתהא נחלת ימיהם זכורה לעולם, בשיבה טובה זקן ושבע:

ב [אברהם מת בשיבה טובה]

ויגוע
אמר ר' יהודה בר אלעי:
החסידים הראשונים היו מתייסרין בחולי מעיים בעשרה ועשרים יום, לאמר, שהחולי ממרק.

ר' יהודה אמר:
כל מי שנאמר: בו גויעה, מת בחולי מעיים, כתיב: (משלי לא)עוז והדר לבושה.
כל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לעתיד לבא, ומראה להם הקדוש ברוך הוא, עד שהם בעולם הזה מתן שכרן, שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבא, ונפשן שבעה והם ישינים.

אמר רבי אלעזר:
משל לסעודה, שעשה אותה המלך וזימן את האורחים,
והראה להם מה שהם אוכלים ושותין, ושבעה נפשן וישנו להם.
כך הקב"ה מראה להם לצדיקים עד שהם בעוה"ז, מתן שכרן מה שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבא, והם ישנים, שנאמר: (איוב ב)כי עתה שכבתי ואשקוט. הוי, בשעת סילוקן של צדיקים, הקדוש ברוך הוא מראה להם מתן שכרן.

כד דמך רבי אבהו:
אחזו ליה תלת עשרי נהרי אפרסמון.
אמר להון: אלין דמן?
אמרו ליה: דידך.
אמר: אלין דאבהו?!
(ישעיה מט) ואני אמרתי לריק יגעתי, לתוהו והבל כחי כליתי, אכן משפטי את ה'.

זבדי בן לוי ורבי יהושע בן לוי ורבי יוסי בן פרטא, תלתיהון אמרין:
אלין קרייה כד דמיכי.

חד מנהון אמר:
(תהלים לב) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא כי בו ישמח לבנו וגו'.

ואוחרנא אמר:
(שם כג) תערוך לפני שולחן נגד צוררי וישמחו כל חוסי בך.

ואוחרנא אמר:
(שם פג) כי טוב יום בחצריך מאלף.

ורבנן אמרי:

(שם לב) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, הוי, בשעת סילוקן של צדיקים מהעולם, הקב"ה מראה להן מתן שכרן.

בן עזאי אומר:
(שם קטז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו.

ואימתי הקדוש ברוך הוא מראה להם שכרן שהוא מתוקן להם?
סמוך למיתתן.
הה"ד: המותה לחסידיו. לפיכך, (משלי לא) ותשחק ליום אחרון.

מה בין מיתת נערים למיתת זקנים?
ר' יהודה אומר:
הנר הזה, בשעה שהוא כבה מאיליו יפה לו, ויפה לפתילה. ובשעה שאינו כבה מאליו, רע לו ורע לפתילה.

רבי אבהו אמר:
התאינה הזו בשעה שהיא נלקטת בעונתה, יפה לה ויפה לתאינה. ובשעה שהיא מתלקטת שלא בעונתה, רע לה ורע לתאינה.

ר' חייא רבה ותלמידוי ואית דאמרי ר"ע ותלמידוי ואית דאמרי ר' יוסי בן חלפתא ותלמידוי,
היו למודים להיות משכימין ויושבין ושונין תחת תאינה אחת, והיה בעל התאינה משכים ולוקטה.
אמרו: שמא הוא חושדינו.

מה עבדון?
חלפון אתרון. אזל לגבייהו ואמר להון: רבותי! חדא מצוה דהויתון יתבין זכיין בי, יושבין ושונין תחת תאינתי, ביטלתם?!
אמרו ליה: אמרנו, שמא את חושדינו פייסן וחזרו למקומן.

מה עשה?
השכים בשחרית ולא ליקטה, וזרחה עליה החמה והתליעו.
אמרו בעל התאינה: יודע אימת היא עונתה של תאינה ללקוט ולוקטה, כך, הקב"ה יודע אימתי היא עונותן של צדיקים להסתלק מן העולם, ומסלקן, הה"ד: (שיר ז)דודי ירד לגנו לערוגת הבושם.

בשיבה טובה
אמר ריש לקיש:
שלושה הם שנאמר: בהם שיבה:
אברהם ושוה לו.
דוד ושוה לו.
גדעון ולא שוה לו.

למה?
(שופטים ח) ויעש אותו גדעון לאפוד לעבודת כוכבים.

ג [קבורת אברהם]

ויקברו אותו יצחק וישמעאל אל מערת המכפלה
כאן בן האמה, חולק כבוד לבן הגבירה.

השדה אשר קנה אברהם
אמר רבי תנחומא:
והלא מקבורתה של שרה לקבורתו של אברהם ל"ח שנה, והכא את אמר שמה קבר אברהם ושרה אשתו?!
אלא בא ללמדך, שכל מי שגמל חסד לשרה, זכה לגמול חסד לאברהם.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
שם ועבר היו מהלכין לפני מטתו, וראו גבה מקום מופנה לאבינו אברהם, וקברו אותו בדיוטרין שלו, במקום המוכן ומזומן לו:

ד [ה' מברך את יצחק לאחר מות אברהם]

ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו
אמר רבי סימון:
בכל מקום, שנאמר: "ויהי" "אחרי", חזר העולם לאחוריו.
ויהי אחרי מות אברהם, מיד וכל הבארות וגו' ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם.
(יהושע א) ויהי אחרי מות משה עבד ה',מיד פסק הבאר וענני כבוד והמן.
(שופטים א)ויהי אחרי מות יהושע, מיד נתגרו בהן יתידות הארץ.
(שמואל ב ג) ויהי אחרי מות שאול, ופלשתים נלחמים בישראל.

מתיבין חברייא לר' סימון:
והכתיב: (ד"ה ב כד) ואחרי מות יהוידע הכהן באו שרי יהודה וישתחוו למלך?!

אמר רבי תנחומא:
לא אתא ר' סימון למימר,
אלא ויהי אחרי.

אמר רבי יודן:
אילולי שהעמיד הקדוש ברוך הוא אחרים תחתיהם, כבר חזר העולם לאחוריו, דכתיב: ויהי אחרי מות אברהם, וכתיב: וישב יצחק ויחפור.
ויהי אחרי מות משה עבד ה' , ויאמר ה' אל יהושע בן נון משרת משה לאמר.
וכתיב: (שופטים א) ויהי אחרי מות יהושע, ויאמר ה' יהודה יעלה.
כתיב: (שמואל ב א)ויהי אחרי מות שאול, ודוד שב מהכות את העמלקי וישב דוד בצקלג ימים וגו'.
וכתיב למעלה מן הענין, קודם מיתת שמואל (שם א טז)ודוד בן איש אפרתי.

ה [סופו של ישמעאל]

ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם
ר' חמא בר עוקבא ורבנן הוו יתבין ומתקשין:
מה ראה הכתוב לייחס תולדותיו של רשע כאן?

עבר ר' לוי אמרי:
הא אתא מרה דשמעתה, נשאלוניה.

אמר רבי לוי בשם ר' חמא:
להודיעך בן כמה שנין נתברך זקנך.

ואלה שני חיי ישמעאל
מה ראה הכתוב לייחס שניו של רשע כאן?
על ידי שבא מקדקדה של מדבר, לגמול חסד לאביו.

וישכנו מחוילה וגו',
הכא את אמר נפל, ולהלן את אמר ישכון?!
אלא כל ימים שהיה אבינו אברהם קיים, ישכון. כיון שמת אבינו אברהם, נפל.
עד שלא פשט ידו בבה"מ, ישכון, כיון שפשט בו ידו נפל.
בעולם הזה ישכון, אבל לעתיד לבא נפל.

פרשה סג: תולדות יעקב ועשו

א [צדיק בן צדיק]

ואלה תולדות יצחק בן אברהם
(משלי כג) גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו.
גילה אחר גילה, בזמן שהצדיק נולד.

(ישעיה ו) ויהי בימי אחז וגו'
אמר רבי הושעיא:
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ב"ה, רבון כל העולמים! ווי שמלך אחז!
אמר להן: בן יותם הוא, ואביו צדיק, ואיני יכול לפשוט את ידי בו.

ויולד חכם ישמח בו
ר' לוי אמר:
מנין אתה אומר שכל מי שיש לו בן יגע בתורה, שהוא מתמלא עליו רחמים?
ת"ל: (משלי כג) בני אם חכם לבך, ישמח לבי גם אני.

ר' שמעון בן מנסיא אומר:
אין לי אלא לב אביו של בשר ודם.
מניין שאפילו הקב"ה מתמלא רחמים עליו בשעה שהוא יגע בתורה?
תלמוד לומר: ישמח לבי גם אני.
גילה אחר גילה, בזמן שהוא צדיק בן צדיק, ואלה תולדות יצחק בן אברהם.

ב [אברהם ניצול מכבשן האש בזכות יעקב]

(שם יז) עטרת זקנים בני בנים האבות עטרה לבנים והבנים עטרת לאבות
האבות עטרה לבנים, שנאמר: ותפארת בנים אבותם.
הבנים עטרה לאבות, דכתיב: עטרת זקנים בני בנים.

רבי שמואל בר רב יצחק אמר:
אברהם לא ניצל מכבשן האש, אלא בזכות של יעקב.
משל לאחד, שהיה לו דין לפני השלטון, ויצא דינו מלפני השלטון לישרף, וצפה אותו השלטון באסטרולוגיאה שלו, שהוא עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך.
אמר: כדאי הוא להנצל בזכות בתו, שהוא עתיד להוליד והיא נשאת למלך.
כך אברהם יצא דינו מלפני נמרוד לישרף, וצפה הקדוש ברוך הוא, שיעקב עתיד לעמוד ממנו. אמר: כדאי הוא אברהם להנצל בזכותו של יעקב.
הה"ד: (ישעיה כט)לכן כה אמר ה' אל בית יעקב, אשר פדה את אברהם יעקב, פדה את אברהם.

דבר אחר:
עטרת זקנים בני בנים,
ואלה תולדות יצחק בן אברהם.

ג [האבות מכונים בשם אברהם ובשם ישראל]

אברם נקרא אברהם, יצחק נקרא אברהם, דכתיב: (בראשית לב) ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם.
יעקב נקרא שמו ישראל, דכתיב: (שם לב)לא יעקב יאמר עוד שמך, כי אם ישראל.
יצחק נקרא שמו ישראל, דכתיב: (שמות א) ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, את יעקב.

אברהם נקרא ישראל
רבי נתן אמר:
מילתא עמיקתא היא, (שם י)ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובארץ כנען ובארץ גושן שלושים שנה וארבע מאות שנה.

ד [רבקה צדקת בת רשע]

ויהי יצחק בן ארבעים שנה וגו'
אמר רבי יצחק:
אם ללמד שהיא מארם נהרים, והלא כבר נאמר: מפדן ארם.
מה ת"ל: ארמי בת בתואל הארמי?
מה ת"ל: אחות לבן הארמי?
אלא בא ללמדך אביה רמאי, ואחיה רמאי, ואף אנשי מקומה כן, והצדקת הזו, שהיא יוצאה מביניהם.
למה היא דומה?
לשושנה בין החוחים.

ר' פנחס אמר:
כתיב:וילך פדנה ארם.
מה תלמוד לומר אל לבן הארמי?
מלמד, שכולן כללן ברמאות:

ה [ה' נעתר לתפילת יצחק]

ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו
רבי יוחנן וריש לקיש
רבי יוחנן אמר:
ששפך תפלות בעושר.

ריש לקיש אמר:
שהיפך את הגזירה, ולפום כן קריין ליה עתרא, דאפיך אידרא.

לנכח אשתו
מלמד, שהיה יצחק שטוח כאן, והיא שטוחה כאן, ואומר: רבש"ע! כל בנים שאתה נותן לי, יהיו מן הצדקת הזו!
אף היא אמרה כן: כל בנים שאת עתיד ליתן לי, יהיו מן הצדיק הזה!

כי עקרה היא
רבי יודן בשם רבי לקיש:
עיקר מטרין לא הוה לה, וגלף לה הקב"ה עיקר מטרין.

ויעתר לו ה'
רבי לוי אמר :

משל לבן מלכים, שהיה חותר על אביו ליטול ליטרא של זהב,
והיה זה חותר מבפנים וזה חותר מבחוץ, שכן בערביא קורין לחתירתא, עתירתא:

ו [ויתרוצצו הבנים בקרבה]

ויתרוצצו הבנים בקרבה
ר' יוחנן וריש לקיש
ר' יוחנן אמר:
זה רץ להרוג את זה, וזה רץ להרוג את זה.

ריש לקיש אמר:
זה מתיר ציוויו של זה, וזה מתיר ציוויו של זה.

רבי ברכיה בשם רבי לוי:
שלא תאמר, משיצא ממעי אמו נזדווג לו, אלא עד שהוא במעי אמו זירתיה מתוחה לקבליה הה"ד: (תהלים נח) זורו רשעים מרחם.

ויתרוצצו הבנים בקרבה, בשעה שהיתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשות, יעקב מפרכס לצאת, הה"ד: (ירמיה א) בטרם אצרך בבטן ידעתיך.
ובשעה שהיתה עוברת על בתי עבודת כוכבים, עשו רץ ומפרכס לצאת, הה"ד: זורו רשעים מרחם.

ותאמר אם כן למה זה אנכי
רבי יצחק אמר:
מלמד שהיתה אמנו רבקה מחזרת על פתחיהן של נשים ואומרת להן:
הגיע לכם הצער הזה בימיכם?
אם כך הוא צערו של בנים, והלואי לא עיברתי!

רבי הונא אמר:
אם כך אני עתיד להעמיד שנים עשר שבטים, הלואי לא עיברתי, מנין ז"ה.

תני בשם רבי נחמיה:
ראויה היתה רבקה שיעמדו ממנה י"ב שבטים, הה"ד: ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך, דא תרין.
ושני לאומים, הא ארבעה.
ולאום מלאום יאמץ, הא שיתא.
ורב יעבוד צעיר, הא תמניא.
וימלאו ימיה ללדת, הא עשרה.
ויצא הראשון אדמוני, הא חד עשר.
ואחרי כן יצא אחיו, הא תרין עשר.

ואית דמייתין ליה מן הדין קרא: ותאמר אם כן למה זה אנכי,
זיין, שבעה.
ה"א, חמשה.
הא תרין עשר, מנין זה.

ותלך לדרוש את ה'
וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותן הימים, והלא לא הלכה אלא למדרש של שם ועבר?
אלא ללמדך, שכל מי שהוא מקביל פני זקן, כמקביל פני שכינה.

ז [שני גיאי גוים בבטנך]

ויאמר ה' לה
רבי יהודה בר רבי סימון, ורבי יוחנן בשם רבי אליעזר ב"ר שמעון,
מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח עם אשה, אלא עם אותה הצדקת, ואף היא על ידי עילה.

רבי אבא בר כהנא אומר:
כמה כרכורין כרכר בשביל להשיח עמה, שנאמר: ויאמר לא כי צחקת!והכתיב:ותקרא שם ה' הדובר אליה.

רבי לוי בשם רבי אבא בר חנינא אמר:
ע"י מלאך.

רבי אלעזר אמר:
על ידי שם בן נח.

שני גוים בבטנך
שני גיאי גוים בבטנך, זה מתגאה בעולמו וזה מתגאה במלכותו.
שני גיאי גוים בבטנך:
אדריאנוס
בעובדי כוכבים,
שלמה
בישראל.

דבר אחר:
שני שונאי גוים בבטנך, כל העובדי כוכבים שונאים את עשו.
וכל העובדי כוכבים שונאים את ישראל.
סנאיהון דבניא במעייך, דכתיב: (מלאכי א) ואת עשו שנאתי.

ושני לאומים ממעיך יפרדו
אמר רבי ברכיה:
מכאן שנולד מהול.

ולאום מלאום יאמץ
ר' חלבו אמר:
עד כאן קריין סבתא ורעמה וסבתכה מינך יקומון יהודאין וארמאין.

ורב יעבוד צעיר
אמר רבי הונא:
אם זכה יעבוד ואם לאו ייעבד.

ח [הולדת יעקב ועשו]

וימלאו ימיה ללדת, להלן חסרים וכאן מלאים.
להלן כתיב: תאומים,פרץ וזרח, שניהם צדיקים.
וכאן תומים, יעקב צדיק ועשו רשע.

ויצא הראשון אדמוני
אמר רבי חגי בשם ר' יצחק:
בזכות, (ויקרא כב)ולקחתם לכם ביום הראשון.
אני נגלה לכם ראשון, שנאמר: (ישעיה מד) אני ראשון ואני אחרון, ופורע לכם מן הראשון, זה עשו, דכתיב: ויצא הראשון.
ובונה לכם ראשון, זה בית המקדש, דכתיב: ביה (ירמיה יז) כסא כבוד מרום, מראשון.
ואביא לכם ראשון, זה מלך המשיח, דכתיב: ביה (ישעיה מא) ראשון לציון הנה הנם.

דבר אחר:
ויצא הראשון אדמוני
למה יצא עשו תחלה?
כדי שיצא הוא ותצא סריותו עמו.

אמר רבי אבהו:
כהדין פרביטא, שהוא משטף את בית המרחץ, ואח"כ מרחץ בנו של מלך.
כך, למה יצא עשו תחלה?
כדי שיצא הוא ותצא סריותו עמו.

מטרונא שאלה את רבי יוסי בן חלפתא:
אמרה ליה:
למה יצא עשו תחלה?
אמר לה: טיפה ראשונה של יעקב היתה.
אמר לה משל: אם תניחו שתי מרגליות בשפופרת אחת, לא זו שאת נותנה ראשונה, יוצאה אחרונה.
כך, טיפה ראשונה של יעקב היתה.

אדמוני
אמר רבי אבא בר כהנא:
כאלו שופך דמים, וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני, דכתיב: (שמואל א יז)וישלח ויביאהו והוא אדמוני.
נתיירא ואמר: אף זה שופך דמים כעשו?!
אמר לו הקב"ה: עם יפה עינים.
עשו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג.

דקלייטינוס מלכא, הוה רעי חזירין בהדא טבריה, וכיון דהוה מטי סדריה דרבי, הווי מינוקא נפקין ומחיין ליה. לבתר יומין איתעביד מלך, נחת ויתיב ליה בהדא פנייס [נ"א פמייס] ושלח כתבים לטבריא, מפני רמשא דערובתה.
אמר: אנא יהיב קילוון, דיהוון רברבני דיהודאי קיימין קודמי בצפרא דחד בשבא!
פקדיה לשליחא אמר ליה: לא תתן יתהון להון, אלא עם מטעמי יומא דערובתא.

נחת רבי שמואל בר נחמן למיסחי, חמתי לרבי,
דהוה קאים קומי סדרא רבה, ראה פניו חולניות.
אמר לו: למה פניך חולניות?
אמר: כן וכן אשתדר לי כתבין מן מלכותא.
אמר ליה: איתא סחי, דברייך עביד לנא נסין. עלון למסחי ואתא הדין ארגיניטון מגחיך ומרקד קדמיהון. בעא רבי דיזעוף ביה.

אמר ליה רבי שמואל בר נחמן:
רבי! שבקיה דזמנין על נסין הוא מתחמא.
אמר ליה: מריך בעקא ואת קאים גחיך ומרקד?!
אמר להון: אזלון ואכלון ושתון ועבדון שבא טבא, דמריכון עביד לכון נסין, ואנא מקים לכון קודמוי בצפרא דחד בשבתא. באפוקי שבתא בתר סידרא, נסבון ואקימון קדם פיילי דפנייס עלון.
ואמרין ליה: הא קיימין קדם פיילי!
אמר: סגרון פיילי!
נסבוהון ועקמון על מטכסא דמדינתא.
עלון ואמרין ליה.
אמר: אנא, קלוון אנא, דיתזון בי בני תלתא יומי, ויעלון ויסחון ויאתין לגבאי.
אזלון ואתזון בי בני תלתא יומין, ואעל חד ארגיניטון ומוזגה קדמיהון, ועלו וסחון ואתון לגביה!
אמר להון: בגין דאתון ידעין דאלהיכון עביד לכון נסין, אתון מקילין למלכא?!
אמרין ליה: לדיקליטיינוס רעי חזירין אקילינן, ברם לדיקליטיינוס מלכא אנן משועבדים. אמר להון: אפילו כן, לא תבזון, לא ברומי זעיר ולא בגולייר זעיר.

כלו כאדרת שער
אמר רבי חנינה:
כולו ראוי לאדרת.

רבנן דרומאי בשם ר' אלכסנדרי ורחבה, בשם ר' אבא בר כהנא אמר:
יצא כולו מפוזר ומפורד.

כאדרת

לזרותו כמוץ וכקש מאדרא.
הה"ד: (דניאל ב)באדין דקו כחדא פרזלא וגו', והוו כעור מן אידרי קיט.

רבי חנינא בר יצחק אמר:
מי גרם להם להעשות כעור מן אדרי קיט?
על שפשטו ידיהם באדירים.

ויקראו שמו עשו
הֵא שָׁוְא, שבראתי בעולמי!

אמר ר' יצחק:
אתון קריתון לחזירתכון שם, אף אנא קורא לבני בכורי שם, כה אמר ה' בני בכורי ישראל.

ט [וידו אוחזת בעקב עשו]

ואחרי כן יצא אחיו
הגמון אחד שאל לחד מן אילין דבית סלוני,
אמר לו: מי תופס המלכות אחרינו?
הביא נייר חלק ונטל קולמוס וכתב עליו: ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב.
אמרו: ראו דברים ישנים מפי זקן חדש!
להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק:

י [תכונותיהם של יעקב ועשו]

ויגדלו הנערים
רבי לוי אמר:
משל להדס ועצבונית, שהיו גדילים זה על גבי זה,
וכיון שהגדילו והפריחו, זה נותן ריחו וזה חוחו.
כך כל י"ג שנה, שניהם הולכים לבית הספר, ושניהם באים מבית הספר. לאחר י"ג שנה, זה היה הולך לבתי מדרשות, וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים.

אמר רבי אלעזר:
צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה, מיכן ואילך צריך שיאמר: "ברוך שפטרני מעונשו של זה".

ויהי עשו איש יודע ציד
צד את הבריות בפיו, לא גנבת! מאן גנב עמך? ולא קטלית!
מאן קטל עמך?

אמר רבי אבהו:
שודני, צידני, צד בבית, צד בשדה.
בבית, היך מתקנין מילחא?
בשדה, היך מתקנין תבנא?

רבי חייא אמר:
הפקיר עצמו כשדה.
אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבון כל העולמים! לא דיינו שנשתעבדנו לשבעים אומות, אלא אף לא זו, שנבעלת כנשים?!
אמר להם הקב"ה: אף אני בו, בלשון אני פורע הימנו, הה"ד: (ירמיה מח)והיה לב גבורי מואב ביום ההוא, כלב אשה מצרה.

ויעקב איש תם יושב אהלים
שני אהלים בית מדרשו של שם ובית מדרשו של עבר.

ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו
קופרא טבא לפומיה, וכסא טבא לפומיה.

ורבקה אוהבת את יעקב
כל שהיתה שומעת קולו, היתה מוספת לו אהבה על אהבתו.

יא [עשו כופר בשכר ועונש ובתחיית המתים]

ויזד יעקב נזיד
אמר לו: מה טיבו של נזיד זה?
אמר לו: שמת אותו זקן.
אמר: באותו הזקן פגעה מדת הדין?!
אמר לו: הין!
אמר: אם כן, לא מתן שכר, ולא תחיית המתים.
ורוח הקדש צווחת: (שם כב) אל תבכו למת ואל תנדו לו, זה אברהם.
בכו תבכה להולך, זה עשו:

יב [דרכו של עשיו וסופו]

ויבא עשו מן השדה
רבי יודן בשם רבי אייבו, ורבי פנחס בשם רבי לוי, ורבנן בשם רבי סימון:
את מוצא אברהם חיה קע"ה שנה, ויצחק ק"פ?!
אלא, אותן ה' שנים שמנע הקדוש ברוך הוא מחייו, מפני שעבר עשו שתי עבירות:
שבא עשו על נערה המאורסה, שנאמר: (דברים כב)כי בשדה מצאה.
והוא עיף, שהרג את הנפש, היך מה דאת אמר: (ירמיה ד) כי עיפה נפשי להורגים.

רבי אמר:
אף גנב,
היך מה דאת אמר: (עובדיה א) אם גנבים באו לך, אם שודדי לילה.
אמר הקב"ה: כך הבטחתי את אברהם ואמרתי לו: ואתה תבא אל אבותיך בשלום, זו היא שיבה טובה, והוא רואה לבן בנו עובד עבודת כוכבים, ומגלה עריות, ושופך דמים?!
מוטב לו שיפטר בשלום! זה הוא שכתוב (תהלים סג) כי טוב חסדך מחיים.

ויאמר עשו הלעיטני נא מן האדום
אמר רבי זעירא:
פער פיו אותו הרשע כגמל.
אמר לו: אנא פתח פומי, תהי משתדר ואזיל! כהדא דתנינן: אין אובסין את הגמל, ולא דורסין, אבל מלעיטין.

מן האדום האדום
רבי יוחנן וריש לקיש
ר' יוחנן אמר:
מיניה ומן פטרוניה.

ריש לקיש אמר:
מיניה ומן דכוותיה:
הוא אדום
ותבשילו אדום,
ארצו אדומה,
גבוריו אדומים,
לבושיו אדומים,
פורע ממנו אדום,
בלבוש אדום,

הוא אדום,
ויצא הראשון אדמוני,

תבשילו אדום,
הלעיטני נא מן האדום.

ארצו אדומה,
ארצה שעיר שדה אדום.

גבוריו אדומים,
(נחום ב) מגן גבוריהו מאדם.

לבושיו אדומים,
שנאמר: (שם) אנשי חיל מתולעים.

פורע ממנו אדום,
(שיר ד) דודי צח ואדום.

בלבוש אדום,
(ישעיה סג) מדוע אדום ללבושיך.

יג [מכירת הבכורה]

ויאמר יעקב מכרה כיום
אמר לו: זבין לי חד יום מן דידך.

אמר רבי אחא:
כל מי שהוא יודע לחשב ימי הגלות, ימצא שיום אחד ישב יעקב בשלוה, בצלו של עשו.

ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות
ריש לקיש אמר:
התחיל מחרף ומגדף, למה לי אין כתיב: כאן אלא למה זה לי?
מלמד, שכפר ב"זה אלי".

דבר אחר:
הנה אנכי הולך למות
שהיה נמרוד מבקש להמית אותו, בשביל אותו הבגד שהיה לאדם הראשון, שבשעה שהיה לובשו ויוצא לשדה, היו באים כל חיה ועוף שבעולם, ומתקבצין אצלו.

ויאמר השבעה לי
מה ראה אבינו יעקב שנתן נפשו על הבכורה?
דתנינן:
עד שלא הוקם המשכן, היו הבמות מותרות ועבודה בבכורים, משהוקם המשכן נאסרו הבמות, ועבודה בכהנים.
אמר יהי' רשע זה עומד ומקריב?!
לפיכך, נתן נפשו על הבכורה, הה"ד: (יחזקאל לה) כי לדם אעשך, ודם ירדפך, אם לא דם שנאת, ודם ירדפך, ועשו הוא שונא את הדם?!

ר' שמואל בר נחמן אמר:
זה דם בכורה וקרבנות.

ר' לוי אמר:
זה דם של מילה.

רבנן אמרי:
שנאת דמו של אדם בגופו, הה"ד: (תהלים קט)ויאהב קללה ותבואהו.

רבי לוי בשם רבי חמא אמר:
לא חפץ בברכה, ולא חפץ בכורה.

רבי הונא אמר:
זה דם הקורבנות, שהוא קרוי ברכה, היך מה דאת אמר: (שמות כ) מזבח אדמה תעשה לי.

יד [עשו בז לבכורה]

ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים
מה עדשה זו, עשויה כגלגל,
כך העולם עשוי כגלגל.

מה עדשה זו, אין לה פה,
כך אָבֵל אסור לו לדבר.

מה עדשה זו, יש בה אֵבֶל ויש בה שמחה,
כך אבל שמת אבינו אברהם. שמחה, שנטל יעקב את הבכורה.

ויאכל וישת, הכניס עמו כת של פריצים.
אמרין: ניכול דידיה וניחוך עליו, ורוח הקודש אומרת: (ישעיה כא)ערוך השולחן
סדר פתורא,צפה הצפיתסדר מנרתא.

אמר רבי אבא בר כהנא:
אית אתרא דקרין למנרתא צפיתא.
קומו השרים, זה מיכאל וגבריאל.
משחו מגן, כתבו, שהבכורה ליעקב!

תני, בר קפרא:
ולפי שהיו כמשחקים, הסכים הקדוש ברוך הוא ושחק עמהם, וקיים הבכורה ליעקב.
מנין?
דכתיב: (שמות ד)כה אמר ה' בני בכורי ישראל.

ויקם וילך
רבי לוי אמר:
מעולמו יצא.

ויבז עשו את הבכורה
ומה בזה עמה?
אמר רבי לוי:
תחיית המתים בזה עמה, הה"ד: (משלי יח) בבוא רשע, בא גם בוז.
בבוא רשע, זה עשו, שנאמר: (מלאכי א) וקראו להם גבול רשעה.
בא גם בוז,
שבא בזיונו עמו.
ועם קלון חרפה, שנתלוה לו קלונו של רעב, ואין חרפה אלא רעב, היך מה דאת אמר:
(יחזקאל לו) אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים.