מדרש רבה, בראשית, פרק כח

תוכן הפרק:

פרשה סח: יציאת יעקב לחרן
פרשה סט: יעקב זוכה לגילוי שכינה
פרשה ע: נדרו של יעקב

יב [יצחק מאשר את הברכות ליעקב]

ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו
ר' אבהו אמר:
לפי שהיו הברכות מפוקפקות בידו.

והיכן נתאוששו בידו?
כאן.

ויקרא יצחק אל יעקב
אמר ר' אלעזר:
אין קיום הגט אלא בחותמיו, שלא תאמר: אלולי שרימה יעקב באביו, לא נטל ברכותיו.
ת"ל: ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו.

אמר רבי ברכיה:
משל לבן מלכים, שהיה חותר לאביו ליטול ליטרא אחת של זהב.
אמר לו: למה במטמוניות, בא וטול לך בפרהסיא.

ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו
הזהירו על בנות ענר אשכול וממרא.

וישמע יעקב אל אביו ואל אמו

הה"ד: (משלי כא) כל דרך איש ישר בעיניו.

כל דרך איש ישר בעיניו, זה שמשון, (שופטים יד)ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי, כי היא ישרה בעיני.
(משלי יב)ושומע לעצה חכם, זה יעקב, וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך:

יג [עשו נושא את בת ישמעאל לאשה]

וירא עשו כי רעות בנות כנען וילך עשו אל ישמעאל
רבי יהושע בן לוי אמר:
נתן דעתו להתגייר.

מחלת
שמחל לו הקדוש ברוך הוא על כל עונותיו.

(בראשית לו) בשמת,
שנתבסמה דעתו עליו.

אמר ר' אלעזר:
אילו הוציא את הראשונות, יפה היה, אלא על נשיו, כאב על כאב.

דבר אחר:
כוב על כוב, תוספת על בית מלא.

ר' יודן בשם ר' אייבו אמר:
(משלי יב) בפשע שפתים מוקש רע ויצא מצרה צדיק
בפשע שפתים מוקש רע,
ממרד שמרדו עשו וישמעאל בהקב"ה, והכעיסו אותו, וכן נשיו שהכעיסו אותו, באת להם תקלה.
ויצא מצרה צדיק, זה יעקב, ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה.

פרשה סח: יציאת יעקב לחרן

א [יעקב זכה לברכה ולשמירה]

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה
רבי פנחס בשם רבי הונא בר פפא פתח:
(משלי ג) אז תלך לבטח דרכך (וגו') אם תשכב לא תפחד.
אז תלך לבטח,
זה יעקב, דכתיב: ויצא יעקב.
אם תשכב לא תפחד, מעשו ומלבן.
ושכבת וערבה שנתך, וישכב במקום ההוא.

ב [ויצא יעקב]

רבי שמואל בר נחמן פתח:
(תהלים קכא) שיר למעלות אשא עיני אל ההרים
אשא עיני,
אל ההורים, למלפני ולמעבדני.
מאין יבוא עזרי, אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה.

מה כתיב ביה?
ויקח העבד עשרה גמלים וגו', ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד!

רבי חנינא אמר:
גדוד שלחו.

רבי יהושע בן לוי אמר:
שילח עמו, אלא שעמד עשו ונטלה ממנו.
חזר ואמר: מה אנא מובד סברי מן בריי, חס ושלום! לית אנא מובד סברי מן בריי!
אלא, עזרי מעם ה'.
(שם) אל יתן למוט רגלך אל ינום שומרך הנה לא ינום ולא יישן וגו' ה' ישמרך מכל רע,
מעשו ומלבן.
ישמור את נפשך, ממלאך המות ה'.
ישמר צאתך ובואך, ויצא יעקב.

ג [יש שהוא הולך אצל זיווגו]

ר' אבהו פתח:
(משלי יט) בית והון נחלת אבות, ומה' אשה משכלת.

רבי פנחס בשם ר' אבהו:
מצינו בתורה בנביאים ובכתובים, שאין זיווגו של איש אלא מן הקב"ה.
בתורה מנין?
(בראשית כד) ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר.

בנביאים?
(שופטים יד) ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא.

בכתובים?
היינו דכתיב: (משלי יט: ומה' אשה משכלת, יש שהוא הולך אצל זיווגו, ויש שזיווגו בא אצלו.
יצחק זיווגו בא אצלו, וירא והנה גמלים באים.
יעקב הלך אצל זיווגו, דכתיב: ויצא יעקב:

ד [הקב"ה מזווג זיווגים]

רבי יהודה בר סימון פתח:
(תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה.
מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא, אמרה לו:

לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו?
אמר לה: לששת ימים, כדכתיב: (שמות כ)כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. אמרה לו: מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו?
אמר לה: הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני, לפלוני.
אמרה לו: ודא הוא אומנתיה?! אף אני יכולה לעשות כן! כמה עבדים, כמה שפחות יש לי, לשעה קלה אני יכולה לזווגן.
אמר לה: אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא, כקריעת ים סוף.
הלך לו ר' יוסי בר חלפתא.

מה עשתה?
נטלה אלף עבדים ואלף שפחות, והעמידה אותן שורות שורות.
אמרה: פלן יסב לפלונית, ופלונית תיסב לפלוני, וזיווגה אותן בלילה אחת. למחר אתון לגבה, דין מוחיה פציעא, דין עינו שמיטא, דין רגליה תבירא.
אמרה להון: מה לכון?
דא אמרה: לית אנא בעי לדין.
ודין אמר: לית אנא בעי לדא.
מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו:
לית אלוה כאלהכון, אמת היא תורתכון, נאה ומשובחת!
יפה אמרת! אמר: לא כך אמרתי לך: אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.

הקדוש ברוך הוא מה עושה להן?
מזווגן בעל כרחן, שלא בטובתן, הה"ד: (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה, מוציא אסירים בכושרות.

מהו בכושרות?
בכי ושירות.
מאן דבעי, אומר שירה! ומאן דלא בעי, בכי!

אמר רבי ברכיה:
כלשון הזה השיבה ר' יוסי בר חלפתא,
הקב"ה יושב ועושה סולמות, משפיל לזה ומרים לזה, ומוריד לזה ומעלה לזה. הוי אומר (תהלים עה)אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים,יש שהוא הולך אצל זיווגו, ויש שזיווגו בא אצלו.

יצחק בא זיווגו אצלו,
שנאמר: (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח בשדה.
יעקב הלך אצל זיווגו, שנאמר: ויצא יעקב מבאר שבע.

ה [ויצא יעקב מבאר שבע]

חזקיה אמר:
בן ס"ג שנים היה אבינו יעקב בעת שנטל את הברכות, עשה עוד י"ד שנה, שנטמן בבית עבר, עשה עוד שבעה שנים, שעבד ברחל, ונמצא נושא אשה בן פ"ד שנים.

ועשו בן ארבעים שנה
הא למדנו, שהקדוש ברוך הוא, משהה לצדיקים ומקדים לרשעים.

אמר רבי הושעיא:
כבר כתיב: וישמע אל אביו ואל אמו.
ומה ת"ל ויצא יעקב מבאר שבע?
אלא, אמר: אבא, בשעה שבקש לצאת לחוץ לארץ, מהיכן הורשה, לא מבאר שבע?!
אף אני, הריני הולך לבאר שבע, אם נותן לי רשות הרי אני יוצא, ואם לאו, איני יוצא.
לפיכך, צריך הכתוב לומר: ויצא יעקב מבאר שבע.

ו [יציאתו של יעקב עשתה רושם]

ויצא
וכי לא יצא משם אלא הוא, והרי כמה חמרים וכמה גמלים יצאו, ואת אמר: ויצא יעקב?!

רבי (זעירא) עזריה בשם ר' יהודה בר סימון אמר:
בזמן שהצדיק בעיר, הוא זיוה, הוא הדרה. יצא משם, פנה זיוה, פנה הדרה.
ודכוותה: (רות א) ותצא מן המקום אשר היתה שמה וגו'.
ותצא,
וכי לא יצא מן המקום אלא היא, והרי כמה חמרים כמה גמלים יצאו, ואומר ותצא?!

רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון, ור' חנין בשם ר' שמואל בר ר' יצחק אמר:
כשהצדיק בעיר, הוא זיוה, הוא הדרה. יצא משם, פנה זיוה, פנה הדרה ניחא, דתמן לא היתה שם, אלא אותה הצדקת בלבד, אלא הכא דהוי יצחק ורבקה?!

רבי עזריה בשם רבי סימון אמר:
לא דומה זכותו של צדיק אחד, לזכותו של שני צדיקים.

ז [משמעות המקום באר שבע]

מבאר שבע
ר' יודן ור' הונא, ר' יודן אמר:
מבארה של שבועה.
אמר: שלא יעמוד עלי אבימלך, ויאמר השבעה לי, כשם שנשבע לי זקינך! נמצאתי משהה בשמחת בני, שבעה דורות.

ר' הונא אמר:
מבארה של בכורה.
אמר: שלא יעמוד עלי עשו ויערער על הבכורה, ויאמר לי: כך היית מרמה בי ונוטל את בכורתי?! ונמצאתי מאבד אותה שבועה, שנאמר: (בראשית כה) השבעה לי כיום.

מבאר שבע
רבי ברכיה אמר:
מבארה של ברכות.
אמר: שלא יעמוד עלי עשו ויאמר לי, כך היית מרמה בי ונוטל את הברכות, ונמצאתי מאבד אותה יגיעה, שיגעה בי אמי.

ח [קפיצת הדרך שהייתה ליעקב]

וילך חרנה
רבנן אמרי:
בן יומו.

ר' ברכיה בשם ר' יצחק אמר:
כלישנהון דברייתא הוא. פלן אזיל לקסרין, ועד כדון הוא על זוודיא חרנה.

תנא, בשם רבי נחמיה:
כל דבר שהוא צריך למ"ד בתחלתו, ניתן לה ה"א בסופה, סדומה, שעירה, מצרימה, חרנה.
איתיביה, והכתיב: (תהלים ט) ישובו רשעים לשאולה?!

ר' אבא בן זבדא אמר:
לאמבטי התחתונה, שבשאול.

ט [הקב"ה מקומו של עולם]

ויפגע במקום
ר' הונא בשם ר' אמי אמר:
מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום?
שהוא מקומו של עולם, ואין עולמו מקומו, מן מה דכתיב: (שמות לג) הנה מקום אתי, הוי, הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם, ואין עולמו מקומו.

אמר רבי יצחק:
כתיב: (דברים לג) מעונה אלהי קדם, אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולמו ואם עולמו מעונו, מן מה דכתיב: (תהלים צ)ה' מעון אתה, הוי. הקדוש ברוך הוא מעונו של עולמו, ואין עולמו מעונו.

אמר רבי אבא בר יודן:
לגבור, שהוא רוכב על הסוס וכליו משופעים אילך ואילך, הסוס טפילה לרוכב ואין הרוכב טפילה לסוס, שנאמר: (חבקוק ג)כי תרכב על סוסך.

דבר אחר:
מהו ויפגע?
צלי במקום, צלי בבית המקדש.

אמר רבי יהושע בן לוי:
אבות הראשונים התקינו שלוש תפלות:
אברהם תקן תפלת שחרית, שנאמר: (בראשית יט) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם וגו', ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר: (תהלים קו) ויעמוד פנחס ויפלל.

יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר: (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח בשדה, ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר: (תהלים קמג) אשפוך לפניו שיחי.

יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר: ויפגע במקום, ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר: (ירמיה ז) ואל תשא בעדם וגו', ואל תפגע בי.
וכן הוא אומר: (שם כז) ואם נביאים הם, ואם יש דבר ה' אתם, יפגעו נא בה' צבאות.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
כנגד ג' פעמים שהיום משתנה:
בערבית, צריך אדם לומר:
יה"ר מלפניך ה' אלהי, שתוציאני מאפילה לאורה.
בשחרית, צ"ל:
מודה אני לפניך ה' אלהי, שהוצאתני מאפילה לאורה.
במנחה, צריך אדם לומר:
יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שכשם שזכיתני לראות חמה בזריחתה, כך תזכני לראותה בשקיעתה.
דבר אחר:
ויפגע במקום
רבנן אמרי:
כנגד תמידים תקנום.
תפלת השחר, כנגד תמיד של שחר.
תפלת מנחה, כנגד תמיד של בין הערבים.
תפלת הערב, אין לה קבע.

אמר רבי תנחומא:
אפילו תפלת הערב יש לה קבע, כנגד אברים ופדרים, שהיו מתאכלים באור על המזבח.

י [כי בא השמש]

ויפגע במקום
בקש לעבור, נעשה העולם כולו כמין כותל לפניו.

כי בא השמש
רבנן אמרי:

כי בא השמש,
מלמד, שהשקיע הקב"ה גלגל חמה שלא בעונתה, בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצינעה.

משל לאוהבו של מלך,
שבא אצלו לפרקים.
אמר המלך: כיבו את הנרות, כיבו הפנסין, שאני מבקש לדבר עם אוהבי בצינעה.
כך, השקיע הקדוש ברוך הוא גלגל חמה שלא בעונתה, בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצינעה.

ר' פנחס בשם רבי חנין דציפורן אמר:
שמע קולן של מלאכי השרת אומרים: בא השמש! בא השמש! אתא שימשא! אתא שימשא!
בשעה שאמר יוסף והנה השמש והירח, אמר יעקב: מי גלה לו ששמי שמש?
אותן שתי שעות שהשקיע לו הקב"ה חמה בצאתו מבית אביו.

אימתי החזירן?
בחזירתו לבית אביו, הה"ד: (בראשית לב) ויזרח לו השמש.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: את סימן לבניך, מה אתה בצאתך השקעתי חמה ובחזירתך החזרתי לך גלגל חמה, כך בניך בצאתם, (ירמיה טו) אומללה יולדת השבעה.
ובחזירתן, (מלאכי ג) וזרחה לכם יראי שמי וגו'.

יא [ויקח מאבני המקום]

ויקח מאבני המקום
ר' יהודה ור' נחמיה, ורבנן,
ר' יהודה אמר:
שנים עשרה אבנים נטל, כך גזר הקב"ה, שהוא מעמיד שנים עשר שבטים.
אמר: אברהם לא העמידן, יצחק לא העמידן, אני, אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו, יודע אני, שאני מעמיד י"ב שבטים. כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו, ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים.

רבי נחמיה אמר:
נטל שלושה אבנים אמר:
אברהם, יחד הקדוש ברוך הוא שמו עליו.
יצחק יחד הקב"ה שמו עליו.
ואני, אם מתאחות הן ג' אבנים זו לזו, יודע אני שהקדוש ברוך הוא מיחד שמו עלי.
וכיון שנתאחו, ידע שהקב"ה מיחד שמו עליו.

רבנן אמרי:
מיעוט אבנים שנים.
אברהם יצא ממנו פסולת, ישמעאל וכל בני קטורה.
ויצחק יצא עשו וכל אלופיו.
ואני, אם מתאחות ב' אבנים זו לזו, יודע אני שאינו יוצא הימני פסולת.

ר' לוי ור' אלעזר בשם ר' יוסי בר זימרא אמר:
עשאן כמין מרזב ונתן תחת ראשו, שהיה מתיירא מן החיות.

ר' ברכיה ור' לוי בשם ר' חמא בר חנינא אמר:
כתיב: (מיכה א)כי הנה ה' יוצא ממקומו וירד ודרך על במתי ארץ וגו'.
מי שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא, עאכ"ו!

ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר:
אותן האבנים, שנתן יעקב אבינו תחת ראשו, נעשו תחתיו כמטה וכפרנוס.
מה רטיבה הרטיב?
(שיר א)קורות בתינו ארזים וגו',צדיקים וצדיקות, נביאים ונביאות, שיצאו ממנו.

וישכב במקום ההוא
רבי יהודה ור' נחמיה
ר' יהודה אמר:
כאן שכב, אבל כל י"ד שנה, שהיה טמון בבית עבר לא שכב.

ור' נחמיה אמר:
כאן שכב, אבל כל כ' שנה, שעמד בביתו של לבן, לא שכב.

ומה היה אומר?
ר' יהושע בן לוי אמר:
ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים.

מאי טעמיה?
(תהלים קכד) שיר המעלות לדוד, לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל, ישראל סבא.

ר' שמואל בר נחמן אמר:
כל ספר תהלים היה אומר.

מה טעם?
(שם כד) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ישראל סבא:

יב [חלום יעקב וסמלו]

ויחלום והנה סולם
אמר ר' אבהו:
דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.
חד בר נש אזל לגבי רבי יוסי בר חלפתא.
אמר ליה: חמית בחלמי, אמרין לי: אזל סב פועליא דאבוך מן קפודקיא.
אמר לו: ואזל אבוך לקפודקיא מן יומיה?
אמר לו: לא!
אמר לו: זיל מני כ' שריי בכרסא דביתך את משכח ליה.
אמר לו: לית בהון כ'!
אמר לו: ואי לית בהון כ', מני מן ראשיהון לסופיהון, ומן סופיהון לראשיהון ואת משכח.
אזל מנא ואשכח כן.
ומנין יליף לה ר' יוסי בר חלפתא מן קפודקיא.

תני בר קפרא:
לית חלום שאין לו פתרון.
והנה סולם
זה הכבש.

מוצב ארצה
זה מזבח, (שמות כ) מזבח אדמה תעשה לי.

וראשו מגיע השמימה
אלו הקרבנות, שריחן עולה לשמים.

והנה מלאכי אלהים
אלו כהנים גדולים.

עולין ויורדין בו
שהם עולים ויורדים בכבש.

והנה ה' נצב עליו
(עמוס ט) ראיתי את ה' נצב על המזבח.

רבנן פתרין ליה בסיני:
ויחלום והנה סולם

זה סיני.

מוצב ארצה
(שמות יט) ויתיצבו בתחתית ההר.

וראשו מגיע השמימה
(דברים ד) וההר בוער באש עד לב השמים.

דבר אחר:
והנה סולם
זה סיני. אותיות דדין הוא אותיות דדין.

והנה מלאכי אלהים
על שם (תהלים סח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, ולמדנו לנביאים שנקראו מלאכים, דכתיב: (חגי א) ויאמר חגי: מלאך ה' במלאכות ה' לעם.

והנה מלאכי אלהים
זה משה ואהרן.

עולים
(שמות יט) ומשה עלה אל האלהים.

ויורדים
זה משה: וירד משה.

והנה ה' נצב עליו
וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר.

רבי שלמוני בשם ריש לקיש אמר:
תרכוסא של ג' רגלים הראה לו.

רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר:
את הוא רגל שלישי.

הוא דעתיה דר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר:
(דברים לב)כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.
מה החבל הזה, פחות מג' אין מפקיעין אותו, כך האבות, אין פחות מג'.

ר' ברכיה אמר:
עולם, ושליש עולם הראה לו.

עולים
אין פחות משנים.

ויורדים
שנים.

ומנין שהמלאך שלישו של עולם?
שנאמר: (דניאל י) וגויתו כתרשיש, ופניו כמראה ברק, ועיניו כלפידי אש, וזרועותיו ומרגלותיו כעין נחושת קלל.

ר' חייא ורבי ינאי,
חד אמר:
עולים ויורדין בסולם.

וחד אמר:
עולים ויורדים ביעקב.

מאן דאמר: עולים ויורדים בסולם,
ניחא.
ומאן דאמר: עולים ויורדים ביעקב, מעלים ומורידים בו, אפזים בו, קפזים בו, שונטים בו, שנאמר: (ישעיה מט) ישראל אשר בך אתפאר, את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלה.
עולים למעלה ורואים איקונין שלו, ויורדים למטה ומוצאים אותו ישן.
משל למלך שהיה יושב ודן עולים לבסילקי ומוצאים אותו דן, ויוצאין בפרווד ומוצאים אותו ישן.

דבר אחר:
למעלן
, כל מי, שהוא אומר זכותו, עולה. חובתו, יורד.
למטן, כל מי, שהוא אומר זכותו, יורד. חובתו, עולה.

דבר אחר:
עולים ויורדים בו
עולים

אותם שליוו אותו בארץ ישראל.

יורדים
אלו שליוו אותו בחוצה לארץ.

ר' לוי בשם ר' שמואל בר נחמן אמר:
מלאכי השרת, ע"י שגלו מסטורין של הקב"ה, נדחו ממחיצתן קל"ח שנה.

ר' תנחומא
הוה מפיק לישנא קלא.

אמר רבי חמא בר חנינא:
על ידי שנתגאו ואמרו: כי משחיתים אנחנו את המקום הזה.

היכן חזרו?
כאן, עולים ויורדים, עולים ואח"כ יורדים.

יג [רמזים בחלום יעקב]

ר' יהושע בן לוי פתר קרייה:
בגלות.
ויצא יעקב מבאר שבע
היך מה דאת אמר: (ירמיה טו) שלח מעל פני ויצאו.

וילך חרנה
היך מה דאת אמר: (איכה א) אשר הוגה ה' ביום חרון אפו.
ויפגע במקום,
(ישעיה ה) עד אפס מקום.

וילן שם כי בא השמש
(ירמיה טו) אומללה יולדת השבעה וגו'.

ויקח מאבני המקום
(איכה ד) תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות.

וישם מראשותיו
(ירמיה יג) כי ירד מראשותיכם.

וישכב במקום ההוא
(שם ג) נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו.

ויחלום והנה סולם
זה חלומו של נבוכדנצר.
והנה סולם
זה צלמו של נבוכדנצר, הוא סמל, הוא סלם אותוי דדין, הוא אותוי דדין.

מוצב ארצה
(דניאל ג) אקימיה בבקעת דורא.

וראשו מגיע השמימה
(שם) רומיה אמין שתין, פותיה אמין שית.

והנה מלאכי אלהים
זה חנניה מישאל ועזריה.

עולים ויורדים בו
מעלים בו ומורידים בו, אפזים בו, קפזים בו, שונטים בו.
(שם) ידיע ליהוי לך מלכא, די לאלהך לא איתנא פלחין, ולצלם דהבא די הקמת לא נסגוד. והנה ה' נצב עליו, אמר להם לחנניה מישאל ועזריה: עבדוהי די אלהא עילאה, פוקו ואתו.

דבר אחר:
והנה מלאכי אלהים,
זה דניאל.

עולים ויורדים בו
שעלה והוציא את בלעו מתוך פיו, הה"ד: (ירמיה נא)ופקדתי על בל בבבל, והוצאתי את בלעו מפיו, שהיה לו תנין אחד לנבוכדנצר, והיה בולע, כל מה שהיו משליכין לפניו.
אמר לו נבוכדנצר לדניאל: כמה כחו גדול, שבולע כל מה שמשליכין לפניו!
אמר לו דניאל: תן לי רשות ואני מתישו. נתן רשות.
מה עשה?
נטל תבן והטמין לתוכו מסמרים, השליך לפניו ונקבו מסמרים את בני מעיו, הה"ד: והוצאתי את בלעו מפיו.

יד [רמז לארבע מלכויות ומלך המשיח]

דבר אחר:
והנה סולם,
זה חלומו של נבוכדנצר, (דניאל ב) ואלו צלם חד שגיא וגו'.

מוצב ארצה
וזיויה יתיר קאם לקבלך.

וראשו מגיע השמימה
צלמא דכן רב.

והנה מלאכי אלהים
עולים שנים ויורדים שנים. אלו שרי ארבע מלכיות, ששלטנותן גומרת בהן.

עולים ויורדים

יורדים ועולים אין כתיב: כאן, אלא עולים ויורדים, עולין הם.
ועליה תהא להם, אלא שכל אחד ירוד מחבירו.
כתיב: הוא צלמא ראשיה די דהב, חדוהי ודרעוהי די כסף וגו'. בבל למעלה מכולם, כדכתיב:
אנת הוא רישא די דהבא.
וכתיב:ובתרך תקום מלכא אחרי ארע מינך.
וכתיב: ומלכו תליתאה אחרי, די נחשא.
וכתיב בסיפא: ואצבעת רגליה, מנהון פרזל, ומנהון חסף, מן קצת מלכוותא תהוי תקיפא, ומינה תהוי תבירא.

והנה ה' נצב עליו
כתיב: וביומיהון די מלכיא אינון, יקים אלה שמיא, מלכא די לעלמין וגו'.

פרשה סט: יעקב זוכה לגילוי שכינה

א [יעקב זכה לגילוי שכינה - א]

והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' וגו'
רבי יוסי בר זמרא פתח:
(תהלים סג) כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים.

ר' אלעזר בשם ר' יוסי בר זימרא:
צמאה לך נפשי כמה לך

אמר רבי איבו:
ככמהות הללו, שהן מצפין למים.

רבנן אמרי:
כשם שנפשי צמאה לך, כן רמ"ח אברים, שיש בי צמאים לך.
היכן?
בארץ ציה ועיף בלי מים.
כן בקודש חזיתיך,
ע"כ בקדושה חזיתיך.
לראות עוזך, זו פמליא שלך.
וכבודך, והנה ה' נצב עליו.

ב [יעקב זכה לגילוי שכינה - ב]

רבי חמא בר חנינא פתח:
(משלי כז) ברזל בברזל יחד.

אמר רבי חמא בר חנינא:
אין סכין מתחדדת אלא בירך של חבירתה, כך, אין תלמיד חכם מתחדד, אלא בחבירו.
ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו
איש, זה יעקב, כיון שעמד אבינו יעקב איש יחד פני רעהו, שנתייחדה עליו השכינה, והנה ה' נצב עליו.

ג [יעקב זכה לגילוי שכינה - ג]

אמר רבי אבהו:
משל לבן מלכים,
שהיה ישן על גבי עריסה, והיו זבובים שוכנים עליו, וכיון שבא מניקתו, שחה עליו מניקתו וברחו מעליו.
כך בתחלה, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, כיון שנתגלה עליו הקדוש ברוך הוא, ברחו מעליו.

ר' חייא רבה ור' ינאי,
חד אמר:
עליו, על סולם.

וחד אמר:
עליו, על יעקב.
מאן דאמר עליו, על הסולם ניחא, אלא למאן דאמר עליו, על יעקב, מי מתקיים עליו?!

אמר רבי יוחנן:
הרשעים מתקיימין על אלהיהם, (בראשית מא) ופרעה חולם והנה עומד על היאור.
אבל הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם, שנאמר: והנה ה' נצב עליו, ויאמר אני ה' אלהי אברהם.

ד [הבטחותיו של הקב"ה ליעקב]

רבי חנינא בשם רבי פנחס אמר:
שמונה עשרה פעמים, מזכיר האבות בתורה, וכנגד כן קבעו חכמים י"ח ברכות שבתפלה, ואם יאמר לך אדם: תשעה עשר הם, אמור לו: והנה ה' נצב עליו, לית הוא מן המנין.
ואם יאמר לך אדם, י"ז הם?!
אמור לו: (שם מח)ויקרא בהם שמי ושם אבותי, אברהם ויצחק, חד מנהון.

הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך
רבי שמעון משום בר קפרא אמר:
קפלה כפינקס ונתנה תחת ראשו, כאינש דאמר מן תחות רישא דידך.

ר' הונא בשם ר' אלעזר אמר:
ובלבד שיהא נקבר עליה.

ה [ישראל נמשלים כעפר הארץ]

והיה זרעך כעפר
מה עפר הארץ אינו מתברך, אלא במים.
כך, בניך אין מתברכין, אלא בזכות התורה, שנמשלה כמים.

ומה עפר הארץ מבלה את כל כלי מתכות והוא קיים לעולם.
כך בניך מבלין את כל העולם, והם קיימים לעולם.

ומה עפר עשוי דיש לכל.
כך בניך עשוים דיש, הה"ד: (ישעיה נא) ושמתיה ביד מוגיך.

מהו מוגיך?
אלין דממיגין מחתיך [נ"א מכתיך], ומייסרין אותך, ומתישין את כוחך, אפילו כן, לטובתך משקשקין וממרקין לך, מן חוביך, כמה דתימא (תהלים סה) ברביבים תמוגגנה צמחה תברך.

(ישעיה נא) אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה.
מה היו עושים להם?
היו מרביצים אותן בפולטריות, ומעבירין כרים עליהם.

ר' עזריה בשם ר' אחא אמר:
היא סימן טוב. מה פלטירה זו מבלה את העוברים ואת השבים והיא קיימת לעולם, כך בניך מבלים את כל אומות העולם, והם קיימים לעולם, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה.

אמר רבי אבא בר כהנא:
את הוא תרעייא דימה, כמה דאת אמר: (מיכה ב) עלה הפורץ לפניהם.

ר' יוסי בר חנינא אמר:
אף חלוקי יחזקאל הראה לו, והלא לא פירש יחזקאל אלא מן המזרח למערב, בא ישעיה ופירש (ישעיה נד) כי ימין ושמאל תפרוצי וגו':

ו [בקשותיו של יעקב מה']

והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך
רבנן אמרי:
על הכל השיבו, ועל הפרנסה לא השיבו.

אם יהיה אלהים עמדי
אמר לו: הנה אנכי עמך ושמרני בדרך הזה, שנאמר: ושמרתיך בכל אשר תלך.

ושבתי בשלום אל בית אבי,
והשיבותיך אל האדמה הזאת
ועל הפרנסה לא השיבו.

אמר רבי איסי:
אף על הפרנסה השיבו, שנאמר: כי לא אעזבך, ואין עזיבה אלא פרנסה, היך מה דאת אמר: (תהלים לז)ולא ראיתי צדיק נעזב וגו':

ז [מה נורא המקום הזה]

ויקץ יעקב משנתו
ר' יוחנן אמר:
ממשנתו.

ויאמר אכן יש ה' במקום הזה,
אכן השכינה שרויה במקום הזה, ולא הייתי יודע.

ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה
ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא אמר:
הסולם הזה עומד בבאר שבע ושיפועו מגיע עד בית המקדש.

מאי טעמא?
ויצא יעקב מבאר שבע ויחלום והנה סולם ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה.

אמר רבי יהודה בר' סימון:
הסולם הזה עומד בבית המקדש ושיפועו מגיע עד בית אל.
מאי טעמא?
ויירא, ויאמר מה נורא המקום הזה, ויקרא שם המקום ההוא בית אל.

אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים
אמר רבי אחא:
עתיד השער הזה להפתח להרבה צדיקים, כיוצא בך.

אמר רבי שמעון בן יוחאי:
אין בית המקדש של מעלן גבוה מבית המקדש של מטן, אלא י"ח מיל.

מאי טעמא?
וזה שער השמים
מנין וז"ה.

דבר אחר:
מלמד, שהראה הקב"ה ליעקב בית המקדש בנוי, וחרב, ובנוי.

ויירא
ויאמר מה נורא המקום הזה
זה בנוי, היך מה דאת אמר: (תהלים סח) נורא אלהים ממקדשיך, ואין זה הרי חרב, כמה דאת אמר: (איכה ה) על זה היה דוה לבנו, על אלה חשכו עינינו.

כי אם בית אלהים
בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, כמה דאת אמר: (תהלים קמז) כי חזק בריחי שעריך.

ח [משמעות השם לוז]

וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן וגו' ויצק שמן על ראשה
שופע לו מן השמים, כמלא פי הפך.

ואולם לוז
היא לוז שצובעין בה את התכלת.
היא לוז שעלה סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה.
היא לוז שלא שלט בה מלאך המות מעולם.

הזקנים שבה מה עושין להם?
כיון שהם זקנים הרבה, מוציאין אותם חוץ לחומה והם מתים.

אמר רבי אבא בר כהנא:
למה נקרא שמה לוז?
כל מי שנכנס בה, הטריף מצות ומעשים טובים כלוז.

ורבנן אמרי:
מה לוז אין לה פה, כך לא היה אדם יכול לעמוד על פתחה של עיר.

אמר רבי סימון:
לוז היה עומד על פתחה של עיר.

ר' אלעזר בשם ר' פנחס בר חמא אמר:
לוז היה עומד על פתחה של מערה, והיה לוז חלול והיו נכנסין דרך הלוז למערה, דרך המערה לעיר, הה"ד: (שופטים א)ויראו השומרים והנה איש יוצא מן העיר, ויאמרו לו: הראנו נא את מבוא העיר (וגו'). ויכו את העיר לפי חרב ואת האיש ואת כל משפחתו שלחו.

ר' ינאי ור' ישמעאל עבד לה הפטרה,
מה אם זה, שלא הלך לא בידיו ולא ברגליו, אלא על שהראה להם באצבע, ניצול מן הפורעניות, ישראל שעושים חסד עם גדוליהם בידיהם וברגליהם, על אחת כמה וכמה!

פרשה ע: נדרו של יעקב

א [יעקב פתח בנדר תחילה - א]

וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי וגו' ונתן לי לחם לאכול
כתיב: (תהלים סו) אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי

אמר רבי יצחק הבבלי:
ודבר פי בצר לי, שנדר מצוה בעת צרתו.
מהו לאמר?
לאמר לדורות, כדי שיהיו נודרים בעת צרתן.
יעקב פתח בנדר תחלה, לפיכך כל מי שהוא נודר, לא יהיה תולה את הנדר אלא בו.

אמר רבי אבהו:
כתיב: (שם קלב)אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב. לאביר אברהם ולאביר יצחק אין כתיב כאן, אלא נדר לאביר יעקב, תלה את הנדר במי שפתח בו תחלה.

ב [יעקב פתח בנדר תחילה - ב]

ר' הונא בשם ר' אידי אמר:
כתיב: (דה"י א כט) וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לה' וגם דוד המלך שמח שמחה גדולה.
ולפי שהיו עסוקים במצות נדבה ועלה בידן, לפיכך שמחו.
לפיכך מהו אומר?
(שם)ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל וגו', אלהי אברהם יצחק וישראל אינו אומר כאן, אלא אלהי ישראל. אבינו תלה את הנדר במי שפתח בו תחלה.

אמר רבי יהודה:
עוד מן אתרא לית היא חסירה, וידרו ישראל אין כתיב: כאן, אלא (במדבר כא) וידר ישראל, ישראל סבא:

ג [ב' שנדרו והפסידו ב' נדרו ונשתכרו]

ארבעה הן שנדרו, שנים נדרו והפסידו, ושנים נדרו ונשתכרו.
יעקב נדר והפסיד.
יפתח נדר והפסיד.
חנה נדרה ונשתכרה.
ישראל נדרו ונשתכרו, שנאמר: (במדבר כא) וידר ישראל נדר וגו'.

ד [יעקב מתפלל כדי להינצל]

רבי אבהו ור' יונתן,
חד אמר:
מסורסת היא הפרשה.

ואחרינא אמר:
על הסדר נאמרה.
מאן דאמר מסורסת היא הפרשה, שכבר הבטיחו הקדוש ברוך הוא, שנאמר: והנה אנכי עמך.
והוא אומר: אם יהיה אלהים עמדי, אתמהא?!

מאן דאמר על הסדר נאמרה, מה אני מקיים אם יהיה אלהים עמדי?
אלא כך אמר יעקב: אם יתקיימו לי התנאים, שאמר לי להיות עמי ולשמרני, אני אקיים את נדרי.

רבי אבהו ורבנן
רבי אבהו אמר:
אם יהיה אלהים עמדי, ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך,
מלשון הרע,
היך מה דאת אמר: (ירמיה ט) וידרכו את לשונם קשתם שקר.

ונתן לי לחם לאכול,
מגילוי עריות, היך מה דאת אמר: (בראשית לט) ולא ידע אתו מאומה, כי אם הלחם אשר הוא אוכל, לשון נקי.

ושבתי בשלום אל בית אבי
משפיכות דמים.

והיה ה' לי לאלהים

מעבודת כוכבים.
.
רבנן פתרין לה בכל עניינא:
אם יהיה אלהים עמדי, ושמרני בדרך הזה, אשר אנכי הולך
מעבודת כוכבים,
מגילוי עריות,
משפיכות דמים,
מלה"ר.

אין דרך, אלא עבודת כוכבים,
כמה דאת אמר: (עמוס ח) הנשבעים באשמת שומרו.
ואמרו: חי אלהיך דן, וחי דרך באר שבע.

ואין דרך, אלא גילוי עריות, שנאמר: (משלי ל) כן דרך אשה מנאפת וגו'.

ואין דרך, אלא שפיכות דמים,
שנאמר: (שם א) בני אל תלך בדרך את מנע רגלך מנתיבתם וגו'.

ואין דרך, אלא לשון הרע,
שנאמר: (בראשית לא) וישמע יעקב את דברי בני לבן לאמר, לקח יעקב.

ה [בקשתו של יעקב מהקב"ה]

ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש
עקילס הגר נכנס אצל ר' אליעזר אמר לו:
הרי כל שבחו של גר, שנאמר: (דברים י) ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה?!
אמר לו: וכי קלה היא בעיניך, דבר שנתחבט עליו אותו זקן, שנאמר: ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ובא זה והושיטו לו בקנה.

נכנס אצל רבי יהושע
אמרו לו תלמידיו: רבי! דבר שנתחבט עליו אותו זקן, את מושיטו לזה בקנה! התחיל מפייסו בדברים.
לחם
זו תורה, דכתיב: (משלי ט) לכו לחמו בלחמי.

שמלה

זו טלית, זכה אדם לתורה, זכה לטלית, ולא עוד אלא, שהן משיאין את בנותיהם לכהונה, והיו בניהם כהנים גדולים, ומעלים עולות על גבי המזבח.

דבר אחר:
לחם
זה לחם הפנים.

ושמלה
אלו בגדי כהונה, הרי במקדש.

אבל בגבולים:
לחם
זו חלה.

ושמלה
זו ראשית הגז.
אמרו: אלולי אריכות פנים שהאריך ר' יהושע עם עקילס, היה חוזר לסורו, וקרא עליו (שם טז) טוב ארך אפים מגבור.

ו [דברי האבות וגאולתן של בנים]

ושבתי בשלום אל בית אבי
ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי,
נטל הקדוש ברוך הוא שיחתן של אבות, ועשאן מפתח לגאולתן של בנים.
אמר לו הקב"ה: אתה אמרת: והיה לי לאלהים, חייך! כל טובות וברכות ונחמות שאני נותן לבניך, איני נותנן אלא בלשון הזה, שנאמר: (זכריה יד)והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים.
(ישעיה יא) והיה ביום ההוא, יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו.
(יואל ד) והיה ביום ההוא, יטפו ההרים עסיס.
(ישעיה כז) והיה ביום ההוא, יתקע בשופר גדול וגו'.

ז [יעקב נותן מעשר מכל]

והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך
חד עובד כוכבים שאליה לר' מאיר:
אמר לו: פטר חמורך במה הוא נפדה?
אמר לו: בשה, דכתיב: (שמות לד) ופטר חמור תפדה בשה.
אמר לו: אין לו שה?
אמר לו: בגדי.
אמר לו: מנא לך הא?
אמר לו: דכתיב: (שם יב) מן הכבשים ומן העזים תקחו.
אמר לו: אלו לפסח?!
אמר לו: אף גדי נקרא שה.
מנא לך הא?
אמר לו: דכתיב: (דברים יד) וזאת הבהמה אשר תאכלו, שור, שה כבשים, ושה עזים. עמד ונשקו על ראשו.

ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר, כותי אחד שאל את ר' מאיר:
אמר לו: אין אתם אומרים יעקב אֲמִתִּי? דכתיב: (מיכה ז)תתן אמת ליעקב.
אמר לו: הין!
אמר לו: ולא כך אמר, וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך?!
אמר לו: הין!
אמר לו: הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה, למה לא הפריש א' מי' לשנים שבטים אחרים?! אמר לו: וכי י"ב הן, והלא י"ד הן, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי?!
אמר לו: כל שכן אוסיפתא מיא, אוסיף קמחא.
אמר לו: אין את מודה לי, שהם ארבע אמהות?!
אמר לו: הין!
אמר לו: צא מהם ד' בכורות לד' אמהות, הבכור קודש, ואין קודש מוציא קודש.
אמר לו: אשריך ואשרי אומתך שאת שרוי בתוכה.

הפרק הבא    הפרק הקודם