פרשה עא: בני לאה


וישא יעקב רגליו
אמר רבי אחא:
(משלי יד)חיי בשרים לב מרפא, כיון שנתבשר בשורה טובה, טעין ליביה ית רגלוהי, הדא אמר: הכריסא טענא רגליא.

וירא והנה באר בשדה
רבי חמא בר חנינא פתר: ביה שית שיטין.
והנה באר בשדה
זו הבאר.

והנה שלושה עדרי צאן
משה ואהרן ומרים.

כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים
שמשם כל אחד ואחד מושך מים לדגלו, ולשבטו, ולמשפחתו.

והאבן גדולה על פי הבאר
אמר רבי חנינא:
כמלא פי כברה קטנה היה בה.
ונאספו שמה כל העדרים וגללו, בשעת המחנות.
והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, בשעת מסעות היתה חוזרת לאיתנה.

דבר אחר:
והנה באר בשדה
זו ציון.
והנה שלושה עדרי צאן
אלו שלושה רגלים.

כי מן הבאר ההיא ישקו
שמשם היו שואבים רוח הקודש.

והאבן גדולה,
זו שמחת בית השואבה.

אמר רבי הושעיא:
למה היו קוראים אותו בית השואבה?
שמשם היו שואבים רוח הקודש.

ונאספו שמה כל העדרים
באים מלבוא חמת ועד נחל מצרים.

וגללו את האבן וגו'
שמשם היו שואבים רוח הקודש.

והשיבו את האבן
מונח לרגל הבא.

דבר אחר:
וירא והנה באר בשדה
זו ציון.

והנה שלושה עדרי צאן
אלו שלושה בתי דינים.

דתנן:
שלושה בתי דינים היו שם:
אחד בהר הבית,
ואחד בפתח העזרה,
ואחד בלשכת הגזית.

כי מן הבאר ההיא וגו'
שמשם היו שומעין את הדין.

והאבן גדולה
זה ב"ד הגדול, שבלשכת הגזית.

ונאספו שמה כל העדרים
אלו בתי דינין שבא"י.

וגללו את האבן
שמשם היו שומעין את הדין.

והשיבו את האבן
שהיו נושאים ונותנין בדין עד שמעמידין אותו על בוריו.

דבר אחר:
והנה שלושה עדרי צאן וירא והנה באר
זו ציון.

והנה שם שלושה עדרי צאן
אלו שלושה מלכיות ראשונות.

כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים
שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות.

והאבן גדולה על פי הבאר
זו זכות אבות.

ונאספו שמה כל העדרים
זו מלכות רומי, שהיא מכתבת טירוניא, מכל אומות העולם.

וגללו את האבן
שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות.

והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה
לעתיד לבא, זכות אבות עומדת.

דבר אחר:
והנה באר בשדה
זו סנהדרין.

והנה שם שלושה עדרי צאן
אלו שלושה שורות של תלמידי חכמים, שהם יושבים לפניהם.

כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים
שמשם היו שומעין את ההלכה.

והאבן גדולה על פי הבאר
זה מופלא שבבית דין, שהוא מסרס את ההלכה.

ונאספו שמה כל העדרים
אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל.

וגללו את האבן
שמשם היו שומעין את ההלכה.

והשיבו את האבן על פי הבאר
שהיו נושאים ונותנים בהלכה, עד שמעמידים אותה על בוריה.

דבר אחר:
וירא והנה באר בשדה
זה בית הכנסת.

והנה שם שלושה עדרי צאן
אלו שלושה קרואים.

כי מן הבאר וגו'
שמשם היו שומעים את התורה.

והאבן גדולה
זה יצר הרע.

ונאספו שמה כל העדרים
זה הצבור.

וגללו את האבן
שמשם היו שומעין את התורה.

והשיבו את האבן וגו'
שכיון שהם יוצאים להם, יצר הרע חוזר למקומו:


ר' יוחנן פתר לה:
בסיני,
וירא והנה באר
זה סיני.

והנה שם שלושה
כהנים לוים וישראלים.

כי מן הבאר ההיא
שמשם שמעו עשרת הדברות.

והאבן גדולה
זו שכינה.

ונאספו שמה כל העדרים
ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמר, משום ר' שמואל:
שאילו היו ישראל חסרים עוד אחד, לא היו מקבלים את התורה.

וגללו את האבן
שמשם היו שומעים את הקול ושמעו עשרת הדברות.
והשיבו את האבן
(שמות כ) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי וגו'.


ויאמר להם יעקב אחי וגו'
ר' יוסי בר חנינא פתר קריא
בגלות.
ויאמר להם יעקב וגו' מחרן אנחנו
מחרונו של הקדוש ברוך הוא אנו בורחים.

ויאמר להם: הידעתם את לבן בן נחור
הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עונותיכם כשלג?

ויאמר להם: השלום לו?
ויאמרו: שלום!

באיזו זכות?
והנה רחל בתו באה עם הצאן.
הה"ד: (ירמיה לא) כה אמר ה' קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם וגו', כה אמר ה': מנעי קולך מבכי וגו', ויש תקוה לאחריתך וגו':


ויאמר השלום לו
השלום ביניכם לבינו?

ויאמרו שלום
ואין פוטטין את בעי,
והנה רחל בתו באה עם הצאן
הדא אמרת שהדבור מצוי בנשים.

ויאמר הן עוד וגו'
אמר לו: אם שומרי שכר אתם, הן עוד היום גדול.
ואם שלכם אתם רועים, לא עת האסף המקנה.

עודנו מדבר עמם ורחל באה
בא וראה כמה בין שכונות לשכונות. להלן ז' היו ובקשו הרועים להזדווג להן, הה"ד: (שמות ב) ויבואו הרועים ויגרשום.
ברם הכא, אחת היתה ולא נגע בה בריה, על שם (תהלים לד)חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם לסובבים ליראיו.


ויהי כאשר ראה יעקב ויגש יעקב ויגל את האבן
אמר רבי יוחנן:
כזה שהוא מעביר פקק מעל פי צלוחית.

וישק יעקב לרחל
כל נשיקה לתפלות, בר מן תלת.
נשיקה של גדולה.
נשיקה של פרקים.
נשיקה של פרישות.

נשיקה של גדולה, (ש"א י) ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו.
נשיקה של פרקים, (שמות ד) וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו.
נשיקה של פרישות, (רות א) ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה.

רבי תנחומא אמר:
אף נשיקה של קריבות, שנאמר: וישק יעקב לרחל, שהיתה קרובתו.

וישא את קולו ויבך
למה בכה?

אמר אליעזר:
בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב: ביה:ויקח העבד עשרה גמלים וגו'. ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד!

דבר אחר:
למה בכה?
שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה, הדא היא, דהיא אמרה לה:לכן ישכב עמך הלילה.
אמרה לה: עמך הוא דמיך, עמי לית הוא דמיך.

דבר אחר:
למה בכה?
שראה האנשים מלחשים אלו לאלו מפני שנשקה, מה בא זה לחדש לנו דבר ערוה, שמשעה שלקה העולם בדור המבול, עמדו אומות העולם וגדרו עצמן מן הערוה. הדא אמרת: שאנשי מזרח גדורים מן הערוה.


ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא
אם לרמאות, כי אחי אביה הוא.
ואם לצדיק, וכי בן רבקה הוא.

ותרץ ותגד לאביה
אמר רבי יוחנן:
לעולם אין האשה רגילה, אלא לבית אמה.

אתיביה: והא כתיב: ותרץ ותגד לאביה?
אמר לו: שמתה אמה, ולמי היה לה להגיד, לא לאביה?!

ויהי כשמוע לבן וגו'
אמר אליעזר:
פסול הבית היה, דכתיב: ויקח העבד עשרה גמלים, זה שהוא אהובו של בית עאכ"ו!
וכיון דלא חמי אפילו אפיסתיקתיה, ויחבק לו.
אמר: דינרים אינון, ואינון בחרציה, וכיון דלא אשכח כלום, וינשק לו.
אמר: דלמא מרגליות אינון, ואינון בפומיה, וכיון דלא חמא כלום, אמר לו יעקב:
מה את סבור ממון אתית טעין?
לא אתית טעין אלא מילין, ויספר ללבן.


ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי וגו'
אמר לו: מלך הייתי סבור לעשותך עלי, וכדין דלית גבך כלום.

אך עצמי ובשרי אתה
כהדין גרמא אנא מחליק לך.

וישב עמו חדש ימים
אמר רבי אמי:
למדתך תורה דרך ארץ, עד היכן צריך אדם להטפל בקרוביו, עד חדש ימים.

ויאמר לבן ליעקב הכי וגו' ועבדתני חנם
אפשר כן?!
אלא אין הות פועלא בעשרה פולרין, הוה יהיב ליה חמשה פולרין, ואם הות מובילותיה בו' פולרין, הוה יהיב ליה בג' פולרין.
אמר לו: מה את סבור ממון אתית בעי מינך?!
לא אתית אלא בגין תרתין טלייתא.


וללבן שתי בנות
כב' קורות מפולשות מסוף העולם ועד סופו.
זו העמידה אלופים
וזו העמידה אלופים.

זו העמידה מלכים,
וזו העמידה מלכים.

מזו עמדו הורגי אריות,
ומזו עמדו הורגי אריות.

מזו עמדו נביאים,
ומזו עמדו נביאים.

מזו עמדו שפטים,
ומזו עמדו שופטים.

מזו עמדו מכבשי ארצות,
ומזו עמדו מכבשי ארצות.

מזו עמדו מחלקי ארצות,
ומזו עמדו מחלקי ארצות.

קרבן בנה של זו דוחה שבת,
וקרבן בנה של זו דוחה שבת.

מלחמת בנה של זו דוחה שבת,
ומלחמת בנה של זו דוחה את השבת.

לזו ניתן שתי לילות
ולזו ניתן שתי לילות,
לילו של פרעה ולילו של סנחריב.

ללאה
לילו של גדעון ולילו של מרדכי.

לרחל
(אסתר ו) בלילה ההוא נדדה שנת המלך.

ושם הגדולה לאה
גדולה במתנותיה, כהונה לעולם ומלכות לעולם, דכתיב: (יואל ד) ויהודה לעולם תשב וגו'. וכתיב: (תהלים קלב) זאת מנוחתי עדי עד.

ושם הקטנה רחל
קטנה במתנותיה, יוסף לשעה, שאול לשעה, ושילה לשעה, (שם עח) וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר.


ועיני לאה רכות
אמוראי דר' יוחנן
תרגם קודמוי ועיני לאה הוו רכיכין.
אמר לו: עינוהי דאימך הוו רכיכין?!

ומהו רכות?
רכות מבכיה, שהיו אומרים: כך היו התנאים, הגדולה לגדול, והקטנה לקטן, והיתה בוכה ואומרת: יהי רצון שלא אפול בגורלו של רשע.

אמר רבי הונא:
קשה היא התפלה, שבטלה את הגזירה, ולא עוד, אלא שקדמה לאחותה.

ורחל היתה יפת תואר
עיקר סמניה של רחל לא היתה, אלא נאה ורחל היתה וגו'.


ויאהב יעקב את רחל
בגין דאנא ידע דאנשי מקומך רמאין, לפיכך אני מברר עסקי עמך.

ויאמר אעבדך ברחל בתך,
ברחל ולא בלאה בתך, שלא תביא אחרת מן השוק ושמה רחל.

קטנה
שלא תחליף שמותן זו בזו, אפילו את נותן את הרשע בחמור של חרשים, אין את מועיל ממנו כלום.

ויאמר לבן טוב תתי אותה לך וגו' ויעבוד יעקב ברחל
אמר רבי חנינא בר פזי:
נאמר כאן אחדים, (בראשית כו)וישבת עמו ימים אחדים.
ונאמר להלן אחדים.
מה כאן שבע שנים, אף להלן שבע שנים.


ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי
אמר רבי אייבו:
אפילו אדם פרוץ אין אומר כלשון הזה, כך היה יעקב אומר: הבה את אשתי ואבואה אליה?!
אלא, כך אמר לו: אמר לי הקב"ה שאני מעמיד י"ב שבטים, עכשיו הרי אני כבן שמונים וארבע שנים, ואם אין אני מעמידן עכשיו, אימתי אני מעמידן?!
לפיכך הוצרך הכתוב לומר: ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי.


ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה
כינס כל אנשי מקומו.
אמר להם: יודעים אתם, שהיינו דחוקים למים, וכיון שבא הצדיק הזה לכאן, נתברכו המים. אמרין ליה: ומה אהני לך?
אמר להון: אין בעיין אתון, אנא מרמי ביה, ויהב ליה לאה, דהוא רחים להדא רחל סגי, והוא עבד הכא גבכון שבעה שנין אוחרין.
אמרין ליה: עביד מה דהני לך!
אמר להון: הבו לי משכון, דלית חד מנכון מפרסם, ויהבון ליה משכונין, ואזל ואייתי עליהון, חמר, משח, וקופר. הוי, למה נקרא שמו לבן הארמי? שרימה באנשי מקומו, וכולי יומא הוו מכללין ביה, וכיון דעל ברמשא, אמר להון: מה הוא כדין?
אמרין ליה: את גמלת חסד, בזכותך והיו מקלסין קודמוי, ואמרין: הא ליא, הא ליא, היא לאה, היא לאה, ברמשא אתון מעלתא וחפון בוציניא.
אמר להן: מהו כדין?
אמרי ליה: מה את סבור, דאנן דכרין דכוותכון, וכל ההוא ליליא הוה צווח לה רחל, והיא עניא ליה. בצפרא, והנה היא לאה.
אמר לה: מה רמייתא, בת רמאה! לאו בליליא הוה קרינא רחל, ואת ענית לי!
אמרה ליה: אית ספר דלית ליה תלמידים?!
לא כך היה צווח לך אבוך, עשו! ואת עני ליה?!

ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי וגו' ויאמר לבן לא יעשה כן וגו' מלא שבוע זאת וגו'
אמר רבי יעקב בר אחא:
מכאן, שאין מערבין שמחה בשמחה, אלא מלא שבוע זאת וגו':


ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה וגו'
אמר רבי יהודה בר סימון:
בנוהג שבעולם, פועל עושה מלאכה עם בעל הבית, שתים ושלוש שעות באמונה, ובסוף הוא מתעצל במלאכתו.
ברם הכא, מה הראשונות שלימות אף האחרונות שלימות.
מה הראשונות באמונה, אף האחרונות באמונה.

אמר רבי יוחנן:
כתיב: (הושע יב) ויברח יעקב שדה ארם ויעבוד ישראל באשה וגו'
אמר להם: דוגמא שלכם דומה ליעקב אביכם, מה יעקב אביכם, עד שלא נשא אשה נשתעבד, משנשא אשה נשתעבד, אף אתם, משלא נולד גואל נשתעבדתם, משנולד גואל אתם משתעבדים.




וירא ה' כי שנואה לאה וגו'
(תהלים סט)כי שומע אל אביונים ה' ואת אסיריו לא בזה

אמר רבי בנימין בן לוי:
לא ראשו של פסוק הזה סופו, ולא סופו ראשו, לא היה צריך קרא למימר אלא, כי שומע אל אביונים ואת אסירים לא בזה, או כי שומע אל אביוניו ה' ואת אסיריו וגו', אלא, כי שומע אל אביונים ה', אלו ישראל.

דאמר רבי יוחנן:
בכל מקום שנאמר: דל עני ואביון, בישראל הכתוב מדבר.
ואת אסיריו לא בזה, אלו העקרות, שהן אסורות בתוך בתיהן ועלובות, וכיון שהקדוש ברוך הוא פוקדן בבנים, הן נזקפות. תדע לך, שכן לאה שנואת הבית היתה, וכיון שפקדה הקב"ה נזקפה, הה"ד: וירא ה' כי שנואה לאה.


דבר אחר:
(שם קמה) סומך ה' לכל הנופלים, אלו העקרות, שהם נופלין בתוך בתיהם.
וזוקף לכל הכפופים, כיון שהקדוש ברוך הוא פוקדן בבנים, הן נזקפות.
תדע לך, שכן לאה שנואת הבית היתה, וכיון שפקדה הקב"ה נזקפה.
הה"ד: וירא ה' כי שנואה לאה.

כי שנואה לאה
שעשתה כמעשה השנואים, שהיתה אומרת להנשא לשונא, (נ"א שהיתה אמודה לשונא) שכך היו התנאים, שיהא גדול נושא לגדולה, והקטן נושא לקטנה, והיתה בוכה ואומרת: יהי רצון, שלא אפול בחלקו של רשע.

אמר רבי הונא:
קשה היא התפלה, שביטלה את הגזירה.
ולא עוד, אלא שקדמה לאחותה, והיו הכל סונטין בה, מפרשי ימים היו סונטין בה, מהלכי דרכים היו סונטין בה, אף הגתיות מאחורי הקורים היו סונטין בה, והיו אומרים: לאה זו, אין סתרה כגלויה, נראה צדקת ואינה צדקת. אילו היתה צדקת לא היתה מרמה באחותה.

ר' חנין בשם ר' שמואל בר ר' יצחק אמר:
כיון שראה אבינו יעקב מעשים, שרימה לאה באחותה, נתן דעתו לגרשה, וכיון שפקדה הקדוש ברוך הוא בבנים, אמר: לאמן של אלו אני מגרש?!
ובסוף הוא מודה על הדבר, הה"ד: (בראשית מז) וישתחו ישראל על ראש המטה מי היה ראש מטתו של אבינו יעקב, לא לאה?!

ורחל עקרה
אמר רבי יצחק:
רחל היתה עיקרו של בית, כמה שנאמר: ורחל עקרה, עיקרה רחל.

אמר רבי אבא בר כהנא:
רוב מסובין עיקר של לאה היו, לפיכך עושים רחל עיקר.

ורחל עקרה
רחל היתה עיקרו של בית.

תני, רבי שמעון בן יוחאי:
לפי שכל הדברים תלוין ברחל, לפיכך נקראו ישראל על שמה, (ירמיה לא) רחל מבכה על בניה, ולא סוף דבר לשמה, אלא לשם בנה.
(עמוס ה) אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף,ולא סוף דבר לשם בנה, אלא לשם בן בנה, שנאמר: (ירמיה לא) הבן יקיר לי אפרים.


ותהר לאה ותלד בן
אמר רבי יוסי בר חנינא:
ארבע מדות נאמרו בשמות:
יש ששמותם נאים, ומעשיהם נאים.
יש ששמותם כעורים, ומעשיהם כעורים.
יש ששמותיהן כעורים, ומעשיהם נאים.
ויש ששמותן נאים, ומעשיהם כעורים.

שמותיהן נאים ומעשיהם כעורים, עשו שמו, עשו ואינו עושה.
ישמעאל שמו, שומע ואינו שומע.

שמותן כעורים ומעשיהם נאים, אלו בני הגולה, (עזרא ב) בני בקבוק, בני חקופא, בני חרחור, וזכו ועלו ובנו בית המקדש.

שמותיהן כעורים ומעשיהן כעורים, אלו המרגלים, סתור בן סתורים, גדי גרדים ומרדין.

אמר רבי יוסי בר חנינא:
שמותיהן נאים ומעשיהן נאים, אלו השבטים:
ראובן, ראו בן בין הבנים.
שמעון, שומע בקול אביו שבשמים.

אמר רבי יוסי בר חנינא:
אין שמותם של שבטים עכור להם, אלא חפות להם.


ותהר עוד ותלד בן, ותאמר, כי שמע ה' כי שנואה אנכי, ויתן לי גם את זה. ותקרא את שמו
שמעון
זה עתיד להעמיד שונא.

ומי מרפא מכתו?
גם את זה פינחס, שהוא עתיד לעמוד מלוי.

ותהר ותלד בן וגו' על כן קרא שמו לוי
ר' יודן אמר:
לוי זה, עתיד ללות את הבנים לאביהן שבשמים.

על כן קרא שמו
בכל מקום שנאמר על כן, מרובה באוכלסין.

ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה'
ר' ברכיה בשם ר' לוי:
לכהן שירד לגורן, נתן לו א' כור של מעשר, ולא החזיק לו טובה. ואחד נתן לו קומץ של חולין, והחזיק לו טובה.
אמר ליה: אדוני הכהן! אני נתתי לך כור, וזה לא נתן לך אלא קומץ, ואתה מחזיק לו טובה?! אמר ליה: את מחלקי נתת לי, אבל זה נותן לי משלו, לפיכך אני מחזיק לו טובה.
כך לפי שהיו אמהות סבורות שזו מעמדת שלושה, וזו מעמדת שלושה, וכיון שילדה לאה בן רביעי, אמרה: הפעם אודה את ה'.


הה"ד: (במדבר יז)וקח מאתם מטה מטה לבית אב
ר' יצחק אמר:
מטו מטו בני, מטו בעגל, מטו במרגלים.

ר' לוי אמר:
עלו בהם שני שבטים, שבט כהונה ושבט מלכות.
את מוצא, שכל מה שכתוב בזה כתוב בזה.
בזה משיחה,
ובזה משיחה.

בזה מטה,
ובזה מטה.

בזה ברית מלח,
ובזה ברית מלח.

בזה פעם,
ובזה פעם.

בזה נזר,
ובזה נזר.

בזה קריבה,
ובזה קריבה.

בזה שלושלת יוחסין,
ובזה שלושלת יוחסין.

בזה ציץ,
ובזה ציץ.

אמר רבי לוי:
(איוב לו) לא יגרע מצדיק עיניו עינוהי דוגמת דידיה, כאינש דאמר: עינוהי דפוריה.
(שם)ואת מלכים לכסא.

לאה תפסה פלך הודיה, ועמדו הימנה בעלי הודיה.
יהודה, (בראשית לח) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני.
דוד אמר: (תהלים קלח) הודו לה' כי טוב.
דניאל אמר: (דניאל ב) לך אלהא אבהתי מהודא ומשבח אנה.

רחל תפסה פלך שתיקה ועמדו כל בניה בעלי מסטירין.
בנימין, ישפה, יש פה, יודע במכירתו של יוסף ואינו מגיד.
שאול (ש"א י) ואת דבר המלוכה לא הגיד לו.
אסתר (אסתר ב) אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה.

על כן קראה שמו יהודה
בכל מקום שנאמר על כן, מרובה באוכלסין.

ותעמוד מלדת
אמר רבי אמי:
מי מעמיד רגלה של אשה בתוך ביתה?
בניה!