פרק לח
פרק לח, יד
בפתח עינים אשר.
סופי אותיות למפרע רמ"ח כמנין אברהם, שאמרה יהי רצון שאזקק לזרע אברהם.
כי גדל.
ג' במסורה. הכא. ואידך: הולך וגדל עד כי גדל מאד (לעיל כו, יג). כי גדל הכאב מאד (איוב ב, יג). בשביל שראתה כי גדל שלה, גדל הכאב שלה מאד. ובזכות זה יצא ממנה מלכות בית דוד שהיה הולך וגדל עד כי גדל מאוד.

פרק לח, טו
ויחשבה.
ג' במסורה. הכא. ואידך: בפרשת לך לך (לעיל טו, ו) ויחשבה לו צדקה. ואידך: ויחשבה עלי לשכורה (ש"א א, יג):
לזונה.
ב' במסורה. ויחשבה לזונה. איכה היתה לזונה (ישעיה א, כא). מה תמר בבזיון ולבסוף בכבוד אף ירושלים סופה בכבוד, כדכתיב (זכריה ב, ט) ולכבוד אהיה בתוכה. וזהו זאת קומתך דמתה לתמר (שה"ש ז, ח).

פרק לח, יח
ומטך.
ב' במסורה. ומטך אשר בידך. ומטך אשר הכית בו את היאור (שמות יז, ה). שזה המטה שנתן בידה הוא המטה שהוכה בו היאור ונעשו בו כל הנסים.
ופתילך
אותיות ותפיליך. הפתילים (פסוק כה) בגימטריא התפילין.

פרק לח, כ
מצאה.
ב' במסורה. הכא. ואידך: כי בשדה מצאה (דברים כב, כז). לומר בשביל שבשדה מצאה תחלה ועתה חזרה לביתה על כן לא מצאה.

פרק לח, כג
לבוז.
ב' במסורה. פן נהיה לבוז. ונעוה לב יהיה לבוז (משלי יב, ח). בשביל שעיוה לב אביו לומר הכר נא הכתונת בנך היא (לעיל לז, לב) היה לבוז, שאמרה לו הכר נא למי החותמת.

פרק לח, כד
ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף.
ראשי תיבות שם בן ארבע. מלמד שהקב"ה זימן לה הסימנין שנאבדו ממנה.
הוציאוה ותשרף.
פירש רש"י לפי שבתו של שם היתה ובת כהן שזינתה בשריפה. והקשה הרמב"ן דמה שכתוב בת כהן שזינתה בשריפה היינו ארוסה או נשואה אבל שומרת יבם גם כהנת אינה אלא בלאו. וכי תימא מפני שהיה יבום בבני נח ואזהרתן זו היא מיתתן הא מוכח בסנהדרין (נח, א) שאין יבום נוהג בבני נח כלל.
ועוד קשה דכל מיתה האמורה בבני נח אינה אלא סייף.
ועוד מה שאמר צדקה ממני כל שכן שהיה לה להתחייב.
ופירוש הוא בשביל שהיה קצין ומושל בארץ והכלה אשר תזנה עליו אינה נידונית כמשפט שאר נשים הזונות אך כמבזה את המלכות. ועל כן אמר הוציאוה ותשרף כי באו לפניו לעשות לה כל אשר יצוה. והוא חייב אותה למעלת המלכות.
ועל דרך הפשט שהיה המשפט אשר תזנה תחת אישה שמוסרים אותה לבעלה והוא דן אותה לחיים או למות כרצונו. והנה תמר היתה מיועדת לשלה בנו והיא להם כאשת איש בנימוסיהם.
ורבינו יהודה החסיד פירש לא דנה אותה יהודה לשריפה אלא שישרפו לה רושם בין פניה לסימן שהיא זונה וכאשר ידע יהודה שהיה ממנו ולא היתה זונה לא עשו לה שום דבר. עוד מקשים על מה שאמר יהודה הוציאוה ותשרף והלא יהודה מלך היה ומלך לא דן ולא דנין אותו.
ועוד בדיני נפשות מתחילין מן הצד.
ועוד האיך היה דן על כלתו.
ומתרצים שיצחק ויעקב ויהודה דנוה והתחילו ביהודה מן הצד.
ובמדרש יש ששם בעצמו דנה. ואי אפשר להיות כשתדקדק בחשבון שנות דור ודור תמצא שמת כבר. ומה שאמר בע"ז (לו, ב) פנוי הבא על הפנויה בית דינו של שם גזרו משום מעשה דתמר לא שהיה קיים אלא כל בית דינו אחריו נקרא על שמו.

פרק לח, כה
היא מוצת.
כתיב חסר אל"ף. לומר לך שאמרה אפילו יציתו בה האור לא תודה.
הכר נא למי החותמת.
סופי תיבות: למפרע תירא. שאמרה לו תירא את השם ותודה.

פרק לח, כט
מה פרצת.
רמז שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך.
פרץ.
בא"ת ב"ש עולה י"ד והוא בגימטריא דוד.

הפרק הבא    הפרק הקודם