מדרש רבה, בראשית, פרק מג

תוכן הפרק:

פרשה צב: תפילת יעקב על בניו

י [ויאמר ישראל למה הרעותם לי]

והרעב כבד וגו' ויהי כאשר כלו וגו' ויאמר אליו יהודה וגו' אם ישך משלח וגו' ואם אינך משלח וגו'
אמרו לו: מה הוא אומר לנו דברים של אמת, ואנו משיבים אותו דברים של בטלה?!

ויאמר ישראל למה הרעותם לי וגו'
רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא:
מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה, אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא: אני עוסק להמליך את בנו במצרים, והוא אומר: למה הרעותם לי!
היא דהוא אמר: (ישעיה מ) נסתרה דרכי מה' ומאלהי וגו' ויאמרו שאול שאל האיש וגו'.

אמר רבי אבא בר כהנא:
אפילו עצי עריסותינו גלה לנו.

ויאמר יהודה אל ישראל אביו
מוטב תהא נפש אחת בספק, ולא כולם בודאי!

אנכי אערבנו כל הימים
זה העולם הבא שכולו יום.

יא [קחו מזמרת הארץ בכליכם]

כי לולי התמהמהנו וגו' ויאמר אליהם ישראל אביהם אם כן איפוא
ר' לוי בשם רבי תנחום בן חנילאי:
תאמר אותה החרדה שהחרדתי את אבא, (בראשית כג) ויאמר מי אפוא הוא, שנזדעזעה עלי כאן, אתמהא?!

קחו מזמרת הארץ בכליכם
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:
דברים שהן מזמרין בעולם, חלזון, חמר, קטף, ומור, איגורי.
ומעט צרי, בלסם, קטף.
מעט דבש.

רבי יהודה בר רבי אמר:
דבשבריא, כאבן, ונכאת שעוה.

ולוט
מוצטבה.

בטנים, ושקדים
משח דבטנים, משח דשקדים.

וכסף משנה קחו בידכם.
רבי יצחק אמר:
שמא הוקר השער.

ואת הכסף המושב וגו' ואת אחיכם וגו'
אמר להם: הרי הכסף והרי הדורון והרי אחיכם, צריכין אתון מלתא אוחרי?
אמרי ליה: צלותך אנן בעיין.
אמר להון: אם צלותי אתון בעיין, ואל שדי יתן לכם רחמים וגו'.

פרשה צב: תפילת יעקב על בניו


א [ואל שדי יתן לכם רחמים]

ואל שדי יתן לכם רחמים
ר' פנחס בשם ר' חנין דציפורין פתח:
(תהלים צד) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, ואם בא להקפיד, ומתורתך תלמדנו.
מה כתיב באברהם: (בראשית יב) ואברכך ואגדלה שמך.
כיון שיצא, קפץ עליו רעבון ולא הקפיד ולא קרא תגר, אף את אם באו עליך יסורין, לא תהא מקפיד ולא קורא קטיגור.

אמר ליה רבי אלכסנדרי:
אין לך אדם בלא יסורים, אשריו לאדם שיסורים באים עליו מן התורה, שנאמר: ומתורתך תלמדנו.

אמר רבי יהושע בן לוי:
כל יסורים שהם באים על האדם ומבטלין אותו מדברי תורה, יסורים של תוכחת הם, אבל יסורים שהם באים על האדם ואין מבטלין אותו מדברי תורה, יסורים של אהבה הן, כדכתיב: (משלי ג) כי את אשר יאהב ה' יוכיח.

רבי חמא חזא חד סגי נהורא יתיב לעי באורייתא.
אמר לו: שלום לך, בר חריא!
אמר לו: מהיכן שמע לך, דההוא גברא בר עבדים?!
אמר ליה: לא, אלא שאת בן חורין לעולם הבא!

אמר ר' יודן:
כתיב: (שמות כא) ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל, לחפשי ישלחנו.
ומה הללו שאינן בכל גופו של אדם, אלא באחד מאבריו אמרה תורה לחפשי ישלחנו, מי שיסורים באים עליו שהן בכל גופו של אדם, על אחת כמה וכמה!

רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר:
אשרי הגבר אשר תיסרנו ה', אין כתיב: כאן, אלא אשר תיסרנו יה, כזה שהוא נדון לפני הדיין צועק ומצטער, ואומר: יה יה, די די!
כך אמר יעקב: מי שעתיד לומר ליסורים די, הוא יאמר ליסורי די! שנאמר: ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש וגו'.

ב [על זאת יתפלל כל חסיד]

(תהלים לב) על זאת יתפלל כל חסיד
זבדי בן לוי ורבי יהושע בן לוי, ורבי יוסי בר פטרון, תלתיהון אמרין:
אלין קריא כד דמכין.

חד מנהון אמר:
על זאת יתפלל כל חסיד (שם לג) כי בו ישמח לבנו.

ואוחרנא אמר:
(שם כג) תערוך לפני שלחן (שם ה) וישמחו כל חוסי בך וגו'.

ואוחרנא אמר:
(שם פד) כי טוב יום בחצריך (שם סג) כי טוב חסדך מחיים.

ויש אומרים:
(שם לא)מה רב טובך.

רבי פנחס בשם ר' הושעיא אמר:
נטל הקב"ה (כביכול) רגליו של אבינו יעקב והעמידן על הים ואמר לו: ראה נסי שאני עושה עם בניך, הה"ד: (תהלים קיד)בצאת ישראל ממצרים, ישראל סבא.

רבי הונא בשם ר' אחא אמר:
אף רגליהם של אבות העמיד על הים, הה"ד: (שם עח: נגד אבותם עשה פלא לעת מצוא,
לעת מצוי היום,
לעת מצוי הדין,
לעת מצוי הנפש,
לעת מצוי החשבון.
כיון שראה יעקב אבינו שנתמצה החשבון התחיל שופך תחנונים, ואל שדי יתן לכם רחמים וגו'.

ג [ואל שדי יתן לכם רחמים – לגלויות ישראל]

ר' יאשיה בן לוי פתר קרא בגליות.
ואל שדי יתן לכם רחמים
(שם קו) ויתן אותם לרחמים.

לפני האיש

הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות טו)ה' איש מלחמה ה' שמו.

ושלח לכם את אחיכם

אלו עשרת השבטים.

אחר ואת בנימין

זה שבט יהודה ובנימין.

ואני כאשר שכולתי

בחורבן ראשון, שכלתי בחורבן שני, כאשר שכולתי בחורבן ראשון ובשני, לא אשכל עוד.

דבר אחר:
ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש

זה השלטון.

ושלח לכם את אחיכם
זה יוסף.

אחר
זה שמעון.

ואת בנימין
כמשמעו.

ואני כאשר שכולתי
ביוסף.

שכלתי
בשמעון לא אשכל עוד.

ד [האחים בבית יוסף]

ויקחו האנשים וגו' וירא יוסף אתם וגו'
והכן, ואין הכן אלא שבת, היך מה דאת אמר:: (שם טז)והיה ביום הששי והכינו וגו'.
הדא אמרה: ששמר יוסף את השבת קודם שלא תנתן, ויעש האיש וגו'.

וייראו האנשים וגו' ויגשו אל האיש
מלמד שהיה דוחפן בפנים והן דוחפין אותו לחוץ.

ירוד ירדנו

ירידה היא לנו, בארצנו היינו מפרנסים לאחרים, עכשיו צריכין אנו לפרנסתך!

ויאמר שלום לכם אל תיראו
בין בזכותכם בין בזכות אבותיכם.

אלהיכם נתן לכם מטמון וגו',
מכל מקום כספכם בא אלי.

ויוצא אליהם את שמעון
ר' חגי בשם רבי יצחק אמר:
כהדין צרצורא עביד, כשאסרו, כדכתיב: ויאסור אותו לעיניהם ויכינו ויבא יוסף וגו':

ה [יוסף מארח את אחיו בביתו]

וישאל להם לשלום וגו' ויאמרו שלום וגו'
רבי חייא רבה חמא, חד בבלאי אמר לו: מה עבד אבא?
אמר לו: אמך שאלה בך.
אמר לו: אנא אמר לך כדין, ואת אומר לי כדין!
אמר לו: שואלים על החיים ואין שואלים על המתים.
כך,
השלום אביכם
זה יעקב הזקן.

אשר אמרתם

זה יצחק.

ויאמרו שלום לעבדך לאבינו וישא עיניו וירא את וגו'
אמר רבי בנימין:
לפי ששמענו חנינה בי"א שבטים, ולא שמענו חנינה בשבט בנימין.

והיכן שמענו?
כאן שמענו, ויאמר אלהים יחנך בני וימהר יוסף וגו'

וישבו לפניו וגו'
נטל את הגביע והיה עושה עצמו כמערים ומריח בגביע.
אמר יהודה, שהוא מלך יושב בראש, ראובן, שהוא בכור ישב שני לו, וכן כולן.
אמר: אנא לית לי אמה, ובנימין לית ליה אמה, כד ילידת ליה אמיה מיתת, מן בגין דא ייתי ויתן ראשיה גביה דידי. לפיכך, ויתמהו האנשים וגו'.

וישא משאת מאת פניו וגו',
נתן לו יוסף,
ונתנה לו אסנת,
נתן לו מנשה,
נתן לו אפרים,
וחלקו עם אחיו,
הה"ד: ותרב משאת בנימין ממשאות כולם.

וישתו וישכרו עמו
עמו שתו, אבל חוץ ממנו לא שתו.

דאמר רבי לוי:
כל כ"ב שנה שלא ראה אותן לא טעם טעם יין, אף הן לא טעמו טעם יין עד שראו אותו, הה"ד: וישתו וישכרו עמו, עמו שתו חוץ ממנו לא שתו:


הפרק הבא    הפרק הקודם