רמבן, בראשית פרק ה

(א - ב): זה ספר תולדות אדם -
הבנים אשר יזכיר בפרשה.

ולפי דעתי ירמוז לכל התורה, כי כל התורה כולה ספר תולדות אדם, על כן אמר בכאן "ספר" ולא אמר "ואלה תולדות אדם", כאשר יאמר בשאר מקומות (להלן כה יב): ואלה תולדות ישמעאל, ואלה תולדות יצחק (שם יט), וכן כולן:

וטעם ביום ברוא אלוהים אדם -
נמשך לפניו, כי יתחיל באדם עצמו, יזכיר בו שנברא מאין, ולכך אמר ביום ברוא אלוהים מאין האדם הזה הנזכר, בדמות אלוהים עשאו. יפרש שהוא מעשה אלוהים ובדמות אלוהים. והזכיר כי כאשר ברא אותו מאין, כן ברא את אשתו:

ואמר ויברך אותם -
שנתן בהם כוח תולדה להתברך לעד בבנים ובנות רבים מאד. והכוונה לומר כי התולדות מברכת אלוהים, כי הם לא נולדו אבל נבראו מאין, ונתברכו לעשות כן:

וטעם ויקרא את שמם אדם -
מפני ששם אדם כלל לכל המין האנושי, הזכיר כי האלוהים קרא הזוג הראשון בשם זה, מפני שכולם בהם בכוח, ועליהם הוא אומר "זה ספר תולדות אדם":

וכתב רבנו שרירא הגאון:
שמסרו חכמים אחד לחברו הכרת פנים וסדרי שרטוטין, מקצתן אמורים בסדר פסוק "זה ספר תולדות אדם", ומקצתן בסדר פסוק של אחריו "זכר ונקבה בראם". ואין מוסרים סתרי תורה ורזין אלא למי שרואין בו סימנין שראוי לכך.
אלו דברי הגאון. ולא זכינו בהם:

(ג): ויולד בדמותו כצלמו -
ידוע, כי כל הנולדים מן החיים יהיו בדמות המולידים ובצלמם, אבל בעבור שנתעלה האדם בדמותו וצלמו, שאמר בו (לעיל ה א): בדמות אלוהים עשה אותו, פירש כאן שאף תולדותיו היו כן באותו הדמות המעולה. ולא אמר זה בקין והבל, כי לא רצה להאריך בהם, אבל פירש כן בשת שהעולם הושתת ממנו. או מפני שהאדם נברא בתכלית שלימות היצירה, הגיד בשת כי היה כמוהו בכוח וביופי:

(ד): ויהיו ימי אדם אחר הולידו את שת -
בעבור ארך חיי אלה הראשונים יפרוט ימיהם קודם הולידם וגם אחר כך, ויכלול כלם בסוף, עד הדורות שאחר המבול:
והסבה באריכות ימיהם, כי אדם הראשון, מעשה ידיו של הקב"ה, נעשה בתכלית השלמות בנוי, בכוח, בקומה. וגם אחרי שנקנס עליו שיהיה בן מות היה בטבעו לחיות זמן רב. וכאשר בא המבול על הארץ נתקלקל עליהם האוויר, והלכו ימותם הלוך וחסור, כי עד המבול היו ימיהם בארך ההוא, ויש מהם שחיו יותר מאדם. ושם שנולד קודם המבול חיה שש מאות, הועיל לו החוזק שנולד בו, והזיק לו האוויר שנתקלקל. ובניו הנולדים אחר המבול נתקצרו ימותם, ושבו לארבע מאות:
ותראה שהיה זה בהם עד הפלגה, וכאשר משל עליהם שנוי האווירות בהפלגה נתקצרו עוד ימיהם, כי פלג, אשר בימיו נפלגה הארץ, שב לחצי ימיהם למאתיים שנה. ונראה כי בדורות אברהם יצחק ויעקב היו הימים בעם שבעים ושמנים שנה, כאשר הזכיר משה רבנו בתפלתו (תהלים צ י). אבל הצדיקים בדורותם יראת ה' תוסיף בהם ימים, כי פרעה תמה על יעקב, והוא הפליג לו בימי אבותיו, כמו שאמר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם (להלן מז ט):
ולא יכשר בעיני מאמר הרב שכתב במורה הנבוכים (ב מז):
כי לא היה אורך השנים רק ביחידים האלה הנזכרים, ושאר בני אדם בדורות ההם היו שנות חייהם השנים הטבעיים המורגלים. ואמר, כי היה החידוש הזה באיש ההוא בהנהגתו ומזונו, או על דרך נס:
והנה אלה דברי רוח.

ולמה יהיה הנס הזה בהם, והם אינם נביאים ולא צדיקים וטובים לעשות להם נס, אף כי דור אחר דור. ותיקון ההנהגה והמזון איך תאריך ימיהם כפלי כפלים מכל הדור ההוא. ויתכן שיהיו אחרים גם כן מתנהגים בטוב ההנהגה ההיא, ותאריך לכולם או לרובם. ואיך לא תגיע החכמה בהנהגה הטובה ההיא לאחד מכל בני נח אחר המבול. אבל היה בהם קצת מחכמת אבותם, והיא מתמעטת והולכת דור אחר דור.