ילקוט שמעוני, מלכים א פרק יח


סימן רי
ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו
ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' יוחנן:
שלשה חדשים בראשונה ושלשה חדשים באחרונה ושנים עשר באמצע הרי שמונה עשר חדשים. וכי ימים רבים היו?
אלא על ידי שהיו ימים של צער.

ודכוותה: וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה.
ודכוותה: ימים רבים שמונים ומאת יום.
ודכוותה: ויהי בימים הרבים ההם.
ודכוותה: ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים.

ותני ר' חייא:
ימים שנים רבים שלשה, אלא לפי שהם ימים של צער, הוא קורא אותם רבים.

ויקרא אחאב אל עובדיהו אשר על הבית ועובדיה היה ירא את ה' מאד
מאי אמר ליה?
אמר ר' יצחק:
אמר ליה: ביעקב כתיב: ויברכני ה' בגלגלך,
ביוסף כתיב: ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף ביתא דההוא גברא לא מברך, דיימא לאו ירא אלהים אתה.
יצתה בת קול ואמרה לו: ועובדיה היה ירא את ה' מאד, וביתו של אחאב אינו מזומן לברכה.

אמר ר' אבא:
גדול מה שנאמר בעובדיה, ממה שנאמר באברהם אבינו.
דאלו באברהם לא כתיב מאד ובעובדיה כתיב ביה מאד,

אמר ר' יצחק:
מפני מה זכה עובדיה בנביאות?
מפני שהחביא מאה נביאים, שנאמר: ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה' ויקח עובדיהו מאה נביאים ויחביאם חשים וגו' ואחביא וגו' חמשים חמשים וגו'.

מאי שנא חמשים חמשים?
אמר ר' אלעזר:
מיעקב אבינו למד והיה המחנה הנשאר לפליטה.

רבי אבהו אמר:
לפי שלא הייתה מערה מחזקת יותר מחמשים.

סימן ריא
חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה.
שנו רבותינו:
שלשה מלכו בכיפה:
אחאב בן עמרי,
ונבוכדנאצר,
ואחשורוש.

אחאב, דכתיב: אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך ואמרו אין והשביע את הממלכה ואת הגוי כי לא ימצאכה
ואי לאו דמלך מי מצי משבע להו.

אחשורוש דכתיב: מהודו ועד כוש.

נבוכדנאצר, דכתיב: והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו את נבוכדנאצר וגו'.

ותו ליכא,
והא איכא שלמה?
שאני שלמה דמילתא אחריתי הוה ביה שמלך על העליונים ועל התחתונים, שנאמר: וישב שלמה על כסא ה'.

והא איכא סנחריב?

הא הוה ירושלים דלא כבשה.

והא איכא דריוש?
הא איכא שבע דלא מלך עלייהו, דכתיב: שפר קדם דריוש והקם על מלכותא אחשדרפניא מאה ועשרים.

הא איכא כורש, דכתיב: כה אמר כור מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי אלהים?
ההוא שבוחי הוא דקא משבח נפשיה.

תניא אידך:
עשרה מלכים מלכות בכיפה:
מלך הראשון זה הקב"ה, שהוא מושל בעליונים ובתחתונים.

מלך השני
הוא נמרוד, שמלך מסוף העולם ועד סופו, שהיו כל הבריות יושבים במקום אחד (יד) יראים מן המבול ונמרוד היה מלך עליהם, שנאמר: ותהי ראשית ממלכתו בבל.

המלך השלישי
זה יוסף, שמלך מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף והיו מביאין המס שלהם ומנחתם, שארבעים שנה היה משנה למלך וארבעים שנה מלך מעצמו, שנאמר: ויקם מלך חדש על מצרים.

המלך הרביעי הוא שלמה, שנאמר: ושלמה מושל בכל הממלכות והם מביאים איש מנחתו.

המלך החמישי זה אחאב, שמלך מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה, והיו לפניו כל שרי אפרכיות של עולם מאתים ושלשים ושנים, שנאמר: ויפקוד את נערי שרי המדינות ויהיו מאתים ושלשים ושנים.

המלך הששי זה נבוכדנאצר, ולא עוד, אלא שמשל אפילו על חיות השדה ועל עוף השמים ולא היו יכולים לפתוח את פיהם כי אם ברשותו, שנאמר: וגם חית השדה נתתי לו לעבדו.

המלך השביעי כורש, שנאמר: כה אמר כרש מלך פרס כל ממלכות הארץ וגו'.
ואחשורוש מלך בחציו של עולם והלא חציו של עולם אינו אלא קי"ו איפרכיות אלא בזכותה של אסתר ניתוספו לו אחד עשר איפרכיות, אלא בזכותה של אסתר נתווספו לו אחת עשרה איפרכיות, הדא הוא דכתיב: הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה.

המלך השמיני זה אלכסנדרוס מוקדון, שנאמר: ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים וגו' על הארץ אין כתיב כאן, אלא בא מן המערב על פני הארץ.
ולא עוד,
אלא שרצה לעלות לשמים ולידע מה שבשמים ולירד לתהום ולידע מה שבתהומות ולילך ולידע מה שבקצות הארץ והחצה הקב"ה מלכותו לארבע רוחות השמים, שנאמר: ובעמדו תשבר מלכותו.

המלך התשיעי זה מלך המשיח, שנאמר: וירד מים עד ים.

המלך העשירי חוזרת המלכה לבעליה, מי שהיה מלך ראשון הוא יהיה מלך אחרון, שנאמר: אני ראשון ואני אחרון.
ואומר: והיה ה' למלך על כל הארץ.

כתיב: ועבדך ירא את ה' מנעורי.
רבא רמי:
כתיב: ועבדך ירא את ה' מנעורי.
וכתיב: יהללך זר ולא פיך?!
לא קשיא, הא באתרא דידעי ליה, הא באתרא דלא ידעי ליה.

דאמר רבא:
שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה, היכא דלא ידעי ליה, אלא קשיא דרבי טרפון.
דר' טרפון אשכחיה ההוא גברא בפרדסיה, בזמן שהוכפלו המקצועות דקאכיל. אחתיה בשקא ושקליה ואמטייה למשדי בנהרא.
אמר: אוי לו לטרפון שזה הורגו.
שמע ההוא גברא שבקיה וערק.

אמר ר' אבהו בשם ר' חנינא בן גמליאל:
כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה ואמר: אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה. שאני ר' טרפון דעשיר גדול היה, והוה ליה לפייסו בדמים.

סימן ריג
הלא הוגד לאדוני את אשר עשיתי וגו' ואכלכלם לחם ומים
אם לחם למה מים?
אלא מלמד שהיה המים קשה לו להביא יותר מן הלחם.

שנו רבותינו:
דורו של אחאב כלם עובדי ע"א היו וע"י שלא היו בהם דילטורין היו יוצאים למלחמה ונוצחים, שכן אליהו מכריז בהר הכרמל: אני נותרתי נביא לה' לבדי וכל עמא ידעין ולא מפרסמים למלכא.
אבל דורו של דוד,
אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
אפילו תינוקות שהיו בימי דוד, עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעים לדרוש את התורה. במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלים, לפי שהיה בהם דילטורים.
הוא שדוד אמר: נפשי בתוך לבאים אשכבה וגו', אלו אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה,
לוהטים, אלו דואג ואחיתופל שהיו להוטים אחר לשון הרע.
בני אדם שניהם חנית וחצים אלו אנשי קעילה, שנאמר: היסגירוני בעלי קעילה.
ולשונם חרב חדה
אלו הזיפים, שנאמר: בבא הזיפים ויאמרו לשאול.
באותה שעה אמר דוד: רומה על השמים אלהים סלק שכינתך מביניהון.

סימן ריד
בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשונה,
א"ל אליהו לנביאי הבעל: בחרו שני פרים תאומים מאם אחת, הגדלים על אבוס אחד והטילו עליהם גורלות, אחד לשם ואחד לבעל, ופרו של אליהו היה נמשך אחריו והולך, ואותו הפר שעלה לשם הבעל, נתקבצו כל אותם נביאי הבעל ארבע מאות וחמישים ונביאי האשרה ארבע מאות וכולם לא יכלו להזיז רגלו מן הארץ, עד שפתח אליהו פיו ואמר לו: לך עימהם!

השיב הפר ואמר לאליהו לעיני כל העם: אני וחברי יצאנו מבטן אחד וגדלנו במרעה אחד ועל אבוס אחד והוא עולה לחלקו של הקב"ה ושמו של הקב"ה מתקדש עליו ואני עליתי לחלק הבעל להכעיס את בוראי?!
אמר לו אליהו: לך עימהם ואל ימצאו עלילה, כשם ששמו של הקב"ה מתקדש על יד זה שעמי, כך מתקדש על ידך.
א"ל: וכך אתה יועצני?
שבועה שלא אזוז מכאן עד שתמסרני בידם, מיד ויקחו את הפר אשר נתן להם.
מי נתנו להם?
אליהו.
ומקרא אתה למד שאמר להם: בחרו לכם.
ולבסוף כתיב: אשר נתן להם.
והיינו דכתיב: מלפנו מבהמות ארץ, למדנו מפרו של אליהו.
ומעוף השמים יחכמנו למדנו מן העורבים, שלא הביאו משולחנו של אחאב אלא משלחנו של יהושפט.

ויפסחו על המזבח אשר עשה,
וכי הוא עשה והלא הם עשו?
אלא מלמד שחיאל עשאו נבוב ושמו אותו בתוכו, ואמרו לו: כשתשמע את הקול מיד חתה האש אשר בידך והדלק מתחתיו, מיד זימן הקב"ה נחש ונשכו ומת.

ויתנודדו כמשפטם בחרבות וברחמים
תני תנא קמיה דר' יוחנן:
למת בין ביד בין בכלי חייב, לע"א ביד פטור בכלי חייב, שנאמר: ויתגודדו כמשפטם בחרבות וגו'.

וירפא את מזבח ה' ההרוס
שרפא אותם והביאן מן הדרך הרעה לדרך טובה ע"י שעשה להם הנסים, וכיון שראו כן, אמרו: ה' הוא האלהים.

בעולם הזה שאלילים מצויים אמרו: ה' הוא האלהים, אבל לעולם הבא כשימלוך הקב"ה עלינו אומרים: והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

אליהו ז"ל עשה מזבח ועשה מקום כבית סאתים זרע, ואמר לתלמידיו: מלאו ארבעה כדים מים וגו' ויאמר שנו וישנו וג', (טו).
וכי תעלה על דעתך שמי"ב כדי מים נתמלא כל המקום ההוא?
אלא אמר לתלמידיו: מי שיש לו מים יבא ויצוק ע"י, בא אלישע ויצק על ידיו ונעשו אצבעותיו כמעיינות עד שנתמלא כל המקום ההוא מים, שנאמר: פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו.

ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו
ואליהו מקריב בחוץ בשעת איסור הבמות.

אמר ר' שמלאי:
הקב"ה אמר לו, שנאמר: ובדברך עשיתי. ענני ה' ענני,
ענני בזכותי,
ענני בזכות תלמידי.

סימן רטו
ויהי בעלות המנחה.
אמר ר' חלבו אמר ר' הונא:
לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, שנאמר: ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו.

רב נחמן בר יצחק אמר:
אף בתפלת שחרית, שנאמר: ה' בקר תשמע קולי.

רבי יוחנן אמר:
אף בתפלת ערבית, שנאמר: תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב.

ובדברך עשיתי
אם יאמר לך אדם, למה בנה אליהו מזבח בהר הכרמל והקריב ובית המקדש היה קיים באותה שעה?
אמור לו: כל מה שעשה לשמו של הקב"ה עשה, שנאמר: ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה.
(שאר קיטעא כתוב בתהלים בסימן תשע"ט בפסוק לי גלעד).

ענני ה' ענני.
אמר ר' אמי:
אמר אליהו: רבש"ע, ענני שתרד אש מן השמים.
וענני שתסיח דעתם, שלא יאמרו מעשה תוהו הם, מעשה כשפים הם.

סימן רטז
ואתה הסבות את לבם אחורנית
אמר ר' אלעזר:
אליהו הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר: ואתה הסבות את לבם אחורנית.

אמר רבי שמואל בר רב יצחק:
מנין שחזר הקב"ה והודה לאליהו?
שנאמר: ואשר הרעותי.

אמר ר' חמא בר חנינא:
אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל:
חד דכתיב: ואשר הרעותי.
וחד דכתיב: הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל.
וחד דכתיב: והסירותי את לב האבן מבשרכם.

ה' הוא האלהים
כנגד, אנכי ה' אלהיך.
(שאר קיטעא כתוב בספר שופטים ברמז מ"ז וברמז תתרמ"ה).

תנו רבנן:
שש אשות הן:
יש אש אוכלת ואינה שותה.
יש שותה ואינה אוכלת.
ויש אוכלת ושותה.
ויש אוכלת לחין כיבשים.
ויש אש דוחה אש.
ויש אש אוכלת אש.

יש אש אוכלת ואינה שותה, הא דידן.
שותה ואינה אוכלת, אש של חולים.
שותה ואוכלת, דאליהו, דכתיב: ותאכל את העולה ואת העצים וגו' ואת המים אשר בתעלה לחכה.
אש אוכלת לחים כיבשים, אש המערכה.
יש אש דוחה אש דגבריאל.
אש אוכלת אש דשכינה.

דאמר מר:

הושיט אצבעו ביניהן ושרפן.

ויגהר ארצה וישם פניו בין ברכיו
אמר לפני הקב"ה: אם אין לנו זכות הבט לברית.

סימן ריז
ויד ה' הייתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב
מלמד שחלק כבוד למלכות.

וכן מצינו במשה שחלק כבוד למלכות, שנאמר: וירדו כל עבדיך אלה אלי שאין תלמוד לומר אלה, אלא שסופו לירד בראשונה, אלא שחלק כבוד למלכות.
וכן אמר לו הקב"ה: חלוק כבוד למלכות, שנאמר: וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים צום לחלוק כבוד למלכות.

וכן מצינו ביוסף שחלק כבוד למלכות, שנאמר: בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה.

וכן מצינו בחננניה מישאל ועזריה שחלקו כבוד למלכות, שנאמר: באדין נבוכדנצר קרב לתרע אתון נורא וגו' ונאמר באדין נפקין וגו'.

וכן מצינו בדניאל שחלק כבוד למלכות שנאמר: ומהקריביה לגובא לדניאל בקל עצמב זעיק, ומה הוא אומר?
אדין דניאל עם מלכא מליל מלכא לעלמין חיי.