ילקוט שמעוני, מלכים א פרק ט


המשך סימן קצה
מה הערים האלה אשר נתתה לי אחי?!
תנן התם:
הרחלות יוצאות כבולות.

מאי כבולות?

שכובלין אליה שלהן למטה, כדי שלא עליהן הזכרים.

מאי משמע דהאי כבול?
דלא עבדי פירא הוא, דכתיב: מה הערים האלה אשר נתתה לי אחי.

ויקרא להם ארץ כבול

רב הממנונא אמר:
שהיו בהם בני אדם שהיו מכובלין בכסף וזהב.

אמר ליה רבא:
אי הכי היינו דכתיב: ולא ישרו בעיניו?
א"ל: אין, כיון דעתירי מפנקי ולא עבדי עיבידתא.

רב נחמן בר יצחק אמר:
ארץ חומטין הייתה, אמאי קרי ליה ארץ כבול?
דמשתקעא כרעא בגוה עד כבלא.

דאמרי אינשי:
ארעא מכבלתא דלא עבדי פירי.
בשעת טובתן של ישראל אומות העולם מכחשין להם ועושים אותם כאלו הם אחים, וכן עשו אמר ליעקב: אחי יהי לך אשר לך.
וכן חירם אמר לשלמה: מה הערים האלה אשר נתתה לי אחי. ו

את תדמור במדבר.
ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' יצחק:
נשר גדול היה לשלמה והיה רוכב עליו ובא לתדמור ביום אחד, שנאמר: ויבן שלמה את גזר וכו' ואת תדמור במדבר בארץ.