רלבג למלכים ב פרק כג

[כג, ג]
ויעמוד המלך על העמוד -
ידמה שבנו שם עמוד, יהיה בו המלך בעת קראו את התורה, כמו שנזכר בפרשת הקהל.

[כג, ד]
ואת כהני המשנה -

הם הכהנים השניים לו, כמו סגן הכהנים והנמשכים לו לפי מדרגותיהם על הסדר.

בשדמות קדרון -

הוא כמו נחל קדרון, והוא מישור שהיה בו.

[כג, ה]
והשבית את הכמרים -

רצה לומר, שבטל והשבית את הכמרים, שקטר כל אחד מהם בבמות בערי יהודה ובמסבי ירושלם, והשבית גם כן המקטרים לבעל ולשמש ולירח ולמזלות ולכל צבא השמים.
וידמה שכבר החזירם למוטב, ובטל העבודה ההיא שהיו עושים לעבודת גילולים.

[כג, ו]
וישלך את עפרה על קבר בני העם -

רצה לומר, על קבר העם שהיו עובדים עבודת גילולים, ומזה המקום למדנו שקבר אסור בהנאה; שאם היה מותר בהנאה היה לו להשמר מזה, שמא יהנו בקברי העם, ונמצאו נהנין מעבודת גילולים.

[כג, ז]
ויתץ את בתי הקדשים אשר בבית ה' -

אפשר כי עם החזקה בפעולות המגונות ההם, החזיקו בזמה ובתועבות שהיו עושים שאר הגוים. וידמה כי מעבודת קצת האשרות היה, שיהיו שם מוכנים למשגל מגונה, והנשים היו אורגות שם בתים בעבור האשרה, והיו עושים יריעות יהיו מחיצה ובית לבאים לעבוד האשרה הפעולה המגונה. וכבר זכר הרב המורה קצת מאותם המשגלים המגונים, שהיו מנהג הקדומים מעובדי עבודת גילולים להתנהג בהם.

[כג, ח]
ויבא את כל הכהנים מערי יהודה -

כבר באר בספר יחזקאל, כי הכהנים בני צדוק הם אשר לא עבדו עבודת גילולים, אך שאר הכהנים חטאו בחטא בני יהודה. והנה טמא את הבמות בששם בהם דבר טומאה.

[כג, ט]
אך לא יעלו כהני הבמות -

רצה לומר, שהכהנים שעבדו עבודת גילולים לא יעלו אל מזבח ה' בירושלים להקריב אשה לה', אך יאכלו במצות המנחות חלקם, ובמה שידמה להם, עם אחיהם כאילו הם בעלי מומין.

[כג, י]
וטמא את התופת -

הנה עשו שם בנין כדי להעביר איש... בנו ובתו באש למולך, והיה אש מכאן ואש מכאן, והכומרים מעבירים אותו בין שני האשים.

[כג, יא]
וישבת את הסוסים -

הנה מלכי יהודה נתנו לשמש סוסים מיוחדים, שהיו רוכבים בהם ממבוא בית ה' אל לשכת מי שיצוה המלך להיות שר על המגרשים. וידמה שבלשכה ההיא היו עושים דבר מה לשמש; והנה הם היו הולכים מבית ה' לפאת המזרח אל הלשכה ההיא להשתחוות לשמש, הפך מה שכוונה התורה, ולזה סדרה שיהיה קדש הקדשים לפאת מערב, כמו שבארנו בבאורנו לדברי התורה.

ואת מרכבות השמש שרף באש -
רצה לומר, המרכבות אשר לסוסים הנזכרים.

[כג, יב]
אל נחל קדרון -

מישור קדרון.

[כג, יג]
אשר בנה שלמה מלך ישראל -

כבר בארנו במה שקדם, שלא בנה אותם שלמה אך העלים עיניו מנשותיו שבנו הבמות האלו, ולזה יחס הכתוב בנייתם אל שלמה.

[כג, יד]
וימלא את מקומם עצמות אדם -

לטמא אותם, וידמה שמעצמות עובדי עבודה זרה עשה זה.

[כג, טז]
ויקח את העצמות מן הקברים -

זה לאות שלא היה משים שם רק עצמות החטאים; ולזה לא הסכים לשרוף עליהם עצמות איש האלהים, ומלטו עצמותיו עצמות הנביא אשר בא משומרון. ולולי זה, כבר היו עצמותיו נשרפים, כי היה מנביאי עבודת גילולים.

[כג, יז]
מה הציון הלז -

הנה בנו בנין על קבר איש האלהים להכירו, והבנין ההוא נקרא ציון, ושאל יאשיהו מה הציון הלז.

[כג, כ]
ויזבח את כל כהני הבמות אשר שם על המזבחות -

ידמה שעדין נשארו שם קצת ישראל כמו שנזכר אחר זה, ועדין היו מחזיקים ברשעתם, והיו שם כהני במות, ויאשיה זבח אותם אצל המזבחות ושרף על המזבחות עצמות אדם.

[כג, כב-כד]
כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים -

רצה לומר, מימי סוף השופטים, שהוא שמואל, כי בחייו שבו גם כן כל ישראל אל ה'. ובימי שאול ודוד היו בישראל במות, בהפך כונת התורה, אע"פ שהיו מותרות; ובימי שלמה נשארו גם כן הבמות, ונעשו במות לעבודת גילולים; ובימי חזקיהו לא שבו גם כן כל ישראל אל ה', אך קצת ישראל היו מלעיגים לדברי חזקיהו; אך בימי יאשיהו בזאת השנה, שבו כל ישראל אל ה'.

והנה זכר הפסח הנעשה אז, לפי שמתנאי הפסח שלא יאכל ממנו ישראל מומר, וידמה כי בזאת השנה לבד היה לב כל ישראל לה' יתברך, אך אחר זה חטאו בסתר גם בימי יאשיהו ולזה אמר: כי בשמנה עשרה שנה למלך יאשיהו נעשה הפסח הזה לה'.
והנה לזאת הסיבה לא שב ה' יתברך מחרון אפו הגדול, כמו שספר, כי בלי ספק אם היו ישראל שבים לה' בכל נפשם, היתה ההשגחה ההיא דבקה בהם, וישוב חרון ה' מהם; ולזה אמר: אך לא שב ה' מחרון אפו הגדול, ולזאת הסיבה גם כן מת יאשיהו בעון העם, כי הוא חשב שיהיו כל ישראל הולכים אחר מצות ה' יתברך ויהיו ראוים מפני זה שידבקו בהם כל הברכות הכתובות בתורה, אשר כתוב בהם: וחרב לא תעבור בארצכם, אפילו חרב של שלום, ובחטא העם מת, ונענשו בשסר מהם מי שחיו בצלו בגוים. ועליו קונן ירמיהו כמו שכתוב בספר הקינות, לפי מה שזכר בדברי הימים ממנו.
ואמרו רבותינו ז"ל ,שמה שכתוב שם מזה הוא אמרו: רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם וגו' וזה מסכים למה שאמרנו.

[כג, כה]
וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' וגו' -

עד שכבר היה מבזה כל הדברים, זולת ה' יתברך, ובכל הקניינים היה בז, לרוב חשקו לעבוד ה' יתברך. ואיך הרצון שלא יהיה יאשיהו בתחלת ענינו טוב עם ה' יתברך, כי כבר נזכר בדברי הימים כי מקטנותו החל לעבוד ה' יתברך, אך לא בער בשלמות האלילים ממלכותו והיו חוטאים עדיין ישראל בהם. ומפני ראותו הכתוב בספר התורה, שיבוא מהרע למי שלא יקיים את התורה ויעבור על ברית ה' יתברך, התעורר בכל עוז להשיב ישראל לעבודתו, ובער האלילים שעשו ישראל מכל ארץ ישראל, כדי שיסור זכר עבודת גילולים מישראל, ולא יוסיפו לחטוא עוד.

[כג, ל]
ויקח עם הארץ את יהואחז בן יאשיהו וימשחו אותו -

ידמה שמשחו אותו מפני המחלקת שהיתה בין האחים, וידמה מפני זה, כי הוא לא היה יהואחז הבכור. וכבר יתבאר זה ממה שזכר כי בן עשרים ושלש שנה יהואחז במלכו ולא מלך כי אם שלשה חדשים, ומלך אחריו יהויקים והיה בן עשרים וחמש שנה יהויקים במלכו, וזה לאות שכבר היה גדול ממנו כמו שתי שנים. וכבר נמנו בספר דברי הימים בני יאשיהו, וזכר שם כי הבכור יוחנן, השני יהויקים, השלישי צדקיהו, הרביעי שלם.
וכבר באר ר' אברהם בן עזרא ע"ה כי שלום הוא יהואחז כי כתוב בירמיהו: כי כה אמר ה' אל שלום בן יאשיהו מלך יהודה המולך תחת יאשיהו אביו אשר יצא מן המקום הזה לא ישוב עוד והנה אחריו מלך יהויקים ובנו, ואחריהם מלך צדקיה, ולא מלך יוחנן, ואם הוא הבכור, כי מלך בבל המליך הישר בעיניו.
ואמנם הנה זכר בספר דברי הימים כי הבכור יוחנן לפי מה שאחשוב, להודיע שכבר עשו ישראל שלא כהוגן בהמליכם הקטן מהבנים, אך המליכוהו בהיותו נמשך לפעולות המגונות אשר היו פניהם מועדות אליהם, ולזה נמשך אליהם מהרע מה שנמשך, כי אולי היה יוחנן אוחז מעשה יאשיהו אביו.

[כג, לב]
ככל אשר עשו אבותיו -

רצה לומר, אבותיו אשר עשו הרע בעיני ה' כמו אחז ומנשה והדומים להם.

[כג, לג]
ויתן עונש על הארץ -

רצה לומר, שיתנו זה המס מדי שנה בשנה, והוא המליך להם את אליקים.

הפרק הבא    הפרק הקודם