רלבג למלכים ב פרק ו

[ו, א]
צר ממנו

רצה לומר, דחוק ממנו. וידמה כי מפני זה סמך זה לדבר גחזי, להעיר כי לרוע תכונת גחזי לא היו התלמידים רבים מאד, אך כאשר נפרד גחזי מאלישע, אז רבו התלמידים.

[ו, ב]
ונעשה לנו שם מקום לשבת שם
-
רצה לומר, שיבנו מהקורות האלו בית או אהל, כשיעשו מקצתם עמודים; או יבנו הכותלים מאבן, ויקרו הבית באלו הקורות.

[ו, ג]
הואל נא ולך את עבדיך -

אמר זה, כדי שיהיה להם לעזר במתחדש להם שם.

[ו, ה]
ויהי האחד מפיל את הקורה והברזל נפל אל המים -

רצה לומר, שבעת הכותו בגרזן להפיל הקורה, נשל הברזל מיד הגרזן ונפל במי הירדן. וצעק ואמר: אהה אדני! זה הגרזן לא היה שלי, אך שאלתיהו מאחר.

[ו, ו]
ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל -

רצה לומר, שכבר חתך ותקנו במדה שיוכל להכנס בנקב הברזל, ויהיה לו כמו יד. והנה היה המופת הזה, שכאשר השליכו שמה נכנס בנקב הברזל, ונתקיים בו הברזל. ולפי שכבר הושרש בדבר המופתים, מצד העיון ומצד דברי רז"ל כמו שבארנו בששי מספר מלחמות ה', שלא יתחדש בהם דבר חדש, כאילו תאמר, עליית הברזל למעלה במים והוא ברזל, או רדת העץ למטה במים, והוא עץ בלתי ראוי שיצלול במים, והנה הרצון באמרו: וישלך שמה, שכבר השליך שם העץ בכח, כדי שירד מפני זאת התנועה ההכרחית.
והנה היה העץ בשיעור שהיה יכול לנצח קלותו כבדות הברזל ויציפהו עמו על המים, ולזה הוצרך שיהיה העץ גדול, ולא הספיק לו גודל יד הברזל להשליכו שם, וחתך מפני זה עץ גדול, אך המופת היה כמו שזכרנו, היותו נכנס בנקב הברזל בהשליכו אותו במים.

[ו, ח]
אל מקום פלוני אלמוני תחנותי

רצה לומר, שכבר היה חונה במקום נעלם, כדי שלא ישמר מלך ישראל מעבר שם ויקחהו. והנה פלוני מענין פלאי, שהוא דבר מכוסה ונעלם. ואלמוני היא גם כן מענין ההסתר וההעלם, והוא נגזר מהֵאָלְמוּת, כאלו יאמר שלא ידובר בזה כלל, כדי שלא יודע לאיש.
או אפשר על זה הענין בעצמו, כי אל"ף אלמוני בזה המקום ישמש במקום עי"ן, כמו עלמוני והוא ענין נעלם, וכזה מצאנו הוראת שמוש האותיות מזה הצד על זה הדרך.

[ו, ט-י]
השמר מעבור המקום הזה כי שם ארם נחתים -

רצה לומר, שתשמור מעבור במקום ההוא שהיה בו מלך ארם ועבדיו, כי שם ארם יורדים במורד אשר שם להחבא שלא תשמר מהם. והנה באומר נחתים - יורדים וחונים. תרגום וירד - ונחת או יהיה מענין נחת ונשארה התי"ו בקבוץ, כמו שנשארה התי"ו במלת נחשתך, והרצון בו, שהם עומדים שם בנחת, בדרך שיעלם היותם שם. וכן היה שולח לו אלישע, בכל מקום שהיו נסתרים שם מלך ארם ועבדיו לתפשו, ולבחון אם היה דבר הנביא אמת, שלח שם מלך ישראל אל המקום ההוא אשר הזהירו מעבור שם, ומצא אמתות דברי הנביא תמיד, לא פעם אחת לבד ולא שתי פעמים לבד, אך בחן זה פעמים רבות, בדרך שנודע למלך ארם כי מלך ישראל היה יודע המקומות אשר יתחבא שם.

[ו, יא]
ויסער לב מלך ארם -

רוצה לומר, אחזהו סער ומבוכה על זה הענין, לחשבו כי במשרתיו איש יגלה סתריו למלך ישראל.

[ו, יג-יד]
איכה הוא -

איך הוא, והרצון בו, אם הוא בעיר בצורה וחיל רב עמו, או איך הוא ענינו, כי לפי שהוא בו אתחכם להביא עליו חיל לתפשו.
והנה הביא החיל שם בלילה, כדי שלא ישמע דבר זה אלישע ויקבוץ אנשים יותר עמו.

[ו, יז]
סוסים ורכב אש סביבות אלישע

הנה אף על פי שלא נעזר אלישע בהם, היה תועלת להראותם לנערו לשמרו מהפחד, כדי שלא יצעק מפני הפחד, ויהיה זה סיבה שיתפחדו בני העיר כולם, ויעזר פחדם אל מה שהיו רוצים לעשות, כי אז יכירו כי אלישע שם.

[ו, יח-יט]
וירדו אליו ויתפלל אלישע
-
רצה לומר, כי בעת שהיו יורדים אל אלישע לתפשו, התפלל אלישע אל ה' שיכה אותם בסנורים, בדרך שלא יראו היטב, ובזה האופן נדמה להם שהעיר שהלכו שם לא היתה העיר שהיו מבקשים; והיה אפשר זה לפי מחשבתם, כי בלילה הלכו שם.
ויתכן שבבואם לאלישע שאלו לו האם העיר שהם בה היא דותן?
וענם: לא כי טעיתם בדרך, ולא זו העיר אשר אלישע בה, כי כבר הלך לעיר אחרת. או הרצון בו, ולא זו העיר היא דותן, והביאור הראשון הוא יותר נכון.

[ו, כב]
האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה.
רצה לומר, הנה אלו שביתי ונהגתי בכח גבורת ה' יתברך ולמה תכה אותם האם תכה האנשים אשר תנהג בשבי בחרבך ובקשתך אין זה ראוי וכל שכן שאין ראוי זה באשר שבה אותם ה' יתברך.

[ו, כג]
ויכרה להם כרה גדולה -

רצה לומר, שעשה להם סעודה גדולה.

ולא יספו עוד גדודי ארם -

רצה לומר, שלא יספו עוד לבא שם בזה האופן, שהיו באים בתחילה בהעלם, כי יראו ממה שראו מהנביא אך כשרצו להלחם בישראל אסף מלך ארם כל מחנהו, ולא שלח שם כמו שהיה שולח בתחלה.

[ו, כד]
ויעל ויצר על שמרון -

רצה לומר, שבנה עליה מצור, בדרך שלא יוכל איש לצאת מן העיר, וידמה שכבר שם במצור גם כן עיירות רבות מישראל, והיו משחיתים יבול כל הארץ בדרך שהיה הרעב כבד בארץ, וזהו מה שאמר אלישע לשונמית: כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים. ואפשר שנתקבצו ברעב סבות אחרות, כאילו תאמר חסרון התבואות, וידמה שזמן המצור ארוך מאד, ולזה הגיע הענין בשמרון מחוזק הרעב, שהיה שם ראש חמור שוה שמנים כסף, והיו אוכלים אותו מפני הרעב כי התורה אמרה: וחי בהם - ולא שימות בהם.

[ו, כה]
ורובע הקב חורי יונים

פירשו בו צואת יונים, כי היא יוצאת מחוריהם. וכמוהו לאכול את חוריהם ולא אשער מה היה השתמשותם ברעב בצואת יונים, ואפשר כי לרוב השחתת האויבים יבול הארץ היו גרגירי הזרעים נמצאים מאד בחוץ, והיו היונים אוכלים מהם לשובע, ומרוב אכולם מהם היו נמצאים מהזרעים ההם קצת בצואתם, כי לא יוכלו לעכל כל הכמות ההיא.

[ו, כז]
אל יושיעך ה'
-
רצה לומר, הנה ה' הוא אשר אינו מושיעך, כי הוא הביא לנו הרעב החזק הזה, אבל אני אין לי אשם במה שלא אושיעך, כי מאין אוכל להושיעך, המן הגורן או מן היקב? והנה אמר זה, לפי שלא היו יכולים לאסוף להם תבואת גרן ותבואת יקב.

[ו, כט]
ותחבא את בנה -

רצה לומר, למלטו שלא יאכלוהו, כי אולי תהיה לה הצלה ממקום אחר.

[ו, לא]
אם יעמוד ראש אלישע בן שפט עליו היום
-
ידמה כי אלישע בהוכיחו אותו אמר לו שיהיה רעב, ולא הגיד לו שיהיה שבע שנים לבד, כמו שאמר אליהו: אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי ולא הגיד לו גם כן שיסור בשנה השלישית, ולזה כעס המלך עליו ואמר להמיתו, מפני ראותו כי כבר הגיע מחוזק הרעב אל שהיו אוכלים בשר בניהם.

[ו, לב]
בן המרצח הזה -

קרא בן אחאב בן המרצח כי הוא הסכים בהריגת נבות ובהריגת נביאי ה' על יד איזבל.

[ו, לג]
והנה המלאך יורד אליו ויאמר הנה זאת הרעה מאת ה' מה אוחיל לה' עוד -

ידמה שהמלאך היורד אליו אמר לאלישע כי הוא בא להרגו על דבר הרעב במצות המלך, ואמר לו אלישע כי לא זו הדרך להמלט מהרעב, אלא עד שיתפללו לשם יתברך; וענה המלאך כי אחר שזאת הרעה מאת ה', לשוא יתפלל אליו עוד, וחשב כי התפלה לבד תועיל להציל מהרע שיעשה אחר, לא מהרעה שיעשה ה' יתברך בעצמו, ולזה ענה אלישע, כי ה' יצילם מהרע ההוא, עד שכעת מחר ישוב בשער שמרון סאה סולת בשקל וסאתים שעורים בשקל.
ואפשר שיהיה הרצון בזה, שכבר אמר המלאך שבא להמית אלישע, כמו מתחרט על שבא להרגו. הנה זאת הרעה באה לנו מאת ה' על חטאינו, מה אחטא עוד ואקנה לעצמי חיל וצרה על הצרה הזאת בעבור שיכעס עלי השם, והוא מענין מעי מעי אוחילה.

הפרק הבא    הפרק הקודם