פסוק א
החרישו אלי איים. יושבי האיים החרישו לשמוע אלי כי המדבר לא ישמע ולא יאזין
יחליפו כח. יחדשו כח להתאמץ בטענות אם יוכלו להשיבני
יגשו אז ידברו. יגשו אלי לשמוע אמרי ואז אחרי שמעם ידברו דבריהם אם ימצאו מענה
יחדו. אני והם נקרב למשפט על מה שהם אומרים שאין היכולת בידי להציל את עמי מידם:

פסוק ב
מי העיר ממזרח. אברהם שהיה במזרח מי העירו ללכת משם ולמאס באלילי ארץ מולדתו
צדק יקראהו לרגלו. בכל מקום מדרך כף רגלו היה קורא את הצדק לעזוב האלילים ולהאמין בה' וכאומר ומי העירו הלא אנכי ה'
יתן לפניו גוים. ר"ל מי הוא הנותן לפניו גוים הם כדרלעמר והמלכים אשר אתו
ומלכים ירד. השליטו במלכים
יתן כעפר חרבו. חרבו נתן הרוגים מרובים כעפר הארץ וקשתו הרבה חללים כקש נדף:

פסוק ג
ירדפם. רדף אחריהם ועבר בשלום אם כי רדפם באורח שלא בא ברגליו מעולם ולא היה רגיל באורח ההוא:

פסוק ד
מי פעל. מי הוא שפעל ועשה את זאת הלא ה' עשהו קורא הדורות מראש קודם שיהיו ר"ל שיודע כל הדורות הבאים ויקרא לכל דור לעמוד בעתו
אני ה' ראשון. ראשון לכל הדורות שעברו ואני הוא עם הדורות האחרונים אשר יהיו:

פסוק ה
ראו איים. יושבי האיים ראו הנס שעשיתי לאברהם ופחדו גם השוכנים בקצות הארץ חרדו בשמעם הנס
קרבו ויאתיון. קרבו ובאו לפני אברהם לשאול ממנו מתנת חנם ולא באו במלחמה כמ"ש ויאמר מלך סדום וגו' תן לי הנפש וגו' (בראשית יד):

פסוק ו
איש את רעהו יעזורו. ועכ"ז אף שראו פלאי האל מ"מ עזרו זה לזה לעשות הפסילים
ולאחיו. כ"א אמר לאחיו חזק בעשיית הפסל וכפל הדבר במ"ש:

פסוק ז
ויחזק חרש. חרש העצים העושה הפסל חיזק בדבריו את הצורף להיות זריז במלאכת צפוי טסי הזהב אשר יצפנו
מחליק פטיש. המכה בפטיש קטן להחליק את הטסין היה מזרז את המכה על הטסין בחוזק רב בהתחלת הרדוד למען יתחיל הוא מעשהו
אומר לדבק. כאשר ידבק הטסין על הפסל ישמח ויאמר הנה טוב הוא וכן יפה לו
ויחזקהו. מחזק הצפוי על ידי מסמרים למען לא יתפרד מעל הפסל:

פסוק ח
ואתה. אבל אתה ישראל אינך כמוהם כי עבדי אתה אשר בחרתי בך לי לעם לפי שאתה זרע אברהם אשר אהבני ופירש מעכו"ם:

פסוק ט
אשר החזקתיך. עבר במקום עתיד כדרך הנבואות ור"ל אחזיק בך להוציאך מקצות הארץ
ומאציליה. מגדולי הארץ ומלכיה קראתיך שתצא מרשותם ולא יהיה בהם כח לעצור אותך
בחרתיך. מאז בחרתי בך
ולא מאסתיך. אף על פי שארך הגלות:

פסוק י
אל תשתע. אל תסור מעלי בחושבך אשר כבר עזבתיך כי אני ה' אלהיך כמאז
אמצתיך. בדברים טובים ונחומים
אף עזרתיך. בימים הקדמונים
אף תמכתיך. בהיותך ביד האויב תמכתיך בימיני לבל יעשה בך האויב כלה
בימין צדקי. ר"ל לא בגמול כי אם בצדקה:

פסוק יא
הן יבושו. באמת סוף הדבר יבושו כל הכועסים בך
אנשי ריבך. המריבים עמך:

פסוק יב
תבקשם. אפילו אם תבקשם לא תמצא את אנשי מצותך
יהיו כאין וגו'. כפל הדבר פעמים רבות לגודל האבדון:

פסוק יג
מחזיק ימינך. אוחז ימינך לבל תפול
האומר לך וגו'. ר"ל הואיל ואני האומר לך לזה אל תירא כי אעזור לך:

פסוק יד
תולעת יעקב. עדת יעקב החלושה כתולעת ואין כחה אלא בפה היא התפלה כתולעת הזו שבפיה מנסרת בארזים
אני אזרתיך. מאז
וגאלך. ואהיה גאלך לעתיד אני קדוש ישראל:

פסוק טו
הנה שמתיך. שמתי אותך להיות מורג העשוי חריצים והוא חדש החדוד ביותר והוא בעל פיפיות רבות:

פסוק טז
תזרם. אתה תפזרם והרוח תשאם למרחוק
וסערה וגו'. כפל הדבר במ"ש
בה'. בתשועות ה'
תתהלל. תתפאר בעצמך במה שתלית בטחונך בקדוש ישראל:

פסוק יז
העניים וגו'. בני הגליות כשישובו לארצם דרך המדבר יבקשו מים ולא ימצאהו
בצמא. בעבור הצמאון כאלו נעתק לשונם ממקומו
אענם. בדבר שאלתם על המים:

פסוק יח
על שפיים. במקומות הגבוהים אוליך נהרות עם כי אין דרך הנהרות למשוך שמה
מעיינות. אפתח מעיינות
למוצאי מים. להיות מקום מוצא מים:

פסוק יט
אתן במדבר ארז וגו'. שיתענגו בני הגליות בצלם
יחדו. כולם יחדו יהיו שמה:

פסוק כ
למען יראו וגו'. זה הפלא אעשה להם למען יראו העכו"ם וישימו על לב וישכילו לדעת אשר יד ה' עשתה זאת הגאולה והוא ברא הפלא ההיא:

פסוק כא
קרבו ריבכם. שב לדבר לעובדי הפסל ואמר להם קרבו הריב שיש לכם עם ה' ועם עמו
הגישו עצמותיכם. תוכן הטענות ועצמות הדבר:

פסוק כב
יגישו. הפסילים שאתם אומרים אלהים המה יגישו נא ויגידו לנו את אשר יקרא באחרית הימים
הראשונות מה הנה. יאמרו מה היה קודם בריאת העולם
הגידו. אמרו נא ונשימה לבנו לזכור אם כן היה ובזה נדע שתדעו גם אחריתן של העולם
או הבאות השמיענו. השמיעו אותנו את העתידות לבוא אם ידעתם:

פסוק כג
האותיות לאחור. הבאות באחרית הימים
ונדעה. ואז נדעה אשר אלהים אתם ואף תוכלו לעשות למי טובה או רעה
ונשתעה. ואז נספר אני והם ונראה יחדו מה לעשות בעולם ואמר בדרך לעג והתול:

פסוק כד
הן אתם מאין. באמת אתם הם מדבר שאין בו ממש
מאפע. ממעשה האפעה הממית להדבקים בו
תועבה. איש מתועב בוחר בכם:

פסוק כה
העירותי. כאומר הנה אני אגיד עתידות אשר כבר גזירה מלפני להעיר את נ"נ מצפון לבוא על ירושלים להשחיתה ואח"ז יבוא כורש ממזרח ויקרא בשמי להאמין בי והוא יבוא על שרי בבל לרמסם כמו חומר וכמו היוצר הרומס בטיט וכפל הדבר במ"ש:

פסוק כו
מי הגיד מראש. מי מהפסילים הגיד דבר מראש טרם בוא ובבוא הדבר נדעה שאמת דבר
ומלפנים. מי הגיד דבר לפני בואה ובבא הדבר נאמר צדקו דבריו והוא כפל ענין במ"ש
אף אין מגיד. אבל באמת אין בהם מגיד שום דבר אף ההוה כי פה להם ולא ידברו
אף אין משמיע. דבור בעלמא והוא כפל במ"ש
אף אין שומע אמריכם. אף אין בהם מי שישמע אמריכם כי אזנים להם ולא יאזינו:

פסוק כז
ראשון לציון. כאומר אבל אני אגיד עתידות אשר הראשון שיבוא לציון מהגלות יבשר ויאמר הנה באה הגאולה ומיד הנה הם יבואו ולא יהיה תוחלת ממושכה
ולירושלים מבשר אתן. ר"ל בהשגחה אביא מבשר כזה לבשר סמוך לה:

פסוק כח
וארא. אבל בעובדי הפסל אראה שאין בהם איש יודע העתיד
ומאלה. מהפסילים עצמן אין בהם מי מייעץ לעובדיו מה לעשות
ואשאלם. מלת ואין עומדת במקום שתים לומר אין בהם מי אשר אשאלם שישיבו דבר כי הדבור אין בהם:

פסוק כט
הן כולם. באמת הפסילים עם עובדיהם המה הבל ולא ממש וכפל הדבר במ"ש: