מצודות דוד, ישעיהו פרק טז



פסוק א
שלחו כר. אמר הנביא אותם הכרים שהייתם רגילים לשלוח מאז למס למלך ישראל כמ"ש ומישע מלך מואב וגו' והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים (מלכים ב' ג) ובמות אחאב פשע ואמר הנביא היה לך לשלוח אותם הכרים למלך יהודה אל הר בית ציון שהיה מלך כשר ואם כן עשית לא קרה לך כזאת
מושל ארץ.
אתה המושל בארץ מואב היה לך לשלוח הכרים מסלע מדברה היא העיר המלוכה שבמואב:

פסוק ב
והיה כעוף נודד. ובעבור שלא כן עשית לכן תהיה ארץ מואב כעוף הנודד ממדורו
קן משולח.
כאפרוחי הקן המשולחים ממנה ונעזבים לרצון עצמם והולכים מטולטלים נעים ונדים
תהיינה.
כן תהיינה בנות מואב משולחות מפה לפה כי השבאים יעבירו אותן לארנון שהוא גבול מואב לחלקם שמה ביניהם ומשם יעברון בגולה:

פסוק ג
הביאי עצה. אמר הנביא היה לך להביא עצה ולעשות משפט בעצמך להצלת ישראל כי אברהם אביהם עשה הרבה להצלת לוט
שיתי.
היה לך להשים צלך להיות חשך כחשכת הלילה להסתיר בו את ישראל שהיו בורחים מפני האויב דרך ארצך
בתוך צהרים.
שהוא עת תוקף החמימות ר"ל בעת שהיו ישראל בצרה היה לך להסתירם
סתרי נדחים.
היה לך להסתיר הנדחים מארצם ולא היה לך לגלות איה הטמין הנודד את עצמו:

פסוק ד
יגורו וגו'. אתה מואב הלא הנכון היה אשר נדחי עמי יגורו בארצך ותהיה סתר להם מפני השודד וכפל הדבר פעמים רבות לתפארת המליצה ולגודל התרעומת
כי אפס המץ.
ר"ל אם היית מסתירם היו יכולים עתה לחזור למקומם כי עתה אפס המוצץ דמם וכלה השודד אותם והרומס ארצם ספו תמו כי סנחריב ועמו נפלו סביב ירושלים:

פסוק ה
והוכן בחסד. המקום הכין כסא המלוכה בירושלים
וישב עליו באמת.
המלך היושב על הכסא והוא חזקיה הנה ישב עליו באמת ומתקיים
באהל דוד.
בבית המלכות
שופט.
לכל הבא למשפט ודורש יחקור מעצמו לעשות משפט העשוקים ואף אם לא יצעקו לפניו
ומהיר צדק.
יהיה מהיר וזריז לעשות צדק ומוסב למעלה לומר הואיל ונפל סנחריב והוכן כסא חזקיה אם כן יכולים היו לחזור למקומם אם היית מסתירם:

פסוק ו
שמענו. מאמר הנביא בשם האומות שיאמרו הנה מעולם שמענו גאות מואב שהיה מתגאה מאד
גאותו.
חוזר על מלת שמענו לומר שמענו גאותו וגאונו וכפל הדבר פעמים רבות לפי רוב הגאוה
ועברתו.
גם שמענו עברתו שהיה מתעבר ומתקצף ללא דבר מרוב הגאוה
לא כן בדיו.
לא היה אמת הדבר שבדה מלבו כי לפי רוב הגאוה בדה מלבו מה שעלה בדעתו:

פסוק ז
לכן. הואיל והתגאה על כולם לא ימצא מי שיצטער בצרתו ורק מואב עצמו ייליל על מואב ולא זולת
כלה ייליל.
ר"ל כל היללה ייליל הוא ולא אחר עליו
לאשישי קיר חרשת.
על עקירת היסודות של קיר חרשת תהמו אך הנשברים הם אנשי מואב ולא יהמה מי זולתם:

פסוק ח
כי שדמות חשבון. השדות של חשבון נכרת והגפנים של שבמה הנה שרי העובדי כוכבים שברו הזמורות היפות שבהם
עד יעזר נגעו.
היו מנוגעים ונגפים עד יעזר
תעו מדבר.
תעו מדרך הישר לברוח מדברה
שלוחותיה.
התפשטות ענפיה פשטו למרחוק ועברו את הים ר"ל הגולים גלו למרחוק:

פסוק ט
על כן. אמר הנביא בלשון מואב על כן בענין הבכי שבכיתי על יעזר בזה הענין עצמו אבכה על אבדן גפן שבמה
אריוך וגו'.
אתה חשבון ואלעלה ארוה את כל אחת מכם בדמעות עיני ואחז במשל כאלו הוא מטר המרוה את הארץ
על קיצך.
על תלישת פירות הקיץ ועל קציר שדך תנה קול הידד והיא קריאת צעקת השוללים הבאים פתאום:

פסוק י
ונאסף. מעתה כלה שמחה מן הכרמל כי לא יגדל שם מאומה
לא ירונן.
לא ישמע שם קול רנה וקול תרועת שמחה
יין ביקבים.
להוציא יין להמשיך ביקבים לא ידרוך מי שהיה רגיל לדרוך כי האויב ובלה הכל
הידד השבתי.
בטלתי את קול צעקת הידד כי גם היא לשון קריאת צעקת דורכי היין לזרז זה את זה וכן נאמר הידד כדורכים יענה (ירמיה כה):

פסוק יא
על כן. בעבור גודל החורבן ואמר בלשון מואב
מעי למואב.
בני מעי יהמו ככנור על חורבן מואב
וקרבי וגו'.
הוא כפל ענין במ"ש:

פסוק יב
כי נראה. כאשר יראה מואב אשר הוא נלאה ועיף לעמוד על הבמה להלחם שמה מול האויב
אל מקדשו.
לבית העבודת כוכבים שלו להתפלל לפניו לעזור לו
ולא יוכל.
עכ"ז לא יוכל להתחזק כי אין בידו לעזור:

פסוק יג
מאז. מימים הרבה נגזרה עליו:

פסוק יד
ועתה דבר ה'. עתה הוסיף לקבוע זמן
כשני שכיר.
ר"ל מצומצמות כשכיר הזה המצמצם בשני שכירתו
ונקלה.
כבודו יהיה נקלה ונבזה עם כל ההמון הרב שיש לו כי לא יועילו לו
ושאר.
השארית שיהיה לו הנה יהיו מעט מזער לא הרבה ישארו וכפל הדבר להמעיט:

הפרק הבא    הפרק הקודם