[לב, א]
הן לצדק -
זה המלך הוא חזקיהו ימלוך לעשות צדק ומשפט לפיכך תהיה תשועה זו בימיו, וכן השרים ישורו למשפט וצדק, ולמ"ד לשרים להורות על העצם ויספיק זולתה, כמו הרגו לאבנר, והשלישי לאבשלום, לאמות חמש, והדומים להם שכתבנו בספר מכלל.

[לב, ב]
והיה איש -
איש זה חזקיהו יהיה לבני דורו מחסה.

כמחבא רוח -
כמקום שנחבא אדם שם מפני הרוח או שנסתר אדם שם מפני זרם מטר, כן יסתרו בני דורו בו בצדקתו להנצל מרעת מלך אשור.

כפלגי מים בציון -
יהיה להם כפלגי מים שימצא אדם במקום ציה, או כצל סלע כבד בארץ עיפה,

פירש בארץ צמאה –
וכן בארץ ציה ועיף בלי מים, והוא המדבר שהוא מישור אין שם מים ואין שם צל ויצרו ההולכים בו שמכה אותם כל היום שרב ושמש ואם ימצאו מים וכן אם ימצאו סלע גדול שינוחו לצלו מפני השמש ישיבו נפשם אליהם בו, כן היה חזקיהו שהיו ישראל בצער בשבי ובבזה בימי אביו, וכבד גדול, כמו עמך הכבד הזה.

[לב, ג]
ולא תשענה -
מענין ועיניו השע, שני שרשים והענין אחד, אמר כי באותו זמן לא יהיו עורים וחרשים לדברי ה' אלא יראו וישמעו ויקבלו דברי ה', וכן אמר למעלה ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר וגו', כי עד הזמן הזה היו עורים וחרשים כמו שאומר: ויעצם את עיניכם.

[לב, ד]
ולבב נמהרים -
שהיו עד עתה נמהרים עתה יבינו לדעת דבר ה', ונמהרים הם הכסילים, כמו: ועצת נפתלים נמהרה, אמרו לנמהרי לב, אמר אותם שהיו עושים עצמם פתאים ועלגים להבין דבר ה', כמו שאמר, כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם הזה, ואחרי התשועה הגדולה הזאת ישובו להיות רואים ושומעים ומבינים ומדברים צחות.

[לב, ה]
לא יקרא עוד -
אינו אומר עוד כל ימי עולם אלא עוד כל ימי חזקיהו, וכן הוא אומר ועמלו לא יזכור עוד, ר"ל כל זמן שהיין בו, ואמר זה בעבור כי היו מתחלה מחניפים הרשעים ומיפים להם מעשיהם בפניהם וקוראים לנבל נדיב ולכילי שוע, ואמר כי עוד כל ימיו לא יראו מפני הרשעים ולא יחניפום עוד אלא לכל אחד יאמרו מה שיש בו.
והנדיב - הוא האיש שהוא בעל נפש טובה ונתן מה שנותן בעין טובה,
ונבל - הפכו שהוא אדם פחות ולא יתן אלא בהכרח ובעין רעה.
ולכילי -. שנותן במדה לא יותר דבר בשום פנים ועינו צרה אבל אינו פחות כמו הנבל.
ושוע - הוא ותרן בממונו מאד שמח במתנותיו והוא יותר במעלה מהנדיב.

[לב, ו]
כי -
צריך להפריש בין הנבל והנדיב כי מעשיהם וענינם בהפך, כי נבל ידבר בפיו נבלה ויחשב בלבו לעשות און, כי הלב אינו עושה אלא חושב, ואמר יעשה כי הוא חושב תמיד עד שיבא לידי מעשה.

וכן אמר לעשות חונף ולדבר אל ה' תועה –
יחשב לדבר בעבור דבר התועה שאומר שאינו משגיח בבני אדם, לפיכך יגזול כשיוכל כי חושב כי אין משפט ואין ה' רואה את הארץ ואינו מפחד כי אם מבני אדם.

להריק נפש רעב -
כי העניים שהם רעבים וצמאים אין להם עוזרים ברוב והנבל יריק נפשם, כלומר יגזול מהם מאכלם והרי הוא כאלו יריק נפשם ויוציאם, וכן יחסיר משקה.

[לב, ז]
וכילי -
בצר"י הכ"ף, והוא כמו ולכילי שזכר בחיר"ק הכ"ף, ודבר על הנבל שהוא עושה מעשה נבלה ועתה מדבר על הכילי שמחשבתו רעה אבל אינו כמו הנבל, כי הנבל יעשה מעשה הרעה, אבל הכילי אינו רע כל כך שיעשה מעשה, אבל חושב ומדבר רע על החלושים העניים ובאמרי שקר שמדבר יועץ לחבל העניים.
וכן במשפט האביון ידבר לחייב אותו בדין ולהענישו. זהו שאמר ובדבר אביון משפט, כאלו אמר בדבריו על אביון במשפט לחבלו ולהשחיתו.

ופירש כליו רעים –
מדותיו, ואומר כמו שהוא צר עין ודעת חסרה ורעה כן כליו רעים וחסרים וכשימכור ימכור במדה חסרה.

זמות -
דבריו נבלות כמו: כי זמה עשו.

[לב, ח]
ונדיב -
נכלל בכללו השוע, והנה הוא הפך הכילי, כי הוא זמות יעץ והנדיב - נדיבות יעץ:

והוא על נדיבות יקום -
בעבור הנדיבות יקום ויעלה במעלה גדולה.

[לב, ט]
נשים -
כתרגומו:

מדינן,

וכן בנות כרכין, אמר כנגד ערי יהודה שהיו חושבות להיות שאננות ובטוחות אמר להן, אע"פ שאתם בוטחות עתה עוד תרגזנה.

[לב, י]
ימים על שנה -
כמו עם שנה, וכן ויבאו האנשים על הנשים, ר"ל שנה עם שנה, כלומר לא שנה אחת לבד אלא שנה אחר שנה תרגזנה, כי האויב ישחית הקציר והבציר ואחר כן יגלה אותם ותהינה הערים חרבות.

אסף -
אסיפת התבואה , ונבואה זו אפשר לפרשה עתידה על חרבן ארץ ישראל כלה וחרבן בית המקדש בימי צדקיהו.
או חרבן בית שני.

וכן תרגם יונתן:

כי ארמון נוטש - בית מקדשא חריב,

ויהיה נחמת עד יערה עלינו רוח ממרום וגו', וכל הפרשה עתידה בימי המשיח.
או תהיה נבואה זו על חרבן ערי ישראל וגלותם בימי הושע בן אלה, ויהיה פירוש ארמון נוטש - על שמרון שהיה ארמון מלך ישראל וגם על ערי יהודה שתפשם מלך אשור, ותהיה נחמת עד יערה עלינו וכו' בימי חזקיהו, אחר מגפת מחנה אשור.

[לב, יא]
חרדו שאננות -
אמר חרדו שהוא צווי דברים, לפי שענינו על העם אשר בתוך הערים.

רגזה -
צווי הנקבות בא בנו"ן ה"א פעמים בנו"ן לבדה, כמו: קראן לו ופעמים בה"א לבדה כמו רגזה, וכן פשוטה ועורה וחגורה.

ויש אומרים:

כי ארבעתם מקור.

ועורה –
מן ערום ועריה.

וחגורה -
פירוש: ויחגור שק.

[לב, יב]
על שדים סופדים -
על שדים שהיו צומקים מהרעב, וכן יהיו סופדים על שדי חמד על גפן פוריה - כלומר על לחם ויין שאין להם שדי חמד, שדי חמדה שהיו מתחילה ועתה הם בורים.

כן גפן פוריה –
שהיתה מתחילה ועתה בוקקה.

[לב, יג]
על אדמת עמי -
וכן יהיו סופדים על אדמת עמי שתעלה ותצמיח קוצים ושמירים, ואע"פ שאמר על שדי חמד לא פירש מה הם, ועתה פירש קוץ ושמיר תעלה.

קוץ שמיר -
חסר וי"ו השמוש כמו קוץ ושמיר, וכן שמש ירח, ראובן שמעון, מלך שרים והדומים להם.

כי על כל בתי משוש -
כי גם עליהם יהיה ההספד שהיו בתי משוש מתחילה, וכן קריה שהיתה עליזה מתחילה.

[לב, יד]
כי ארמון -
פירשנוהו.

עופל ובחן -
מגדלים גבוהים וחזקים יהיו.

בעד מערות -
יהיו עוד למערות שידורו בה חיות השדה.

בעד -
במקום למ"ד השמוש, כי תבא זאת המלה בענין אותיות השמוש, וכן בא במקום מ"ם בעד החלון.

משוש פראים -
שישמחו בם פראים במדבר, פרא למוד מדבר.

מרעה עדרים –
מחיות השדה.

[לב, טו]
עד יערה -
עד ישפך עלינו רוח רצון ממרום, כלומר יהיה זה החרבן, עד ירצה האל וישפוך רצונו עלינו ואז יהיה המדבר לכרמל.

רוח -
רצון ה', כמו: אל אשר יהיה שמה הרוח.

והיה מדבר לכרמל -
מה שהוא מדבר יהיה כרמל שהוא מקום זרע ושדות תבואה ועצי מאכל.

והכרמל ליער יחשב -
ברוב עצים כלומר יעלו ישראל ממדרגה למדרגה, וכרמל כתב והכרמל קרי, והענין אחד.

[לב, טז]
ושכן -
כתרגומו.

[לב, יז]
והיה מעשה -
בעבור מעשה הצדקה שיעשו יהיה להם שלום, ובעבור עבודת הצדקה יהיה להם השקט ובטח עד עולם, והפסוק כפול בענין במלות שונות, כי עבודת פירוש מעשה,

כתרגום:

מעשה - עובדא,

וכן עובדי פשתים שריקות.

אבל יונתן תרגמו:

עבודה ממש ומפלחי צדקתא.

[לב, יח]
וישב -
הפסוק כפול בענין במלות שונות ופשוט הוא.

[לב, יט]
וברד -
חציו קמץ וחציו פתח והוא פעל עבר ואם היה שם יהיה כולו קמוץ, אמר כשיברד ייפול הברד ביער שלא יזיק לצמחים ועצי מאכל, ברדת שם כמו ברד.

ובשפלה תשפל העיר -
לא יזכר שום שפלות בעיר ירושלם אלא אם כן יזכרו השפלה שהיא העיר אבל לא שפלות מעלה, כי לא תשפל מעלת ישראל.

ויש מפרשים:

שתשב פרזות שיבנו בתים בבקעה, כי לא יצטרכו לבנות בהר מגדלים חזקים.

[לב, כ]
אשריכם זורעי על כל מים -
על כל מקום מים כי בכל מקום שתזרעו תמצאו מים.

משלחי רגל השור והחמור -
כל כך יהיה השבע גדול עד שישלחו השורים והחמורים לרעות בשדות.