[מח, א]
שמעו זאת בית יעקב -
את הדברים אשר אומר אליכם. אתה הנקראים בשם ישראל ע"י חשיבותם ורוממותם למעלה מן הטבע, אתם השבט אשר ממי יהודה יצאו, שהוא שבט יהודה שביניהם היה המקדש ומלכות בית דוד, לכם אני שואל איך אתם המה האנשים הנשבעים וכו'.

המאמרים מקבילים:
הנשבעים בשם ה' לא באמת
ובאלהי ישראל יזכירו לא בצדקה.
אחרי שאתם ראוים להיות צדיקים בין מצד מעשיכם בין מצד תולדתכם, ואיך היה להפך, השבועה שתשבעו בשם ה' אינה באמת רק בשקר, ואשר תזכירו שם אלהי ישראל לאמר שאתם עבדי ה' אינו בצדקת מעשיכם, כי אין בכם צדקה שהם המעשים שבין אדם למקום.

[מח, ב]
כי מעיר הקדש -
מלת כי פה משמש על הזמן כמו כי יהיה להם דבר בא אלי, ורצה לומר כי הנסים שיעשה ה' לצורך ישראל יהיו בשני פנים:
א) בעת שיהיה ראוים אל הנהגה נסיית, שאז יעשה עמהם נס להתנוסס מפני צדקתם,
ב) בעת שישראל בלתי ראוים שאז יעשה אותות ומופתים לעיניהם למען יאמינו בו.
וההבדל שביניהם הוא זה, כי הנסים שיעשה להם מפני צדקתם לא ינבא עליהם נביא וחוזה לפני בואם, רק יעשם פתאום לפי הצורך, אבל האותות והמופתים שיעשה להם מפני רפיון אמונתם, בהכרח שינבא עליהם הנביא לפני בואם, כדי שיכירו כי יד אלהים הוא ויאמינו בו. וזה שאמר בעת אשר מעיר הקדש נקראו בעת שהיו ישראל קדושים ונתיחסו על עיר הקדש על ידי טוב מעשיהם, ובעת אשר על אלהי ישראל נסמכו מצד חוזק אמונתם, בעת ההיא אז הנסים.

[מח, ג]
הראשנות מאז הגדתי -
רצה לומר אז לא הייתי צריך להגיד הנסים שעשיתי עמכם אל הנביא טרם בואם, רק מאז הגדתי פתאם עשיתי ותבאנה תיכף כשהגדתי לעשות הנס תיכף עשיתיו ויבא פתאום, והנה בעת יודיע הנסים ע"י הנביא טרם היותם, יש בזה שני דברים:
א) הגדת ה' אל הנביא לגלות אזנו שכן יהיה בעתיד.
ב) השמעת הנביא אל העם לפרסם הדבר טרם יבא, וכ"ז לא הייתי צריך בנסים הראשונים שעשיתי עמכם, כי הראשונות, רצה לומר הנסים הראשונים שעשיתי מימי קדם, היה ההגדה (אל הנביא) וההשמעה (אל העם) וביאת הנס בפועל, הכל פתאום, ורצה לומר הגדתי ומפי יצאו ואשמיעם, לא השמעתי ע"י נביא רק תיכף שיצאו מפי תיכף השמיעם ופתאום עשיתי, עד שעת בא הדבר היה ביאתו פתאום, כי בעת בא אז השמעתיו והגדתיו וגליתיו, לא קודם לכן.

[מח, ד]
מדעתי -
כ"ז היה בנסים הראשונות מאז, לא כן עתה, יען ידעתי כי קשה אתה, שאתה בעצמך קשה להאמין, ואם יבוא הנס פתאום לא תשים לב להכיר כי אצבע אלהים היא, וגם אם יראו לך שתראה זאת בעינים הנה גיד ברזל ערפך ערפך יש לו גיד מברזל עד שלא תוכל להשיבו לאחוריך לראות את הנס בעינים, וגם אם יראו לך את האות והמופת נגד פניך הנה מצחך נחושה ותוכל להעיז פנים ולהכחיש הראות, לכן -

[מח, ה]
ואגיד לך מאז -
לכן הוכרחתי עתה להגיד לך הנס מאז טרם שיבא, ורצה לומר אני מוכרח להגידו מאז אל
הנביא ואחר זה בטרם תבוא הדבר השמעתיך על ידי הנביא שאז יפרסם הנביא את הדבר לפני בואו לאמר מחר יהיה האות הזה כי יראתי פן אם יבא הדבר פתאום תאמר עצבי עשם.

והמאמרים מקבילים:
ואגיד לך מאז פן תאמר עצבי עשם,
בטרם תבוא השמעתיך פן תאמר פסלי ונסכי צום,
רצה לומר מה שהגדתי אל הנביא מאז בעת שגמרתי בלבי לעשות הנס, היה כי יראתי פן תאמר לא אני עשיתי את הדבר רק העצב והאליל עשהו, ומה שהוכרחתי להשמיעו ולפרסמו ע"י הנביא בטרם תבא והיינו קרוב לזמן ביאתו, כי אם לא כן הגם שכבר הגדתי הדבר מאז ולא היית יכול לאמר שהפסל עשהו, עדן היית אומר הגם שה' עשהו, מכל מקום היו הפסל והנסך המצוים על הדבר שעשה ה' שיבא, והם שלוחי האל להשלים את אשר עשהו, ולכן הייתי מוכרח בטרם בוא הדבר להשמיע שנית על ידי הנביא, למען תדעו שגם אני צויתי שיבא הדבר אשר עשיתי, (וכבר כתבתי למעלה (מ"ה) כי היו ביניהם שתי כתות:
הכת הא' שחשבו שהפסל עצמו הוא אלהי, וזה קרא פה עצב, ואמר שתאמר עצבי עשם מצד שהוא אלוה.
וכת ב' חשבה את הפסל רק אמצעי בין ה' בין האדם, ועליהם אמר שתאמר פסלי ונסכי צום, שה' היה העושה, אבל הפסל שהוא אמצעי בין ה' והעולם, צוה על הדבר שיצא לפועל).

[מח, ו]
שמעת -
אמנם בתחבולה זו לא פעלתי מאומה. כי הלא שמעת כל החזיון, שמעת כי העידו הנביאים על המופתים האלה מכבר, ומכל מקום ואתם הלוא תגידו הלא מכל מקום תגידו זאת, עצבי עשם ופסלי ונסכי צום. כי בכל זאת אתם מיחסים נסים האלה להטבע או להפסילים לכן צריך אני לתחבולה אחרת שע"י תאמין לדברי, והוא כי השמעתיך חדשות מעתה מעתה אשמיע אותך נסים חדשים שלא היו דוגמתם לעולמים, וגם יהיו נצרות דברים שמורים בלבי שלא גליתים אל הנביא ולא ידעתם קודם בואם, כמו שיבאר.

[מח, ז]
עתה -
מפרש דבריו, מה שאמרתי שהשמעתי חדשות מעתה הוא כי עתה נבראו ולא מאז, רצה לומר כי בכל הנסים שעשה ה' עד הנה לא ברא יש מאין רק יש מיש, והיה הנס המרת צורה בצורה, כמו שנתהפך המטה לנחש, והמים לדם, טבע הנוזלים לעמוד, תנועת השמש לידום וכדומה, ובנסים האלה לא היה להם עודף על הטבע רק מה שנעשה בזמן מבלתי זמן, שמה שיצוייר שיעשה מעצמו בימים רבים ועתים רחוקות כי הטבע תשנה צורת הדברים תמיד, נעשה בדבר ה' מזולת זמן ומבלעדי הסבות הטבעיות הצריכות לזה, והיה לפתע פתאום, ולכן בכל האותות והמופתים היה הנביא מגיד ביאתם ומגביל זמן בואם, כי זה היה עקר האות והמופת שבאו בזו הרגע שהגביל האיש האלהים, ואחר שמבואר אצלינו תמיד ההבדל בין בריאה ליצירה ועשיה, שפעל ברא מורה בריאת עצם הדבר יש מאין, מבואר שהנסים כולם לא נבראו רק נוצרו ונעשו, רצה לומר כי הבריאה שהוא עצם הדבר זה נעשה בששת ימי הבריאה שאז ברא ה' יש מאין, ולא עתה בעת הנס, כי הנס לא המציא עצם הדבר רק שינה צורתו לצורה אחרת, ויצר או עשה הדבר שנברא מכבר.
וזה מבואר כי עת יברא ה' בריאה חדשה בדרך נס עד שגם עצם הדבר ימצא לשעתו יש מאין, זה לא יטעו גם הקוסמים והמכשפים בלטהיהם ליחסו אל איזה כח מכחות הטבע כוכב או מזל ודומיהם, כי גם לפי דעתם לא יפעלו אלה רק להמיר צורה בצורה לא להמציא עצם הדבר יש מאין, ובזה אומר ה', כי דעתו להשמיעם חדשות מעתה והוא נסים כאלה אשר עתה נבראו ולא מאז שגם הבריאה שלהם שהיא הוצאת עצם הדבר יש מאין יולד עתה, ונסים כאלה הם חדשות כי כל הנסים הקודמים נבראו מאז ועתה רק נוצרו ונעשו, כי לא שינה רק צורת החומר הנמצא בששת ימי הבריאה, ובמה שיעשה נסים כאלה לא יוצרך לגלות הדבר אל הנביא טרם היותו, כי בזה אין עקר המופת מה שנעשה בזמן מזולת זמן וברגע המוגבל, כי מופת הזה אין ביד הזמן והטבע לעשותו כלל בשום עת וזמן, כי הטבע כל פעולותיה רק המרת הצורות ולא תוציא חומריים חדשים כנודע, ולכן הנסים האלה הם נצרות ולא ידעתם ומפרש ולפני יום ולא שמעתם בנסים האלה שאברא יש מאין אעלימם ממך ולא אגלם להנביא טרם בואם פן תאמר הנה ידעתין כי אז לא יהיה חדושם גדול בעיניך כ"כ, כי א"צ לגלותם תחלה, אחר שמופתים האלה אינם תלוים בהגבלת הזמן כנזכר.

[מח, ח]
גם לא שמעת -
שב לאמר אבל מה יועילו כל התחבולות האלה, ידעתי כי גם אם לא שמעת, וגם אם לא ידעת, בכל זאת ידעתי כי גם מאז לא פתחה אזנך, ורצה לומר ידעתי כי הגם שלא שמעת הנס שאני רוצה לבראות יש מאין מפי הנביא, והגם שלא ידעת אותו, רצה לומר שלא תוכל להשיג ממנו שום ידיעה בעת יבוא, כי הבריאה יש מאין הוא דבר שלא השגנו בחוש וא"א לדעת אותו כלל, בכל זה גם אם אעשה הנס הגדול הזה ידעתי כי גם אז בעת ההיא לא תפתח אזנך לשמוע לדברי כלל, כי ידעתי בגוד תבגוד רצה לומר שאם היה חסרון אמונתך עד עתה מפני הסכלות וחסרון ידיעה, אז היה התחבולה הזאת מהנסים שיבראו יש מאין מועיל, אבל אני ידעתי שחסרון אמונתך אינו מצד חסרון ידיעה כי אתה ידעת האמת, אתה ידעת שלא הפסל והטבע עושה זאת, רק אתה בוגד בזדון, עד שראוי לקרא לך בשם פושע מבטן כאילו טבעך נותן שתהיה פושע ומורד, ואתה מוטבע ע"ז מלידה ומבטן ומהריון.

[מח, ט]
למען -
אומר הנה דרכי להאריך אף להחוטא פן ישוב בתשובה, אבל אתה אחר שאתה פושע מבטן ולא אקוה שתשוב אלי בתשובה כי כל הנסים אינם מועילים, הלא היה ראוי להענישך תיכף אך מה שאאריך אפי לאחר עונשך, אני עושה לבל יחולל שמי הנקרא עליך, ולמען תהלתי אחטם לך שגם בעת שאענישך לא אכלה בך כל חרון אפי רק מקצתו ולא אכריתך.

[מח, י]
הנה -
רצה לומר הצורף סיגים בכור שיש בו כסף הוא ישליך כל הסיגים למען יזכך הכסף, אבל המצרף סיגים בכור עוני והוא כור שאין בו כסף רק עניות וסיגים, הוא לא יברר רק הסיגים הגרועים לגמרי והמתכות החשוב בערכם יניח ולא יצרפנו, ע"ז אומר, עת אצרוף אותך בכור להסיר ממך הסיגים שהם הרשעים, אשקיף אל הכור שאין בו כסף רק הוא כור עוני, הוא מלא סיגים, ובזה לא אברר כל הסיגים שא"כ לא ישאר מאומה, כי בכור העוני הזה בחרתיך, אתה המבחר מן יתר הסיגים הנמצאים בכור שהם עוד גרועים ממך, רצה לומר לא אכלה רק הרשעים הגמורים לא הבינונים, כי אז לא ישאר מאומה. (ומצאנו כמליצה זאת (ביחזקאל כ"ב) ובארתיו בפי' שם ת"ל).

[מח, יא]
למעני למעני אעשה -
רצה לומר כי הבוחר באיש מפני חשיבותו יעשה הכל למען הנבחר, והבוחר באיש פחות מפני שצריך אליו, יעשה זאת בעבור עצמו ותועלתו ובעבור הנבחר שהוא האמצעי להשיג ע"י תועלתו, אבל הבוחר באיש פחות ואינו צריך אליו, רק שלא יכול לעזבו מפני שהוא קרובו ומתירא שאם יניחהו לבוז יהיה לו בזיון מצד שנקרא שמו עליו, אז יעשה הכל למענו, וזה שאמר למעני למעני אעשה אני אעשה הכל רק למעני מפני שאני מתירא על כבוד שמי כי איך יחל שמי, וכמו שכתוב: מה תעשה לשמך הגדול, וכבודי לאחר לא אתן שעי"ז יתיקר שם האלילים.

[מח, יב]
שמע אלי יעקב -
(אתה פחות המעלה מצד עצמך וחשוב להקרא בשם ישראל ע"י שאתה מקוראי) דע כי אני הוא, הנסים שאעשה לך בגאולת בבל אני עשיתי כי אני ראשון ואני אחרון כמו שעשיתי נסים בגאולה ראשונה כן בנסים האלה. ואל תחשובו כי נעשו הנסים האלה ע"י חקי הטבע, ע"י הוראות המערכת בשמים, או על ידי חיוב התולדות בארץ, כי -

[מח, יג]
אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים -
רצה לומר השמים והארץ בעת שעשיתים עשיתים בפעם אחד כאלו ביד השמאל הנחתי היסוד שהיא הארץ והיד הימין טפחה כבר ברגע ההוא גג הבנין שהם השמים, וא"כ עתה קרא אני אליהם שיעמדו יחד לפני לשאול אותם השאלה שיזכור אח"כ.

[מח, יד]
הקבצו -
ואתם התקבצו כלכם ושמעו את השאלה הזאת שאשאל לשמים ולארץ העומדים לפני עתה, והוא, כי אשאלם מי בהם הגיד את אלה, מי בשמים או בארץ אשר הגיד את הדברים האלה.
ומה הם הדברים?
ה' אהבו יעשה חפצו בבבל וזרעו כשדים - הדברים האלה הם, שכורש אשר ה' אהבו הוא יעשה חפץ ה' בבבל להחריבה, וזרעו וכחו לעשות זאת יהיו הכשדים בעצמם, שהכשדים עצמם יעזרו לו למלאות חפץ ה', כי שרי בלשאצר שמרדו והרגו את אדוניהם הם הודיעו זאת לכורש והם עזרוהו להשחית את בבל-יאמרו נא השמים והארץ מי בהם הגיד את הדברים האלה? אבל אז תשמעו תשובתם כי לא הם דברו זאת, רק -

[מח, טו]
אני אני דברתי -
מראש שיהיה כן, אף קראתיו שילך למלחמה, אף הבאתיו על עיר בבל, ושם הצליח דרכו להחריבה, (וכונת המליצה הזאת שמפלת בבל והצלחת כורש לא היה דבר מחוייב מצד הטבע או המערכה רק מצד גזירת ה').

[מח, טז]
קרבו -
רצה לומר לא השמים והארץ הרחוקים מכם דברו זאת, רק קרבו אלי ותשמעו זאת, כי אני מדבר נבואה זו בשם ה', ולא לבד שאני מגידה עתה כי גם מראש לא בסתר דברתי, מעת התחיל הדבר כבר פרסמתיו מעצמי לכל, הגם שאז עוד לא נצטויתי לפרסמו, וכן מעת היותה (לא בסתר דברתי) שם אני, מעת הוויית הדבר שהיא אח"כ לא דברתי שם אני בסתר, וגם שם אני לא דברתי בסתר, רצה לומר אף בבבל לא יראתי מלדבר זאת בגלוי, ושיעור הכתוב, מראש מעת היותה, שם לא דברתי בסתר אני, כי גליתיו ופרסמתיו, רק שאז דברתי אני מעצמי, ועתה ה' שלחני בשליחות לנבאות ע"ז, ושלח עמי את רוחו, רוח הנבואה שבו אתנבא בגלוי.

[מח, יז]
כה אמר ה' -
רצה לומר ואל תפחדו כי לא יארכו ימי שלותכם כי עוד תגלו פעם שנית כי הדבר תלוי בכם, אם תטיבו מעשיכם תהיה זאת גאולת עולמים, כי כה אמר ה' אשר הוא גאלכם מצד עצמו, והוא קדוש ישראל ע"י מעשיכם הטובים, אני ה' מלמדך להועיל רצה לומר מצדי לא יבצר כי אני מלמד אתכם באמונות ודעות אמתיות, וגם מדריכך בדרך תלך שהם המעשים הטובים, והדבר תלוי בכם, כי -

[מח, יח]
לוא הקשבת למצותי -
אם רק תשמע מצותי אז שלומך יהי כנהר, המושך בנחת, כן יהיה שלום ושלות השקט בהצלחת הגוף, וצדקתך שהם המע"ט שלך שהוא אושר הנפש, הם יתנשאו למעלה ראש כגלי הים, הרוצים תמיד לעבור על גדותיהם, כן תשא שאון גליך בכח גדול להוסיף מצות ועבודת ה', ועי"כ יהיה שכרך, כי -

[מח, יט]
ויהי כחול זרעך -
הגדולים יהיו רבים כחול הים, וצאצאי מעיך הקטנים יהיו רבים כמעותיו כמעי הים שמפרה דגים קטנים בלא מספר, ושלוה זאת תמשך לעולם כי לא יכרת שמו מלפני, ויהיה שלומך נצח:

[מח, כ]
צאו -
לכן צאו מבבל בקול רנה, ולא תדאגו, כי אם תזכו תהיה זאת תשועת עולמים, וגם הגידו תוכלו להגיד בשורה זאת, וגם השמיעו בפרהסיא, ולא לבד במקום קרוב כי תוכלו להשמיע זאת עד קצה הארץ לאמר: גאל ה' את עבדו יעקב, כי הגאולה מבבל בודאי תבא.

[מח, כא]
ולא צמאו למים -
הגם כי בחרבות הוליכם במקום חרב ויבש כי מים מצור הזיל למו עד שהיה להם מים, ויבקע צור ויזבו מים המליץ ישוטט עתה ברוחו, בקיעת מי הים והירדן לפני בני ישראל, ששם נצבו כמו נד נוזלים, אומר את הים בקע ויעמדו מים, אבל ויבקע צור, ויזבו מים.

[מח, כב]
אין שלום -
רצה לומר ואל תיראו עוד מפני הכשדים כי לרשעים האלה, אמר ה' אין שלום, שלל השלום מגבולם לנצח.