ילקוט שמעוני, ישעיהו פרק נא


המשך סימן תעג
הביטו אל אברהם אביכם -
אמר ר' אסי:
אברהם ושרה טומטומין היו, שנאמר: הביטו אל אברהם אביכם וגו'.
וכתיב: הביטו אל צור הוצבתם ואל מקבת וגו'.

עורי עורי לבשי עוז -
רבי ישמעאל אמר:
בזכות ירושלים אני קורע לכם את הים, שנאמר: עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' עורי כימי קדם וגו' הלא את היא המחרבת ים וגו' דרך לעבוד גאולים.

ופדויי ה' ישובון -
(כתוב בשמואל ברמז ק"ה וברמז תמ"ה).

שנו רבותינו:
דור המבול אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: במדבר הזה יתמו - בעולם הזה.
ושם ימותו - לעולם הבא דברי רבי עקיבא.

רבי אליעזר אומר:
באים הם לעולם הבא, שנאמר: אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח.

ר' שמעון בן מנסיא אומר:
באים הם לעולם הבא, שנאמר: ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה וגו'.

סימן תעד
אנכי אנכי הוא מנחמכם -
זהו שאמר הכתוב: חרפה שברה לבי ואנושה - הרפה שחרפו עמונים ומואבים.
את מוצא כיון שגרמו העונות ונכנסו אויבים לירושלים, נכנסו עמהם עמונים ומואבים לבית קדש הקדשים ונטלו את הכרובים ונתנום בכליבה, והיו מחזרים אותם בכל חוצות ירושלים והיו אומרים: לא היו ישראל אומרים: אין אנו עובדי אלילים, ראו מה הם עושים, הדא הוא דכתיב: יען אמר מואב הנה ככל הגוים בית יהודה.
באותה שעה אמר הקב"ה: שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון לכן חי אני נאם ה' כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה.

ואנושה - באה עלי מכה גברתנית ומתשת אותי.

ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי -
אמר הקב"ה: אנכי אנכי הוא מנחמכם (כתוב בפסוק שמעו כי נאנחה אני ברמז תתקל"ג).

אמר רשב"נ:
דרכו של אב לרחם: כרחם אב על בנים.
ודרכה של אם לנחם: כאיש אשר אמו תנחמנו.
אמר הקב"ה: אנא עבדית דאבא ודאמא.

אנכי אנכי הוא מנחמכם -
(כתוב ברמז תמ"ד).

אמר ר' אבא בשם רשב"ל:
למלך שכעס על מטרונא וטרדה והציאה מתוך פלטין שלו, לאחר ימים בקש להחזירה, אמרה: יכפול כתובתי ואחר כך הוא מחזירני.
כך אמר הקב"ה לישראל: בני, בסיני אמרתי לכם פעם אחת: אנכי ה' אלהיך.
ובירושלים לעתיד לבא, אני אומר לכם שתי פעמים: אנכי אנכי הוא מנחמכם.

דבר אחר:
בסיני קבלו ב' אנכי:
אנכי ה' אלהיך.
כי אנכי ה' אלוהיך אל קנא.
ולפיכך הקב"ה מנחם בשני אנכי.

דבר אחר:
באנכי בראתי העליונים ואת התחתונים:
אנכי עושה כל.
באנכי בראתי אדם: אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי,
באנכי דברתי עם אברהם: אנכי מגן לך,
באנכי דברתי עם יצחק: אנכי (האל) אלהי אברהם אביך.
באנכי דברתי עם יעקב: אנכי ארד עמך מצרימה.
באנכי העליתיו משם.
ואנכי נגליתי על משה: אנכי האל אלהי אביך.
באנכי שמתי הדיבור עם פיו: ואנכי אהיה עם פיך.
באנכי נתתי הדברות: אנכי ה' אלהיך.
באנכי הולכתים במדבר:
הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר.
באנכי אני בונה את ציון: הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך.
באנכי אני מביא גואל: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא.
באנכי אני מנחם אתכם: אנכי אנכי הוא מנחמכם.

זה שאמר הכתוב: כי הוא טרף וירפאנו (כתוב ברמז תקכ"ב).
לפי שנאמר: אין לה מנחם מכל אוהביה - וכל מקום שנאמר: אין לה, הוה לה, לכך נאמר: אנכי אנכי הוא מנחמכם.
וכן הוא אומר: ולחנה אין ילדים (כתוב ברמז ע"ז):

הוא מנחמכם -
הוא מנהמכם.

רבי מנחמא בשם רבי אבין:
מאותה נהימה שנהמתם בסיני, ואמרתם: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע - אנכי אנכי הוא מנחמכם.

מי את ותיראי -
לא את שאמרת לי בים: מי כמכה?!

ותיראי מאנוש ימות -
למה את מתיראת?
שמא אין את יודעת מי את, אין את בתו של אברהם יצחק ויעקב?!
בתם של שלושה הררי עולם את, ואת מתיראת מן בריה ומן אנוש, אנוש שהיום חי ומחר הוא מת?!
אין את יודעת מה עשיתי לכל אותם שנזדווגו להם:
אמרפל שנזדווג לאברהם,
פלשתים ואבימלך שנזדווגו ליצחק,
עשו שנזדווג ליעקב,
הפלתי אותם בידם, כך כל מי שיבא ויזדווג לכם נופל לפניכם.

דבר אחר:
מאנוש ימות -
א"ר יהודה בר ר"ש:

למי שהיה רואה תולעת והיה מתירא ממנו, רואה אותה כגחלת ונקראת גומרת לילה.
א"ל: מזו אתה מתירא?
בלילה היא גחלת ויוקדת, יבא הבקר ואתה רואה שאינה אלא תולעת - אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה.

אמרו לפניו: רבש"ע, והרי שעבודם של מלכיות קשה הוא!
א"ל: מפני שהעוה"ז לילה הוא ושולטים בו, יבא הבקר ואתם רואים אותם ואינם אלא תולעת.

ותשכח ה' עושך -
בצרת המן הכתוב מדבר, שנתייראו לשעה אחת ונתיאשו מן הגאולה.

אמר רשב"ג:
ראויים היו ישראל שלא להגאל מצרת המן, אלולא שהסכימו לדעת יעקב אביהם, ששמע מפי הדבור: הנה אנכי עמך - ונתירא מן עשו: ויירא יעקב מאד ויצר לו.

נוטה שמים ויוסד ארץ -
אמר לו הקב"ה: שכחתם מה שאמרתי לירמיה: אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו וגו' - רואים את השמים במקומם ואתם מתיראים?!

ותפחד תמיד כל היום -
פרוזדוגמא שלו פרוסה בחדש הראשון הוא חדש ניסן והיו מתבהלים בלכל יום.

מפני חמת המציק -
זה המן: וימלא המן על מרדכי חמה, איש צר ואויב.

מפני חמת המציק מהר צועה להפתח וגו' -
אלא מן אדם שהוא ממהר בפסיעתו להפתח, בשביל שלא ימות ורץ לכל מקום שלא יחסר לחמו, ואתם מתיראים ממנו (כתוב לעיל ברמז תמ"ב).

אמר רב שיזבי בשם רבי אלעזר בן עזריה:
קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, שנאמר: מהר צועה להפתח וגו'.
וכתיב בתריה: ואנכי ה' אלהיך רוגע הים.

רבי חמא בר חנינא אמר:
יותר מקריעת ים סוף, דהא כתיב בתריה: רוגע הים.

אמר רב ששת משום ר' אלעזר בן עזריה:
קשים נקביו של אדם מיום המיתה, שנאמר: מהר צועה להפתח ולא ימות לשחת וגו'.

ולא יחסר לחמו ואנכי ה' אלוהיך רוגע הים -
למה סמך יציאת מצרים ללחם?
אלא כשם שעשה הקב"ה כמה נסים לגאול את ישראל, כך הוא עושה בפרוסה הזו.

א"ר שמואל בר נחמני:
קשה היא הפרנסה מן הגאולה, אתה מוצא הגאולה תלה במלאך: המלאך הגואל אותי, אבל כשבא לפרוסה, כתיב: האלהים הרועה אותי.

ויהמו גליו ה' צבאות שמו -
וכי מה ראה הים וברח?
ר' יהודה ור' נחמיה,
ר' יהודה אומר:

מקלו של משה.

ר' נחמיה אמר:
שם המפורש היה חקוק עליו: ה' צבאות שמו - ראה וברח.

סימן תעה
וימהו גליו ה' צבאות שמו -
אמר רבה:
אשתעו לי נחותי ימא האי גלא דאתי לטבועי ספינתא, אית ליה ברישא צוציתא דנורא חיוורתי, ואית לן אלוותא דחקיק עלייהו: אהיה אשר אהיה יה ה' צבאות מחינן ליה בגווה ונייח.

ואמר רבה:
אשתעו לי נחותי ימא, בין גלא לגלא תלת מאה פרסי ורומיה דלגא תלת מאה פרסי.
זימנא חד הוה קאזלינן בספינתא ודלינן גלא לעילאי עד דחזינן בי מרבעתא דכוכבא זוטא כמבדר בזרא ארבעין גריוי דחרדדלא, אלמלי דלינן טפי הוה קלינן מהבליה, רמא ליה קלא גלא לחבריה, שבקת מידי בעלמא דלא איחריב אחריבתיה.
אמר ליה: תא חזי גבורתא דמרך, דאפילו מלא חוטא דחלא לא עברי, דכתיב: האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חוק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו:

ואשים דברי בפיך -
תמן תנינן, רבן שמעון בן גמליאל אומר:
על שלושה דברים העולם עומד על: התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים.

ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי:
שלשתם בפסוק אחד: ואשים דברי בפיך אלו דברי תורה.
ובצל ידי כסיתיך - אלו גמילות חסדים, שכל העוסק בגמילות חסדים זוכה לחסות בצלו של הקב"ה, הה"ד: מה יקר חסדך אלוהים ובנני אדם בצל כנפיך יחסיון.
(יח) לנטוע שמים וליסוד ארץ וגו' - אלו הקרבנות.

ר' הונא בשם ר' אחא:
עוברי הים פירשו אותו: נחית בחסדך עם זו גאלת - זו גמילות חסדים.
נהלת בעזך - זו תורה, ה' עוז לעמו יתן -ועדין העולם מתמוטט.
ואימתי נתבסס?
כשבאו אל נוה קדשך כו':

ולאמר לציון עמי אתה -
אמר ר' חנינא בר פפא:
חזרנוו על כל המקרא ולא מצינו מקום שנקראו ישראל ציון.
והיכן מצינו?
כאן: ולאמר לציון עמי אתה.

בזכות התורה נבראו שמים וארץ, שנאמר: ואשים דברי בפיך וגו' לנטוע שמים ווליסוד ארץ.

דבר אחר:
בזכות ציון נבראו שמים וארץ, שנאמר: ולאמר לציון עמי אתה.

לכן שמעי נא זאת עניה ושכורת ולא מיין -
א"ר ששת בשם ראב"ע:
יכולני לפטור את כל העולם כלו מיום הדין מיום שחרב בית המקדש ועד עכשו, שנאמר: לכן שמעי נא זאת עניה וגו'.

מיתיבי:
שכור מקחו מקח וממכרו ממכר, עבר עבירה שיש בה מיתה - ממיתין אותו, מלקות - מלקין אותו, כללו של דבר: הרי הוא כפקח לכל דבריו, אלא שפטור מן התפילה.
מאי יכולני לפטור דקאמר?
נמי מדין תפילה.

א"ר חנינא:
לא שנו אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט, אבל הגיע פטור מכולם.

א"ר זריקא ור' יוחנן בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי:
המיצר אסור להתפלל.
מה טעם?
שנאמר: לכן שמעי נא זאת עניה וגו'.

ושמתיה ביד מוגיך -
אלין דמניין ביך אפילו כן, לטבתיך, מקשקשין לך מחוביך, כמה דאת אמר: ברביבים תמוגגגנה צמחה תברך.

אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה -
מה היו עושים בהם?
היו מרציבים אותם בפלטיות ומעבירין רדיא עלייהו.

ר' עזריה בשם ר' אחא:
הא סימן טוב.
מה פלטיא זו מכלה את העוברים ואת השבים והיא קיימת,
כך בניך מכלים עונותיהם והם קיימים לעולם, דכתיב: ושמתי את זרעך כעפר הארץ.

מה עפר הארץ מסוף העולם ועד סופו,
כך בניך מסוף העולם ועד סופו.

מה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים,
כך בניך אינם מתברכים אלא בזכות התורה שנמשלה למים.

מה עפר מכלה כלי מתכות והיא קיימת לעולם,
כך בניך עובדי אלילים בטלים והם קיימים לעולם.

מה עפר הארץ עשוי דיש,
כך בניך עשויים דיש למלכיות.