בשבילי התנ"ך
 


רד"ק לירמיה פרק י

[י, א]
שמעו -
מבואר הוא.

[י, ב]
כה אמר ה' אל דרך הגוים -
כמו את דרך הגוים וכמוהו אספרה אל חק ה', וירדפו אל מדין.
אמר אל תלמדו דרך העכו"ם, כיון שאתם מולים לאות ולברית ביני וביניכם, שמרו את דרכי ולא דרכי העכו"ם.

ומאותות השמים אל תחתו -
ואם תאמר נעבוד הכוכבים כדרך העכו"ם כי הם שולטים בארץ ואותותם נראים להטיב ולהרע כמו השמש שיש לו ממשל בארץ בתבואות ובפירות, כמו שכתוב: וממגד תבואות שמש ואם נעבוד אותו - ירבו תבואותינו, ואם לא נעבדנו - ירע לנו ויחסרו תבואותינו, ונירא גם כן מקדרותו שהוא סימן רע לעולם, אל תחתו ממנו ומזולתו מן הכוכבים, כי הם עבדי עושי דברי ואם תעבדו האדון - לא תצטרכו אל העבד, ואם תעבדו העבד - יכעס האדון וישלח מארה בתבואותיכם הפך מחשבתכם.

כי יחתו הגוים מהמה -
אע"פ שיחתו העכו"ם מהמה אתם אל תחתו - כי אם תעבדוני אין להם רשות להרע לכם ולא תזיק לכם קדרותם, ואם הם דרך הנהגתם בעולם יהיה קיום העולם ולפעמים יבא הפסד בפרטים בדרך מהלכם, זהו לשאר העמים, כמו שאמר: אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים, אם להטיב אם להרע ואתכם לקח אם תעבדוהו בלב שלם - יצילכם מכל נזק משפטי הכוכבים, וגם העכו"ם לא תועילם עבודתם להם כי האדון ראוי ליעבד לא העבד, לפיכך לא תצילם עבודתם אותם מנזקם.

[י, ג]
כי חקות העמים -
ראו אל מה הביאם עבודה זו כי מעבודת הכוכבים באו אל עבודת הצלמים, כי יאמרו להם כהניהם צלם הזה נעשה במקום השמש ולכבודו נעשה, והעובדו כאילו עובד השמש כמו צלם הזהב שעשה נבוכדנצר לשמש, וכן יעשו הצלמים לשאר הכוכבים ואלו הם חוקות ששמו להם לחק כהני הצלמים והרגילו אותם בזה הדעת, עד שארכו השנים בזה הדעת, עד שיחשבו ההמון כי זה הצלם מטיב ומריע וזה הוא הבל ודבר שאין בו ממש, כי הצלם הזה עץ הוא ומיער כרתו העושה אותו והוא מעשה ידי חרש שתקנו במעצד והוא שקורין אותו דולדוייר"א בלע"ז, וזה הצלם אין לו פעולה בעצמו ואיך ייטיב ואיך ירע כאשר יחשבו אלה הסכלים, וזה הבל שאין כמוהו.

[י, ד]
בכסף ובזהב ייפהו -
לפי שהוא עץ חופה אותו בכסף ובזהב כדי שיהיה יפה ונאה בעיני הרואים ויכנס בלבם לעבדו.

יחזקום -
טסי הכסף וזהב יחזקו אותם על העץ במסמרות והמקבות שיכו בהם עליהם, עד שלא יפיק כלומר שלא יצא מתכונתו ולא יכשל מענין ופיק ברכים.
ויש לפרשו מענין ותפק לרעב ויהיה זה פעל עומד רוצה לומר שלא יצא ממקומו.

[י, ה]
כתמר מקשה -
כמו התמר שהוא שוה אין בגופו עוות כי ענפיו הם למעלה וכל גופו שוה וכן מעשה מקשה שוה, כן הצל עומד זקוף שוה בדמות אדם ולא ידברו כי אין בקרבם רוח מניעה, כל שכן מדברות וזהו שאמר: נשוא ינשוא אם יסיעום ממקום למקום ינשאו, כי הם לא יצעדו ברגליהם ואחר שהם כך אל תבטחו בהם ואל תיראו מהם כי לא ירעו.

וגם היטב אין אותם -
אין עמם כח להטיב, תומר כמו תמר וכן בא בחולם והיא יושבת תחת תומר.

ינשוא -
הפוך, כי הראוי ינשאו וכן נשוא לשוא עריך כמו נשאו.

[י, ו]
מאין כמוך -
ממה שאנו רואים ויודעים שאין כמוך לא בעליונים ולא בתחתונים, ידענו כי גדול אתה וגדול שמך בגבורה, ואמר אתה ואמר שמך, להודיע כי הוא שמו ושמו הוא.

[ו, ז]
מי לא ייראך -
ביו"ד האיתן לבד ופ"א הפעל נעלמת מהמכתב ונמשכת היו"ד בגעיא, להורות על יו"ד הנפקדת.

אמר: מי לא יראך, לפי שאמר אל תיראו מהם אמר אותם אין ראוי לירא מהם, אבל אתה מי לא יראך אפילו העכו"ם העובדים האלילים ראוי להם שייראוך, כי אתה מלך עליהם.

כי לך יאתה -
המלוכה לא לאחר, כלומר ראויה היא לך וליחס אותה אליך לא לאחר, כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם אומרים: מאין כמוך ואינם עובדים הכוכבים אלא להיותם אמצעיים בינך ובינם.

ואמר חכמי הגוים - כי הם יודעים כי הפסל אינו כלום ואם יעבדו הכוכבים לא יעבדום אלא מפני שהם משרתיך להיותם אמצעיים, אף על פי כן הם חוטאים כי אין צריך אמצעי בין האל ובין האדם, כי רם ה' ושפל יראה, אבל ההמון חושבים כי הפסילים מטיבים ומריעים מפני שהורגלו בעבודתם, ואמר ובכל מלכותם, כי המלכים ברוב הם חכמים גם יש עמהם חכמים ויודעים ומכירים, כי מלכות בן אדם היא מלכות נפסקת ואין מלכות קיימת כי אם לה'.

[י, ח]
ובאחת -
חכמי העכו"ם כאחת יבערו ויכסלו, שהם מיסרים העם לעבוד הפסילים שהם הבלים ועץ, כי הוא מרוקע בכסף וזהב ואין לו פעולה בעצמו, כי הוא עשוי מן השפל שבנמצאות והוא הדומם, כי הנמצאות שלשה: חי, צומח, דומם.

[י, ט]
כסף מרוקע -
מן וירקעו את פחי הזהב והם מרקעין הטסים לחפות בו פסל העץ ליפותו.
ועוד מטריחים עצמם להביא כסף טוב מתרשיש וזהב מאופז, אעפ"י שהם רחוקים מאלה המקומות.
ועוד לובשים אותם בתכלת וארגמן מרוקם במלאכת החכמים במלאכה וכל זה להראות בעיני ההמון יפים ושיכנס בלבם יראתם, ושיאמינו בהם ויעבדום.

[י, י]
וה' אלהים אמת -
אלה האלהים שעושין לעבדם הם שקר והם מתים כי אינם אלהים ואין יכולת בהם, אבל ה' אלהים אמת, שהוא אדון על כל האלהים והם הכוכבים, הוא לבדו אמת אלהים ויכול על הכל ושופט הכל ואשר זולתו אינם אמת, אע"פ שהם אלהים כי אין כחם אלא ממנו והוא לבדו היכול האמיתי והשופט האמיתי, שאין כחו והנהגתו תלוים ביד אחר.

הוא אלהים חיים -
הוא החי האמתי שאין חייו תלויין באחר כי חייו ממנו וכל החיים זולתו חייהם ממנו.

ואמר חיים - בלשון רבים כמו אלהים קדושים הוא דרך כבוד והוא מלך עולם ותכירו זה, כי מקצפו תרעש הארץ ולא יכילו גוים זעמו ואין יכולת בהם שינצלו ממנו, כשיקצוף עליהם ולא יוכלו להכיל ולסבול זעמו.
ורעש הארץ הוא משל לחרבן יושבי הארץ, איזה גוי שיהיה ויוכלו להכיר כי מאתו הוא, שמודיע אותם תחילה קודם בא הפורענות, ביד עבדיו הנביאים.

תרעש הארץ -
נוכל לפרש גם כן כמשמעו, שתשקע עיר ויושביה פעמים ברעש הארץ.

[י, יא]
כדנה תאמרון להום -
זה מאמר האל שלח ירמיהו לבבל בני הגולה שיענו זה לכשדים כשיאמרו להם שיעבדו אלהיהם, יענו אותם אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה וכתב להם המאמר הזה בלשון ארמי שיאמרו אותו לכשדים בלשונם.

ומה שאמר: כדנה תאמרון להום שהוא אזהרה להם לישראל גם כן בלשון ארמי, כדי שלא לחלוק בפסוק שיהא חציו עברי וחציו ארמי.

ואמר להום במ"ם, כי פעמים בא כן במ"ם כמו שנמצא בעזרא וכן אמרין להום אף על פי שברוב יבוא בנו"ן.

אלה -
לשון עברי ולשון ארמי גם כן מצאנוהו בעזרא אלה מאניא בכתוב הוא אלה וקרי אל - ואל ואלה אחד כמו הארצות האל.

ואמר אלה - לפי שהם נראין לבני האדם אף על פי שהם גבוהים.

וארקא -
פירש ארץ.

ובדברי רז"ל:
ארבע שמות נקראו לה כנגד ארבע תקופותיה:
ארץ,
תבל,
אדמה,
ארקא.

ויונתן תרגם הפסוק כן כבעמוד ולא האריך בלשון הארמי, כי עדין לא הפסיק הענין עד ה' צבאות שמו, הכל הוא מענה שיאמרו להם בני ישראל, כי אנחנו לא נעבוד אלה האלהות שלא עשו שמים וארץ אלא אלהים שעשה ארץ בכחו.
והם יבינו העברי ויאמרו להם בלשון ארמי, אבל פתח הדברים שלח להם ירמיה בלשון ארמי

וכן פירש יונתן בזה הענין:
עשה ארץ בכחו - כדין תימרון להום אנחנא פלחין לדעביד ארעא בחיליה,
ואמת הוא שלא עבדו ישראל ע"א משגלו ומה שהשתחוו לצלם שהעמיד נבוכדנצר, אנוסים היו ואעפ"כ היו ענושים בזה בימי המן, לולי שרחם עליהם האל כמו שאמרו:
מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור כליה?
מפני שהשתחוו לצלם.

[י, יב ]
עושה ארץ בכחו -
למי שעשה הארץ בכחו אנחנו עובדים.

וזכר בכחו - על הארץ, לפי שהגלגלים רצים עליה סביב תמיד בכח שאין לו הפסק הבא מאתו יתברך ובאותו הכח עומדת הארץ תלויה בינתים לא תזוז אילך ואילך אפילו כחוט השערה, כמו שכתוב: תולה ארץ על בלימה לא ידע אדם במה אלא שהחכם מתבונן כי מכח הסבוב היא עומדת בנתים בלא שום סמיכה, אף על פי שיש טעם אחר כי בטבעה הוא שתעמוד באמצע, לפי שהיא כבדה אף על פי כן האל שם בה זה הטבע ומכחו הוא הכל.

מכין תבל בחכמתו -
תבל הוא מקומות הישוב מן הארץ והכין אותם האל בחכמתו בנהרות נמשכים ובמעינות נוזלים, שלא יתכן הישוב מבלעדיהם ויצמחו בהם כל עשב וכל עץ פרי הצריכים לישוב אדם ולבהמה, וכל התועלות הנמצאות בה הכל עשה בחכמה.

ובתבונתו נטה שמים -
שנטה אותם כאהל לשבת תחתיו, כמו שאמר: וימתחם כאהל לשבת והאהל הוא כחצי כדור ואין אנו משיגים מן השמים אלא חצי כדור אשר על הארץ, אלא שאנחנו מתבוננים שיש חצי כדור אחר, כי עגולים הם ונטיתם ומהלכם ומרוצתם ממזרח למערב וממערב למזרח, הכל נעשה בתבונתו שלא תושג.

[י, יג]
לקול תתו -
וכן אנחנו עובדים אותו לקול תתו המון מים בשמים והוא האויר הנקרא רקיע, כי ידענו כי הוא הנותן מט,ר כמו שאמר: הנותן מטר על פני ארץ ולא האלילים, כמו שאמר: היש בהבלי הגוים מגשימים אם השמים יתנו רביבים הלא אתה הוא אלהינו והנה אנחנו ישראל שאנו חלק ה' יתברך ועמו מודים בו, כי בידו לעשות כל מה שזכר, לא יתנו השמים המטר כי אין בהם מים אלא הוא נותן אותם בהם אחר שיעלה נשיאים מקצה הארץ, כמו שאמר: ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה, והמים לא יעלו מן הארץ אלא אד הוא שיעלה מן הארץ שמעלה אותו האל בטבע ששם בו, והאל יתנהו מים באויר בכח שנתן בו, וזהו שאמר: לקול תתו המון מים בשמים.

ויעלה נשיאים -
וי"ו ויעלה כוי"ו וירד מעשות החטאת והעולה שפירש אחר שירד מעשות העולה נשא ידיו על העם ויברכם, וכן הן אתה קצפת ונחטא אחר שחטאנו קצפת וכן ויעלה נשיאים אחר שמעלה נשיאים נותן המים, כי בעבור במקום מיוחד שבו ישוב האיד מים.

ובאמרו מקצה הארץ זה מאמר הפלוסופים שאומרים: שהאדים עולים מפאתי צפון ודרום זהו מקצה הארץ הפאות הרחוקות מן הישוב, ארץ כתיב הארץ קרי והענין אחד.

ברקים למטר עשה -
ועוד פלא גדול עושה בירידת המטר שיורדים ברקים עם המטר והברק אש ואין המים מכבין אותו, ומה שאמר: לקול תתו הוא נהימת התחלת המטר שמשמעת קול.
וכן אמר: כי קול המון הגשם.

ויוצא רוח מאוצרותיו -
זכר המטר וזכר הרוח כי בסבת הנשיאים שמעלה מן הארץ יהיה המטר ויהיה הרוח, כי שני אדים הם שעולים מן הארץ שקורא אותם נשיאים לנשיאתם מעל הארץ:
האחד לח והוא הנקרא אד וממנו יהיה המטר.
והאחד יבש וממנו יהיה הרוח, והוא הנקרא קיטור.

ומה שאמר באוצרותיו –
לפי שהיא מרחפת ואינה נראית, כדבר הנתון באוצר.

[י, יד]
נבער כל אדם מדעת -
מדעת חכמתו שעושה הדברים בחכמה.

הוביש כל צורף מפסל -
וכל צורף יבוש לפסלו שלא יוכל לעשות זה וקורא אותו אלוה, יש לו להוביש כי שקר נסכו לשקר חפה אותו בזהב, כי לא יועיל כלום אלא להטעות העם והוא שקר.

כי לא רוח בם -
באלילים והוא נסך וחפה אותם בזהב ובכסף ללא צורך.

נסכו -
ענין כסוי וחפוי כמו המסכה הנסוכה ואת קשות הנסך:

[י, טו]
הבל. בעת פקדתם יאבדו -
כמו שאמר למעלה יאבדו מארעא ופקדתם היא פקודת בבל שפקד האל עליה עונה והחריבוה מדי ופרס ואז באה פקודת האלילים גם כן שאבדו מאלהותם ומעבודתם, כמו שאמר כרע בל קורס נבו היו עצביהם לחיה ולבהמה וגו', כלומר ששברו אותם ונשאו על הבהמות, רוצה לומר הכסף והזהב שבהם.

[י, טז]
לא כאלה חלק יעקב -
לא כמו אלה האלילים שהם חלקם אין חלק יעקב כאלה, כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו ואנחנו לא נעבוד בלתו כי הוא יוצר הכל ואין זולתו נוצר ונברא, ובחר ישראל לנחלה שיעבדוהו ויהיה הוא חלקם והם נחלתו וחלקו, ואף על פי שגלינו לא עזבנוהו ובעבור שעזבנוהו בארצינו גלינו ממנה, וזה אנחנו מכירים ומודים ה' צבאות שמו, שהוא אדון צבאות מעלה ומטה והאדון ראוי לעבוד לא הכוכבים שהם צבאותיו.
כל אלה הדברים שלח ירמיהו הנביא לזקני ישראל אשר בגלות בבל שגלו ראשונה עם יהויכין שיענו הדברים האלה לכשדים אם ירצו לפתותם בעבודת האלילים.

והחכם הכוזרי פירש:
בעת פקודתם יאבדו - אם תפקדם ותחפש עליהם יהיו לאפס כדבר המזויף, שאם יחפשו עליו יהיו מוצאים התחבולה, אבל הענין האלהי כל אשר תחפש עליו תמצאו כזהב.

[י, יז]
אספי מארץ כנעתך -
יאמר כנגד בבל אל תתגאו עתה על ישראל בשביל שגלו ביניכם כי לא בצדקתכם ולא תאמרו להם שיעבדו אלילים בעבור שאתם עתה מושלים באומות, כי הנה קול ה' אומר לך בבל אספי מן הארץ כנעתך ההכנעה שהיית מכנעת העמים אספי אותה ההכנעה, כי לא תכניעי עוד וענין אספי כענין אסוף ידך.

ויונתן תרגם:

כנושי מארעא סחורתך,
פירש כנעתך - מן כנענים נכבדי ארץ.

ישבת במצור -
את שאת יושבת במקום חזק ואת חשבת שלא תשלוט בך אומה.

מצור

ענין חוזק, כמו ותבן צור מצור לה.

וכן תרגם יונתן:
דיתבא בתוקפא בקירון כריכן.

ויש מפרשים:
מן ובנית מצור ופירש את שאת עתידה לשבת במצור.

יושבתי -
כתיב בתוספת יו"ד כמו אוהבתי לדוש וקרי יושבת והענין אחד.

[י, יח]
כי כה אמר ה', קולע -
כמו שמשליכין אבן בקלע יושלכו כל גוי וגוי ממקומו ויגלו כולם לא ישראל בלבד, לפיכך אל תרחיבו פה עליהם וכן נבא עליהם ירמיהו לאדום ולמואב וכן השאר, כמה שכתוב בפעם הזאת כי כלם לקו על ידי נבוכדנצר ואחר כך לקה הוא ונלכדה בבל בתחלת מלכות בן בנו.

והצרתי להם למען ימצאו -
אשר דברתי עליהם על ידי עבדי הנביאים למען ידעון כי מאתי הכל, והצרתי ענין צרה וצוקה,

והחכם ראב"ע פירש כן:
כי ה' יביא עליהם קולעים ויצר להם מקומם הטעם להיותם נחברים במקום אחד למען ימצאו אותם הקולעים.

ואדוני אבי ז"ל פירש:
סמוך לפסוק הבא אחריו למען ימצאו צרות עד שיאמר כל אחד מהם אוי לי על שברי כי ישראל לוקין והצרתי מלעיל הטעם ברי"ש.

ויונתן תרגם:
ואעיק להון בדיל דיקבלון חוביהון:

[י, יט]
אוי לי על שברי -
אמר הנביא לפי שדבר בפורענות יושבי הארץ, ר"ל, נחלה מכתי - החי"ת בשו"א לבדו, נחלה פירוש נכאבת, כלומר מכה קשה היא וחשבתי שזה חלי שאוכל לסבול אותו ולא אוכל כי אהלי שדד.

פסוק כ
אהלי -
המשיל ירושלם לאהל וערי יהודה כמיתרים לאהל.

בני יצאוני -
כי העם כבנים לנביא שמיסר אותם כאב המיסר את בנו אם ישמעו אליו.

יצאוני -
יצאו ממני, כלומר שגלו עם יהויכין וכן חזקתני ותוכל חזקת ממני.

אין נוטה עוד אהלי -
אם אומר עוד יהיה מלך שיטה האהל ששדד ראיתי כי איננו ואין מקום יריעות האהל שנפלו, כי האהל עשוי מיריעות.

[י, כא]
כי נבערו הרועים -
לפיכך אין נוטה עוד האהל והרועים הם יהויכין וצדקיהו, שהיו מלכים והמלך יקרא רועה.

וכן תרגם יונתן:
ארי אטפשו מלכיא.

לא השכילו -
לא הצליחו כמו ויהי דוד בכל דרכיו משכיל והדומין לו ויהויכין וצדקיהו, בעבור שלא דרשו את ה' כמו יאשיהו, על כן לא הצליחו במלכות כמו שהצליח הוא, כמו שכתוב עליהם ועל מרעיתם נפוצה הצאן, שהיו רועים והם ישראל נפוצו בגלות.

[י, כב]
קול שמועה -
הקול שאנחנו שומעים ורעש גדול בשמועות מבהילות כמו הרעש בא מארץ צפון, כלומר ששמענו שנסע נבוכדנצר ממקומו זה היה הקול אבל לא היו אומרים לאיזה מקום יבא, ואמר הנביא שראה בנבואה כי יבא לשום את ערי יהודה שממה.

[י, כג]
ידעתי ה'.-
פירושו כמו שפי' אדוני אבי ז"ל:
כי על נבוכדנצר נאמר שהיה דעתו על בני עמון כמו שאמר, כי עמד מלך בבל על אם הדרך כי הוא היה דעתו על בני עמון בנסעו ממקומו וכאשר היה על אם הדרך והיה לשני דרכים:
האחת לבני עמון,
והאחת: לירושלם.
עמד בדעתו כאילו חוזר בו מדעתו שהיה בתחילה והאל החליף רוחו ושנה את קסמיו לבא אל ירושלם, בעבור צדקיהו שעבר על שבועתו וחלל את השם ואמר הנביא: ידעתי ה' לא לאדם בקמץ הלמ"ד לידיעה לאדם הידוע והוא נבוכדנצר.

לא לאדם דרכו -
כלומר אינו ברשותו כי אתה תשנה רצונו.

לא לאיש הולך -
וכן לא לאיש הולך בעולם שהולך בדרך, אין לו דרכו להכין צעדו כי לא ידע מה יבואנו ואין ההכנה בידו, כמו שאמר דוד: מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ.

[י, כד]
יסרני ה' אך במשפט -
פירושו כמו שפירש רבי יונה:
כי הנביא מדבר בלשון ישראל בלשון יחיד דרך כלל, ואמר בראותו נבוכדנצר בא לארץ יהודה לשום הכל שממה, אמר ידעתי כי זה מוסר שאתה מיסר אותנו, טוב שתיסרנו אך במשפט כפי שנוכל לסבול, אל באפך פן תמעיטני כי אם תיסרני באפך תמעיטני מהיות גוי.

וכן תרגם יונתן:
איתי עליהון ייסורין וגו' כבעמוד וכן ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך.

[י, כה]
שפוך חמתך -
אם יש לך אף וחמה שפוך אותם על הגוים אשר לא ידעוך ועל משפחות הממלכות אשר בשמך לא קראו כי ישראל אף על פי שחטאו לפניך לא יצאו מתחת רשותך, מכל וכל ולא נתערבו עם עם אחר אלא הם נבדלים מכל העכו"ם ומחזיקים ברוב המצות וקוראים בשמך ומתפללין לפניך, ואף על פי שאין לבם נכון ישובו עוד בתשובה, כי לא אבדה תקוה מהם ועוד היום יש בהם חסידים.

משפחות -
כמו גוים כי האומה תקרא משפחה, כמו: ואם משפחת מצרים לא תעלה.

כי אכלו -
ואע"פ שהם שבט אפך על ישראל אתה קצפת מעט והם עזרו לרעה וראוין הם ליענש ועליהם שפוך חמתך.

ואת נוהו השמו -
כתרגומו:
וית מדוריהן אצדיאו,
ויתכן לפרש כי על בית המקדש אמר ודבר על העתיד.

הפרק הבא    הפרק הקודם