בשבילי התנ"ך
 


רד"ק לירמיה פרק יא


[יא, א]
הדבר לאמר -
שיאמרו אותו לאיש יהודה.

ומהו הדבר שיאמר?
שמעו את דברי הברית הזאת ודברי הברית הם כתובים בתורת משה, ברכות וקללות אם תשמעו אם לא תשמעו וכתב בסוף: אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב, מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב.

ובחורב אמר: ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ואמר: ויקח משה את הדם ויזרוק על העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ונאמר ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה.
ודברי הברית הם שישמעו לקול ה' ויעשו מצותיו והוא יהיה להם לאלהים והם יהיו לו לעם.

ובאמרו: הזאת –
כמו שכתוב בתורה.

[יא, ב]
ודברתם -
אתה ונביאי האמת האחרים עמך, כי היה צפניה שנתנבא בימי יאשיהו ואולי היו אחרים, אמר לו שיאמרו דברי הברית לאיש יהודה וליושבי ירושלם וזכר להם הברית, לפי שהברית הוא דבר קיום אפילו בין אדם לחברו אם יעשו תנאים ביניהם, יעשו ברית לקיים התנאים ביניהם, כל שכן בין האל ובין בני האדם שראוי לקיים הברית.

אל איש יהודה -
כולל לכלם כאחד.
וכן הלשון לומר לשון יחיד על רבים דרך כלל, כמו ויהי לי שור וחמור, ואיש ישראל נגש ורבים כמוהם.

ועל יושבי ירושלים -
כמו ואל יושבי ירושלם.
וכן וילך אלקנה הרמתה על ביתו, כמו אל ביתו.
ותתפלל על ה' כמו אל ה', והדומים להם.

ויונתן תרגם:
ודברתם – ותמללון,
נראה שהיה קורא ודברתם בקמץ התי"ו ואנחנו מצאנו בכל הספרים המדויקים ודברתם בסגול התי"ו.

[יא, ג]
ואמרת -
עוד תאמר אליהם הדברים בקללה בארור, כמו שנאמרו בתורה בסיני ובערבות מואב, תדבר להם עוד לשון ארור אולי יפחדו וישובו.

[יא, ד]
אשר ביום הוציאי -
בהר סיני בעת שהוצאתים מארץ מצרים, כי לחמשים יום שיצאו ממצרים נעשה זה הברית.

ביום -
פירש במקום עת וזמן, כמו: והיה ביום ההוא שרש ישי, וחרה אפי בו ביום ההוא.

מכור הברזל -
שהיו הם במצרף הצרוף כמו שצורפין הכסף והזהב בכור.

ועשיתם אותם -
המצות וזהו שמעו בקולי - המצות שיצום.

[יא, ה]
למען ואען ואמר אמן ה'
-
אמת יהיה זה שיהיה ארור מי שלא ישמע אל דברי הברית.

וה' -
לשון קריאה ותפלה, כלומר ה' כן יהיה.

[יא, ו]
ויאמר -
הוסיף עוד והזהירו לקרא אליהם את כל הדברים ופירש לו כי מה שאמר אל איש יהודה, שלא ימתין להם עד שיבאו לירושלם אלא שילך הוא בערי יהודה ויקרא באזניהם כל הדברים ויאמר להם בלשון ארור ויתרה בהם אולי ישובו.
וכן מה שיאמר ליושבי ירושלם יאמר להם בחוצות בפרהסיא כנגד כל העם.

[יא, ז]
כי העד -
באבותיכם התרתי כשהעלתי אותם מארץ מצרים וכן בכל דור ודור עד היום הזה השכם והעד, ששלחתי להם הנביאים להתרות בכל בקר ובקר בכל יום ויום תמיד.

[יא, ח]
ולא שמעו את כל דברי הברית -
הקללות שהן תנאי הברית אם לא ישמעו, זהו שאמר אשר צויתי לעשות ולא עשו צויתי להם לקיים דברי ולא קיימו ובכלל קיום הברית עשה ולא תעשה, וקיום הברית קורא מעשה.

[יא, ט]
ויאמר ה' אלי נמצא קשר -
יראה מן הדומה כי נבואה זו נאמרה בימי יהויקים, וזהו שאמר נמצא קשר, כלומר מרדו בי אחר ששבו בימי יאשיהו.

[יא, י]
שבו על עונות אבותם הראשונים -
דור אמון ומנשה ואחז וכל הפסוקים עד מה לידידי מבוארים הם ופירוש והלכו ערי יהודה יושבי ערי יהודה.
וכן: וכל הארץ באו מצרימה ופסוק ואתה אל תתפלל פירשנוהו למעלה ולמעלה, אמר כי אינני שומע אותך והנה אמר כי אינני שומע בעת קראם אלי הוסיף לומר כי אפילו הם יקראו אלי לא אשמע אליהם אלא אנקם מהם, כל כך הרבו לעשות הרע בעיני להכעיסני, שלא אוכל למלט אותם מהפורענות.

[יא, יד]
בעד רעתם -
על רעתם.
וכן ובעד השלח יפלו והדומים להם רבים.

[יא, טו]
מה לידידי בביתי -
אמר הנביא: מה לידידי בביתי - קרא האל ידידי, לפי שהוא היה מאוהבי האל אמר מה לו עוד בביתי, ר"ל בבית המקדש, כלומר להשרות שכינתו שם.

עשותם המזמתה הרבים -
כעשות כנסת ישראל התועבה את רבים, כלומר עם אלהים אחרים, כמו שאמר למעלה כי מספר עריך היו אלהיך יהודה וכיון שהיא הניחה אל אחד ועשתה מזמה את הרבים ועבדה אותם, מה לו לידידי בביתי?!

ואמר בביתי - כמו שאמר לידידי, כי ידיד הנביא הוא ולא ידידם וכן בית המקדש, בית הנביא הוא ולא ביתם.

ובשר קדש יעברו מעליך -
חוזר לכנסת ישראל ואומר לה את מקרבת קרבנות לרבים שהם אלהים אחרים, ובשר קדש, בשר מזבח ה' שהוא קדש, אותן קרבנות הקדש עוברים מעליך כאילו אינם מוטלים עליך לעשותם.

כי רעתכי אז תעלוזי -
ולא שיש לך בשת ורוע לב מזה, כי בעת שתעשי הרעות אז תעלוזי ותשמחי.

ויש מפרשים:
ובשר קדש - כמו ואנשי קדש וכמו יבא כל בשר להשתחות, שפירושו בני אדם, כלומר החסידים אנשי קדש עברו מעליך לפיכך את עושה הרעות.

המזמתה -
הכפל לחזק הענין וכן ישועתה עזרתה.

רעתיכי -
היו"ד נוספת כיו"ד נעוריכי תחלואיכי.

ויונתן תרגם הפסוק כן:

מה לעמא דהוה חביב וגו' כבעמוד.

ובמדרש:
בשעה שחרב בית המקדש מצאו הקב"ה לאברהם עומד בבית המקדש ואמר לו: מה לידידי בביתי?
אמר לו: על עסקי בני באתי.
אמר לו: בניך חטאו וגלו.
אמר לו? שמא בשוגג חטאו?
אמר לו: עשותה המזמתה.
אמר לו: שמא מעוטם חטאו?
אמר לו: הרבים.
אמר לו: היה לך לזכור בשר המילה.
אמר לו: ובשר קדש יעבור מעליך.
אמר לו: שמא אם המתנת להם היו חוזרים בתשובה?
אמר לו: כי רעתיכי אז תעלוזי.
אמר לו: שמא חס ושלום אין להם תקנה?
אמר לו: זית רענן וגו'.

[יא, טז]
זית רענן -
המשילה לזית, לפי שהוא רענן כל זמן וכל ימות השנה עליו לחים.

יפה פרי תאר -
פירש יפה פרי ויפה תואר ויפה שזכר עומד במקום שנים, ר"ל שפריו יפה ותארו יפה.
אמר לכנסת ישראל מתחלה קרא ה' שמך זית רענן - כשהיית עושה רצונו היית כמו זית רענן לא יבול עלהו, ר"ל שההצלחה היתה תמידה עמך ואת היית עושה מעשים טובים ויפים דומים לפרי זית, אשר בדשנו והוא שמנו יכבדו אלהים ואנשים.

לקול המולה גדולה -
ועתה גרמו עליך עוניך להביא גוים רבים, ישמעו קול המולתם שהיא גדולה ועל ידם הצית אש עליה, כאילו אמר עליך כי כן דרך המקרא לדבר בפסוק אחד לנכח ושלא לנכח, כמו שמעו עמים כולם, כי יבשו מאלים אשר חמדתם, וה' הודיעני אז הראיתני והדומים להם רבים.

ורעו דליותיו -
ואותם הגוים ישברו דליות הזית שהיית נמשלת בו.

ואדוני אבי ז"ל פירש:
עליה - כמו עלה זית, ר"ל הצית אש בעליה פירש בעלי הזית שהיו רעננים ולחים, עתה יצית אש בהם וכנה הזית בלשון נקבה ואף על פי שהוא לשון זכר, כמו שאמר רענן דליותיו.
והנה מצאנו גפן בלשון זכר גפן בוקק ומצאנוהו בלשון נקבה לגפן אדרת כן יהיה זית כמוהו.

ועוד: לפי שהמשיל בו כנסת ישראל שהוא בלשון נקבה זכר הזית שהוא משל לה גם כן בלשון נקבה, כאילו זכר הכנסה ואחר כך שב לדבר בלשון זכר בלשון עצמו, ואמר דליותיו.

המולה -
כתוב בוי"ו עם הדגש וכמוהו מעטים נמצאו באותיות אהו"י עם הדגש זכרנום בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו.

ופי' המולה –
כמו מלה, כמו אין מלה בלשוני וכן קול המולה כקול מחנה

ופירש הצית - הבעיר כמו ויצת אש בציון והדומים לו, ורעו פי' וישברו כמו ירעוך קדקד ורעו את ארץ אשור בפתחיה.

דליותיו -
פירוש ענפיו וקראו בזה הלשון, ר"ל מלשון ארוממך ה' כי דליתני שפירושו רוממתני וזכר הענפים הנה בזה הלשון, ר"ל שאפילו הענפים הרמים ישברו והוא משל על ירושלם ובית המקדש.

ויונתן תרגם:

הפסוק כן הא כאילן זיתא וגומר כבעמוד.

[יא, יז]
וה' צבאות הנוטע אותך -
לפי שהמשילה לזית אמר עליה לשון נטיעה כלומר שהשכינך בארץ טובה, כמו שעשה לך טובה בעשותך טובה כן דבר עתה אליך על ידי הנביאים, שעתיד לבא עליך בגלל רעת בית ישראל ובית יהודה על בית ישראל דבר רעה ובאה להם ועליך גם כן דבר רעה ותבא לך.

[יא, יח]
וה' הודיעני -
פירש אדוני אבי ז"ל:
הודיעני שהיו חושבים להאכילני סם המות, כמו שאמר בפסוק שאחר זה אמר הודיעני נא ואדעה אז ידעתי כי לא הייתי יודע כי לא היה עולה על לבי, כי אני לא הרעותי להם, אם אני מוכיח אותם לטובתם אני עושה.

אז הראיתני מעלליהם -
כי בזה הראיתני מעלליהם הרעים אם לי היו רוצים לעשות כן קל וחומר לאחרים.

ואמר הודיעני –
ואמר הראיתני שלא לנכח ולנכח כאחד וכמוהו רבים במקרא, כמו שכתבנו למעלה.

[יא, יט]
ואני ככבש אלוף -
כמו ואלוף חסר וי"ו החבור וכן שמש ירח ראובן שמעון והדומים להם ואלוף הוא שור כמו אלופינו מסובלים וכן במשקל אחר שגר אלפיך.

ויונתן תרגם:

כאימר בחיר,
פירש אלוף תאר לכבש שהיה נבחר, כמו אלוף תימן אמר הנביא אני הייתי עמהם קודם שהודיעני האל, זה כמו הכבש או השור שיובילו אותו לבית המטבחים לטבח אותו, והוא כשמוליכין אותו אינו יודע כי לשוחטו מוליכין אותו, כן אני היו מוליכין אותי קרובי ומיודעי לאכול עמהם, לא הייתי יודע כי להמיתני מוליכין אותי והנה אם לא הודיעני האל היו ממיתים אותי ומה היו חושבים עלי.

ואומרים: נשחיתה עץ בלחמו –
ופירש כתרגום:
נרמי סמא דמותא במיכליה,
ואמר נשחיתה במקום נשימה כי התשומה הזאת היתה השחתה, ועץ פירוש עץ מות, כלומר עץ שהוא סם המות.
וכן ויורהו ה' עץ אמרו שהוא עץ מר והיה נס בתוך נס.

בלחמו -
במאכלו כי לחם כלל לכל מאכל.

מארץ חיים -
מן העולם הזה.

ויונתן תרגם:

מארעא דישראל:

לא יזכר עוד -
פירש בחיים וכפל הענין במלות שונות.

[יא, כ]
וה' צבאות שופט צדק -
שפטני מהם כי אתה שופט בצדק.

בוחן כליות ולב -
כי אתה בחנת לבם וכליותם והודעתני מחשבותם, כדי שאשמר מהם.

אראה נקמתך -
כלומר שלא אמות עד שאראה שתקח נקמה מהם.

כי אליך גליתי את ריבי -
אין לי אח וקרוב לגלות את ריבי, כי הם חשבו להמיתני, אליך גליתי את ריבי ואתה תקח משפטי מהם, ובאמרו גליתי - דברה תורה כלשון בני אדם, כי גלוי וידוע לפניו.

וכן תרגם יונתן:
גליתי אמרית.

[יא, כא]
לכן, ולא תמות בידינו -
ואיך אמר ירמיהו: וה' הודיעני והרי היו אומרים לו על פניו כי ימיתוהו אם יתנבא?!
אלא שירמיהו לא היה חושש למה שהיו אומרים בפניו, כי חשב כי זה דרך הפחד והגזום כי לא יתכן שימיתוהו בגלוי ולא היה מפחד מזה, אך שימיתוהו בסתר על ידי סם זה היה יכול להיות כי היה דבר שלא היה נודע כי יש סם שמאכיל אותו שלא ימות מיד אלא עד שמנה או עשרה ימים, ואם ימות על הדרך הזה לא היו אומרים כי על ידי סם המות מת.

[יא, כב]
לכן כה אמר ה', הבחורים ימותו בחרב -
הבחורים שיבטחו בגבורתם ויצאו להלחם ימותו בחרב.

בניהם ובנותיהם ימותו ברעב -
בעיר וזכר הבנים ולא האבות, כי האבות אם ישיגו דבר מאכל יאכלו הם כי חייהם קודמים לחיי בניהם, ולא עוד אלא שיאכלו בשר בניהם ובנותיהם מפני הרעב.

[יא, כג]
ושארית -
אנשי ענתות ילקו יותר משאר ישראל, לפי שהיה להם להחזיק יד ירמיהו שהם קרוביו ובני עירו והם היו אומרים להמיתו אם ינבא בשם ה'.

שנת פקדתם -
שנת החרבן שהיתה שנת תשע עשרה לנבוכדנצר, שפקד האל עליהם את עונם וחרבה הארץ וגלו הנשארים מן החרב ומן הרעב.
ואמר כי אנשי ענתות לא תהיה להם שארית ואף על פי שנגזרה עליהם גזרה, שלא תהיה להם שארית בעת שחלה עליהם הגזרה ולכדו האויבים את העיר עשו תשובה והיתה להם שארית.
וכן אמרו רז"ל: וכן מצאנו בשוב גלות בבל אנשי ענתות מאה ועשרים ושמונה.

הפרק הבא    הפרק הקודם