מצודות דוד, ירמיהו פרק יד



פסוק א
על דברי. על ענין מניעת הגשמים:

פסוק ב
אבלה יהודה. עם יהודה תאבל
ושעריה.
שערי ערי יהודה נכרתו ונשמדו להתדמות לשחרות הארץ והוא ענין מליצה לומר שהיה צער בעולם על מניעת הגשמים
וצוחת ירושלים.
עם כי היא שרתי במדינות נחסר לחמה ומימה וצעקת אנשיה עלתה למעלה:

פסוק ג
ואדיריהם. השרים שלחו נעריהם לבקש מים לשתות והמה באו על הבורות ולא מצאו בהם מים והחזירו את כליהם כשהם ריקים מבלי מים
בושו.
ולזה בושו הנערים וגם נכלמו וכסו ראשם דרך צער ואבל על שלא מצאו מים להביא לאדוניהם:

פסוק ד
בעבור. על כי נשברה ונשחתה האדמה כי לא היה גשם בארץ לכן בושו עובדי האדמה וכסו ראשם כי לריק היה יגיעם:

פסוק ה
אילת בשדה. נקבת האיל אשר בשדה כשילדה הולד עזבה אותו והלכה לה כי לא היה דשא למאכלה ולזה הלכה מולדה לבקש מרעה בארץ אחרת:

פסוק ו
עמדו על שפים. עמדו על מקומות הגבוהות לראות משם אולי ימצאו דשא
שאפו רוח.
על כי רדפו לבקש מרעה שאפו את האויר כי כן דרך הרצים מהרה
כתנים.
טבע התנים היא לשאוף הרבה את האויר
כלו עיניהם.
המצפה לדבר ואינו משיגו קרוי כליון עינים בלשון המקרא:

פסוק ז
אם עונינו. ובעבור הצרה הזאת התפלל הנביא ואמר אם עונינו העידו בנו לקטרג עלינו
עשה למען שמך.
עשה עמנו צדקה למען שמך לבל יחולל בעמים כי פן יאמרו זהו מבלתי יכולת ה' להושיע לעמו
כי רבו.
כי באמת מרדנו הרבה וחטאנו לך ואין אנו ראויים לתשועה לכן עשה למען שמך:

פסוק ח
מקוה ישראל. אתה תקותם של ישראל כי לך יקוו ואתה הוא המושיעם בעת בוא צרה למה עתה תהיה כגר בארץ שאינו חושש בטובת הארץ כי כמו כן אינך חושש על רעבון הארץ
נטה ללון.
הנוטה ללון במלון שאינו חושש בטובתה וכפל הדבר במ"ש:

פסוק ט
כאיש נדהם. כאיש נבהל שאינו חושש בשום דבר בעבור הבהלה אשר החזיקתהו
כגבור לא יוכל להושיע.
דרך הגבור מאמד ומשער כחו עד כמה הוא וכאשר יבין כי הדבר אשר הדביקתהו הוא רב מכחו ולא יוכל להושיע אז מושך ידו ולא יעשה עוד גבורות וכאומר וכי אחת מאלה הוא בך
ואתה.
הלא אתה שוכן בקרבנו ושמך נקרא עלינו כי אנו נקראים עם ה' ולכן אל תעזבנו לבל יחולל שמך כי יאמרו העכו"ם מבלי יכולת העלים עין מעמו:

פסוק י
לעם הזה. על העם הזה
כן אהבו לנוע.
כמו שהם נעים עתה מפני הרעב לבקש מאכל בארצות אחרות כן אהבו מאז להיות נעים ולא חשכו רגליהם מללכת פעם למצרים פעם לאשור לבקש מהם עזרה וכאומר לכן ינועו גם עתה
לא רצם.
אינו מרוצה להם והנה עתה יזכור את עוונם וישלם הגמול:

פסוק יא
לטובה. להיטיב עמהם:

פסוק יב
כי יצומו. אף כי עצמם יצומו לא ישמע אל תפלתם אשר יתפללו ביום הצום ואף אם יעלו עולה ומנחה אינני מרוצה להם כל עוד שאוחזים במעשיהם
כי בחרב.
אלא אכלה אותם בחרב וגו':

פסוק יג
ואומר אהה. אמרתי אוי לי מדוע יכלו הלא אין להם אשם כי הנה נביאי השקר מטעים אותם ואומרים להם לא תראו חרב וגו' ולזה חושבים שמעשיהם מרוצים לה' ומהראוי להביא העונש על הנביאים ההם לבד
שלום אמת.
שלום מתמיד ומתקיים
במקום הזה.
כי לא תגלו ממנה:

פסוק יד
שקר וגו'. ר"ל הלא יש להם דעת אשר המה מתנבאים בשקר כי מעולם לא שלחתים ולא צויתי אותם שום צוואה אף לא דברתי אליהם דבר מבלי שליחות וא"כ אין בידם לתת שום אות ומופת ובמה מחזיקים אותם לנביאים
חזון שקר.
ר"ל אם כן היה לכם לדעת שהם מתנבאים או בחזון שקר מה שראו בחלום הלילה בדמיונות כוזבות או במעשה הקסם מה שראו בכוכבים או מה ששמעו מן התרפים שהם דבר שאין בו ממש כלל או בערמת לבם יבדאו שקרים:

פסוק טו
לכן וגו'. הואיל והנביאים מתנבאים מאחת מאלה
יתמו.
יכלו מן העולם:

פסוק טז
מפני הרעב. אשר ימותו מפני הרעב והחרב
ואין מקבר.
כי ירבו מאד ולא יספיקו לקברם
המה.
הם יהיו מושלכים ונשיהם וגו'
והפכתי.
אשלם להם גמול רעתם:

פסוק יז
הדבר הזה. והוא הן תרדנה עיני דמעה מבלי הפסק
כי שבר.
רואה אני בנבואה כי שבר גדול וגו'
בתולת בת עמי.
קראה בתולה כי עוד לא כבשה שום מלך כבתולה שלא באה ברשות הבעל
נחלה מאד.
כאובה ביותר:

פסוק יח
והנה חללי חרב. והנה מושלכים חללי חרב
והנה תחלואי רעב.
שוכבים חולים מעקת הרעבון
כי גם נביא.
ר"ל ובדין הוא כי עשו הרע כי גם נביא השקר וכהן הבעל סבבו מעיר אל עיר לנבאות לעם ולא ידעו מה מדבר ה' כי נבאו בשקר:

פסוק יט
המאוס. אמר הנביא וכי מאסת את יהודה וכי תעבה נפשך בציון מדוע הכיתנו ואין למצוא רפואה על מכה
קוה.
כאשר נקוה לשלום ולא הוטב ממה שהיה וכאשר נקוה לעת רפואה והנה בא עוד חרדה:

פסוק כ
ידענו. מכירים אנו שהרשענו אנחנו וגם מכירים אנו בעוון אבותינו כי כולנו חטאנו לך כמונו כמוהם:

פסוק כא
אל תנאץ. עכ"ז אל תבזה אותנו למען שמך לבל יחולל בין העמים באמרם שמקוצר יד עזב עמו
אל תנבל.
אל תוריד כסא כבודך להיות מחולל בפי העמים וכפל הדבר במ"ש
זכור.
הברית שכרת עמנו להיות לך לעם ואל תפר היום את הברית:

פסוק כב
היש. כאומר אל מי נזעק בעבור הגשם וכי יש מי בהבלי העכו"ם הם אלילים
מגשימים.
מורידים גשמים
ואם השמים.
וכי מערכות השמים נותנים רביבים מעצמם מבלי גזירות מקום
הלא אתה וגו'.
מוריד את הגשם ולכן נקוה לך לבדך שאתה תורידו
את כל אלה.
הם מערכות השמים וא"כ אל כל אשר תחפוץ תטם ולא ימרו את פיך:

הפרק הבא    הפרק הקודם