רד"ק לירמיה פרק ל


[ל, א]
הדבר אשר היה אל ירמיהו -
מבואר.

[ל, ב]
כה אמר ה', את כל הדברים אשר דברתי אליך -
פירוש אשר אני מדבר עתה כי על אלה הדברים אמר כמו שאמר: ואלה הדברים אשר דבר ה' וגומר ואמר שיכתבם בספר כי הם דברים שעתידין לבא באחרית הימים, ואמרם לו סמוך לפורענות שאמר למעלה, לפי שזאת הפרשה להיות נחמה לישראל שהיו באותו הדור, כי כמו שיראו שתתקיים הפורענות בקרוב כן ידעו שתתקיים הנחמה הגדולה באחרית הימים.

אל ספר -
כמו בספר וכן ואל הארון תתן את העדות כמו ובארון.

[ל, ג]
כי הנה ימים באים -
לעתיד לימות המשיח, כמו שאמר: ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה ומגלות בבל לא שבו אלא יהודה ובנימין שגלו שם.

[ל, ד]
ואלה הדברים -
הם עתידים כמו שפירשנו.

[ל, ה]
כי כה אמר ה' קול חרדה שמענו -
דבר זה יאמרו כל הגוים אז בימות המשיח.

[ל, ו]
שאלו נא וראו אם יולד זכר -
הקל מזה הפעל ברוב על האשה אף על פי שהוא לפעמים על הזכר אמר על הרוב.

אם יולד זכר - כלומר כי הזכר מוליד ואינו יולד והאשה היא היולדת ויולדת בחבלים, אם כן מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה וכי נקבה הוא שיש לו חבלים?!
ולפי שחבלי יולדה חזקים מחבלים אחרים, לפיכך אמר זה והמשיל חבלי האנשים מרוב הצרה שתבואם לחבלי היולדה.

לירקון -
כי ברוב החבלים ינוס הדם מהפנים והם ירוקים.

[ל, ז]
הוי כי גדול -
מאין כמהו. בנוע היו"ד.

ועת צרה היא ליעקב -
וזה יהיה במלחמת גוג ומגוג שתהיה לפי שעה צרה לישראל.
וכן נאמר בנבואת ישעיהו חבי כמעט רגע עד יעבור זעם.
ונאמר בנבואת דניאל: והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות וגומר.

[ל, ח]
והיה, עולו -
עול גוג ומגוג, או עול כל גוי וגוי שהיו נותנין עולם עליכם בגלות.

וכן תרגם יונתן:
אתבר ניר עממיא מצואריכון.

ואמרו: צוארך ומוסרותיך ואמר בו, כי כן דרך המקרא לדבר פעם לנכח ופעם שלא לנכח.

[ל, ט]
ועבדו, אשר אקים להם -
אפשר שאמר זה על דוד המלך שיקימנו מעפרו בעת תחיית המתים, ואפשר שיאמר על המשיח בנו ויקרא שמו דוד.

[ל, י]
ואתה אל תירא, מרחוק -
מארץ רחוקה שאתם בגלות שם.

ואת זרעך -
בניך הקטנים שלא יאמר אדם הגדולים יברחו מהגלות והקטנים שלא יוכלו לברוח, ישארו בארץ שבים, לא כן אלא בנחת תצאו גדולים וקטנים, כמו שאמר בנבואת ישעיהו: כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון.

ושאנן -
פעל עבר מוסב לעתיד מפני הוי"ו והנו"ן פתוחה והתאר הנו"ן קמוצה.

[ל, יא]
כי אתך, ויסרתיך למשפט -
כמו שפירש יסרני ה' אך במשפט, כלומר איסרך כפי שתוכל לסבול לא כפי אפי וחמתי, לפי מעשיכם הרעים.

וכן תרגם יונתן:
ואייתי עלך יסורים לאלפותך, ברם בדין חסוך מה שאמר למשפט בפתחות הלמ"ד, להורות הידיעה ר"ל לאותו משפט שנהגתי עמך מיום שיסרתיך בעונך, כמו שאמר ישעיהו: הכמכת מכהו הכהו.

ונקה לא אנקך -
ענין כריתה כמו ונקתה לארץ תשב, כי כל הגונב מזה כמוה נקה, גם הם ענין נקיות, כי הנכרת מן העולם נקי ממנו.

ותרגם יונתן:
ושיצאה לא אשיצינך.

[ל, יב]
כי כה אמר ה' אנוש לשברך -
הלמ"ד במקום העצם ויספיק זולתה וכן למ"ד לאמות חמש, הרגו לאבנר והדומים להם, אחר העתידה שאמר אמר סמוך לענין לא אנקך אנוש לשברך ודבר בלשון נקבה כנגד הכנסה, אמר אף על פי שעתה אנוש לשברך ונחלה מכתך, עוד תהי לך תקוה וכל המרעים לך ילקו בעבורך, זהו שאמר בסוף הענין לכן כל אוכליך יאכלו.

אנוש ונחלה -
פירשנו למעלה.

[ל, יג]
אין דן -
כל כך היא נחלה מכתך שאין רופא שיהיה דן החולי.

למזור -
כלומר שיועיל בו מזור ותחבושת וכלם אומרים, כי אין לך רפואת תעלה פירש רפואה וכפל הענין במלות שונות לחזק הענין וחסר וי"ו השמוש, כמו: שמש ירח, ראובן שמעון והדומים להם, וענינו רפואה ותעלה והענין הזה הוא משל, המשיל הצרות הגדולות וחרבן הארץ לחולי כבד שלא יקוו לרפואתו.

[ל, יד]
כל מאהביך שכחוך -
אשור ומצרים שהיית הולכת להם לעזרה שכחו אותך.

לא ידרשו -
ולמה?
כי מכת אויב הכיתיך - כלומר שמתיך ביד הגוי המר והנמהר האכזרי והם כשדים, שלא יוכלו הם לעזור לך כי אפילו לעצמם לא יועילו ולא יוכלו להנצל מיד נבוכדנצר.

ואדוני אבי ז"ל פירש:
כל מאהביך שכחוך - דבק עם משל החולי, אמר בדרכי בני אדם שיבאו אוהבי החולה לבקרו, אך כאשר יראו כי חליו כבד והוא נוטה למות יתיאשו ממנו מאהביו הרעים ולא יבקרו ולא ידרשו אותו, אבל אותך שכחוך כל מאהביך בין רעים בין טובים ובדין דנו חליך למיתה, כי מכת חרב אויב הכיתיך.

מוסר אכזרי -
פירושו מוסר אדם אכזרי שמכה ומיסר באכזריות, מוסר סמוך לאכזרי כי הוא פתוח.

[ל, טו]
מה תזעק -
אמר תזעק לשון זכר וכל הענין לשון נקבה וכבר כתבנו כמה פעמים, כי כשמדבר לישראל פעם ידבר בלשון זכר כנגד העם ופעם ידבר בלשון נקבה בעד הכנסה והענין אחד.

אמר: מה תזעק על שברך - אין לך לזעק עליו כי מאתך בא לך הדבר הגדול על רוב עונך.

עצמו חטאתיך -
ולפי שעצמו חטאתיך עשיתי אלה לך ואף על פי כן אוכליך לא ינקו, כי גם המה יאכלו.

[ל, טז]
לכן, וכל צריך כלם -
הכפל לחזק הענין.

שאסיך -
האל"ף במקום וי"ו המשך, כי שרשו שסה ושרש משסה ששם והענין אחד בזה.
וכן בא אל"ף במקום וי"ו המשך במלת בצאתיו וגבאיו, כי שרשו בצץ.

[ל, יז]
ארוכה -
רפואה.

קראו לך -
אומות העולם ואמרו: כי ציון היא עיר שאין לה דורש, להשיבה לישראל.

[ל, יח]
כה אמר, ונבנתה עיר על תלה -
כתרגומו:
ותתבני קרתא דירושלם באתרה.

ואמר: על תלה - לפי שהיא גבוה מכל ארץ ישראל והתל גבוה.
וכן: העומדות על תלם.

ואותו תרגם יונתן:
תקפהון.

וארמון -
ארמון המלך ובית המקדש.

כמו שתרגם יונתן:
ובית מקדש כדחזי ליה ישתכלל.

[ל, יט]
ויצא מהם -
מאהלי יעקב וממשכנותיו יצא מהם תודה, כלומר קול תודה וקול משחקים ופירוש תודה שיהיו מודים לאל, על רוב הטובה שיתן להם.

והכבדתים -
כמו והרביתים כלומר יהיו עם כבד וכן יכבדו בניו ולא ידע.

ולא יצערו -
לומר ולא ימעטו והענין כפול במלות שונות.

ויונתן תרגם:

ואתקפינון ולא יהון חלשין.

[ל, כא]
והיה אדירו ממנו -
מלכו ממנו וכן אמר ומושלו והענין כפול במלות שונות.

ומה שאמר ממנו –
מקרבו, כי ידוע הוא שהמלך המשיח מישראל יהיה, אלא בא להודיע כי לא יהיה לישראל עוד מושל מהאומות כמו שהיה עד עתה כל זמן שהיו בגלות ואף בהיותם בא"י, פעמים שהיו נותנים מס למלכי האומות ואמר שלא יהיה זה עוד כי לא יהיה עוד מושל בו כי אם ממנו ומקרבו.

ופירש מקרבו –
כמו שאמר: מקרב אחיך תשים עליך מלך.

והקרבתיו ונגש אלי -
יתכן לפרש: על המושל, על דרך שאמר אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן.
וגם יש לפרשו על ישראל.

וכן תרגם יונתן:
ואקרבינון ויתנהון לפולחני.

כי מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי -
פי' מי הוא זה שהטיב את לבו והכשירו לגשת אלי ולא הקרבתיו אפילו מהאומות, כל שכן מישראל שהם עם קרובי מקדם, שאקריבם אלי והם יהיו נגשים אלי.

[ל, כג]
הנה סערת ה' -
גם זו הפרשה עתידה והיא כתובה למעלה ושנה אותה עוד לחזק הענין ויש ביניהם שנוי בקצת המלות, כי למעלה וסער בוי"ו ובזאת סער בלא וי"ו ולמעלה מתחולל ובזאת מתגורר והענין אחד למעלה אף ה' ובזאת חרון אף ה' למעלה תתבוננו בה בינה ובזאת תתבוננו בה בלבד, וכבר פירשנו למעלה מתגורר כענין מתחולל ענין חניה ודירה.

ויונתן תרגם:
ענין אסיפה מתכנש.