בשבילי התנ"ך
 


רד"ק לירמיה פרק מז

[מז, א]
אשר היה, אל פלשתים -
כמו על.
וכן אל ההרים לא אכל וזולתו.

בטרם יכה פרעה את עזה -
בסדר עולם:
כשיצא חיל פרעה ממצרים היו הכשדים צרים על ירושלם בשנה העשירית לצדקיהו וישמעו הכשדים את שמעם ויעלו מעל ירושלים, וכששמע פרעה שעלו מעל ירושלם מפניו, הלך עם חילו ושטף את עזה ושב לארצו ובאותו זמן היה דבר ה' אל ירמיהו שיבאו חיל כשדים ויכו את ארץ פלשתים.

[מז, ב]
כה אמר ה' הנה מים עולים -
מתגברים וכן תעלה המלחמה והמים הם משל על חיל כשדים שהם מצפון.

וישטפו -
את ארץ פלשתים, כי פרעה הכה את עזה ונבוכדנצר יחריב הכל.

והיליל -
הלמד בחיר"ק והוא חסר יו"ד המשך.

[מז, ג]
מקול שעטת -
הכות הסוס בארץ ברגליו תקרא שעטה ותקרא דהרה.

ויונתן תרגם:

מקול מפסועית פרסת גברוהי,

ואביריו -
אמר על הסוסים החזקים.

המון גלגליו -
מהמון ומ"ם מרעש עומדת במקום שנים.

לא הפנו אבות אל בנים -
אפילו האבות שהם מרחמים על בניהם עתה, בבא להם הצרה לא יפנו אל בניהם מרפיון ידים, שלא יהיה בהם כח לעמוד לפני אויביהם.

[מז, ד]
על היום הבא, כל שריד עוזר -
צר וצידון היו עוזרים להם כי הם הגלילות פלשתים, כמו שאמר שם מה אתם צר וצידון וכל גלילות פלשת.

כי שודד ה' את פלשתים -
אין בו מלת כל, אבל לשדוד יש בו מלת כל.

שארית אי כפתור -
פלשתים וכפתורים אחים היו כמו שכתוב אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתורים.

ופירש רבינו סעדיה:
כפתור דמיטא,

ואמר שארית –
שלא ישאר להם שארית.

[מז, ה]
באה קרחה אל עזה -
אמר קרחה, לפי שפרעה הכה אותה תחילה ואחר כך בא נבוכדנצר וקרחה שלא נשאר בה דבר.

נדמתה -
נכרתה כמו נדמה מלך ישראל.

שארית עמקם -
רוב ממונם וחילם, כי הרבוי יקרא מלשון עמק כמו העמיקו שחתו, העמק שאלה.

ותרגם יונתן:
שאר תוקפהון,
ואפשר לפרש שהיו בהם יושבי העמק.

עד מתי תתגודדי -
ענין שריטה בבשר, כמו: לא תתגודדו.

ויונתן תרגם:
עד אימתי תתהממון,

כמו שתרגם אונקלוס:
לא תתגודדו - לא תתהממון.

[מז, ו]
הוי חרב לה' -
כלומר כי לה' הוא החרב.

עד אנה לא תשקטי -
זה מאמר הנוהם על פלשתים ואומר מי שכנגדו איך תשקטי.

אל תערך -
הוא נדן החרב.

הרגעי -
הוא ענין מרגוע כמו שאמר תשקטי, כי ההשקטה והמרגוע אחד.

וכן ודמי –
ענין דממה.

[מז, ז]
איך, צוה לה אל אשקלון -
צוה לחרב שתלך אל אשקלון להכריתה ואיך תשקט עד שתשלם שליחותה.

שם יעדה -
שם הזמינה.

הפרק הבא    הפרק הקודם