בשבילי התנ"ך
 


רד"ק לירמיה פרק מח

[מח, א]
למואב, אלהי ישראל -
כי הוא לקח נקמת ישראל מהם.

נלכדה קריתים -
העיר שנקראת קריתים ואפשר שיש שני מגדלים , לפיכך נקראת בלשון שנים.

הובישה המשגב -
העיר הנקראת המשגב.

ויונתן תרגם:

בהיתו מבית רחצניהון ואתברו.

[מח, ב]
אין עוד, בחשבון חשבו -
לשון נופל על הלשון הוא צחות הלשון, וכן: מדמן תדמי, ועקרון תעקר.

[מח, ד]
נשברה, צעוריה -
כתוב בוי"ו וקרי צעיריה ביו"ד ואחד הוא.

ותרגם יונתן:
שלטניהון,
ואפשר שכנה הכתוב הגדולים בלשון צעירים, על דרך גנאי.

[מח, ה]
כי מעלה הלחות -
כתיב וקרי הלחית וי"ו ויו"ד מתחלפים כמשפט וזה הפסוק הוא בנבואת ישעיהו בשנוי מלות מעט, אמר כי יעלה מואב מעלה הלוחית שהוא מקום גבוה, אולי יחשבו להשגב שם ויעלו עלה ובכה.

בבכי יעלה בכי -
וכפל בכי לחזק הענין.

חורונים -
שנים הם: חורון עליון וחורון תחתון.

צרי צעקת שבר שמעו -
וצריהם ישמעו מהם צעקת שבר שיצעקו לשברם.

וצרי -
כמו וצרים.
וכן: חלוני שקופים אטומים כמו חלונים והדומים להם רבים, כמו שכתבנו בספר מכלל.

[מח, ו]
נסו מלטו נפשיכם ותהיינה -
נפשיכם תהיינה במקום שימלטו.

כערוער במדבר -
כמו כערער בערבה, כלומר אחר שתצאו מעריכם ותנוסו תהיינה עריכם, כמו: הערוער במדבר - והוא עץ גדל במדבר בארץ ציה.

ותרגם יונתן:
והוו כמגדל ערוער דשרן בשכונין במדברא.

[מח, ז]
כי יען בטחך במעשיך -
במקניך ובקניניך וכן ואיש במעון ומעשיהו בכרמל.

ותרגם יונתן:
באוצרתיך ובתי גנזך.


גם את תלכדי -
כלומר גם את כמו הגוים האחרים שאין להם אוצרות כמוך ולא היו בהשקט זמן רב כמוך, כמו שאמר שאנן מואב וגו', לפיכך אמר גם: את כי לא יועילוך אוצרותיך שהיית בוטחת בהם, גם לא יועילך כמוש אלהיך, כי גם הוא יצא בגולה.

[מח, ח]
ויבא, ועיר לא תמלט -
ועיר מהם לא תמלט, כי אל כל עיר יבא השודד.

אשר אמר ה' -
כמו כאשר וכן ותאכל מצות אשר צויתיך, כמו כאשר.

[מח, ט]
תנו ציץ למואב -
כנף.

ותרגום:
סנפיר ציצין,

ואמרו רז"ל:
אלו הם סנפירים שפורחין בהם, אמר תנו כנף למואב כנף שיפרח בו ויצא מהרה מארצו, זהו שאמר כי נצא תצא ענינו כי עוף תעוף מן כי נצו גם נעו שענינו מלא הניצה, כי בכח הנוצה יעוף העוף, לפיכך ממשל ההליכה המהרה בנוצה ונצא מקור והאל"ף תמורת ה"א, וכן תצא והיה משפטו תצא בדגש בפלס תטה, אלא שבא הנח תמורת הדגש כמו שבא כן במקומות רבים.

ויונתן פירש:
ציץ - כמו ציץ הזהב.

וכן תרגם:
אעדו כיתרא מן מואב ארי מגלא תגלי:

[מח, י]
ארור -
יקלל מי שיהיה במלחמה וירפה ידו מהרוג ואמר זה במואב מה שלא אמר כן בשאר האומות, כי קצף ה' גדול עליו לפי שהאל הזהיר את ישראל ואמר: אל תצר את מואב והם הרשיעו לעשות להם.

מלאכת ה' -
כי מהשם תבא להם זאת הצרה מאשר הרע לישראל ומרוב גאותו לרוב שלותו, עד שהגדיל על ה' כמו שאומר.

רמיה -
מי שהוא מרפה ידו מהרע להם, וכפל הקללה לחזק הענין.

[מח, יא]
שאנן מואב -
הנו"ן פתוחה, כי הוא לשון עבר.

ושקט הוא אל שמריו -
כמו על שמריו ודימה אותו ליין שעומד על שמריו והוא היין הטוב, כי בהרקת היין מכלי אל כלי ילך ריחו וטעמו ומואב גם כן לא גלה עדיין ועמד שוקט בארצו.

לא נמר -
שרשו נמר על משקל מרד והוא מבנין נפעל וענינו לפי מקומו נתחלף, או פי' ענין רפיון וחלישות.

כתרגומו:

לא פג,

וכן: על כן תפוג תורה,
אל תתני פוגת לך,
ויפג לבו
.

וכן בדברי רבותינו ז"ל:
וניחוש דלמא פייגא דעתייהו דצבורא, כלומר שמא תחלש דעת הצבור.

וכן אמרו:
גוף קשה יין מפיגו, כלומר מחלישו ומתיש כחו.

וכן פירש לא נמר לפי תרגומו, כלומר שלא נחלש כח היין וריחו.

[מח, יב]
לכן הנה ימים באים, צועים וצעוהו -
צועים מן הקל וצעוהו מן הדגוש וענינו מגלים ומסיעים אותו ממקומו, שהיה בו שוקט עד הנה.
וכן: צועה ברוב כחו.

ותרגם יונתן:
בזוזין ויבזונון.

וכליו יריקו -
לפי שהמשיל אותו ליין שלא הורק מכלי אל כלי, אמר וכליו יריקו.

ונבליהם ינפצו -
נבליהם שבהם היין כמו ונבל יין ינפצו ינפצו אותם וישברו אותם,, וזה דרך משל כמו שפירשנו.

ותרגם יונתן:
ונכסיהן ירוקנון וטב ארעהון יגמרון.

ואדוני אבי ז"ל פירש:
ינפצו כמו יריקו, מתרגום: ותער כדה ונפצה והוא כפל ענין לחזק.

[מח, יג]
ובוש מואב מכמוש -
שהיו בוטחים בכמוש אלהיהם.

מבית אל מבטחם -
שהיו בוטחים בעגל שהיה בבית אל מבטחם בסגול הטי"ת.
ומה שסמך שסמ"ך להם לישראל להודיעם כי מה שהרעו לישראל לא בצדקתם, אלא בעון ישראל שבטחו בבית אל.

[מח, טו]
שדד מואב ועריה עלה -
כבר פירשנו כי מנהג הלשון לדבר פעם לשון זכר ולשון נקבה, כי ידבר לשון זכר, כנגד העם ויבא לשון נקבה כנגד הכנסה.

ופירש עלה – נפסק, רוצה לומר המון עריה נפסק וכן יצועי עלה, כעלות גדיש.

ותרגם יונתן:
וקרויהון חרבא,

ואדוני אבי ז"ל פירש:
ולעריה עלה השודד.

[מח, יח]
רדי מכבוד -
מהכבוד שהיית בו שלא היית חסרת דבר.

ושבי בצמא -
רוצה לומר שבי בגלות שתהיי צמאה לכל טוב, ישבי כתיב וקרי ושבי והכתיב ר"ל שתהיה מיושבי בצמא.

[מח, יט]
אל דרך -
כמו על דרך.
וכן אל ההרים לא אכל.

שאלי נס ונמלטה -
אומר ליושבי ערוער שתעמוד על דרך ותשאל הנסים והנמלטים משאר ערי מואב, שבא להם תחילה האויב תשאל מה נהיתה, כלומר מה רעה נהיתה בהם.

ואמר נס ואמר נמלטה - כלומר אם איש ואם אשה.

ונמלטה -
מלעיל והוא נפעל עבר, כלומר ואשר נמלטה.

[מח, כ]
הגידו בארנון -
כי ארנון גבול מואב והאויב מהגבול שכנגדו.

[מח, כד]
קריות -
שם עיר.

הרחוקות והקרובות -
הרחוקות הם שעל הגבולים והקרובות הם אשר בתוך הארץ.

[מח, כה]
נגדעה קרן מואב -
מלכות מואב ולפי שהקרן היא גבוה על כל אברי הבהמה, נקראת המלכות קרן, שהיא גבוהה במעלה על כל העם.

וכן תרגם יונתן:
מלכות.

וזרועו -
שריו וחייליו כי הם זרוע המלך והעם וחזקם כמו וזרועות הנגב.

וכן תרגם יונתן:
ושלטניהון אתברו.

[מח, כו]
השכירוהו -
על דרך משל אמר לאויבים השכירוהו כוס החימה.

כי על ה' הגדיל -
כשראו בצרת ישראל הגדילו פיהם עליהם ועל ה' שאמרו שלא יוכל להצילם.

ותרגם יונתן:
ארי על עמא דה' אתרברבו,

וכן אמר בנבואת צפניה, כי חרפו ויגדילו על עם ה' צבאות.

וספק מואב בקיאו -
לפי שהמשילו לשכור אמר וספק בקיאו, רוצה לומר כמו שהשכור מתגולל ומתהפך מצד אל צד בהקיאו היין ששתה וספק בגופו לארץ, כן יעשה מרוב צרותיו.

ותרגם יונתן:
וידדשון מואבאי באתריהון, ויהון קיאו שם בפלס ריבו דינו.

והיה לשחוק גם הוא -
כמו שישחקו על השכור ואמר גם הוא כמו שהוא שחק ולעג על ישראל, כן ישחקו וילעיגו עליו גם הוא.

[מח, כז]
ואם לוא השחוק היה לך ישראל -
בדרך השאלה אמר אם לא היה לך לישראל לשחוק, כי תהיה אתה לשחוק.

אם בגנבים נמצא -
הנמצא ישראל בגנבים שתשחקו עליו, כמו שישחקו ויריעו על גנב כמו שאמר: ויריעו עלימו כגנב.

כי מדי דבריך בו תתנודד -
כי בכל עת שהיית מדבר בו על גלותו, היית מתנודד כאדם השמח בדבר ומתנודד בעבורו בעצמו ומכרכר.

ויונתן תרגם:

ועל דחדיתון על תבריה דישראל וגו' כבעמוד.

[מח, כח]
עזבו, והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת -
כמו היונה שתשים קנה בצדי הפחתים כדי שלא יקחו בני אדם אותה ואת אפרוחיה, כי מפני הפחת לא יוכלו לעבור אליה ופחת היא חפירה ושוחה עמוקה.

ותרגום:
כי כרו שוחה - ארי כרו פחת.

ויונתן תרגם:

והוו כיונה דשבקא פום שובכה ונחתא ושריא בארעית גובא:

[מח, כט]
שמענו -
מאמר הנביא בלשון האומות שיאמרו על מואב, כן שמענו שהיה מתגאה מואב מאד בעודו בשלותו, וכפל לשון הגאוה כמה פעמים לרוב הגאוה.

[מח, ל]
אני ידעתי, עברתו -
שהיה מתעבר ומתקצף ללא דבר על הגוים שכניו, מרוב גאותו.

ולא כן בדיו -
אני ידעתי כי לא יתקיימו דברי כזביו, שהיה מדבר בגאותו כן וכן אעשה.

ואני ידעתי נאם ה' -
פירש לא יתקיימו דברי כזביו, שהיה אומר בגאותו כי תבא עליו הרעה.

כן בדיו -
אמת כמו כן בנות צלפחד דברות.

לא כן עשו -
בני מואב כמו שחשבו.

ויונתן תרגם:

קדמי גלן אמר ה' עובדי רברבניהון ולא תקנין יקריהון ולא כדכשר עבדו,
ואנחנו בפירושינו קשרנו מלת בדיו עם כן ואע"פ שהאתנח במלת כן.

וכן דעת יונתן
וכן הוא הענין בפסוק של ישעיהו, ויש לפרשו על דרך הטעם ועברתו לא כן - לא נתקיימה עברתו.

[מח, לא]
על כן על מואב איליל -
הנביא מדבר על לשון עם מואב.

קיר חרש -
שם עיר מערי מואב ובישעיה: קיר חרשת.

יהגה -
יהגה מואב ויהגה הוא ענין צפצוף הפה בקול ויללה.
וכן אהגה כיונה.

ויונתן תרגם:

קיר חרש - כרך תוקפיהון ותרגם יהגה דוון.

[מח, לב]
מבכי -
יאמר שאר עם ערי מואב, כשישמע בכי עם יעזר.

אבכה לך -
כלומר בעבורך הגפן שבמה כי ידעתי כי כן יהיה לך כמו ליעזר, ואלה הערים שזכר למואב כבר לקחום ישראל מיד האמורי כמו שכתוב בתורה, אבל כשגלו ראובן וגד חזרו מואב וישבו בהם והגפן שבמה כמו הארץ כנען חסר הנסמך.

פירש הגפן - גפן שבמה וכבר פי' בספר ישעיה כי גפן משל על העם, שיהרגו האויבים מקצתם ויוליכו בגולה מקצתן וזהו שאמר נטישותיך עברו ים, והנטישות - הם פארות הגפן המתפשטות והם משל על הגוים.

על קיצך על בצירך שודד נפל -
ובישעיה: על קיצך ועל בצירך הידד נפל.

וקיצך -
הוא פירות הקיץ לחים ויבשים ובזמן הקציר והבציר, היו בהם האויבים שוללים ובוזזים.

[מח, לג]
ונאספה -
ובישעיה ונאסף ופירושו: יאסף מהם אל מקום אחד.
או פירושו ענין כליון מן אסוף אסיפם.

ומכרמל -
מקום שדות זריעה ועצי פרי.

ידרוך -
פירוש לא ידרוך הדורך כמו שהוא בישעיה.

הידד הידד לא הידד -
הוא קריאת הדורכים בעת הדריכה אומר: הידד, שהיה מנהג הדורכים לקרוא, עתה לא יקראו.

ותרגם יונתן:
לא יצרו עצורים ולא ירימון בקלהון.

[מח, לד]
מזעקת, עגלת שלישיה -
עגלת כמו עגלה הת"יו במקום ה"א.
וכן: ותועבת לאדם לץ,
אף גילת ורנן,
אל תתני פוגת לך והדומים להם, שכתבנו בספר מכלל.

ופירוש שלישיה - גדולה או בת שלש שנים כי היא הטובה.
וכן היתה מואב מלאה כל טוב כשבא עליה הרעב ואמר כי מצער ועד חורונים תלך מואב הלוך וזעקה.

ויונתן תרגם:
עגלת תלתית רבתא.

למשמות יהיו -
ונמרים שם מקום בארץ מואב, ואמר שיהיו למשמות, כיון שאין שם יושבים כאילו אין שם מים ואין שם ירק ועשב, כי יושבי הארץ מהם נהרגו ומהם ברחו.

[מח, לה]
והשבתי מעלה במה
-
מעלה בהמה, קרבן על הבמה.

[מח, לו]
על כן לבי למואב -
מדבר הנביא על לשון העם שאמר כל אחד מהם כך.

על כן יתרת עשה אבדו -
התוי"ו במקום ה"א כמו שכתבנו במלת עגלת, אמר על כן לבי יהמה, כי יתר הנכסים וההמון שקבץ אבדו ועשה חסר מלת אשר, כאילו אמר עשה וכן לעם עליה - אשר עליה, הדרך ילכו בה - אשר ילכו בה.

[מח, לז]
כי כל -
אמר קרחה בראש, כי כן דרך בני אדם שתולשין שער ראשיהם על אבל.
וכן אמר: וכל זקן גרועה, כי הזקן תפארת הפנים ובעת האבל יגלח האדם אותה להסיר תפארת פניו .
וכן אמר: מגולחי זקן וקרועי בגדים.

וכן תרגם יונתן:
וכל דקניהון גלוח,
ולא אמר כל זקן מגולחת.

ואמר גרועה –
לגנאי.

על כל ידים גדודות -
בפלס מלוכה חלושה וענינו שריטות בבשר, וכן לא תתגודדו.

[מח, לח]
על כל גגות מואב -
בגלוי יעשה מספד בגגות שיראום בני אדם וכן ברחובות.

[מח, לט]
איך חתה -
מלעיל בשני פשטין, לשון עבר.

הילילו -
צווי או עבר.

איך הפנה ערף -
איך הפנה ערפו לנוע מפני אויביו ולא עמד בפניהם.

בוש -
פעל עבר על משקל הבקר אור כשהפכה ערף היה לו בשת לפי שהיה לשחוק, והוא היה שוחק על ישראל בגלותם.

[מח, מ]
כי כה, כנשר ידאה -
האויב יעוף כנשר ויבא מהרה עליהם והאויב הוא נבוכדנצר.

[מח, מא]
נלכדה הקריות -
הקריות לשון רבות.

ואמר נלכדה - לשון יחידה, כי כל הקריות ילכדו מהרה כעיר אחת.

וכן והמצדות נתפשה - על זה הדרך והקריות הם הערים שהם במישור והמצדות - הם שהם במקום גבוה.

ויתכן לפרש הקריות - שם עיר מערי מואב וכן מצאנו על קריות ועל בצרה ואע"פ שנכנסה עליו ה"א הידיעה הנה כמוהו: בקרקר, בסכות.

ויונתן תרגם:
ותתכביש כרכא ומצדתא יתאחדן.

כלב אשה מצרה -
שהיא מצרה בעת חבליה כשכורעת לילד.

וכן תרגם יונתן:
דעקא לה בחבלהא,

ומצרה -
מפעלה מן ובהצר לו והוא פעל עומד, כלומר כואבת ועומדת בצרה.

[מח, מד]
הניס -
כתיב ביו"ד, כלומר מי שהניס בניו ומקנהו כמו הניס את עבדיו ואת מקנהו והקרי הוא הנס אומר על עצמו ושניהם יהיו בהם נסים ומניסים.

פחת -
היא חפירה גדולה ועמוקה.

אליה אל מואב -
הכנוי קודם הידיעה, כמו: ותראהו את הילד.

[מח, מה]
בצל חשבון עמדו מכח נסים -
אותם הנסים מערי מואב מפני האויב חשבו להנצל בצל חשבון, מרוב כח אנשי העיר והעיר שהיתה בצורה, כי כבר בימים הקדמונים יצאה אש מחשבון כשהיתה אמורי.

ותאכל פאת מואב -
לפיכך חשבו להשגב בה עתה.

ואדוני אבי ז"ל פירש:
כי הנסים מכח אויביהם עמדו בצל חשבון.

ויונתן תרגם:

על דאשתמעו ליתבי חשבון גלו אתקצר חיליהון ערקו.

אש יצא -
בלשון זכר.
וכן: אש לא נופח.

פאת מואב -
כלומר עד הפאה שלא נשאר בה דבר, או הוא דרך משל על הגדולים.

וכן תרגם יונתן:
וקטילו רברבי מואב.

וקדקד בני שאון -
ג"כ משל על הראשים, לפיכך כנה אותה בקדקד.

ופירוש בני שאון –
שהיו אנשי שאון והומיה ומדברי גבוהות.

וכן תרגם יונתן:
ויקירי בני אתרגשותא.

[מח, מו]
אוי לך -
הענין כמו שכתוב בתורה אך המלות שונות.

[מח, מז]
ושבתי שבות מואב -
כיון שאמר באחרית הימים היא עתידה וזה יהיה בימות המשיח.
וכן שבות בני עמון שאומר אחרי זה, ואחרי כן: אשיב את שבות בני עמון ג"כ יהיה לעתיד.
וכן אומר בנבואת צפניה על שתי האומות האלה: שארית עמי יבזום ויתר גוי ינחלום.
ואמר זאת להם תחת גאונם כי חרפו ויגדילו על עם ה' צבאות, כמו שאומר בנבואה זו, כי על ה' הגדיל.
ואומר שם עוד: כי רזה כל אלהי הארץ וישתחוו לו איש ממקומו כל איי הגוים וזה לא יהיה עד ימות המשיח ואע"פ שנתבלבלו האומות היום, אפשר שנתפזרו במקומות קרובים מארצם ואף על פי שנתערבו באומות אחרות, אפשר שנשאר שום זכר להם.

באחרית הימים -
תשב כל אומה ואומה בארצה וכולן תהיינה תחת ממשלת ישראל, כמו שאומר: אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם.

עד הנה משפט מואב -
לפי שהאריך בספור הרעה הבאה עליו, אומר עד הנה ומשפט ענינו גזרה הבאה עליהם בדין ומשפט.



הפרק הבא    הפרק הקודם