בשבילי התנ"ך
 


רד"ק לירמיה פרק ה

[ה, א]
שוטטו -
חפשו ובקשו והנה אמר דוד בספר תהלים: נתנו נבלת עבדך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ, הנה כי היו בירושלם חסידים ועבדי האל ואיך אמר ירמיה אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה?!

פירש אדוני אבי ז"ל:
כי ירמיה אמר בחוצות ירושלם ואמר ברחובותיה כי החסידים שהיו בירושלם היו מתחבאים בבתיהם ולא היו יכולים להתראות ברחובות ובחוצות מפני הרשעים.

ורז"ל פירשו:
כיון שנהרגו ע"י אויבים אף על פי שהיו רשעים וחייבי מיתה, נתכפר להם במיתתן וקרי להו עבדיך וחסידך.

אם תמצאו איש -
ר"ל איש טוב וגדול במעשים וכן הלא איש אתה
וכן:
אם גבר דליה עובדין טבין.

[ה, ב]
ואם חי ה' -
כי ברוב הם נשבעים באלהים אחרים, כמו שאמר וישבעו בלא אלהים ואם יהיה שישבעו בי להראות עצמן שהם יראי שמי, ונשבעים בשמי לשקר הם נשבעים בשמי ואני היודע.

[ה, ג]
ה' עיניך הלא לאמונה -
אמר הנביא תמיה על זה הענין, אמר דרך קריאה: ה' עיניך הלא לאמונה, כלומר השגחתך בעולם הלא לאמונה, כלומר לדבר קיים לא לדבר בטל והנה הכית אותם על מעשיהם הרעים ולא חלו, כלומר לא כאבו ולא הרגישו בעצמם כי אתה המכה אותם בעונם, אם כן מה הועילה השגחתך בהם?!
ודומה למה שאמר לשוא הכתי את בניכם מוסר לא לקחו וכן מה שאמר ישעיה הנביא: על מה תכו עוד תוסיפו סרה.

כליתם מאנו קחת מוסר -
הבאתם עד קרוב לכליה אף על פי כן מאנו קחת מוסר, ואם נביאיך מזהירים אותם חזקו פניהם מסלע ולא בשו מפניהם מאנו לשוב לאמונה, ענין קיום כמו אמונה אומן במקום נאמן.

ויונתן תרגם:
ה' הלא גלי קדמך וגומר כבעמוד.

[ה, ד]
ואני אמרתי -
אמר הנביא: נסיתי אותם בעניני התוכחה הקטנים והגדולים אמרתי, כלומר חשבתי בעצמי כשהוכחתי העם ולא קבלו, אמרתי אך דלים הם נואלו, כי ברוב דלת העם אין להם דעת ובינה כמו הגדולים, לפי שהם כורמים ויוגבים וכל עסקיהם עבודת האדמה ולא יתעסקו בדברי מוסר ובתורה ובחכמה, לפיכך לא קבלו , כי נואלו ואין להם דעת, כי לא ידעו דרך ה' משפט אלהיהם.

[ה, ה]
אלכה לי אל הגדולים -
כי לפי שהם גדולים ועשירים ואינם מתעסקים במלאכה יש להם פנאי ללמוד תורה וחכמה, וברוב הם בעלי מוסר ודעת ולמדו תורה ומשפט אלהיהם, ואולי תועיל בהם תוכחתי כי יבינו וישכילו למה שאומר להם והנה כשדברתי עמהם יחדיו שברו עול התורה, אע"פ שידעוה נתקו עולה מעליהם ונתקו מוסרותיה.
ואמר יחדו - ר"ל כולם מצאתים כן.

וכן תרגם יונתן:
ברם אינון כחדא מרדו וגו' כבעמוד:

[ה, ו]
על כן הכם -
על ששברו עול התורה מעליהם הכם אריה מיער, המשיל האויב לאריה שיוצא מן היער לטרוף ולזאב שיוצא לעת ערב, ובא סמוך לישוב כדי לטרוף הנמצא יחידי, כי אינו בעל לב חזק כמו הנמר וכל שכן כאריה, לפיכך ירא לצאת ברוב אלא לעת ערב, לפיכך אמר זאב ערבות.

ואמר זאב ערבות ישדדום –
שלם נקוד על דרך החסר, או הוא מבנין מרובע, כמו: ישודד מצבותיו ובא כמשפטו והוא הנכון, האריה משל למלך, כמו שהאריה מלך החיות הזאב משל לחיל, ונמר לשרי החיל.

וכן תירגם יונתן:
מלך במשירתיה יסק עליהון וגו' כבעמוד.

ויש מפרשים:
ערבות, כמו במדבר בערבה:

נמר שקד -
כמו שוא שקד שומר ענין השתדלות על הדבר וההתמדה בו.

מהנה -
ר"ל מהערים.

[ה, ז]
אי לזאת אסלח לך -
מלת אי, לשון קריאה והוא הפוך בלשון ערבי.

יש אומרים:
מה טובה יש בך שאומר לזאת אסלח לך, כלומר בעבור זה הטובה ואיננו מוצא בך טובה רק רעות רבות בניך עזבוני וגו' והקריאה כנגד ירושלם.

ואשבע אותם וינאפו -
על דרך וישמן ישורון ויבעט.

יתגודדו -
יתקבצו גדודים ולא ישובו איש מחברו.

וכן תירגם יונתן:
מסתייעין.

[ה, ח]
סוסים מוזנים -
כתיב בוי"ו וקרי ביו"ד, ואותיות אהו"י מתחלפות והוא כמו הפוך מזונים, מן מזון אמר הנה הם כמו הסוסים שנתנו להם מזן רב בלילה והם שבעים בתאותם, בבקר יצאו ויצהלו וצהלתם היא נתינת קולם ובשמחה אורי"ליר בלע"ז, כן הם ינאפו בלילה עם נשי רעיהם וימלאו תאותם, ובבקר יוצאים שמחים מתהללים ברעתם.

אל אשת רעהו -
בעבור אשת רעהו.

משכים -
שם, וכן כטל משכים הולך כלומר בהשכמה בבקר.

[ה, ט]
העל אלה -
אם על אלה הרעות לא אפקוד?!
אי אפשר שלא אענישם על הרעות הגדולות האלה וכפל הענין במלות שונות ואמר: ואם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי - ונפשו הוא והוא נפשו וכן נשבע ה' בנפשו, כמו בי נשבעתי.

ויונתן פירש:
בנפשי - כלומר ברצוני.
תרגם:
ואם עמא דכדין עבדיהון לא אתפרע מנהון כרעותי:

ואם בגוי אשר כזה -
זה עם וי"ו השמוש ואם והבאים אחר זה בפרשיות האחרות אם בלא וי"ו השמוש, בגוי שיהיה כזה העם, או פירוש אם בגוי אשר כזה מעשיהם כתרגומו.

[ה, י]
עלו בשרותיה -
בחומותיה.

תרגום:
חומה - שורא,
והכנוי לירושלם והצווי עלו ושחתו כנגד האויבים.

ויונתן תירגם:
בשרותיה בקרוהא.

הסירו נטישותיה -
הם שיני החומה.

ויונתן תירגם:
כמו ארמנותיה בירניתהא.

כי לא לה' המה -
עתה כבר היו לה' שאמר וגנותי על העיר הזאת להושיעה, אבל עתה אין חומותיה לה' שיגן עליהם כי עם העיר עזבוהו והוא עזבה והתירה לאויב.

ויש מפרשים:
הסיר נטישותיה - כמו ואת הנטישות הסר התז שהם סעיפי האילנות המתפשטים.
ובאמרו: וכלה לא תעשו - אינו אומר על החומה שהרי נתצוה כלה, כמו שאמר ואת חומות ירושלם סביב נתצו כל חיל כשדים אלא פירש וכלה לא תעשו – בעם.

[ה, יא]
כי בגוד -
לפיכך תקחו נקמתם מהם ובדין אני מצוה לכם שתשחיתום, כי הם בגדו בי.

[ה, יב]
כחשו בה' ויאמרו לא הוא -
פירוש לא הוא שישגיח עלינו ויראה במעשינו ואם נעשה כחפצנו, לא תבא עלינו רעה, בעבור זה וחרב ורעב לא נראה אע"פ שמפחידין אותנו נביאיו על זה שקר הם אומרים, כי לא תבא להם נבואה מאת האל, כי הוא אינו רואנו ואינו יודענו.

ועל הדרך הזה תירגם יונתן:
כדיבו במימרא דה' ואמרו וגו' כבעמוד.

[ה, יג]
והנביאים -
הנביאים שמטעים אותם ואומרים: שלום יהיה לכם יהיו לרוח, כלומר כמוץ לפני רוח.

והדיבר אין בהם -
כיון שהדבר אין בהם, כלומר רוח הקדש, איך ידעו הם כך וכך?!
אלא שהם סומכין בחלומותיהם או בקסמיהם ומבטיחים העם לטוב, כדי שימצאו חן בעיניהם כשמיפין להם מעשיהם ואומרים: לא תבא עליכם רעה ובעונש זה יכלו ויהיו לרוח.

כה יעשה להם -
על דרך כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף כלומר כך וכך רעה יעשה להם.
ויונתן תרגם:
ונבייא שקרא יהון וגו' כבעמוד:

[ה, יד]
לכן כה אמר -
את הדבר הזה שאתם אומרים עלי לא הוא ולא נבואתי, והנה דברי מגיעים אליך.

הנני נותן דברי בפיך, והעם הזה עצים ואכלתם -
ובזה יכירו כי נבואתי מגעת אליך שיתקיימו עליהם דברי לרעה כמו שאתה אומר, ויהי דבריך להם כמו האש לעצים שתאכל אותם.

ומה שאמר דברכם - כמדבר כנגד העם.
ואמר בפיך - כמדבר כנגד הנביא, הרי הוא כאומר אמור להם: יען דברכם את הדבר הזה כי הנני נותן דברי בפיך לאש והעם הזה עצים ואכלתם.

ויונתן פירש:
דברכם - כנגד הנביאים.
שתרגם:
חלף דאתנביתון ית פתגמא הדין:

[ה, טו]
הנני מביא עליכם, בית ישראל -
קריאה.

ממרחק -
כי בבל היא רחוקה מארץ ישראל.

גוי איתן -
חזק שלא תוכל להלחם כנגדו.

גוי מעולם הוא -
מזמן רב הוא, גוי זה חזק ושאר הגוים הם יראים אותו, ולא תוכל להעזר עם גוי זולתו.

גוי לא תדע לשונו -
ולא תבין מה יאמר וזה יותר קשה מאויב שמבין אדם לשונו.
וכן אמר בתורה בקללות: גוי אשר לא תשמע לשונו.

ולא תשמע -
ולא תבין והענין כפול במלות שונות.

[ה, טז]
אשפתו -
כי חצי האשפה ימיתו כל מי שיגע בהם וכאילו כלם קבורים באשפה.

ואמר כקבר פתוח –
שמוכן להשליך בו המתים.

כלם גבורים -
כי הם מלומדי מלחמה ואין לכם מפלט להנצל מידם.

[ה, יז]
ואכל לחמך
-
כלל כל מאכל והאכילה הנזכרת בפסוק, יש אכילה היא איכות המאכל ויש אכילת החרב, כמו שתרגם יונתן:
ויבוז חצדך וגו' כבעמוד.

ירושש -
ענין רש ושבר וענין הרישות נופל ג"כ בהריסת הערים, כמו: כי תאמר אדום רששנו ונשוב ונבנה חרבות.

בחרב -
בעת החרב או טעם בחרב למעלה לבניך ולבנותיך, כאילו אמר יאכלו בניך ובנותיך בחרב.

ומה שאמר בניך ובנותיך - כי כמו כן יאכל האבות, אלא שאמר בתורה: ואכל פרי בטנך וזה להכאיב נפש האבות שישחטו בניהם לעיניהם, והם הקטנים שמתים בעון אבותם.

[ה, יח]
וגם בימים ההמה -
כשיבא האויב ויאכל זה וזה כמו שכתוב: לא אעשה אתכם כלה כי אתן בלב האויב להשאיר לכם פלטה.

[ה, יט]
והיה כי תאמרו -
מדבר כנגד העם כמו שדבר עד הנה, ושב לדבר כנגד הנביא שיענה להם תשובת השאלה כאשר עזבתם וגו' והשאלה והתשובה תהיה אחר שיבא האויב ויגלה העם.

כן תעבדו זרים -
מדה כנגד מדה אתם עבדתם אלהי נכר בארצכם, תעבדו עם נכר בארץ לא לכם:

[ה, כ]
הגידו -
אומר לכל השומעים דברו, שיאמרו להם זאת התוכחה דבר חול גבול הים.

[ה, כא]
שמעו נא -
מבואר הוא.

[ה, כב]
האותי -
איך לא תיראו מפני והנה יש לי שני עדים שלא תוכלו להכחיש, כי האחד הוא בכלל העולם והאחר הוא בכם לבדכם אשר הוא בכלל העולם, הוא דבר הים כי בראשית בריאת העולם היו המים מכסים הארץ כולה כי כן היה טבעם, אחר כן אמרתי שיקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה, והנה בהקוות המים שהיו על פני כל הארץ אל מקום אחד, היו שופעים על המקום ההוא נצבים כמו נד והיה להם לפי טבעם לרדת ולהתפשט על פני כל הארץ כבתחלה, אלא שאני אמרתי לו: עד פה תבא ולא תוסיף והאמירה היא הרצון.

ושמתי החול על שפתו גבול לו שלא יעברנהו והנה החול אין חומה גבוה שתעמוד בפני המים, ולא עוד אלא שגלי הים מתגעשים והומין ובאים עד השפה כאילו יעברו עליה כפי טבעם ולא יוכלו, לפי שאני מנעתי טבעם בזה ובזה תוכלו להכיר כי אני משגיח בתחתונים ועושה בהם כרצוני, ואיך לא תיראו אותי ולא תחילו מפני ולא תעלו בדעתכם שאני יכול לעשות בכם כרצוני אם תעברו מצותי, אם כן ראוי לקרוא אתכם עם סכל ואין לב שלא תבינו זה, או אם תבינו ויש לכם לב להבין, אם כן לבבכם סורר ומורה שאתם מכירים וכופרים, כי הנה שמתי בכם עד, כי בעשותכם רצוני אני נותן גשמיכם בעתם יורה במרחשון ומלקוש בניסן ונתנה הארץ את יבולה ועץ השדה יתן פריו, ובימי הקציר לא ירד לכם מטר, וזהו שאמר שבועת חקות קציר ישמור לנו ובהיותכם מיוחדים בין שאר האומות בזאת הברכה, איך לא תשימו זה על לב כי אני משגיח עליכם ואיך תכחשו בי ותאמרו לא הוא, ואם תאמר למה לא נתן להם לעדים האותות והמופתים הכתובים כמו קריעת ים סוף והירדן וזולתן, משנוי הטבע שאי אפשר להם מבלתי מכוין ומשגיח הופך הטבע כרצונו, נאמר כי כל האותות והמופתים יוכלו להכחיש בהם אם ירצו כי לא היו אלא פעם אחת בזמן אחד ואותם שלא היו בזמן ההוא יוכלו להכחיש בהם אם יהיו כופרים בתורה, אבל זה העד היות החול גבול לים - הוא חק עולם לא סר ולא יסור כל ימי היות עולם ובזה לא יוכלו להכחיש, שהרי רואים בעיניהם ושומעים באזניהם רואים ביאת גלי הים עד השפה ולא יעבור החול שהוא שפה לים, ושומעים התגעשות הגלים והמייתם כאילו בבאם יעברו הכל ויכסו פני הארץ, זה דבר שלא יוכל אדם להכחיש.

תחילו -
מן חיל כיולדה.

יעברנהו -
הנו"ן נוספת כמו כל היום יברכנהו.

ויתגעשו גליו -
שאומר בסוף, ויעברנהו גם כן בנו"ן נוספת.

[ה, כג]
ולעם, סרו וילכו -
סרו מהדרך הטובה והלכו להם בשרירות לבם.

ויונתן תרגם:
על דסטו מבתר פולחני גלו.

[ה, כד]
ולא אמרו, נירא נא -
נו"ן נא נקראת רפ"א אע"פ, שמלת נירא נקראת מלעיל.

הנותן גשם -
ואחר כך פירוש יורה ומלקוש בעתו, אבל למה שכתב ויורה בוי"ו השמוש הנותן גשם בשאר עתי השנה לצורך הגנות ולשתות ולשאר צרכי האדם והבהמות, ונתן גם כן יורה ומלקוש לצורך התבואה כל אחת בעתו.

שבועות חקות קציר ישמור לנו -
אותם שבועות מחקות קציר ישמור לנו שלא ירד מטר בימי הקציר, שלא יפסיד הקציר וזהו חק הקציר ומשפטו וגם שתהיה רוח טובה נושבת בימי הקציר לזרות ולהבר הוא חק הקציר ומשפטו גם כן, לפיכך אמר חקות.

ומה שאמר שבועות ולא אמר ימי הקציר, לפי שאנו סופרים שבעה שבועות עד חג השבועות, לפיכך תלה ימי הקציר בשבועות.

ויונתן תרגם:

בזמן קיים שביעיא דבזמן חצדא נטר לנא:

[ה, כה]
עונותיכם -
והיה לכם לאמר בלבבכם כי אלה הרעות הבאות עליכם עונותיכם הטו אתכם, שהרי כשהייתם עושים רצון האל, היה נותן לכם גשם בעתו וכל דבריכם באים על הנכונה, אם כן מי מנע הטוב מכם ומי הביא עליכם הרע, אלא עונותיכם וחטאתיכם.

[ה, כו]
כי נמצאו, ישור כשך יקושים -
יביט כל אחד בדרכו אם יעבור אדם שיגזלו ממנו מה שעמו ויביט כאדם המניח יקושים ומציב משחית ללכד העופות, כן יביטו הם ויראו ויארבו והציבו משחית אנשים ילכדו ולא עופות ומשחית יקרא הפח שלוכד העופות, כן הם מציבים ומארבים מזה ומזה ללכוד אנשים ולגזול מהם מה שעמהם.

ישור -
יביט כמו: אשורנו ולא קרוב.

כשך -
הוא מקור, כמו כהניח או תאר והוא כמו מניח מן וחמת המלך שככה שפירושו נחה ושך הוא פעל יוצא ושככה פעל עומד.

יקושים -
שם כמו מוקשים.

ויונתן תרגם:

ארי אשתכחו בעמי חייבין וגומר כבעמוד:

[ה, כז]
ככלוב מלא עוף -
כלוב כלי עשוי מנסרין מגדלין בהם עופות ומפטמין אותם שם.

וכן תרגם יונתן:
כבית פיטמא,

ודומה לו והנה כלוב קיץ סל עשוי מנסרים והמשילם לכלוב מלא עוף, כמו שהכלוב ממלאים אותו עופות כפי מה שהוא ונותנים לתוכו מאכלם ומשקה ואוכלין שם תמיד כן בתי אלה הרשעים מלאים מרמה, ר"ל ממון מקובץ במרמה ובאין ומתעדנין בו.

על כן גדלו ויעשירו -
על כן שבא להם ממון זה בלי עמל ויגיעה גדלו בנכסים והעשירו.

[ה, כח]
שמנו עשתו -
על דרך משל כמו: וישמן ישורון ויבעט, כלומר הרבו בנכסים גם יש בו קצת המליצה, כי העשירים ברוב הם שמנים ודשנים.

עשתו -
זכו מן עשת שן כי השמן עור בשרו זך.

וכן תרגם יונתן:
עתרו אף קנו ניכסין.

גם עברו דברי רע -
לא דים בעשרם אלא הרבו לגזול ולחמוס עד שעברו כל דברי איש רע, כלומר יותר הרעו לעשות משאר אנשים רעים עד שעברו עליהם ברעתם.

ויונתן תרגם:

אף עברו על פתגמי אוריתא עבדו דביש,

דין יתום לא דנו -
ופירוש דין יתום כלומר משפט היתום והאדם החלוש לא שפטו ולא לקחו משפטם מעושקיהם.

ויצליחו -
ואף על פי כן ויצליחו.

ומשפט אביונים -
כפל ענין במלות שונות.

[ה, כט]
העל אלה -
פירושו כתרגומו:
העל אילין לא אסער וגומר, כבעמוד.

[ה, ל]
שמה ושערורה נהיתה -
שמה ענין תימה, כמו כאשר שממו עליך רבים, כלומר דבר תימה הוא, מה שנהיה בארץ מרעות שעושין ודבר טנוף ולכלוך וזהו פירוש שערורה ענין טנוף ולכלוך, כמו התאנים השוערים.

וכן תרגם יונתן:
שמה תימה יש נוסחאות תיימא והוא לשון כליון, כמו מתם תיימי מיא.
בדברי רז"ל.

ותרגום
שערורה - ושנו.

[ה, לא]
הנביאים -
עתה פירש מה היא השמה והשערורה שנהיתה בארץ, נבאו בשקר לעם: ויאמרו שלום יהיה לכם ובזה מטים העם לדרך רע.

נבאו בשקר והכהנים ירדו על ידיהם -
ענין לקיחה מן רדה הדבש, כלומר יקחו השחד לעות המשפט יקחו אותם על ידיהם כרודה הדבש בידו, שהוא טוב וערב.

ויש מפרשים אותו:
ענין ממשלה מן כי הוא רודה, לא תרדה בו, ר"ל הכהנים רודים בעם על ידי הנביאים ומצותם ומטים המשפט כרצונם.

ועמי אהבו כן -
ר"ל רוצים בכל זה, לפי שהם מיפים להם מעשיהם הרעים.

ומה תעשו לאחריתה -
כלומר לאחרית שמה ושערורה שזכר, כלומר אם השערורה יפה בעיניכם עתה מה תעשו לאחריתם, כי תדעו כי מרה תהיה באחרונה.

הפרק הבא    הפרק הקודם