בשבילי התנ"ך
 


רד"ק לירמיה פרק נא

[נא, א]
כה אמר ה', ואל יושבי לב קמי -
כשדים בא"ת ב"ש.
ויתכן שיהיה ארץ כשדים חסר כאילו אמר יושבי ארץ כשדים וסמך אותו על המבין, לפי שזכר בבל וכן מנהג הכתוב בהרבה מקומות ויהיה לב קמי כמשמעו, לב אויבי ויהיה תכונת הפסוק כן: ואל לב קמי יושבי ארץ כשדים.

ועל הדרך הזה תירגם יונתן הפסוק כן:
הא אנא מייתי על בבל ועל יתכי ארע כשדאי עממין קטולין די רם לבהון ושפירי בקומהון רוחהון מחבלא הנה הוסיף ארע כשדאי, ופירש לב קמי כמשמעו לפי דעתו.

[נא, ב]
ושלחתי לבבל זרים וזרוה -
זרים נכרים וזרוה מן מזרה ישראל והוא לשון נופל על הלשון לצחות וזרים בשקל קמים מנחי העי"ן, וזרוה מנחי הלמ"ד מבנין הדגוש והרי"ש אינה ראויה להדגש.

ויתכן לפרש: זרים וזרוה ענין אחד ושרש אחד ויהיה זרים תאר בפלס דוים כלים.

וכן תרגם יונתן:
בזוזין ויבזוזינון.

ויבוקקו את ארצה -
ענין רקות כמו: כי בקקום בוקקים.

[נא, ג]
אל ידרוך הדורך קשתו -
אומר אל הדורך שידרוך קשתו אל אשר יתעל בשריונו, אל תחמלו אל בחוריה.

ויונתן תרגם:

אל כמו אליה לא ימתח דמתח קשתים ולא יסק בסיריניה.

ואל יתעל -
אל אשר יתעלה ויתגאה בשריונו שהוא לבוש, ושריון הוא לבוש הברזל אזבר"גא בלעז.

וידרוך -
כתוב כפול והאחד כתוב ולא קרי.

[נא, ד]
ונפלו -
הפסוק כפול בענין במלות שונות כמנהג לחזק.

[נא, ה]
כי לא אלמן -
אינו כמו האלמנה שמת בעלה שהיא עזובה ממנו לעולם, לא כן ישראל כי בעלה חי וקים ואם עזבה בגלות, עוד יפקדנה וישוב אליה ויפקוד על אויביהם.

כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל -
ארץ כשדים מלאה אשם וחטאה מקדוש ישראל, כלומר ממה שעשו רעות בעמו.

ויונתן תרגם:
כן ארי לא שביקין בית ישראל ויהודה מאלההון מה' צבאות ארי ארעהון אתמליאת חייבי קטול ממימר קדישא דישראל.

[נא, ו]
נסו -
אומר לאנשים מארצות אחרות שהיו בה לסחורה שינוסו מתוכה, שלא יסופו בעון העיר.

אל תדמו בעונה -
ענין כריתה כמו: ונדמו נאות השלום.

[נא, ז]
כוס זהב -
קרא היין הזך זהב לזכות הזהב המשל המשילו בו וכן המשיל השמן הזך בזהב, כמו שאמר: המריקים מעליהם הזהב.
וכן: הרוח הזכה מצפון זהב יאתה.

ואמר ביד ה' –
כי מלך בבל היה שליח האל להחריב הגוים והוא מה שאמר למעלה: קח את כוס היין החמה הזאת מידי והשקית אותו את כל הגוים, וכן אמר הנה: מיינה שתו גוים.

יתהוללו -
ישתגעו מן הוללות וסכלות וכן אמר למעלה ושתו והתגעשו והתהוללו, המשילו ליין זך ונקי לפי שפעל האל זך ונקי הצור תמים פעלו.

[נא, ח]
פתאום, אולי תרפא -
דרך לעג.

[נא, ט]
רפאנו -
נכתב כבעלי האל"ף ונקרא כבעלי הה"א.

ולא נרפתה -
כבעלי הה"א ובאמרו רפינו, דבר על הלשון האנשים הנכרים אשר בה.

[נא, י]
הוציא -
דבר על לשון ישראל שהיו בה.

[נא, יא]
הברו -
מן ברר כמו חץ ברור הוא והוא לשון מריקה וברירה ולבון.

וכן תרגם יונתן:
שנינו אמר,
כנגד האויבים הבאים להלחם עליה.

מלאו השלטים -
אספו המגינים וכן קראו אחריך מלא ענין אסיפה וקבוץ.

השלטים -
מגינים, כמו כל שלטי הגבורים.

וכתב אדוני אבי ז"ל:
הברו - משפטו האברו מן אבר כיונה, ארך האבר שענינו נוצה, ר"ל שימו נוצה בחצים כדי לישרם:

[נא, יב]
אל חומות בבל -
כמו על וכמוהו כתבנו רבים בזה הספר.

שאו נס -
כשתכבשו אותה שאו נס על החומות, להראות כי לכם היא כי דרך העולם כשיכבשו עיר, ישאו נס על המגדלים ועל החומות.

החזיקו המשמר -
קודם כבוש העיר.

גם זמם, גם עשה -
כל אחד לרבות על חברו וכן גם אתם גם מלככם והדומים להם.

[נא, יג]
שכנתי -
נכתבה בו יו"ד והיא נוספת על הפעל כמו היושבי בשמים, חוצבי מרום קברו והדומים לו.
וכן בנקבה אהבתי לדוש, אל תשמחי אויבתי לי אבל שכנתי לא נקרא עם היו"ד כי התי"ו בשוא והוא בשקל יושבת בלבנון והיא מלה מורכבת כמו שפירש בחלק הראשון בספר מכלל והיא מורכבת מן שוכנת שהיא פעלת ומן שכנתי שהיא פעלתי.
וטעם ההרכבה, ר"ל ששכנת מקדם ואת שוכנת עדין בבא עליך הרעה.

וטעם על מים רבים –
כמשמעו, כי בבל רבת מים וכן הוא דרך משל על רוב הטובה שהיה לה מקדם, וכן רבת אוצרות אפשר אוצרות התבואה, או אוצרות כסף וזהב.

אמת בצעך -
זרוע בצעך, כלומר שהיית מבצעת אחרים בחזקה ובזרוע עתה בא העונש עליך, או פירוש מדת בצעך, ר"ל במדה שמדדת ובצעת ירושלם, כן מדד לך האל.

[נא, יד]
נשבע, בנפשו -
כאילו אמר בו כמו בי נשבעתי כי אינו דבר אחד.

ונפשו -
דבר אחר כמו האדם אלא שדברה תורה כלשון בני אדם וכן נפשו אותה ויעש ויש מסרה שלא תטעה ירמיהו נשבע ה' צבאות בנפשו עמוס קדמה נשבע ה' בקדשו תנינא נשבע ה' בנפשו:

כי אם -
לשון שבועה, כמו שפירשנו.

מלאתיך -
עבר במקום עתיד, ר"ל אמלא אותך לרוב כמו הילק שיבא לרוב וכן אמר כדי ארבה לרוב, כלומר שיביא עליה מחנות האויבים לרוב מאד.

וענו -
וזעקו, הידד כמו: הידד כדרכים יענה:

[נא, טו]
עושה ארץ בכחו -
זאת הפרשה כתובה למעלה אחר: כדנא תאמרון להום ושם בארנוה ויש ביניהם שנוי מעט במלות למעלה ויעלה נשיאים והנה: ויעל נשיאים,
למעלה בקצה הארץ בה"א בקרי והנה: מקצה ארץ בלא ה"א,
למעלה וישראל שבט נחלתו והנה: ושבט נחלתו,
ושנה הפרשה הנה לענין אלילים שהיו בוטחים בהם בני בבל והיו חושבים כי בעבודתם היתה הצלחתם.

[נא, כ]
מפץ אתה לי -
מפץ שם הכלי שמנפצים בו האבנים, וכן ואיש כלי מפצו בידו אלא שזה צרי וזה קמץ והנפוץ הוא השבר עם הפזור, כי כשמשברים האבנים מתפזרים האבנים הנה והנה וכן ונפצתי כלם בזה הענין ואמר האל יתברך כנגד מלך בבל מפץ אתה לי כי בך אני מנפץ ומשחית הגוים והממלכות, אך עתה אשלם לך על מה שעשית בישראל ואענישך על ישראל, שעשית בהם רעה יותר מדאי ואני קצפתי מעט ואתה עזרת לרעה.

[נא, כא]
ונפצתי -
כלם מלרע והוא מורה לעתיד ברוב הנבואה הזאת, אפשר שנאמרה קודם מלוך נבוכדנצר או אחר מלכו.
ויתכן בענין עתיד ועבר.

[נא, כה]
הנני אליך הר המשחית -
קרא בבל הר ואם היא בקעה רוצה לומר הר עיר בצורה, כמו אם היא יושבת בהר, וכן: הרות הגלעד ר"ל הערים הבצורות.

וכן תירגם יונתן:
כרכא מחבלא,
וכן מן הסלעים ג"כ משל על המגדלים הגבוהים אשר בבבל.

וכן תרגם יונתן:
ואמגרינך מן תקפא,
כלומר אפילך ממקומות החזקים והגבוהים.

וגלגלתיך -
ענין גלגול ידוע מן גבוה אל הנמוך.

[נא, כו]
ולא יקחו ממך אבן לפינה ואבן למוסדות -
כי מנהג העולם לתת ביסוד הבנין אבנים גדולות וכן בפינות הקירות ואמר זה דרך משל.

כתרגומו:
ולא יסבון מנך מלך למלכו ושלטון לשולטנו.

[נא, כז]
שאו נס -
צווי שאינו לאדם מיוחד ולא לאנשים מיוחדים אלא למי שיהיה והוא על דרך המליצה, כמו ראה ריח בני אמור למלך ולגבירה, חזקו ידים רפות, אמרו לנמהרי לב והדומים להם, וכמוהם שאו נס תקעו שופר.

קדשו עליה -
השמיעו עליה.

פקדו, העלו -
כי לפי שאמר בארץ ואמר בגוים לא נאמר, כי כנגד מדי אמר לבד.

[נא, כח]
קדשו -
ענין הזמנה.

השמיעו עליה -
ענין אסיפה וקבוץ וכן השמיעו אל בבל רבים.
וכן מן הדגוש וישמע שאול את העם.

ממלכות אררט מני ואשכנז -
אלו באו עם דריוש.

ותירגם יונתן:
מלכות ארע קרדו משרית הורמני והדיב.

פקדו עליה -
ענין מנוי.

טפסר -
כמו שר, וכן וטפסריך כגוב גובי.

כילק סמר -
כמו: סמר מפחדך בשרי, וכן מן הדגוש תסמר שערת בשרי עניין הנעירה והרעדה כאדם שעמדו שערותיו אריסמנט"ו בלע"ז.

ויונתן תירגם:
זמינו עלה עבדי קרבא דיהון סלקין סוסותהון מפנכין הא כזחלא דמצלהב,
ופירוש מפנכין עניין דהירה.

כמו שתרגם ג"כ:
מדהרות דהרות אביריו - מפנוכא דהוה מפניך קדם רתיכי גברוהי.

[נא, כט]
ותרעש, ותחול -
ענין חיל כיולדה.

כי קמה על בבל -
אמר קמה יחידה ואמר מחשבות ה' רבים, ר"ל כל מחשבה ומחשבה שחשב עליה תקום.

[נא, ל]
חדלו, ישבו במצדות -
ולא יצאו להלחם ישבו להם במגדלים החזקים להשגב בהם.

נשתה גבורתם -
פסקה, וכן ונשתו מים מהים.

היו לנשים -
חלשים כמו הנשים.

הציתו -
המציתים.

[נא, לא]
רץ לקראת רץ ירוץ -
היה לומר רץ אחרי רץ ומגיד אחר מגיד, אלא פירושו הנה ילך הראשון ויגיד למלך וישוב לו וימצא רץ אחר בא לקראתו ג"כ להגיד למלך, כי נלכדה עירו.

מקצה -
כלומר מקצה האחד.

[נא, לב]
והמעברות נתפשו -
מעברות המים בכניסת העיר והיו בהם מגדלים למנוע אויבים אם ירצו להכנס בעיר, ולפי שאמר כי נלכדה עירו מקצה, שמא יאמר אדם מגדלי המעברות איך לא מנעום?!
התשובה, כי המעברות נתפשו.

ואת האגמים שרפו באש -
הגמא הגדל על הנהרות שרפו באש שלא ימנעם רוב הגמא מלבא בעיר, וכן הלכוף כאגמון ראשו הוא הגמא.

ורבי יונה כתב:
כי אגמים הם המבצרים ודמה אותו ללשון הערב שאומר למבצרים אגם.

[נא, לג]
כי כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל -
אמר אלהי ישראל כי נקמת ישראל יקח מהם.

הדריכה -
בא המקור בחירק הה"א ומשפטו בפתח על הרוב, וכן כמוהו מקור הה"א בחירק גנון והציל פסוח והמליט.

עד השמידו אותם -
ודמה אותם לגורן שהגיע עתה לדרוך ולדוש, כן בבל הגיע עתה שירמסוה האויבים.

עת הקציר -
המשיל הבזה לקציר.

וכן תירגם יונתן:
ויתון בזוזין עלה,

ואמר הקציר - אחר דריכת הגורן, אע"פ שהוא קודם עוד מעט זמן שתבא לה עת הקציר שיבואו, וילכדו כל עריה סביב והוא משל הקציר, ואח"כ יתפשו העיר בבל וירמסוה, כי כמו שאוספין הקציר אל הגורן כן היו אוספין ומניסין מיטב חילם כל העיירות אל בבל, וכשיתפשוה ידריכוה וירמסוה ויכלוה כליון חרוץ.

[נא, לד]
אכלנו הממנו -
אלו החמשה שהם בפסוק כתובים בוי"ו וקריין ביו"ד והכתוב לשון רבים על הפרטים והקרי לשון יחיד על הכלל, והענין מדבר על לשון ישראל שצועקים חמס על בבל, הממני כמו והמם גלגל עגלתו ענינם עניין שבר.

הציגני כלי ריק -
העמידני רקה כמו כלי ריק וריק שם כאילו אמר כלי ריקות.

מלא כריסו מעדני -
על דרך משל, כלומר מלא ארצו מטובי, מלא בקמץ.

הדיחני -
כמו שידיח אדם את הכלי שלא נשאר בו דבר.

ותירגם יונתן הפסוק:
כן אמרת ירושלם בז נכסי ושיצני נבוכדנצר מלכא דבבל נפצני כמן ריקן בלעני כתנינא מלא בית גנזיה מטוב ארעי טלטלני.
וכן עניין הפסוק אשר אחריו על לשון ציון וירושלם כמו שאומר.

[נא, לה]
חמסי ושארי -
שארי בשרי ואמר חמסי על הממון אשר בזזו ושארי על החללים.
וכן ודומי וכפל הענין במלות שונות.

ואדוני אבי ז"ל פירש:
ושארי - על הגולים שהיו מענים אותם בגופם ודמי, על ההרוגים.

ויונתן תירגם:
חמסי ושארי - חטופי ובוזזי,

ותירגם:
ודמי - וחובת דם זכאי דאתשד בי.

ואל יושבי כשדים -
כמו על יושבי ארץ כשדים.

וכן תרגם יונתן:
על יתבי ארעא כשדאי.

[נא, לו]
לכן. אומר האל יתברך לציון ולירושלים שקורא חמס על בבל.

הנני רב את ריבך, והחרבתי את ימה -
משל על טובה הרב כמימי הים.

[נא, לז]
והיתה, ושרקה -
שישרוק עליה כל עובר.

[נא, לח]
יחדו ככפירים ישאגו -
אפשר לפרשו על בני בבל על דרך שאגתי מנהמת לבי, ויתכו כמים שאגותי או על חיל מדי הלוכדים בבל, על דרך עליו ישאגו כפירים, שואג לקראתו, הישאג אריה ביער והדומים להם.

נערו -
כעניין שאגו.

ורז"ל:
נהגו בזה הלשון על חמור, באמרם חמור נוער.

כגורי -
בחולם.

[נא, לט]
בחומם -
בלילה שנלכדה בבל עשה בלשצר משתה גדול כמו שכתוב בספר דניאל ויצאה היד הכותבת בקיר ההיכל, כמו שכתוב וזהו אשית את משתיהם כלומר בעת חמימותם במשתה אשית ברע את משתיהם שנהפך להם השמחה לאבל ולפחד גדול, כמו שכתוב: אדין בלשאצר סגיא מתבהיל וזיווהי שנין עלוהי ורברבנוהי משתבשין.

והשכרתים למען יעלזו -
אשכיר אותם באותו המשתה שישנו שנת עולם, כי שאר השכורים ישנו בשכרותם ויקיצו אחר כך מיינם אבל אלו ישנו שנת עולם ולא יקיצו, וזה למען שהיו שמחים ועלזים בשתותם בכלי בית המקדש וישנו שנת עולם ולא יקיצו נאם ה', שימותו מתוך שכרותם כמו שכתוב: ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשדאה.

ור' יונה פירש:
למען יעלזו - יתחוללו וירעדו מלשון ערבי עלו אלמות ורעדה שאוחזת מקצת החולים בקרבם למיתה ונראה שישחקו.
וכן פירשו מזה: כי רעתיכי אז תעלזי.

ויונתן תרגם הפסוק כן:

איתא עליהן עקא ויהון דמן לרוויא בדיל דלא יהון תקיפין וימותון מותא תנינא ולא ייחון לעלמא דאתי אמר ה'.

[נא, מ]
אורידם -
מבואר הוא וכן איך נלכדה.

[נא, מא]
ששך -
פירשוהו שהוא בבל בא"ת ב"ש.

[נא, מב]
עלה על בבל הים -
דרך משל אמר כי החיל הגדול שבא עליהם כסו את הארץ.

וכן תרגם יונתן:
סליק על בבל מלך במשריתיה דסגי כמו ימא.

[נא, מג]
היו, וערבה -
כמו מדבר, כמו: כארץ ערבה ושוחה וכן: במדבר בערבה.

[נא, מד]
ופקדתי על בל בבבל -
בל הוא אלוה שהיו עובדים בבבל ופקדתי שישברו אותו וישאו זהבו, וכן כתוב בנבואת ישעיה כרע בל קורס נבו.

והוצאתי את בלעו מפיו -
על דרך משל שהיו מביאין לו מנחות, על דרך חיל בלע ויקיאנו.

ולא ינהרו אליו עוד גוים -
ענין מרוצה אל החפץ.
וכן: ונהרו אליו כל הגוים ולפיכך נקרא הנהר בזה הלשון, לפי שהוא מקום מרוצת המים.

גם חומת בבל נפלה -
הרבוי לפי שהיתה חזקה ורחבה כמו שכתוב: חומת בבל הרחבה.

ופירוש נפלה
על ידי המפילים אותה.

[נא, מה]
צאו -
מבואר הוא.

[נא, מו]
ופן ירך לבבכם -
לפיכך אני מבטיחכם שלא תיראו מפני האויב שיבוא אל בבל, כי לא ירע לכם ותצאו מתוכם בשלום ובלשצר מלך שלש שנים ובשנה ראשונה באה שמועת מדי שיבאו על בבל, וכן בשנה השניה וזהו ובא בשנה השמועה וכן בשנה השלישית זהו ואחריו: בשנה השמועה.

וחמס בארץ -
שיבאו חומסים בארץ כשדים.

ומושל על מושל -
זהו כורש הפרסי שמלך אחר דריוש המדי ובשרם שלא ייראו ולא ירך לבבם מכל אלו, כי לא ירעו להם אבל ייטיבו וכורש שלח הגלות.

[נא, מז]
לכן, וכל ארצה תבוש -
כלומר כל אנשי ארצה יהיה להם בושת, כי פסיליהם יוכתו וישברו.

יפלו בתוכה -
כי לא יצאו חוץ לעיר להלחם.

[נא, מח]
ורננו -
כאילו שמים וארץ ישמחו וירננו למפלתם.

יבא לה -
דריוש עם חילו שהם השודדים.

[נא, מט]
גם בבל -
נותן טעם למה שאמר וכל חלליה יפלו בתוכה כי גם היא היתה סבה לנפול חללי ישראל. וכן חללי כל הארץ לפיכך יפלו חלליה.

גם לבבל -
בעבור בבל ועל ידה.
או פירוש: לבבל, כמו בבבל וכן וישבו אתו לארץ כמו בארץ, הרגתי לפצעי, כמו בפצעי.

[נא, נ]
פלטים מחרב -
אתם ישראל אשר בבבל שנמלטתם מחרב נבוכדנצר וגליתים לבבל הלכו מבבל.

זכרו מרחוק את ה' -
זכרו מזמן רחוק זה שבעים שנה את ה', כלומר עבודת ה' שבטלה.

וכן תרגם יונתן:
ית פולחנא דה'.

וירושלם -
שחרבה תעלה על לבבכם וצאו מתוך בבל.

[נא, נא]
בֹּשנו -
ואמרו בשנו מאז מעת חרבן ירושלם, כי שמענו חרפה שהיו האויבים מחרפים אותנו בגלותינו מירושלם.

על מקדשי בית ה' -
הכל בכלל בית ה' ומקדשו הדביר וההיכל והאולם, כל אחד מקדש.

[נא, נב]
לכן, יאנק חלל -
החלל בעת מותו מוציא הנשמה באנקה וצעקה.

[נא, נג]
כי תעלה בבל השמים -
לא יועיל לה אפילו תבנה בנינים גדולים ובצורים בשמים, וכי תבצר ותחזק מרוב עזה שתגביה למרום בנינה, לא יועיל לה כי מאתו יבאו שודדים לה.

ופירש מאתי –
כי האל העיר רוח דריוש וכורש לבא אל בבל.

תבצר -
עניין חוזק מן גדולות ובצורות.
וכן לבצר החומה.

[נא, נד]
קול זעקה מבבל -
זעקה שם הצעקה ישמעו מבבל.

[נא, נה]
כי שודד, ואבד ממנה קול גדול -
שהיתה עיר הומיה והיה נשמע בה קול גדול מרוב העם אשר בה, שהיו הומים כהמות גלי הים והיה כמו שאון קולם אבד האל ממנה אותו קול.

[נא, נו]
כי בא עליה על בבל -
כמו: ותראהו את הילד והדומים לו.

חתתה קשתותם -
פירשו המפרשים חיר"ק החי"ת במקום שורק וכן ופתחו שעריך תמיד.

וכן תרגם יונתן:
אתברא קשתותיהון,

והנכון בעיני
שהוא כמשמעו מן הדגוש, ר"ל כאילו בבל חתתה ושברה קשתותם ברוב חטאתיה וזהו שאמר אחריו כי אל גמולות ה'.

[נא, נז]
והשכרתי -
מבואר הוא למעלה בפסוק: והשכרתים למען יעלזו.

נאם המלך ה' -
כי הוא מלך על כל מלך ובידו להסיר המלוכה ממי שירצה ולתתה למי שירצה, והוא אדון צבאות מעלה וצבאות מטה, וכן שמו וכן הוא.

[נא, נח]
כה אמר ה' צבאות חומות בבל -
כל אחת מחומותיה הפנימית והחיצונה שהיא רחבה, לא יועיל לה חוזק בנינם.

כי ערער תתערער -
ענין שבר והריסה וכן עוררו ארמנותיה ושרשם עור, מנחי העי"ן ונכפלו פ"א הפעל ולמ"ד הפעל בערער תתערער, כמו ותתחלחל המלכה, משרש חיל.

באש יצתו -
יבערו באש.

ויגעו עמים -
ביו"ד האית"ן לבד והיא מעמדת בגעיא כי הגעיא לחסרון היו"ד פ"א הפעל.

בדי ריק -
כמו בריק וכן בדי אש כמו באש ומלת די נוספת בהם, מורה על התמדת הדבר והגדלתו.
וכן בדי שופר בדי ארבה לרוב ופירוש העמים אשר בבבל, אם ייגעו להציל עצמם לריק ייגעו, כי הצלתם תהיה באש, כי מה שיחשב להנצל תבא בהם אש ותשרפם, הנה יגיעתם לריק.

או פירושו: אז יכירו כי יגיעתם בבנין בבל היתה לריק, וסוף יגיעתם לאש כמו שאמר ושעריה הגבוהים באש יצתו וזה הפירוש נראה לי לפי מה שכתוב בנבואת חבקוק, כי שם הוא זה הפסוק בשנוי מעט והענין כפול במלות שונות.

ויעפו -
מגזרת פעל.

[נא, נט]
הדבר, בלכתו את צדקיהו -
כתוב בסדר עולם:
כי בשנה הרביעית לצדקיהו ירד הוא להקביל פני מלך בבל ושריה שר צבא מנוחה עמו וחזר ובא לו למלכותו בירושלם.

ולדעת יונתן:
לא הלך שם צדקיהו אלא שלח שם שריה.
וכן תירגם:
כד אזל בשליחות צדקיהו,

ופירוש את צדקיהו –
בעבור צדקיהו.

בשנת הרביעית -
דרך הלשון לסמוך הנספר אל המספר וכן בשנת ג' למלכו והדומים לו.

שר מנוחה -
שהיה ריע המלך והיה עם המלך בעת מנוחתו לשוח ולהתענג עמו.

ויונתן תרגם:

כמו מנחה שר תוקרבתא.

[נא, סא]
כבאך -
בכ"ף, וכן: ככלותך.

[נא, סג]
אל תוך פרת -
הנה מצאנו כי נהר פרת גבול א"י כמש"כ בתורה ובנביאים ובפסוק הזה נראה כי פרת בבבל, ושמעתי שהוא נמשך עד בבל.

[נא, סד]
ולא תקום -
ולא תתקיים, כלומר לא תהיה לה תקומה.

ויעפו -
פירש אנשיה שלא יהיה להם כח להלחם כנגד אויביהם.

עד הנה דברי ירמיהו -
לפי שהאריך בספור הרעה הבאה על בבל אמר עד הנה דברי ירמיהו, כלומר שזכר על בבל כמו שאמר למעלה עד הנה משפט מואב כמו שפירשנו.
או אמר עד הנה, לפי שמכאן ועד סוף הספר הוא ספור דברים לא נבואת ירמיהו אלא מי שכתב הספר כתב בסוף הספר הגלות והחרבן, כמו שכתוב בסוף ספר מלכים.

ויש לפרש עוד, לפי מה שכתוב לדעת החכם הרב הגדול ר' משה בר מימון ז"ל:
שאי אפשר שלא תפסק הנבואה מהנביא טרם מותו אם בזמן גדול או מעט תפסק ממנ,ו ולפי דעתו זה אפשר לפרש כן עד הנה דברי ירמיהו כלומר כשהשלים נבואת בבל פסקה נבואתו ודבריו ולא נבא עוד.


הפרק הבא    הפרק הקודם