בשבילי התנ"ך
 


רד"ק לירמיה פרק ו

[ו, א]
העיזו -
הניסו כמו שלח העז מקנך אמר לבני בנימן שהם בירושלם אתם בנימן נוסו והניסו את אשר לכם מקרב ירושלם, כל שכן משאר עריכם כי אפילו ירושלם תלכד.

ומה שאמר העיזו - הוא דרך גוזמא כי אין להם מקום אנה ינוסו שם, אלא כאומר אם יש לכם מקום שתנוסו נוסו והניסו מקרב ירושלם כי גם היא תלכד וירושלם היתה ליהודה ובנימן.
ומה שאמר לבנימן ולא אמר ליהודה, כאדם שנוהם על קרוביו תחלה כי הוא כואב עליהם יותר ממה שהוא כואב על אחרים, והוא היה מענתות בארץ בנימן והם היו קרוביו בני משפחתו, כמו שאמר לו עליהם: כי גם אחיך ובית אביך גם המה בגדו בך.

ויונתן תרגם:
העיזו גלו.

ובתקוע תקעו שופר -
תקוע שם מקום הוא, שנאמר: וישלח יואב תקוע ואמר דרך צחות ובתקוע תקעו לשון נופל על לשון, כמו ועקרון תעקר.

ואמר תקעו שופר –
להניס העם אל העיר.

ועל בית הכרם שאו משאת -
מגדל שבונים בכרם אחד גבוה לשמור כל הכרמים אשר סביבותיו ואותו נקרא בית הכרם, וכן הוא אומר ויבן מגדל בתוכו ואמר שישאו בו משאת שיראו הרחוקים הלהבה וינוסו ומשאת כמו משיאין משואות במשנה.

נשקפה -
נראתה ונגלתה עתה תבא.

מצפון -
היא בבל שהיא לצפון.

[ו, ב]
הנוה והמענגה דמיתי -
פעל יוצא כמו אם היה מן הדגוש דמיתיך רעיתי, כלומר דמיתי בת ציון לאשה הנוה והמעונגה והנה אני רואה שיבאו עליה רועים ועדריהם להחרידה.
ופירוש הנוה האשה השוכנת בנוה שלה שוקטת ומעונגה ונוה תאר לנקבה בפלס דוה.

ורבי יהודה חיו"ג פירש:
הנוה -מו נאוה באל"ף מן נאוו לחייך בתורים ענין יופי ונו.

וכן תרגם יונתן:
ומפנקא,

ואדוני אבי ז"ל פירש:
דמיתי כרתי כמו נדמו עמי.

[ו, ג]
אליה -
המשיל המלכים הבאים אליה להחריבה לרועים והעדרים הם חייליהם וצבאותם וכמו זה רבים במקרא והמשיל המלכים והמנהיגים לרועים והעם לצאן, כמו הוי רועה אוילי ונתתי להם רועים כלבי, והדומים להם.

וכן תרגם יונתן:
לה ייתון מלכים ומשרייתהון.

רעו איש את ידו -
את מקומו, וכן רועות על ידיהן, כלומר מלך אחד או שר יצור על עיר או על ערים, וכן האחר עד כלותם לכבוש את הארץ.

[ו, ד]
קדשו עליה מלחמה -
אומר איש לחברו מהרועים זמנו מלחמה על ציון, כלומר אף על פי שרעו איש את ידו כולם זמנו עצמם למלחמה על ציון.

קומו ונעלה בצהרים -
ואמר בפסוק שאחריו קומו ונעלה בלילה - זכר צהרים ולילה, לפי שהם זמני הפגעים כמו שאמר מדבר באפל יהלך מקטב ישוד צהרים, אמרו בזמנים קשים להם עולה עליהם.

אמר הנביא אוי לנו כי פנה היום - כלומר בצהרים שאומרים אויבנו לרעה הוא לנו ולא לטובה, כי צהרים קשה לרוב החום ועתה יפה לרוב האורה ואנחנו נקח ממנו הרע ולא הטוב, כי לנו חשך היום, זהו כי פנה היום, כלומר האור פנה לו לדרכו והצללים הם נוטים ומתפשטים, כי אין לנו אורה אלא חשכה.

[ו, ה]
קומו, ארמנותיה -
שהם חושבים להשגב בהם, נשחיתה אותם.

[ו, ו]
כי כה אמר ה' -
כלומר מאת ה' היתה זאת כי הוא רוצה להשחיתה והעיר את רוחם לבא אליה, וכאילו אמר להם כרתו עצה, עצה כמו עץ והה"א איננה לכינוי כי היא רפה.
אמר כרתו עצים לעשות מהם דיק ולשפוך סוללה על ירושלם והם האבנים שמשליכין בדיק וכדומה לו על העיר לנתוץ חומותיה ומגדליה.

ולדעת יונתן:
סוללה - הוא תל גבוה שתרגום:
סוללה מליתא
והוא ששופכין עפר ועצים תוך החפירות אשר סביב העיר, עד שממלאים אותם מעפר ועצים תלים סביב לעיר על מלוי החפירות כדי לעלות מהם לחומה והוא הנקרא סוללה.

היא העיר הפקד -
היא העיר שהפקד עונה אף על פי שהאריך לה הקב"ה לא יאריך לה עוד, כי כלה עשק בקרבה, בכל העיר ימצא אדם עשק בקרבה, כלומר אפילו בתוך העיר עושקים אין צריך לומר חוץ לעיר בדרכים.

[ו, ז]
כהקיר ביר -
כהקיר מן מקור ביר כמו באר.
אמר: כמו שהבאר מימיה נובעין תמיד בלי הפסק, כן הקרה רעתה וזהו שאמר: על פני תמיד ומה שאמר תמיד, כלומר שאני רואה ומשגיח לעד לא כמו שהם אומרים אין ה' רואה אותנו.

חלי ומכה -
אמר חמס ושוד חלי ומכה ישמע בה שמחלים העניים ומכים אותם, כמו שנאמר ופני עניים תטחנו.
או פירושו עונש החמס והשוד שהם עושים אני מביא עליהם חלי ומכה.

וכן תרגם יונתן:
כגובא דמקיים מוהי וגומר כבעמוד:

[ו, ח]
הוסרי, פן תקע נפשי ממך -
שאם לא תוסרי יפרד רצוני ממך שלא ארצה לך.

תקע נפשי ממך -
כמו: ותקע כף ירך יעקב ענין הסרת הדבר ממקומו, ושרשו קעע או יקע.

לא נושבה -
כאילו לא נושבה מעולם כך תהיה שממה.

ויונתן תרגם:

כארע דסדום דלא אתותבת.

[ו, ט]
כה אמר ה', עולל -
מקור מן הדומה למרובע, כי שרשו עלל אמר כמו שמעללין הגפן אחר שבצרו אותה שישובו על העוללות הנשארות ויבצרו אותם כן יעשו האויבים, כי שארית ישראל הוא כמו העוללות בגפן.

ועוד פירש ואמר:
השב ידך כבוצר על סלסלות, כל אחד מהאויבים יאמר לחבירו השיב ידך לבוז ולשלול, כמו שהוא בוצר ומשים בסלסלים ומשיב ידו פעם אחר פעם, עד שיעולל הגפן כולה.

ויונתן פירש:
השב ידך דברי הנביא כנגד האל –
ותתיב מחתך עליהון כדקטיף על סלסלין,
סלסילות כמו סלים שרשו סלל והדגש לאות סלי חורי ובסלסלות נכפלה גם כן פ"א הפעל.

[ו, י]
על מי, ואעידה -
ענין הזהרה כמו העד בעם העד העיד בנו האיש בלשון עדות, כי המזהיר באחד מזהיר בו בפני עדים, כדי שלא יכחיש בו אחר כן.

ולא יוכלו להקשיב -
הם עושים עצמן כאילו ערלה אזנם ואין בהם יכולת להקשיב.

לחרפה -
כי מה שהוא חרפה לאדם לא ירצה לשמעו, כן הוא להם דבר ה'.

[ו, יא]
ואת חמת -
חמת ה' היוצאת על ישראל מלאתי ממנה, עד שנלאתי להכילה.

שפוך על עולל -
לשפוך החמה על עולל.

בחוץ -
כלומר שיהרגו האויבים העוללים בחוצות בלי חמלה וכן נשפכה החמה על סוד בחורים יחדיו ולא תועיל להם כחם סוד, ר"ל סיעה שמתחברים יחד בסוד אחד, ובעצה אחת ולא יועילם כל זה.

איש עם אשה -
כלומר עם אשתו.

זקן עם מלא ימים -
כי לא יחמלו על זקן ומלא ימים הוא יותר מהזקן.

תרגם יונתן:
ואת חמת ה' וית נבואת ה' בתקוף מן קדם ה' איתמליתי.

[ו, יב]
ונסבו, שדות ונשים -
וכן שדותיהם תהינה לאחרים.

[ו, יג]
כי מקטנם -
כמו שחטאו כולם, כן ילקו כולם.

מנביא -
נביא השקר.

ויונתן תרגם:

ומספר,
ר"ל סופר מזהיר העם וכן כהן כהן הבעל או מכהני הלוים כי גם הם היו רעים.

[ו, יד]
וירפאו -
נביאי השקר והכהנים רפאו את שבר עמי.

על נקלה -
כלומר על אמירה נקלה שאין בו ממש.

לאמר שלום שלום ואין שלום -
הם אמרו שלום והנה אין שלום, כי הנה האויב בא יום יום.

[ו, טו]
הובישו -
פירוש בתמיה, כשעשו תועבה לא הובישו.

גם הכלים לא ידעו -
פירוש לא הרגישו בכלימה שיכלימם אדם על רוע מעשיהם.

לכן יפלו בנופלים -
נביאי השקר וכהני הבעל יפלו בעת שיפלו שאר הנופלים מישראל, וזה יהיה בעת פקודתם שאפקוד עליהם חטאתם, והוא יום חרבן הבית והעיר.

[ו, טז]
כה אמר ה' עמדו על דרכים -
פירוש עמדו בדעתיכם על הדרך הטוב ועל הדרך הרע, וראו בבינתכם ואמר זה כמו שאמר אליהו לעובדי הבעל עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם ה' הוא האלהים לכו אחריו.

וכן אמר להם: הנה נביאי האמת אומרים לכם: הוסרו ושובו מדרכיכם הרעים ואל תנתנו ביד אויב.
ונביאי השקר אומרים לכם: טוב הוא הדרך שאתם אוחזין לא תסורו ממנו ומה שהנביאים מפחידים אתכם כי תנתנו ביד אויב, אל תיראו כי שלום יהיה לכם.
ועתה בחנו בשכלכם איזה הוא הדרך הטוב, גם שאלו בעבור נתיבות עולם, כמו שאמר משה רבינו עליו השלום: שאל אביך ויגדך, כן אמר להם שאלו נתיבות עולם, כלומר שאלו בעבור הדרכים אשר מעולם, כלומר הדורות שעברו ותמצאו, כי מי שאחז דרך האמת - בא לו הטוב ומי שאחז דרך שמורים אתכם נביאי השקר - בא לו הרע, לפי שאחז בדרך השקר ומשני פנים אלה תוכלו להכיר איזה הדרך הטוב ולכו בה, או מדרך השכל או מדרך הקבלה.

ומצאו מרגוע לנפשכם -
ובזה תמצאו מרגוע נפש ונחת רוח בשתי הסעיפים וכשאמרתי לכם, זה אמרתם: לא נלך ולא נחקור על הדרכים, כי מה שאנו אוחזין הוא טוב בעינינו.

[ו, יז]
והקימותי, צופים -
נביאי אמת שמזהירים אותם ואומרים להם הקשיבו לקול השופר, ראו איך מבטיחין אתכם נביאי השקר על תוהו שאומרים לכם שלום יהיה לכם ועתה הקשיבו לקול שופר שתוקעים סביבותיכם בשופר מפני האויב להניס העם, ויאמרו לא נקשיב.
וכן אמרו: לא נחוש לכל זה כי אנחנו בירושלם נהיה בשלום.

ויונתן תרגם:
ואקימית עליהון וגומר כבעמוד.

[ו, יח]
לכן שמעו הגוים -
שאר העמים שמעו כי אני מזהיר בכם.

ודעי עדה -
ואת עדת ישראל דעי.

את אשר בם -
כמו שאמר ראי את עונך וזהו את אשר בם העונות, אשר באנשיך מקטנם ועד גדולם.

וכן תרגם יונתן:
ודעי כנישתא דישראל ית חוביהון.

[ו, יט]
שמעו הארץ -
כי את עד ביני וביניהם ואמר הארץ ולא אמר השמים כי גם הם עדים, לפי שהארץ תהיה חרבה בעונם.

פרי מחשבותם -
אינו אומר שיענישם על המחשבה לבד, אלא על מעשיהם שהם פרי מחשבותם שהם חושבים שאין אני רואה מעשיהם, לפיכך הולכים אחר לבם למלאות תאותם.

על דברי -
כמו אל דברי,
וילך אלקנה הרמתה
על ביתו כמו אל ביתו.

ואדוני אבי ז"ל פירש:
פרי מחשבותם - המחשבות שאדם חושב ולא באו לידו, על כן נמנע מעשותם עליהם.

אמר פרי מחשבותם –
אבל המחשבות שיבאו לידו ונמנע מעשותם מיראת שמים, לא יצטרפו למעשים.

ויונתן תרגם:

פרי מחשבותם - תושלמת עובדיהון.

ותורתי וימאסו בה -
כמו: ואל תורתי לא הקשיבו.

כי על דברי - ר"ל דברי הנביאים שמזהירים אותם.

ותורתי -
ר"ל תורת משה, לא די שלא הקשיבו לה כשקוראים אותה אליהם, אלא גם מאסו בה שלא ירצו לקרותה ולשמעה, כי בימי יאשיהו כשמצא חלקיהו ספר התורה ויקראו בה, היה חדוש אצלם כי כבר שכחו אותה.

[ו, כ]
למה זה לי לבונה, וקנה הטוב -
שהיו מביאין אותם מארץ רחוק לקטרת, כי לא היתה נמצאת בארץ ישראל ושאר סמני הקטרת היו נמצאים בה, או זכר השנים והוא הדין אחרים והקטרת היתה באה להכשיר הקרבן, ואם הקרבן אין נרצה לפני ולמה תטרחו להביא הכשרון שהוא הקטרת?!

[ו, כא]
לכן, אבות ובנים, שכן ורעו -
זכר כן להודיע כי האב לא יזהיר הבן אם ידע וכן אם הבן ידע לא יזהיר לאב, וכן האיש עם שכנו ר"ל שהוא שוכן אצל ביתו, וכן עם רעו שיש לו משא ומתן או שותפות עמו, אין אחד מהם מתירא ומזהיר את חברו, לפיכך יאבדו כולם כי כל אחד ירצה ברעת חברו.

יאבדו -
כתיב ואבדו קרי והענין אחד.

[ו, כב]
כה אמר ה', יעור -
אני הוא המעיר אותו לבא מבבל אל ירושלם ארץ רחוקה לא יהיה בלתי הערה ויעור, מבנין נפעל.

[ו, כג]
קשת וכידון יחזיקו -
כל אחד יחזיק בידו שני כלי זיין.

כים יהמה -
כגלי הים.

ועל סוסים ירכבו -
כי לא יבאו רגלים לבד אלא אף רוכבי סוסים יהיו בהם רבים, ומלחמתם יותר חזקה.

ערוך כאיש למלחמה -
כל אחד מהם יהיה ערוך בכלי זיין כמו איש אחד הנועד להלחם עם חברו, מלחמה ערוכה שמכין עצמו בכלי זיין וברוב לא יהיו הרבים כל כך מזויינין, וזה החיל יהיה כל אחד מהם ערוך למלחמה כאיש אחד, ועל מי יבאו עליך בת ציון.

[ו, כד]
שמענו את שמעו -
שמעו הגוי שזכר והנפרד מן שמעו שומע בפלס רומח ושמענו מאמר הנביא, שכולל עצמו עם ישראל החרדים אל דבריו.

[ו, כה]
אל תצאי, תלכי -
תצאי תלכי כתיב ביו"ד הנקבה, מדבר כנגד הכנסה תלכו תצאו קרי מדבר כנגד הפרטים והענין אחד.

חרב -
יש לאויב מבחוץ להכותכם אם תצאו.

מגור -
ופחד יש בכל סביבותיכם אם תצאו.

ויונתן תרגם:

מגור מסביב מקטלא למתכנשין מסחור סחור:

[ו, כו]
בת עמי, והתפלשי באפר -
התגוללי בתוך האפר.

ויונתן תרגם:

וחפו רישיכון.

אבל יחיד -
אבל אדם שמת לו בנו יחידו, שהוא אבל קשה.

מספר תמרורים -
מספד סמוך, לפיכך הוא פתוח מספד של מרירות.
ובמסרה ג' פתחין והסי' תמריא סמכין לרמוניא פירוש תמריא, מספד תמרורים סמיכין מספד בית האבל רמניא כמספד הדרימון.

כי פתאום -
מעתה התחילו לספוד כי לא תדעי עת בואו, כי פתאום יבא עלינו.

[ו, כז]
בחון -
אמר לנביא, אף על פי שאתה אומר להם דברים קשים ומתנבא עליהם רעות, אל תירא מהם כי בחון ומבצר נתתיך להם.

בחון -
פירושו מבצר, כמו הקימו בחוניו וכן אמר לו בתחלת נבואתו: הנה נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל, לפיכך אל תירא מהם וחפש אחר דרכיהם, זהו שאמר: ותדע ובחנת את דרכם

ואמר: ובחנת –
לשון נופל על לשון, לפי שקראו בחון אמר ובחנת את דרכם.

ויונתן תרגם:

בחון בחיר.

[ו, כח]
כלם סרי סוררים -
סרי בסמ"ך כמו בשי"ן השרים הם שרי סוררים, כלומר שעבדיהם סוררים והשרים כמו כן סוררים והעבדים הולכי רכיל לאדוניהם לחבל עניים באמרי שקר, והנה השרים עם העבדים נמשלים לנחשת וברזל שיעשו המלאכה כאחד, כשהן מעורבין זה בזה והנחשת בזה המקום פירוש הברזל שקורין בלע"ז אציי"ר שמערבין אותו עם הברזל לעשות בו כלי אומנות, כי לא יחתוך הברזל לבדו אלא עם זה הנחשת.

וכן פירש אדוני אבי:
כל נחושת ונחושת שבמקרא שמדבר לענין חוזק.

ויונתן תרגם:

כל רברביהון מרדין וגו' כבעמוד.

[ו, כט]
נחר מפוח -
לפי שהמשילם לנחשת וברזל שעושה אותם הנפח כלי על ידי האש, המשילם עוד למלאכת הצורף כשיתיך הכסף ישים העופרת עם הכסף, כדי שלא יכלה הכסף, האש והנופח נופח במפוח באש לצרף הכסף.
והמפוח - הוא משל על הנביא, הנופח הוא הנביא והמפוח הוא פיו וגרונו, אמר כי המפוח נשרף מרוב התמדת הנופח בו, ודבור הנביא הוא הנפיחה והעופרת תם ועדיין הכסף הרע לא נתך, והם ישראל הרעים שמדבר אליהם הנביא השכם והערב תמיד, עד שנחר גרונו ועדיין רעים לא נתכו, ועודם בקשים.

והעופרת - משל למעשה ההשתדלות וההתמדה בדברי משל ומליצה להחזירם למוטב.

והנה לשוא צרף צרוף
צרוף שם תאר בשקל גדול.

נחר -
מבנין נפעל ענין שרפה, וכן וחרה נחשתה.

מאשתם -
כתיב מלה אחת וקרי תרין מלין.

[ו, ל]
כסף נמאס -
ואחר שלא נתקו מרעתם, הנה הם ככסף נמאס וכן קראו אותם היודעים אותם ורעתם.

כי מאס ה' בהם -
כיון שלא נתקו מרעתם ואינן חוזרים למוטב.

הפרק הבא    הפרק הקודם