בשבילי התנ"ך
 


רד"ק לירמיה פרק ט

[ט, א]
מי יתנני מלון אורחים -
במדבר ישבתי, מלון לעוברי אורח שילינו שם בלילה ואמר הנביא שיתאוה להיות שוכן באותו המלון, שלא יראה עוד את ישראל, כי לא יוכל לראות רעתם.

עצרת בוגדים -
שהם נעצרים יחד לדבר בגד ושקר.

וכן תרגם יונתן:
סיעת שקרין,

ואדוני אבי ז"ל פירש:
מלות בוגדים מן יורש עצר, זה יעצר בעמי.

[ט, ב ]
וידרכו -
מבנין הפעיל משפטו וידריכו וכמוהו בא וידבקו גם המה:

לשונם -
היא קשת דרוכה וחציהם דבר שקר ודבר מר.

ולא לאמונה גברו בארץ -
מה שהם מתגברים ומתחזקים על החלשים, לא לאמונה שישפטו משפט אמת ושימנעו העושקים.

כי מרעה אל רעה יצאו -
יש לפרשו על המעשים יוצאים ממעשה רע למעשה רע, ר"ל כי כל ימיהם במעשה רע עוסקים עתה בזה ועתה בזה ובכל זה לא נתנו אל לבם שעה אחת לדעת את ה', ויש לפרשו על העונש מרעת אויב זה יוצאים לרעת אויב אחר.
או לוקים שנה זו בשדפון ושנה זו בירקון או בארבה ועם כל זה לא נתנו לבם לשוב ממעשיהם הרעים ולדעת את ה'.

[ב, ג]
איש מרעהו, עקוב יעקב -
ענין התרמית והערמה כמו ויעקבני זה פעמים ויעקב העי"ן בשוא לבדו וכל שאר יעקב שום בר נש העי"ן בשוא ופתח.

[ט, ד]
ואיש, יהתלו -
דגש הלמ"ד לתפארת הקריאה מפני ההפסק.

למדו לשונם -
הרגילו כמו פרא למוד מדבר.

העוה נלא.-
להתעווה ולעשות מעשה עול ובא על דרך תאונים הלאת.

[ט, ה]
שבתך -
אמר האל יתבר:ך מה יועיל שבתך בתוך מרמה, כלומר בתוך עם מרמה שלא תוכל להשיבם אליך.

במרמה -
כל כך גדלו במרמה עד שמאנו לדעת אותי לא יוכלו להניח דרכם הרעה.

ויונתן תרגם:

יתבין בבית כנישתהון וגומר כבעמוד.

[ט, ו]
לכן, הנני צורפם -
בצרות שאביא עליהם אראה אם ישארו סיגים, או אם ישובו כסף נבחר מפני הצרות.

כי איך אעשה מפני בת עמי -
כי איך אעשה שלא אצרפם מפני שהיא בת עמי לא אוכל שלא אצרפם, כי איך אניחם ברעתם והם נקראים עמי

ויונתן תרגם:
איכדין אעביד מן קדם חובי כנישתא דעמי.

[ט, ז]
חץ שוחט -
כן כתיב וקרינן שחוט והכתיב ר"ל כמו שוחט שהוא הורג, כן הורגים הם בני אדם בלשונם הרע שהם הולכי רכיל והקרי שחוט, ר"ל נמשך אפיל"ט בלע"ז רוצה לומר, שהוא נמשך על המשחזת לחדדו

ויונתן תרגם:

כגיר די מחריף כמו סכינא חריפא,

בדברי רבותינו ז"ל שפירשו:
מחודד ודק החתיכה.

ומה שפירש בו גם כן לשון משיכה, הוא ג"כ מדברי רבותינו ז"ל שאמרו:
התיז את הראש בבת אחת פסולה.

ואמרו:
מנא הני מילי?
אמר קרא: חץ שחוט לשונם.

ואמר תנא דבי ר' ישמעאל:
ושחט אין ושחט אלא ומשך, וכן הוא אומר זהב שחוט ואומר: חץ שחוט לשונם מרמה דבר.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

שחוט - שם תאר כמו שוחט וכן במשקלו אדם עשוק בדם נפש כמו עושק.

מרמה דבר -
כל אחד מהם ידבר מרמה לחברו ומפרש מה היא המרמה בפיו, שלום את רעהו.

[ט, ח]
העל אלה -
מבואר הוא.

לא אפקוד בם -
והשנים הראשונים אין כתוב בם, והענין אחד.

[ט, ט]
על ההרים, נאות מדבר -
ההרים מקום מרעה הצאן והעזים ברוב.
או זכר הרים - להשמיע קולו למרחוק וכן נאות מדבר - רוצה לומר אהלי המדבר, כי נאות מדבר פירושו אהלים ומשכנים כמו נדמו נאות השלום, וכן בוי"ו נוה משלח ונעזב, נות כרות רועים.

ואמר מדבר
כי יש מדבר שיש בו מקום מרעה כמו וינהג את הצאן אחר המדבר.

ותרגם אונקלוס:
בתר שפר רעיא דמדברא.
וכן: על פני דרך המדבר.

ואמר הנביא: בראותו חרבן הארץ, שישא בכי ונהי לקינה במקומות המרעה, כי נתרבו מבלי איש עובר, אין צריך לומר שאין אהלים תקועים לרועים, אלא אפילו איש אין עובר שם לרעות מקנה, ולא נשמע קול מקנה כי כלם נדדו הלכו בשבי.

ובאמרו: מעוף השמים הוא דרך גוזמא להפליג הדבר, או נאמר זה לענין חרבן הארץ כמשמעו, כי רוב העופות לא ישכנו במדבר כי אם במקומות שימצאו זרע ופירות ופרחי האילנות.

נצתו -
ענין חרבן וכן נצתו כמדבר ושרשו יצת.

ובדברי רז"ל ר' יהודה אומר:
חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה, שנאמר: על ההרים וגו' מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו בהמה בגימטריא נ"ב הוו.

רבי יוסי אומר:
שבע שנים נתקיים בה גפרית, שנאמר גפרית ומלח שרפה כל ארצה.

[ט, י]
ונתתי, לגלים -
גלי אבנים מהבתים והחומות שנהרסו.

מעון תנים -
משכן התנים ומגורם.

ותרגם יונתן:
תנין ירודין.

[ט, יא]
מי האיש החכם ויבן את זאת -
יבין מדעתו והנביא יגיד התשובה והשאלה כמו שנאמרה לו מפי ה'.

[ט, יב]
ויאמר ה', לפניהם -
לא בשמים היא ולא מעבר לים היא.

[ט, יג]
וילכו, שרירות -
פירשנוהו למעלה.

למדום אבותם -
הרגילו בהם האבות וראו אבותם עובדים אותם ועבדום הם גם כן אחריהם, והאבות הם הדורות הרשעים שעברו.

[ט, יד]
לכן, מאכילם -
בא הכנוי קודם הידיעה שהוא את העם הזה, כמו ותראהו את הילד אשר לא יעבדו אותו את נבוכדנצר והדומים להם שכתבנו בספר מכלול בחלק הדקדוק ממנו, והמשיל הצרות ללענה ורוש והם סמי המות.

ובאמרו מי רוש לפי שהוא מי סחיטת העשב שקורין רוש, גם יש שהוא מראש הפתן.
ואמרו: כי לפיכך נקרא ראש, כי ברוב עושין אותו מראש הפתן.

[ט, טו]
והפיצותים, עד כלותי אותם -
רובם.

[ט, טז]
כה אמר, התבוננו -
בפורענות הקרוב לבא ומעתה קראו למקוננות, בפתח הלמ"ד, ר"ל המקוננות הידועות.

ואל החכמות -
שהן חכמות בדברי הספד וקינה.

ותבואינה -
הראשון בתנועת האל"ף בסגול והשני ותבואנה בהעלם האל"ף, בתנועה ושני המשקלים נמצאים בנחי העין במסרה.

[ט, יז]
ותמהרנה ותשנה -
בהעלם האל"ף מהמכתב.

עלינו -
מאמר הנביא בכלל ישראל.

ותרדנה עינינו דמעה -
כלומר לקול נהיין והספדן נבכה.
ופירש דמעה בדמעה כי תרדנה פעל עומד ומרב הבכי דמה הענין כאילו העין נתכת ויורדת בדמעה, וכן: עיני ירדה מים.

ויונתן תרגם:

וישגרן עיננא דמעין.

ועפעפינו -
הם אישוני העינים וכפל הענין במלות שונות.

ויונתן תרגם:

וגלגלי עיננא יגרון מיא.

[ט, יח]
כי קול נהי נשמע מציון -
וכן נשמע משאר המקומות, אלא קודם שנכבשה ציון היו חושבים להשגב בציון וירושלם, שאם תשאר להם ירושלם עוד היו נבנות שאר הערים שנכבשו וחוזרין לישובן, כמו שעשו בימי סנחריב שכבש הכל זולתי ירושלם, וכיון שנשארה ירושלם נשאר הכל ולא גלו ולא עזבו ארץ ישראל, אבל כיון שנכבשה ירושלם אין עוד תקנה ואז היה קול הנהי נשמע ואומרים: איך שדדנו בושנו מאד.

כי עזבנו ארץ -
ארץ בקמץ בזקף והוא אחד מי"ד ארץ שהם זקפין קמצין.

כי השליכו משכנותינו -
כאילו משכנותינו השליכו אותנו חוצה, או בא על דרך ולא תקיא הארץ אתכם ואין בשת גדול מזה, שיצא אדם מוכרח מביתו, לפיכך בושנו מאד.

[ט, יט]
כי שמענו -
כי המספד והנהי בנשים ברוב, כי הן רכות הלב יותר מן האנשים.

[ט, כ]
כי עלה -
הארמון הוא הבית הגבוה ובהסגר שערי הארמון אין דרך להכנס בו, אלא שיעלה הנכנס בו דרך החלונים וזה דבר רחוק כי הם גבוהים, לפיכך לא יסגרו חלוני הארמון אלא יהיו פתוחים תמיד, ואמר דרך משל כי עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו, כלומר כי באה לנו הצרה פתאום שלא היינו נשמרים ממנה ואע"פ שהיו נביאי האמת אומרים זה אלינו תמיד, לא היינו שומעים אליהם ולא עלה על לבנו שתהיה ואם תהיה, שתהיה גדולה כזאת.

עולל מחוץ -
כי דרך העוללים לשחוק בשוק והבחורים ברחובות והנה הם נכרתים משם.

[ט, כא]
דבר כה נאם ה' -
אמר האל לנביא דבר ואמור: כה נאם השם, כמו: כה אמר ה' אלא שנאם הוא שם המאמר.

כדומן -
כבר פירשנוה למעלה.

וכעמיר מאחרי הקוצר -
ששכחו הקוצר ונשאר מאחריו ואין מאסף אותו, כן יהיו פגריהם כנשכחים על פני השדה ואין קובר אותם.

[ט, כב]
כה אמר ה' -
אם יש בכם חכמים אל יתהללו בחכמתם כי לא תועילם, כיון שלא ידעו את ה' ולא הלכו בדרכיו, חכמת מה להם וכמו שאמר חכמים המה להרע.
וכן אם יש בכם גבורים אל יתהללו בגבורתם כי לא תועילם להצילם מן המות, או מן השבי.
וכן אם יש בכם עשיר אל יתהלל בעושרו, כי לא יפדהו מן החרב כי הוא ועושרו יאבדו.
וזכר אלו התכונות השלש, כי החכם ינצל פעמים רבות בתחבולותיו ובערמתו.
וכן הגבור ינצל בגבורתו ובכחו,
וכן העשיר יפדה נפשו מיד האויב בעשרו.
כן מנהג העולם ברוב ואמר להם הנביא כי לא ינצלו באלה השלש, שדרך העולם להנצל בהם אלא במה ינצלו אותם שינצלו.

[ט, כג]
השכל וידוע אותי -
פירוש בהשכל אותי וידוע אותי.
והשכל האל הוא שישכיל, כי הוא אחד קדמון ואינו גוף והוא בורא הכל ומשגיח על הכל ומנהיג כל העולם בחכמתו, עליונים ותחתונים וידיעת האל היא ללכת בדרכיו לעשות חסד משפט וצדקה, כי כן עושה אותם הוא.

בארץ -
כלומר עם בני העולם וההולך בדרכיו הוא יודע אותו, כמו שאמר: אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה - אז טוב לו, כי דן דין עני ואביון - אז טוב לו, הלא הוא הדעת אותי נאם ה', הנה כי מעשה המשפט והצדקה הוא ידיעת האל ובזה נצולו דניאל וחבריו שגלו בחרבן הארץ עם גלות יהודה, ונצלו מן הקלון והבזיון שהיה מגיע לשאר השבוים, והיו נכבדים וגדולים בארץ גלותם, לפי שהיו צדיקים וחסידים ולא היה להם דרך להנצל מן הגלות, כי איך ישארו בארץ ג' או ד' או אפילו י'?!

כי אם בזאת -
בזאת התכונה שתהיה לו תכונה נפשית להשכיל ולדעת אותי.

ומה שאמר כי אני ה', טעם למה שאמר וידוע אותי, כי בכלל וידוע אותי עשות חסד ומשפט וצדקה כמו שפירשנו, לפיכך פירש ואמר כי אני ה' עושה חסד, אלה הם דרכי ומדותי שאני מתנהג בהם בעולמי.

באלה חפצתי -
שיעשה אותם האדם וחי בהם.

ומה שאמר בארץ וחסדו וצדקתו גם כן בשמים, כמו שאמר: ה' בהשמים חסדך, אמר בארץ, לפי שחסדו וצדקתו בארץ גלויה לבני אדם כלם ומה שבשמים אינו גלוי כי אם לחכמים, הנה פירשתי לך שני הפסוקים האלה לפי ענין הפרשה דבקים בעניניה באר היטב.

והחכמים אשר ראינו ספריהם פירשו אלה שני הפסוקים לענין נאות אבל לא הדביקום לענין הפרשה.

והחכם רבי אברהם ב"ר חייא המכונה צאחי"ב אלצי"רטא פירש:
אלו שלש התכונות בחכמה יקנה האדם החכמה ויקרא חכם וכשיהיה מוסיף על קנינו ומתגבר בה נקרא גבור והמעדיף על זה נקרא עשיר, ואשר מגיע אל עומק החכמה נקרא משכיל, והכתר על ראש החכמות והמגדל הבנוי עליהם הוא דעת אלהים, שאין האדם רשאי להתהלל כי אם בה, כמה שאמר: כי אם בזאת יתהלל המתהלל בידיעת האל ובלמוד תורתו, אשר היא חסד ומשפט וצדקה, בם ראוי שיתהלל המתהלל.

והחכם הגדול מורה צדק רבי משה בר מימון זצ"ל פירש כן ואמר תחלה:
כי שם החכמה נופל בלשון עברי על ארבעה ענינים, נופל על השגת האמתיות אשר תכלית כונתם השגתו יתברך שמו, אמר והחכמה מאין תמצא ונופל על ידיעת המלאכות איזו מלאכה שתהיה וכל חכם לב בכם וכל אשה חכמת לב ונופל על קנות מעלות המדות וזקניו יחכם בישישים חכמה ונופל על הערמה וההתחכמות, הבה נתחכמה לו ולפי זה הענין אמר ויקח משה אשה חכמה ומזה הענין חכמים המה להרע.

ואפשר שיהיה ענין החכמה מורה על הערמה ושימוש המחשבה, פעמים יהיה החכמה ההיא וההתחכמות לקנות מעלות שכליות או לקנות מעלות מדות, אמר שאין שלמות הקנין ולא שלימות בריאות הגוף ולא שלמות המדות הטובות, אין כל זה שלמות שראוי להתפאר ולהתהלל בו והשלמות שראוי להתהלל בו, הוא ידיעת האל יתברך שהיא החכמה האמיתית.

ופירש גם כן שלשת השמות:
חסד,
ומשפט,
וצדקה
.

חסד –
הוא ההפלגה בגמילות הטובה וכולל שני ענינים:
האחד
לגמול טוב למי שאין לו חק עליו כלל.
והשני - להטיב למי שראוי לך להטיב לו יותר ממה שהוא ראוי.
וצדקה - הוא היושר לתת לכל אחד כפי הראוי לו.

ומשפט –
לדון במה שראוי על הנכון יהיה נקמה או יהיה טוב.
ואמר שאין ראוי לאדם להתהלל לא בחכמה ולא בגבורה ולא בעושר, כי אם בהשכל וידוע האל שהיא החכמה והגבורה ולא בזה לבד, אלא גם בידיעת מדות האל ותאריהם, והם לעשות חסד משפט וצדקה כמו שאני עושה אותם.

והוא יתברך לפי המציאו הכל נקרא חסיד.
ולפי שרחמיו על העניים, ר"ל הנהגתו בב"ח בכחותיהם יקרא צדיק,
ולפי מה שיתחדש בעולם מן הטובות כפי מה שמחייב אותם הדין, הנמשך אחר החכמה, יקרא שופט.

והוסיף עוד ואמר:

בארץ - להודיע כי השגחתו גם כן בארץ כפי מה שהיא כמו שמשגיח בשמים, כפי מה שהם.

[ט, כד]
הנה ימים באים -
קרובים לבא וזכר אלה האומות בעבור ישראל כי אלו הם אשר הרעו לישראל.

ועוד: כי אלו האומות החריב נבוכדנצר וגם הוא וזרעו לקו באחרונה, לפי שהרעו לישראל יותר מדאי.

על כל מול בערלה -
על כל מול אלו ישראל שהם מולים ועל אשר בערלה אלו האומות שזוכר ועל שזכר עומד במקום שנים.

[ט, כה]
על מצרים ועל יהודה -
כי ישראל מלכות אפרים החריב מלך אשור כבר ויהודה החריב נבוכדנצר, וכל שאר הגוים שזכר.

ועל כל קצוצי פאה היושבים במדבר -
זה קדר וממלכות חצור אשר הכה נבוכדנצר כמו שהתנבא ירמיהו ונבואתו כתובה בסוף הספר.

ופירוש קצוצי פאה –
שוכנים בקצה הפאה, כלומר רחוקים במדבר והדבר הרחוק יקרא קצה ויקרא פאה, כי קצה ופאה רחוקי הגבול בכל דבר וקצה וקצץ בענין אחד.

כי כל הגוים -
עתה פירש מול ופירש בערלה –
כי בערלה - אמר על העכו"ם שהם ערלים.
ומול אמר על ישראל, כי אף על פי שהם מולי בשר הם ערלי לב וראוין ליענש, ולא אמר על העכו"ם שיהיו ענושים בעבור הערלה כי לא נצטוו עליה אלא בעבור ישראל אמר, כלומר הרי שבו ככל הגוים שהם ערלים שלא נבדלו מן האומות במילתם, אלא שיבדלו מהם גם כן במעשיהם וכיון שמעשיהם כמעשה העכו"ם והם ערלי לב, לא תועילם מילת הבשר והרי הם כאילו לא מלו, כי מילת הבשר נתנה לברית ולאות להיות סגולה מכל העמים לעבוד את ה' כמו שאמר לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך ונחתם אות בבשרם למען יזכרו תמיד כי הם נבדלים מן האומות, והואיל והתערבו בגוים ולמדו ממעשיהם הרי הם כהם, כאילו הפרו הברית והאות ואינו להם לאלהים כי בחרו תחתיו אלהים אחרים, לפיכך אמר אחר זה אל דרך הגוים אל תלמדו וגומר.

הפרק הבא    הפרק הקודם