רד"ק ליחזקאל פרק יב


[יב, א]
ויהי דבר -

[יב, ב]
בן אדם עינים להם לראות ולא ראו -
שהרי ראו שגלו הם וכאילו לא ראו ולא שמעו דברי תוכחותיך וכאילו לא שמעו עדי' מחזיקים ידי הנשארים בירושלם, שהיו שולחים להם נביאיהם וקסמים כי לא יגלו הנשארים ושמעיהו הנחלמי ששלח ספרים אל כל העם אשר בירושלם להבטיחם על שקר.

[יב, ג]
ואתה בן אדם עשה לך -
תקן לך כלי גולה והם מקל ותרמיל וכוס וכד וקערה ותעשה זה לאות שכן יגלו יושבי ירושלם ותעשה זאת לעיני בני הגולה שמבטיחום על שקר יושבי ירושלם לאמר שלא יגלו.

וגלה יומם -
מן היות השמש על הארץ יקרא יומם, אבל יום כולל פעמים היום והלילה וצוהו שני דברים: האחד לגלות ממקום למקום באותה העיר שהיה יושב בה עם בני הגולה ויגלה לבית רחוק מביתו, במקום שיהיו בני הגולה רואים וזה יהיה סימן ואות ליושבי ירושלם שיגלו ממנה ביומם בעוד יומם יקדר שמשם.

והאות האחר
שיחתר בקיר העיר לילה כאדם היוצא בגנבה וישא כלי גולה על כתפו ויצא לו דרך החור ויכסה פניו בצאתו שלא יראנו אדם כאדם שיש לו בשת, וזה יהיה אות לצדקיהו שיצא מירושלים לילה, כמו שכתוב ויברחו ויצאו לילה מן העיר.

[יב, ד]
והוצאת כליך ככלי גולה -
כמו שמוציא אדם כלי גולה שקו בכתפו ומקלו בידו.

כמוצאי גולה -
כמו שיצא אדם בגולה סר וזעף.

מוצאי -
שם, כמו: מוצאי בקר וערב והאחד כמוצא מים.

[יב, ה]
לעיניהם -
והוצאת בו במקום חתירת הקיר תוליך כליך, רוצה לומר שיהיה החור מקום צר ויוציא בו כליו ואחר כך יצא הוא.

[יב, ו]
לעיניהם, בעלטה -
בחשך בלא נר, כאדם שיש לו בשת בצאתו ולא ירצה שיראוהו בני אדם.

ולא תראה את הארץ -
על דרך בושנו מאד כי עזבנו ארץ.

[יב, ז]
ואעש, ביד -
לא בכלי ברזל שחותרים בו, כדי שלא ישמעו קולו וכמו כן כאדם היוצא פתאם בחפזון שאין לו פנאי לקחת כליו, כן צדקיהו ושריו כשראו שרי מלך בבל ברחו מיד ויצאו בחפזון ואע"פ שאינו כתוב שם שחתרו בקיר, כיון שאמר הנה: בקיר יחתרו אמת כן היה וכן נראה מדרך הסברא, כי הם יצאו דרך גן המלך שנכנסו דרך פתח הגן וחתרו בקיר הגן שכנגדה לצאת בו וביד חתרו בו, כי לא היה להם כלי ברזל לחתור בו כי בחפזון יצאו וברחו.

[יב, י]
ויהי, בן אדם, הנשיא המשא הזה בירושלם -
פירושו כתרגומו:
על רבא מטל נביאותא הדא בירושלם והנשיא הוא צדקיהו.

[יב, יא]
אמור אני כן יעשה להם -
ולא אמר כן יעשו להם, לפי שעל כרחם גלו בגולה בשבי כי יש גולה שאינה שבי, כמו וגם גולה אתה למקומך, ויגלום אל מנחת.

[יב, יב]
והנשיא, אל כתף ישא -
בגדיו כאדם בורח שמרים בגדיו על כתפו ללכת קל מהרה.

בעלטה -
כי בלילה יצא כמו שכתוב בקיר יחתרו להוציאו בו, בקיר הגן יחתרו לו עבדיו להוציאו בו.

יען אשר לא יראה לעין, הארץ -
בעבור שלא יראה את הארץ בצאתו.

יכסה פניו -
כי בשת הוא לו שיברח מן העיר שהיה מולך עליה.

ויונתן תרגם:
בכותלא יחתרון לאפקותא בית אפוהי יכסי חלף דחב ינקרון ית עינוהי ולא יחזי ית ארעא.

[יב, יג]
ופרשתי -
שאתן בלב הכשדים לרדוף אחריו ולהשיגו.

ובדרש:
מערה הייתה מבית צדקיהו עד ערבות ירחו וברח לו צדקיהו דרך המערה והקדוש ברוך הוא זמן צבי והלך על גג המערה ורדפו הכשדים אחר הצבי וכשהגיע על פתח המערה, היה צדקיהו יוצא ולכדוהו וזהו שאמר יחזקאל ופרשתי.

ואותה לא יראה -
כי מלך בבל עור עיניו ברבלתה.

[יב, יד]
וכל אשר סביבותיו עזרה -
בה"א כמו אהלה.
ופירוש סביבותיו - אותם שהיו עומדים סביבות צדקיהו שהיו לעזור לו שלא לנפול אל הכשדים והיו רוצים להלחם כנגדם ועוברים על דברי הנביא שאמר לצדקיהו: אם יצא תצא אל שרי מלך בבל וחיתה נפשך.
ואמר: והביאו את צואריכם בעול מלך בבל ועבדו אותו ועמו וחיו.

וכל אגפיו -
בני חילו וכן אתה וכל אגפיך.

ותרגם יונתן:

משיריתיה.

ואדני אבי ז"ל פירש:
אגפיו אגפיך - האל"ף נוספת והוא מתרגום כנפים גפין והחיילות יקראו כנפים, כמו שכתוב: והיה מוטות כנפיו מלא רחב ארצך.

אזרה לכל רוח -
שהרי הלכו מהם למצרים עם יוחנן וכן ברחו מהם בשאר ארצות.

וחרב אריק אחריהם –
כמו שאמר להם ירמיהו הנביא: והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם.

[יב, טו]
וידעו -
אז בהתקיים הנבואה להם ידעו כי אני ה' ויספרו זה לזה בגוים אשר באו שם את כל תועבותם שעשו, כי בעונשם בא להם כל זה כמו שדבר ה' על ידי נביאיו ואז ידעו כי אני ה':

[יב, טז]
והותרתי -
מבואר הוא.

[יב, יח]
ויהי, בן אדם לחמך ברעש תאכל -
ברעש הגוף וברתת וכן ברעד תנועת הרתת, כמו: וירגז המלך.

[יב, יט]
ואמרת אל עם הארץ -
הם בני הגולה.

אל אדמת ישראל -
כמו על כלומר ליושבי ירושלם וליושבים על אדמת ישראל.

למען תשם ארצה
שרשו ישם וכן והבמות תשמנה וכנוי ארצה לירושלם.

ממלואה -
מהמלוי שהיה בה מעם ומנכסים.

[יב, כ]
והערים -
מבואר הוא, רוצה לומר הערים הממלאים את ירושלם והם כרכים ועיירים אחרים הסמוכים לה, הבאים לשם לדין ולמלך.

[יב, כב]
בן אדם, לכם -
על דרך שאמר למשה רבינו: עד אנה מאנתם לשמור מצותי.
או אמר לנביא שיאמר לישראל: מה המשל הזה לכם על אדמת ישראל שאתם אומרים שלא תחרב?!
ועוד שאתם אומרים יארכו ימים ואבד כל חזון, זה שהנביאים אומרים לנו בשם ה' אלהי, אמת כי תחרב הארץ ונגלה ממנה, יאריכו ימי החזון שהם מתנבאים כמו שהיו אומרים לא בקרוב בנות בתים.

ואבד כל חזון -
פירושו יאבד הדבר הבא בפי הנביאים האומרים חזון, כי למרחוק הם מתנבאים ובין כך שיארכו הימים יאבד כל חזון שלא יתקיים, כי מתוך אריכות דברי הנביאים לא יתקיימו דבריהם, אבל אנו נעמוד על הארץ תמיד והנה היו הם מתכוונים בזה המשל להכעיס השם יתברך, כי הם היו יודעים באמת שסופם לגלות מן הארץ כשיעשו עכו"ם וגזל ושפיכות דמים רק שהיו מתחזקים בדברי נביאי השקר האומרים להם שלא יהיה לכם.
וקרא הדבר הזה משל ואף על פי שהוא מליצה לפי שהיה הדבר הזה בפיהם תמיד כמשל הנשא בפי האדם תמיד.

יארכו -
מן הקל בפלס יעמדו למשפט.

[יב, כג]
לכן אמר -
מבואר הוא.

[יב, כד]
כי לא יהיה עוד כל חזון שוא -
כי לא נבואתי כנבואת נביאיכם שאומרים דבר ולא יבא, כי דברי יתקיים ובהתקיים דברי שתחרב הארץ יתבטלו דברי נביאי השקר והם גם כן יסופו ולא יהיה עוד בתוך בית ישראל חזון שוא.

ומקסם חלק -
ומקסם פתח ואף על פי שאיננו סמוך כי חלק שם תאר ואילו היה שם, היה הסמיכות נכון כמן חזון שוא אבל אם חלק שם תאר כמו ואנכי איש חלק לא יהיה מקסם סמוך ואם הוא פתח הנה מצאנו כמוהו משפט אחד יהיה לכם ולשומו מרמס ויהי המלצר. ואפשר שיהיה מקסם סמוך ויהיה חלק תאר לאיש הדובר חלקות והוא נביא השקר.
ומקסם וקסם עניין כולל מלאכה שיעשו אותה לדעת העתידות.

בתוך בית ישראל -
כן הוא. והספרים שכתוב בתוך בני ישראל טעות הוא כי כן היא המסרה כל קריאה בתוך בני ישראל בר מן דין בתוך בית ישראל.

[יב, כה]
כי אני -
אין דברי כדברי החוזים שוא, כי מה שאני מדבר על ידי נביאי יהיה ויעשה וזו הגזרה שדברתי עליכם לא תמשך עוד.

אדבר דבר -
איזה דבר שאדבר יעשה.

תמשך -
לשון נקבה על הגזרה כי הדבר ההוא גזרה נגזרת מהאל.

ועשיתיו -
תחילה אמר ויעשה ואחר כך ועשיתיו שלא תאמר יעשה הדבר דרך מקרה, אלא אני אעשה הדבר כמו שדברתי אותו טרם באו.

[יב, כח]
ויהי. עוד -
שנה הענין הזה לחזק הענין, כי על כל פנים תבא הגזרה בקרוב ומבואר הוא.

הפרק הבא    הפרק הקודם