מלבים ליחזקאל פרק יח
[יח, ב]
מה לכם -
כבר אמרו חז"ל מכות (דף כ"ד) ד' גזרות גזר משה על ישראל ובאו ד' נביאים ובטלום:
משה אמר: פוקד עון אבות על בנים.
בא יחזקאל ובטלה הנפש החוטאת היא תמות, רצה לומר כי כבר הקשו מה שאמר פוקד עון אבות על בנים, והכתיב בנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו?!
וחז"ל בברכות (דף ז') פירשו, שרק כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם אז פוקד עון אבות על בנים, אולם דבר הסתום במקומו מפורש במקום אחר, כי בעשרת הדברות באר שזה רק בחטא ע"ז, כמו שאמר: לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלוהיך אל קנא פוקד עון אבות על בנים לשונאי.

וכבר באר במו"נ:
שלא תמצא חרון אף וחמה וקנאה ושנאה רק בעון ע"ז, ובחטא ע"ז יקנא יכלה השורש עם הענפים, לא ביתר עבירות,
ונודע כי בימי יחזקאל נבטל יצרא דע"ז שאנשי כה"ג בטלוהו כמו שאמר חז"ל, וממילא בטל אז מה שאמר פוקד עון אבות על בנים, שבשאר עבירות לא יפקוד עון אבות רק על בנים שאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, והנה עד ימי יחזקאל שהיה ביניהם יצרא דע"ז היו מושלים המשל הזה שהאבות יאכל בסר, שזה משל על עבודתם לצבא השמים שהוא כפרי שלא נגמרה ומקהה שיני האוכלה, ושיני בנים תקהינה, כמו שאמר בגלל מנשה בן חזקיה, ועל זה אמר -

[יח, ג]
חי אני אם יהיה לכם עוד -
רצה לומר שלא יהיה עוד עבודת אלילים שזה יהיה הסבה למשול המשל הזה בישראל.

[יח, ד]
הן כל הנפשות -
רצה לומר הגם שמצד הגוף יש להבן קורבה אל אביו ואביו הוא המולידו, וחולאי הגוף ורוע תכונותם יורישו האבות אל הבנים אבל בענין החולאים הנפשיים התלוים בבחירה ושתענש הנפש של הבן בעבור נפש אביו אין שייך זה, כי הנפשות לי הנה אינם של האבות המולידים רק חלק אלוה ממעל, ואין שורת הדין נותן שנפש הבן תשא העון של נפש האב, כי כנפש האב וכנפש הבן לי הנה אין לנפש האב קנין על נפש הבן, ונפש האב דומה כנפש הבן, ואינה נחשבת כשורש אל נפש הבן שיהיה נפש הבן כענף לה וכנגזר ממנה, ולכן רק נפש החוטאת היא תמות.

[יח, ה]
ואיש כי יהיה צדיק -
בטבעו, שהצדק הוא קנין בנפשו, וגם ועשה משפט וצדקה בפועל, משפט במצוות שבין אדם לחברו, וצדקה במצוות שבין אדם למקום.

[יח, ו]
אל ההרים -
(ומפרש צדקה בין אדם למקום) שלא אכל תקרובת ע"ז וכו'.

[יח, ז]
ואיש לא יונה -
(מפרש משפט בין אדם לחברו).

[יח, ט]
בחקתי יהלך -
במצוות שבין אדם למקום, ומשפטי שמר בין אדם לחברו, א"כ צדיק הוא בפועל, נוסף על הקנין בנפשו שמוכן אל הצדק שאמר כי יהיה צדיק רצה לומר שמוכן להיות צדיק, וזה כבר הוא צדיק בפועל, ומהראוי ע"פ הדין שחיה יחיה.

[יח, י]
והוליד -
ואם הצדיק זהה הוליד בן פריץ, ועשה אח, רצה לומר והגם שיש לומר אח שעשה מאחת מאלה המעשים טובים של אביו, בכ"ז הוא לא למד לא מאביו ולא מאחיו, כי -

[יח, יא]
הוא את כל אלה -
המעשים טובים שעשה אביו בקום ועשה (כמו משפט אמת יעשה לחמו לרעב יתן) לא עשה, ויותר מזה שעבר על עברות בפועל כי גם אל ההרים אכל.

[יח, יג]
וחי -
בתמיהה? בודאי לא יחיה, ולא יועילנו זכות אביו, אחר שכל התועבות עשה, ופירש שלא יחיה חיי הנפש בעוה"ב, וגם בעוה"ז יענש בדיני אדם מות יומת דמיו בו, אחר שעל ע"ז חייב סקילה ועל א"א חיב חנק, הדין שהמתחייב ב' מיתות נדון בחמורה.

[יח, יד]
והנה הוליד בן -
ובנו של הרשע הזה הגם שראה את כל חטאת אביו לא למד ממעשיו, בהפך וירא את כל חטאת אביו לא למד ממעשיו, בהפך וירא בראיית שכלו כי רע ומר דרך אביו ולקח מוסר שלא יעשה כהן.

[יח, יז]
הוא לא ימות בעון אביו -
במיתת הגוף, וגם חיה יחיה חיים הנפשיים.

[יח, יח]
אביו -
מפרש שהדין נותן שלא ישא עון אביו, שהלא אביו כי עשק עשק וכו' הנה מת בעונו וקבל ענשו, ומדוע יענש הבן שלא חטא.

[יח, יט]
ואמרתם -
ואתם תשאלו מדוע לא נשא הבן בעון האב, ואיך יתכן זה והלא הבן משפט וצדקה עשה ומהראוי שחיה יחיה ומה שתתלו זה לעניינים הטבעיים שחליי הגוף ותכונותיו ילך בירושה מאבות לבנים, זה בענין הגוף לא בענין הנפש.

[יח, כ]
כי הנפש החטאת היא תמות -
ובזה אין שום קורבה להאבות עם הבנים לא לזכות ולא לחובה, ובציור זה שצייר שהיה האב צדיק ובנו רשע ובן בנו צדיק, מוכיח זה משתי פנים:
א) שכמו שלא נענש האב על רשעת בנו כן לא יענש הבן על רשעת אביו, וזה שאמר: בן לא ישא בעון האב כמו שהאב לא ישא בעון הבן, הוכחה ב' שכמו שצדקת האב הצדיק לא הועילה לבנו הרשע, כן לא תזיק רשעת האב הרשע לבנו הצדיק, וזה שאמר כמו שצדקת הצדיק רק עליו תהיה ולא תועיל לבנו כן גם רשעת הרשע רק עליו תהיה.

[יח, כא]
והרשע -
הוסיף עוד לאמר שלא לבד בשני גופים שלא ישא בן הצדיק עון אביו הרשע, כי אפי' בגוף אחד אם הרשע שינה מעשיו ושב בתשובה לא ישא בעון הקודם, והרשע כי ישוב מכל חטאותיו רצה לומר שישוב על העבר, ושמר את כל חקותי לתקן מעשיו להבא, חיה יחיה חיי הנפש, ולא ימות מיתת הגוף, כי -

[יח, כב]
כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו -
אחר שבצדקתו אשר עשה יחיה ולא תאמרו שהלא יש בזה שינוי רצון ואחר שגזרתי עליו מיתה איך אשנה גזר דין ממות לחיים, ע"ז משיב -

[יח, כג]
החפץ אחפץ מות רשע הלא -
עקר חפצי מתחלה היה שבשובו מדרכיו וחיה, וא"כ עיקר רצוני היה שישוב ושיחיה ולא נשתנה רצוני כלל.

[יח, כד]
ובשוב צדיק מצדקתו -
היינו בתוהה על הראשונות כמו שפירש חז"ל, רצה לומר שישוב ויתחרט על צדקתו הקודם, ועשה עול מכאן ולהבא, הכי הדין נותן שהגם שככל התועבות אשר עשה הרשע יעשה ובכ"ז וחי?
זה אינו מן הדין, כי אחר שכל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה שהלא הוא מתחרט עליהם, א"כ מגיע לו מיתה על שני דברים:
א) במעלו אשר מעל רצה לומר מה שמועל בה' ועוזב דרך הצדק שהלך בו עד הנה ומתחרט עליו.
ב) בחטאתו אשר חטא מכאן ולהבא, בם, רצה לומר בשני הדברים האלה ימות.

[יח, כה]
ואמרתם לא יתכן דרך ה' -
ואתם תתפלספו ע"ז מצד החקירה ותאמרו שדרך ה' לא יעמוד על מצב אחד ויש בו שינוי, וזה כמו שחקרו החוקרים וישאלו:
איך ישתנה ה' מרוצה ללא רוצה, ומלא רוצה לרוצה, ואם רצה בהצדיק ושנא את הרשע איך ישתנה רצונו עליהם ע"י השתנות מעשיהם וה' לא ישתנה?!
ועוד ישאלו ע"ז, עבד שקלקל את מלאכתו איך יתקן זה ע"י חרטה, וכן בהיפך שכיר שעבד שנים הרבה באמונה ואחרי כן חדל מלעבוד עוד הבעבור זה לא ישלמו לו שכר פעולתו אשר עשה?!
ע"ז משיב להם הדרכי לא יתכן, רצה לומר שדרך ה' עומד על תוכן אחד בלי שום שינוי, כי חפצו להטיב תמיד למי שמוכן לקבל הטובה, והרשע שקלקל את מעשיו הוא עצמו מונע את עצמם מלקבל הטובה והשפע האלהית, כמי שלא זרע את אדמתו שלא יקבל תועלת המטר, והשינוי אינו בהמטר המשפיע רק בהאדם המקבל טובתו שלא הכין את עצמו לקבל, וכששב בתשובה וזרע לצדקה הנהו מוכן לקבל טובת ה' השופעת תמיד בלי שינוי ובלי הפסק.

וכן הצדיק שהחל להרשיע הוא משחית את הזרע אשר זרע לצדקה ומונע את עצמו מלקבל הטוב, והוא המריע לא ה' אשר מאתו לא תצא הרעה, וכמו שאמר (בישעיה סי' נ"ה): כי לא מחשבותי מחשבותיהם וכו' כי כאשר ירד הגשם והשלג וכו' כמו שפירש שם, וא"כ רק דרכיכם לא יתכנו שאתם משנים דרכיכם ממוכן לקבל השפע אל לא מוכן, ומלא מוכן למוכן, ואין השינוי תלוי בי.

[יח, כו]
בשוב צדיק מצדקתו -
היינו שמתחרט על צדקתו הקודם, ועשה עול מכאן ולהבא, אז יענש בכפלים:
א) בהשקף על דרכו הקודם שיגדל החטא לפי גדולת האיש העושה אותו, וגם שראוי לעונש על מעילתו בה' ועזבו דרך הטוב שכבר זכה בו.
ב) בהשקף על מעשיו הרעים להבא וזה שאמר: ומת עליהם, רצה לומר בעבור שני העניינים ימות, בעבור צדקתו הקודם שעזבה, ובעבור העול להבא, ובכ"ז אין השינוי בא מצדי רק מצדו, כי בעולו אשר עשה ימות בעצמו, כי החטא ממית לא אני הממית אותו.

[יח, כז]
ובשוב רשע וכו' ויעש משפט וצדקה -
גם כן אין השינוי מצדי, כי הוא בעצמו את נפשו יחיה, כי הצדקה תחייה בעליה, וגם בזה יושקף גם על דרך הקודם, ויש הבדל בענין התשובה שאם ישוב רק מכאן ולהבא ואינו תוהא על הראשונות אז רק את נפשו יחיה מכאן ולהבא.

[יח, כח]
ויראה -
אבל אם יראה בעין שכלו, וישב מכל פשעיו אשר עשה ויעשה תשובה על העבר, אז מכל פשעיו אשר עשה חיו יחיה שאז יתהפכו העונות לזכיות, וזה גם כן מטעם שישקיף על הערך הצרופיי, שכפי מה שהרשיע קודם כן יגדלו זכיותיו אח"כ.

[יח, כט]
ואמרו בית ישראל -
וגם ע"ז יטענו שלא יתכן דרך ה' שאיך יעשה מעונות זכיות והרשע איך ישוב להיות צדיק, ואיך יגדל חטא הצדיק מחטא הרשע, זכות הרשע מזכות הצדיק, והתשובה גם ע"ז שאין זה שינוי בדרך ה' רק בדרכיכם שהוא לא יתכן על תוכן אחד, כי אתם משנים אותו בכל עת.

[יח, ל]
לכן -
וע"י שאתם משנים דרכיכם איש כדרכיו אשפט אתכם בית ישראל, שלכן אשפוט אתכם כפי שני הדרכים, ואערוך דרכו עתה נגד הדרך שהלך בו מקודם, שלפי זה יגדל זכות הבעל תשובה, כפי גודל העוז והתגברות על יצרו שכבר הורגל, בחטא, עד שע"י העונות הקודמים אשר משלו בנפשו יגדל כחו עתה אם הטה את לבבו אל הקדש, וכפום צערא אגרא, וכן יגדל בערך זה חטא הצדיק העוזב דרך הטוב שכבר הורגל בו והיה קנין בנפשו, וע"כ שובו והשיבו מכל פשעיכם רצה לומר השתדלו לעשות תשובה מאהבה, עד שלא לבד שתשובו אתם בעצמכם להבא, רק שתשיבו את המעשים הרעים ופשעיכם הקודמים אל הטוב עד שיהיו מהעונות זכיות, ולא יהיה לכם למכשול עון, רצה לומר אל תשובו תשובה הקלה שהיא תשובה מיראה, שעדיין לא נתכפרו עונות הקודמים ונעשה מהם שגגות, כאילו נכשלתם בעון מצד הכשלון, שהוא השגגה, רק תשובו מאהבה עד שיוסר גם המכשול שהוא השוגג.

[יח, לא]
השליכו -
אולם אם לא באתם לידי מדה זו לעשות תשובה מאהבה, עכ"פ השליכו מעליכם את כל פשעיכם כמשליך מעליו משא כבד (ובזה תרויחו עכ"פ שלא יהיו עוד במדרגת פשעים שהם מרדים, כי בתשובה מיראה יעשה הזדונות שגגות) ועשו לכם לב חדש, רצה לומר בחירה חדשה, כי הלב הוא הכח המושל, והרוח הוא המעלה ציוריו על הלב, ועד עתה הרוח העלה ציורים רעים לכל עון ולכל חטאת, וכן משל גם הלב בבחירתו לעשות רע ועתה השתדלו שלא יעלה הרוח רק ציורים טובים לתורה ועבודה ויראת ה', והלב ימשול ביראת אל כל היום, ולמה תמותו בית ישראל, עשו תשובה כדי שלא תמותו, כי עתה מדבר מתשובה מיראת העונש, וגם תשובה כזאת אקבל הגם שהיא קטנה בערכה, משני טעמים -

[יח, לב]
א) כי לא אחפץ במות המת,
ב) שע"י תשובה זאת תבואו אח"כ לידי תשובה מאהבה, והשיבו גם עונות הקודמים אל הזכות וחיו חיי הנצחיות.

הפרק הבא    הפרק הקודם