רד"ק ליחזקאל פרק כג


[כג, ב]
ויהי דבר ה', בן אדם שתים נשים בנות אם אחת היו -
המשיל הכנסה המיוחדת לאם ובהתחלקם היו כבנות ובמצרים היו עדה אחת, וכן עד שנחלקה מלכות בית דוד.

ותרגם יונתן:
בר אדם אתנבי על תרתין מדינן דאינון כתרתין נשין די בנת אימא חדא הואה.

[כג, ג]
ותזנינה -
כבר פירשנו כי כל לשון זנות הבא בכנסת ישראל הוא עכו"ם ואף על פי שהמליצה היא במשפטי הזנות כדרך התשמיש, הכל הוא לענין המליצה, לפי שדמה אותה לזונה אבל המשל הוא על כל מיני עכו"ם.

וכן תרגם יונתן:
וטעאה במצרים בתר פולחן טעותהון טעאה תמן פלחא לטעותא ותמן קלקלא עובדיהן,
וכן כל הענין תרגם על זה הדרך:

שמה מעכו שדיהן -
מעכו משלא נזכר פועלו מהדגוש בשקל דועכו כאש קוצים וענינו מענין ומעוך וכתות, וחניתו מעוכה בארץ ומעיכת השדים הוא מדרך הזנות.

וכן בדברי רבותינו ז"ל:
מה עשה לה ערבי זה, מפני שמיעך לה בין דדיה פסלה לכהונה.

וכפל הענין במלות שונות ואמר: ושם עשו דדי בתוליהן בעודן בתולות עשו דדיהן ועשו מבנין פעל הדגוש בשקל כאשר כלו.
ופירוש עשו - עשו המצריים שלמדום דרכי תועבותיהן.
והשדים - הם משל למצוות שירשו מהאבות דור מדור עד אברהם אבינו עליו השלום והם ימי הבתולים ובטלו במצרים, זהו עשוי השדים.

[כג, ד]
ושמותן -
זה המשל הוא על שתי הבנות שהם עתה שמותן, כן אהלה הגדולה ומפרש כי שמרון נקראת אהלה וירושלם אהליבה.
וזכר שמרון, לפי שהיתה ראש ממלכת ישראל מעת שבנה אותה עמרי וירושלם ראש ממלכת יהודה.
ופירוש אהלה, כי האהל שלה אין לי חלק בו והם העגלים שעשה ירבעם.

ואהליבה ירושלים -
רוצה לומר כי אהלי בה ושם אני שוכן, כי בה בית המקדש שהוא משכן כבודי ופירוש ותהיינה לי מתחילה, היו לי לנשים על דרך משל כלומר היו נשמעים אלי ועושים מצותי.

ותלדנה בנים ובנות -
כלומר הצליחו במעשיהן כשהיו שתיהן עדה אחת והיו עובדין לי.

ויונתן תרגם:
והואה משמשן קדמי ואצלחא בבנין ובנן.

[כג, ה]
ותזן אהלה תחתי -
אחר שהיתה אהלה ועשתה העגלים הייתה עדין תחתי, כי לשם האל עשה ירבעם העגלים מתחלה ואחר כך בא אחאב ועשה הבעל ועבדו, זהו זנות שזנתה אהלה, שעזבה עבודתי ועבדה לאלהים אחרים.

ותעגב על מאהביה -
ענין חשק כמו מאסו בך עוגבים ודומיהם שבפרשה זו.

וכתב אדוני אבי ז"ל:
כי כל הנמצא בלשון הזה הוא בענין חשק הזנות, על כן טעו הפייטים ששמו המלה הזאת בענין חשק האל יתברך.

אל אשור קרובים -
עגבה אל אשור ועשתה אותם קרובים.
או פירוש קרובים, כאילו הם לה קרובים, כמו ששלח אחז אל מלך אשור עבדך ובנך אני עלה אלי והושיעני ואז לקח דמות המזבח מדמשק ואמר: כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אותם להם אזבח ויעזרוני וכן עשו מלכי ישראל שהם אהלה ואם לא נכתב.

[כג, ו]
לבושי תכלת -
השרים שבאו עם מלך אשור וכראותה בחורי חמד במלבושים נאים רוכבי סוסים חשקה בהם והתערבה בהם ולמדה ממעשיהם זהו שאמר -

[כג, ז]
ותתן תזנותיה עליהם -
מבואר הוא.

[כג, ח]
ואת תזנותיה ממצרים לא עזבה -
אף על פי שלמדה מעשי עכו"ם מאשור לא עזבה מה שלמדה גם בנעוריה מבני מצרים בגילולים ובכשפים, כי הם למדום ראשונה, זהו כי אותה שכבו בנעוריה.

וישפכו -
שלמדום לרוב כמו הדבר הנשפך בדברי המעוננים והמכשפים.

[כג, ט]
לכן נתתיה -
לפי שסלקה בטחונה ממני ועזבה עבודתי ובטחה בבני אשור ולמדה תועבותם וגלוליהם, נתתי אותם בידם.

[כג, י]
המה -
תחלה הגלו את בני גד ובני ראובן ואחר כך הגלו שאר השבטים שהוא מלכות אפרים.

לקחו -
הקטנים שאינם בני מלחמה שבו אותה והרגו הבחורים ואנשי המלחמה והמלך ושריו וגדוליו.

ותהי שם לנשים -
היתה שם רע לשאר נשים העוגבות, כי את אשר עגבה אהלה, הקל אותה ובזה אותה והרגה והמשל לנשים לשאר המדינות.

כתרגומו:
והות שום למדינתא.

ושפוטים עשו בה -
משפטי נקמות עשו בה.

שפוטים -
שם שפוט בשקל זבול ובא בחולם דבר שפוט וחרב.

[כג, יא]
ותרא אחותה אהליבה, עגבתה -
שם עגבה בפלס על זה אהבה אמר: אף על פי שראתה אהליבה חרבן וגלות אהלה אחותה בחטאתיה לא נמנעה, בעבור זה מלבטוח במלכי אומות העולם וללמוד ממעשיהם, אלא שהשחיתה עגבתה ממנה כמו שאמר ירמיהו צדקה נפשה משובה ישראל מבוגדה יהודה.

מזניני אחותה -
נכפל בו עי"ן הפעל כמו הגיני מן הגה כן זנוני מן זנה.

[כג, יב]
אל בני אשור עגבה -
כבר פירשנו הענין למעלה מה שעשה אחז.

קרובים -
פירשנוהו.

לבוש מכלול -
בכל מיני לבושים נאים והוא כולל מה שפרט למעלה תכלת, ועוד דברים רבים אחרים כמו ארגמן ושני וכרמל:

[כג, יג]
וארא -
טעם וארא נמשך ובא עד ותקע נפשי מעליה.

[כד, יד]
ותוסף אל תזנותיה -
כמו על ועוד הוסיפה על הגלולים שעבדה.

ותרא אנשי מחקה -
כלומר ראתה לחקות ולצייר אנשים בקיר. והם צלמי כשדים ומרוב חשקה בהם ובלבושיהם ובמעשיהם ציירה לה אותם על הקיר לראותם תמיד, כי אמרה להתערב עמהם במעשה עבודתם ובאלהיהם כי כל משפטיהם ומעשיהם ישרו בעיניה, זהו שאמר הכתוב: ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם.

אנשי -
כמו אנשים ובא בסימן רבוי אחד וכן מאנשי התרים חלוני שקופים והדומים להם וזה הענין הוא מה שאמר למעלה בנבואת השנה הששית: וכל גלולי בית ישראל מחקה על הקיר סביב סביב כמו שפירשתי שם.

כשדיים -
כתוב בשני יודי"ן כמו אלה העבריים וקרי כשדים ביו"ד אחד על הרוב:

חקקים בששר -
דמותם חקוק על הקיר בסמנים שמציירין בהם.
וששר הוא שם כלל הסמנין ההם.

וכן תרגם יונתן:
מציירין בסממניא,

ועוד מפרש ששר - שם אחד מן הסמנים שקורין מינ"י בלע"ז.

[כג, טו]
חגורי אזור במתניהם -
חגורי בחולם והוא תאר ספר תכונת מלבושיהם הנראים בעיניהם יפים והוא שהיו חגורים במתניהם מה שאין עושין כן בני ארץ ישראל ושבחו מנהגם על מנהג עצמם.

וכן מצאנו בדברי רבותינו ז"ל:
כי בני בבל מנהגם לחגור אזור במתניהם, שאמרו בפרק יציאות השבת: מאימתי התחלת אכילה?
רב אמר:
משיטול ידיו.
ורבי חנינא אמר:
משיתיר חגורו ולא פליגי, הא לן והא להו פירוש לבני בבל, משיתיר חגורו לבני ארץ ישראל משיטול ידיו.

ועוד אמרו:
הני חבראין בבלאי למאן דאמר תפלת ערבית רשות, כיון דשרא ליה המיניה לא מטרחינן ליה משמע כי בני בבל היו חוגרין אזור במתניהם.

סרוחי טבולים בראשיהם -
טבולים אומר על הצניפים הצבועים במיני צבעונים טבולים, רוצה לומר טבולים בצבע כמו ויטבלו את הכתנת בדם ובא בחסרון המתואר כמו כעדר הקצובות ומאכלו בריאה והדומים להם, אמר כי בני בבל משימים בראשיהם צניפים צבועים ואותם הצניפים הם עודפים ותלוים להם מאחוריהם ולא כן מנהג בני ארץ ישראל.

וסרוחי -
רוצה לומר עודפים ויתרים, כמו: וסרח העודף חצי היריעה העודפת תסרח.
ומלת סרוחי נופלת עליהם, או כי הם סרוחים מצד הצניפים הטבולים שהם סרוחים על דרך כאלה נובלת עלה שהיא נקראת נובלת מצד עליה שהם נובלים.
וכן קרועי בגדים מגלחי זקן והדומים להם.

מראה שלישים כולם -
כמו ושלישים על כלו גדולים ונכבדים, כלומר כולם יש להם מראה שרים ונכבדים בהתגאותם בלבושיהם ובדרכיהם.

דמות בני בבל -
כן הוא דמות בני בבל שהם כשדים.

ארץ מולדתם -
והמנהג הזה שהם נוהגים הוא מנהג ארץ מולדתם מקדם, לא שלקחו אותו המנהג מעם אחר כמו שחומדים ישראל ונאה בעיניהם מנהגם ממנהג עצמם.

[כג, טז]
ותעגב -
כתיב, ותעגבה קרי בתוספת ה"א, כיון שראתה אותם עגבה עליהם זהו שאמר למראה עיניה.

ותשלח מלאכים אליהם כשדימה -
שלחה אליהם שיהיו רגילים אצלה וכן עשו.

[כג, יז]
ויבאו אליה, למשכב דודים -
להתערב עמהם בעבודת אלהיהם ובמעשיהם שיהיו שוים במנהג אחד.

ויטמאו אותה -
למדום דרכי עכו"ם שלהם.

ותקע נפשה מהם -
כמו: ותקע כף ירך יעקב עניין הסרת הדבר ממקומו ושרשו קעע וענין זה המרד שמרד יהויקים במלך בבל וכן צדקיהו.

[כג, יח]
ותגל תזנותיה -
כי נודע לכל כי זנתה אחרי אלוהים אחרים.

ותגל את ערותה -
זהו שבזה צדקיהו את האלה אשר השביעו מלך בבל באלהים.

ותקע נפשי מעליה -
כלומר סלקתי שכינתי ממנה שתהיה הפקר למלך בבל אויביה ויחריב העיר ויגלה העם, כמו שעשה לשמרון.

[כג, יט]
ותרבה, לזכר את ימי נעוריה -
כל כך הרבתה תזנותיה עד שזכר לה האל יתברך את הרעות שעשתה בימי נעוריה במצרים.

[כג, כ]
ותעגבה על פלגשיהם -
פירשו המפרשים:
פלגשים – עבדיהם, כי פילגשים במקום הזה אנשים לא נשים ויורה על זה אשר בשר חמורים בשרם שהוא כינוי לאבר האיש, כמו: רר בשרו את זובו, או החתים בשרו מזובו, שהוא כנוי.

והנכון בעיני שהוא כמשמעו, ופירוש על כמו עם וכמוהו ויבאו האנשים על הנשים והדומים לו אמר כל כך חשקה בהם עד שנדמתה להם כמו פלגשיהם לא נשותיהם.
ולענין זה נוטה דעת המתרגם שתרגם:
ואתרעיאת למהוי שמוטא להון בטי"ת,

בקצת נוסחאות:
פירוש שמוטא להם.

ובקצת נוסחאות:

שמשא כמו שפחה.

אשר בשר חמורים בשרם -
טעמו על הפילגשים, כי גם ערות הנקבה מכונה בלשון בשר כמו דם יהיה זובה בבשרה.
או טעמו על המצריים ועל הכשדים ועל זה המשל אמר: וזרמת סוסים זרמתם - כינוי לזרע היוצא כזרם מים היוצא בכח.
ודמה ערותם לחמורים שהם גדולי בשר.
ודמה אותם לסוסים שהם שטופים בזמה יותר משאר הבהמות.
וזכר הספור הזה לגנאי, שהמצריים מכוערים במעשיהם ואף על פי כן חשקה בהם ולמדה את מעשיהם המעשים המכוערים והפחותים שבמעשיהם, זהו משל פלגשיהם ואף על פי שזכר זנות מצרים בתחילת הענין זכר אותו גם כן בסוף הענין, לפי שהיא הייתה תחילת זנותה והיא הייתה סבת זנותם בכל הזמנים שזנו, וזהו שאמר ותפקדי זכרת הזנות שזנית במצרים ואהבת אותם גם כן בארצך, לזנות אחרי אלוהים אחרים.

[כג, כא]
בעשות ממצרים -
זהו לבדו מן הקל בענין עשוי והענין הזה מפורש למעלה ופירוש למען שדי נעוריך, בעבור מעיכת שדיך שערב לך, אז זכרת עתה לעשות זמה וזנות גם אתה.

[כג, כב]
לכן, הנני מעיר את מאהביך עליך -
שהיו מאהביך מתחילה.

את אשר נקעה נפשך מהם -
שמרדת בהם ונקעה שרשו קעע והוא בפלס ורחבה ונסבה, או שרשו נקע.

[כג, כג]
בני בבל וכל כשדים -
משאר מדינות בבל.

פקוד ושוע וקוע -
שמות תאר לשרים הנזכרים בשם בספר ירמיה נבוזראדן, נבושזבן, שראצר רב מג ושאר הנזכרים שם.
פקוד - כמו פקיד.
וכן: שוע שם לנדיב גדול.
וכן: קוע שם תאר לשר גדול, אף על פי שלא מצאנו לו חבר במקרא.

ויונתן לא תרגם בענין אחר אלא אמר:
פקודאי ושועאי וקועאי:

כל בני אשור אותם -
פירוש באו אותם אותם כמו אתם וכן ואדבר אותך כמו אתך וכן וגם היטב אין אותם אולי ה' אותי והדומים להם.

וקרואים -
כמו: קרואי העדה.

ותרגם יונתן:
זמנין.

[כג, כד]
ובאו עליך הצן -
שם לאחד ממיני המרכבות או לאחד מכלי הזין ואין לו חבר במקרא ואפשר שהוא שם לכלל כלי הזין.

וכן תרגם יונתן:
וייתין עלך במאני זיינא ברתיכין וגלגלין.

ואדוני אבי ז"ל פירש:
כמו חוצץ בחי"ת, מן והביאו בניך בחוצן שפירושו זרוע והחיל יקרא זרוע, כמו: וזרועות הנגב שפירושו חיילותא.

צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב -
כתרגומו:
מזויינין בעגילין וקולסין ימנון עלך.

וקובע - בקו"ף ומלרע ועניינו ידוע שהוא כלי מגן על הראש.

ונתתי לפניהם משפט -
אתן המשפט לפניהם שישפטוך, כלומר תהיה ידי עמהם להחריבך.

ושפטוך במשפטיהם -
את אהבת מנהגם ומשפטיהם, לפיכך אתן אותך בידם שישפטוך כמו שמנהגם לשפוט המורד והפושע והמשפט, הוא ששחט בני צדקיהו לעיניו וגם כל שרי יהודה שחטו ואת עיני צדקיהו עור.

[כג, כה]
ונתתי קנאתי בך -
על ידיהם אתן קנאתי וחמתי בך.

ועשו אותך בחימה -
יעשו עמך נקמה בחימה.

אפך ואזניך יסירו -
זה המשפט יעשו אותו לאשה מזנה תחת בעלה שיסירו ממנה האזנים והאפים שהם הנחירים והם הדרת פנים, וכן למי שרוצים לשפוט בחימה יסירו ממנו הנחירים והאזנים והעינים וזה משל למלכות ולכהונה שהוסר ממנה.

אפך - הוא משל למלך, כמו: אפך כמגדל הלבנון, שהוא משל למלך כי המלך הוא גבה ורם על כל העם וכן האף הוא גבוה על הפנים.
ואזניך - הוא הכהן המשמיע קול לאזנים בבואו אל הקדש בפעמוני הזהב.

ותרגם יונתן:
ואפך ואזניך יסירו רברבך ויקירך יגלון.

ואחריתך בחרב תפול -
תרגם יונתן:
ועמיך בחרבא יתקטלון,
נראה כי דעתו היה לפרש ואחריתך שהוא כנגד הראש שזכר ואם הגדולים נקראים ראש העם יקרא אחרית שהוא כנגד הראש, כמו שאמר: טוב אחרית דבר מראשיתו, כי הגדול הוא ראשית ותחילה לעם יוצא ובא לפניהם.

המה בניך ובנותיך יקחו -
יקחו אותם לעבדים וישבו אותם על דרך, שנאמר: נתן בניו פליטם ובנותיו בשבית ופירושו פלטים מחרב, כי ברוב לא יהרוג האויב הקטנים והקטנות אלא ישבה אותם לגדלם עמו לעבדים ולשפחות.

ואחריתך תאכל באש -
אמר אחריתך על הבתים הנשארים אחרי האדם במותו.
וכן כתוב ואת כל בתי ירושלם ואת כל בית גדול שרף באש.

ותרגם יונתן:
ואחריתך ושפר ארעיך.

[כג, כו]
והפשיטוך את בגדיך ולקחו כלי תפארתך -
אפשר שזה נאמר על בגדי כהונה ועל כלי בית המקדש, או נאמר על כל שלל העיר בין בבית המקדש בין בשאר הבתים.

[כג, כז]
והשבתי זמתך ממך -
כי מיום שגלו לא עבדו עכו"ם.

[כג, כח]
כי כה אמר ה' הנני נותנך -
הנו"ן בקמץ לנקבה ומשפטה בצרי, אלא הוא כמו שכתבנו כי כשמדבר כנגד הכנסה מדבר פעם לשון זכר ופעם לשון נקבה, ושנה הענין הזה עוד לחזק.

[כג, כט]
ועשו, ערום ועריה -
בערום ובעריה בפרשה: הודע את ירושלם כתבנו פירושו:

זנוניך -
ואמר זנון מן זנה בהכפל עי"ן הפעל, כמו הגיגי מן הגה.

[כג, ל]
עשה אלה לך -
מקור, כלומר אלה שיעשה לך בעונש עונותך הוא בזנותיך.
עשה - בחולם ומקור בשקל בבנותיך.

[כג, לא]
בדרך -
מבואר הוא.

[כג, לב]
כה אמר, תהיה -
פירושו הכוס תהיה לצחוק וללעג, פירוש שהגוים יצחקו וילעגו על רוב הפורענות הבא עליך.

מרבה להכיל -
תאר לכוס שהיה רבה להכיל ולהחזיק יין תרעלה רב.

[כג, לג]
שכרון ויגון תמלאי -
אותו השכרון הוא היגון שתמלאי ממנו, כי הכוס והיין הוא משל על הצרות.

[כג, לד]
ושתית אותה ומצית -
תשתי אותה הכוס כלה עד התמצית שתמציא.

ואת חרשיה תגרמי -
ולא עוד אלא שחרשיה תגרמי אחרי שתמציא אותה תשברי הכוס בשיניך למצוות חרסיה והמשיל הענין לכוס חרס, לפי שנבלע היין בתוך החרס.
ואמר: חרשיה - לשון רבים, כי בהשברה יהיו חלקיה רבים.
תגרמי - מלה מושאלת מן ועצמותיהם יגרם שפירושו שבירת העצמים, רוצה לומר ילעוס אותם כמו תשרש, שהוא עקירת השרש כן תגרמי יגרם שבירת הגרמים כי העצם נקרא גם כן גרם, כמו שכתוב: תשבר גרם גרמיו כמטיל ברזל.

וכן תרגום:
עצם – גרמא,
וכן אמר לשבירת החרשים בלעיסה תגרמי.

ושדיך תנתקי -
תעקרי שדיך בשתיית יין התרעלה.

ותרגם יונתן:
ובסריך תתלשין,
והמשל הזה הוא שיערבו עליהם צרות עד כלותם כליון חרוץ.
משל ושדיך תנתקי, הוא על בטול התורות בגלות כי השדים משל לתורה שבכתב ותורה שבעל פה כמו שכתבנו בפרשת הודע ובגלות בבל ראינו ששכחו התורה ובטלו אותם, כמו שראינו שנשאו נשים נכריות וחללו את השבת ודברים אחרים שלא נכתבו ואף הלשון שכחו.

[כג, לה]
לכן כה אמר ה', אחרי גוך -
כאדם המשליך דבר אחרי גוו שלא יראנו ולא יזכרנו.

וגם את שאי זמתך -
עונש זמתך שאי וסבלי.

[כג, לו]
ויאמר, התשפט את אהלה ואת אהליבה -
אחר שהיו שתיהם בדרך אחד, הגד להן את תועבותיהן.

[כג, לז]
כי נאפו -
זה איננו משל אלא כמשמעו, שהיו מנאפים את נשי רעיהם.

ודם בידיהן -
כמו שאמר ישעיהו הנביא: ידיכם דמים מלאו וכן נקראת ירושלם עיר הדמים כמו שכתוב למעלה.

ואת גלוליהן נאפו -
זהו דרך משל לעבודת הגילולים כמו שהאשה המנאפת תחת אישה תקח זרים, כן ישראל זנו תחת האל יתברך שהיה אישה לקחה אלוהים אחרים לעבדם.

וגם את בניהן אשר ילדו לי -
כלומר לעבודתי כי בשמונה ימים ללידתם מלו אותם והכניסום בבריתי, ואחר כך העבירו להם לאכלה העבירום לגלוליהם באש זהו לאכילת האש.

[כג, לח]
עוד, ביום ההוא -
זה עניין כפל עבדו הגלולים להכעיסני ובאותו יום עצמו באו להקריב בביתי, כאילו איני רואה מעשיהם וקרבנותיהם הם טומאת מקדשי.

[כג, לט]
ובשחטם -
מקור מן הקל.

ויש אומרים:
מן הדגוש, וכפל הענין בזה הפסוק במילות שונות.

והנה כה עשו בתוך ביתי -
והנה עשו זה החלול בתוך ביתי.
או פירוש גם כן עשו גלולים בתוך ביתי, שהיו מציירים צורות בתוך לשכות העזרה ומקטרים להם, כמו שכתבנו בפרשת שנה הששית.

[כג, מ]
ואף כי תשלחנה -
כל שכן שעשו יותר תועבה שיש עלי לתתם ביד אויביהם ששלחו לאנשים באים ממרחק, שבאו אליהם ממרחק ע"י שליחותיה.

וכן פירוש: אשר מלאך שלוח אליהם –
והנה באו שלחה אליהם שיבואו אליה להנהיגם בדרכיהם ובמעשיהם.

לאשר רחצה כחלת עיניך ועדית עדי -
אמר כנגד אהליבה, למי שלחת?
למי שבעבורו נתיפית כדרך הזונה שרוחצת במרחץ וכוחלת עיניה ולובשת מלבושים נאים, כדי שתהיה יפה בעיני הרואים אותה ויחשקו בה, והמשל כי שלחה אליה אגרות מדברות נכבדות ומנחות להביא אהבתם עליה ושתתערב עמהם ותלמד מנהגם ומעשיהם.

ותרגם יונתן:
לאתר דזמינת אתקינת שוקין ומנית פלטורין.

[כג, מא]
וישבת על מטה כבודה -
בוי"ו עם הדגש וכן כבודה בת מלך פנימה ואת הכבודה לפניהם והדומים להם.

ושולחן ערוך לפניה -
לפני המטה, כי כן היה מנהגם להסב על המטות בעת האכילה כמו שמצאנו בדברי רז"ל.
ופירוש ערוך - ערוך בכל מיני מאכלים טובים.

והקטרתי ושמני שמת עליה -
בקמץ חטף הטי"ת לקריאת בן אשר ולקריאת בן נפתלי וקטרתי בפתח הטי"ת.

עליה -
על המטה כי כן היה מנהגם לגמר אחר האכילה, כמו שמצאנו בדברי רבותינו ז"ל,
שהיו משימים בשמים על הגחלים להעלות עשנה אל האף לריח טוב, וכן היו משוחים בשמן הטוב אחר האכילה.

ומה שאמר וקטרתי ושמני ביו"ד כינוי המדבר, רוצה לומר כי אני נתתים לה והיא עבדה בהם לעבודה זרה, כמו שאמר בפרשת הודע את ירושלם.

דרגשין –
ידוע בדברי רבותינו ז"ל שאמרו:
מאי דרגש ערסא דגדא,
והיא מטה עשויה לכבוד המזל.

מככין –
פירוש מצעות
תרגום:
רפדתי –
ערשי מאכית שווי

משכב וספות –
תרגומו:
מככין.

[כג, מב]
וקול המון שלו בה -
בי"ת בה רפה ואף על פי שוי"ו שלו מפיק וכמוהו קו תהו ה' בם.
אמר: קול המון - נשמע בה באהליבה וההמון ההוא שלו כלומר לשלום בא, כמו אליה לא למלחמה כי היא שלחה אליהם לבא אליה להיותם שלמים עמה, כי ישרו מעשיהם בעיניהם.

ואל אנשים מרוב אדם -
ואל כמו ועם וכן ואשה אל אחותה, קברו אותי אל אבותי והדומים להם.
אמר אלה ששלחה אליהם, באו עם אנשים אחרים.

מרוב אדם -
מרוב אדם שרצו להביא עמהם להיות ההמון רב, הביאו אנשים סבאים ממדבר, זהו מובאים, שהם הביאו אותם והם היו מובאים.

סבאים -
גוי סבא והם מבני כוש וכמוהו וסבאים אנשי מדה אלא שבא הסמ"ך בשוא וזה בקמץ.

ויתנו צמידים אל ידיהן -
אל כמו על וכמוהו רבים.
ואמר ידיהן וראשיהן - על שתיהן אהלה ואהליבה וכשמדבר בלשון יחיד אמר על אהליבה, כי היא האחרונה ועליה עיקר נבואת הנביא.

[כג, מג]
ואומר לבלה נאופים -
רוצה לומר אמר השם יתעלה כשראיתי את דרכיה אמרתי: וכי הזונה הזקנה נאף?!

בלה זקנה -
כמו אחרי בלותי ועל דרך המשל אמר נזדקנה בעכו"ם כמה שנים ועדיין לא נתנה אל לבה ולא שבה אלי.

עתה יזנה תזנותיה והיא -
עתה יאבדו עכו"ם תזנותיה והיא עמהם, כי בגלותה יאבד הכל האלילים והעובדים אותם. ואמר יזנו - כלומר יצאו מרשותם ומארצם כי הזונה יוצאה מרשות הבעל וכן ותזנה עליו פלגשו.
יזנה - כתיב בה"א, כמו: ידינו לא שפכה וקרי בוי"ו יזנו:

[כג, מד]
ויבא -
לשון ייחוד כלומר כל גוי וגוי והוא אחד משמנה בלשון ביאה, דסבירין לשון רבים והויין לשון יחיד.

אשת הזימה -
זה לבדו בא מן אשה אשות, כי יאמר נשים נשי לגנאי בא כן.

[כג, מה]
ואנשים צדיקים -
כתב אדוני אבי ז"ל:
אינו אומר צדיקים ממש, אך בעלי טענות ומחודדין בדין ישפטו אתכם בשני דינין:
משפט נואפות
ומשפט שופכות דם נקי,
כי מה שאמר ושופכות דם, רוצה לומר דם נקי, כמו ויסלף דברי צדיקים.

אותהם -
בחולם האל"ף.

[כג, מו]
כי כה אמר ה', העלה עליהם קהל -
העלה מקור וכן ונתן אותם לזעוה, כאילו אמר אעלה ואתן.

[כג, מז]
ורגמו עליהן אבן קהל -
קהל העמים ירגמו עליהם באבנים כמשפט הנואפות, והמשל הוא הדיק שבנו על העיר.

וברא אותהן בחרבותם -
וברא פעל עבר מן הקל לגזרת פעל בצרי בשקל ירא והוא עניין כריתה, כמו ובראת לך שם והוא מן הדגוש, כלומר יכרתו אותם הגוים בחרבותם.

וכן תרגם יונתן:
ויבזעון יתהן בסיפיהון,
ואמר וברא - לשון יחיד על דרך כלל:

[כג, מח]
והשבתי זמה -
כיון שיגלו מיד תשבות הזמה והגלולים.

ונוסרו -
דגש הוי"ו לחסרון תי"ו התפעל ודגש הסמ"ך לאות הבנין והראוי ונתוסרו והמלה מורכבת מן נפעל והתפעל וכן ונכפר להם הדם הראוי ונתכפר.
אמר הגוים האחרים יקחו מוסר מכם שראו שלקחתם העונש בעונכם ובזמתכם שעשיתם.

ולא תעשינה כזמתכנה -
ואף על פי שיעשו לא יעשו כזמתכן, שלא יחליפו עבודות אלהיהם בעבודות אלוהים אחרים, ולא יעבדו אלוהים רבים כאשר עשיתם אתם.

[כג, מט]
ונתנו זמתכנה עליכן -
יתנו בדבריהם עונש זמתכן עליכן, כי יאמרו: כי משפט הוא שיבא עליכם עונש זמתכן.

וחטאי גלוליכן תשאינה -
כמו: עונם ישאו, תשאו את עונה והדומים להם.
ענין הסבל והמשא ומלת תשאינה בתנועת האל"ף בסגול והיו"ד למשך.