רד"ק ליחזקאל פרק כט


[כט, א]
בשנה העשירית בעשירי -
עשירית למלכות צדקיהו וזכר תחלה פורענות ציר, לפי שהיתה פורענותם תחילה לפורענות מצרים אבל נבואת מצרים באה לו תחילה בשנה העשירית ואח"כ בשנה החרבן בי"א שנה לצדקיהו, באה לו הנבואה על מצרים שני פעמים ואחר החרבן גם כן שני פעמים בי"ב שנה.

[כט, ב]
בן אדם, ועל מצרים כלה -
אמר כלה בלשון נקבה, כלומר על עדת מצרים.

[כט, ג]
וזכר התנים הגדול - במ"ם במקום נון וכמוהו כמהם וכמהן מוף ונוף ומפני שטוב מצרים הוא היאור, כי הוא המשקה אותם ואינם צריכים למטר ועל כן מתגאים בו.
המשיל מצרים – ליאור, ופרעה המלך - לתנים הגדול בתוכו, והתנים הוא הדג הגדול כמו שאמר: ויברא אלוהים את התנינים הגדולים והמשיל עם מצרים לשאר הדגים, כמו שאמר: דגת יאוריך הרובץ בתוך יאוריו, שאין מחריד אותו.

לי יאורי -
המשקה אותו וארצי השובע נמצא בה ברוב השנים ואינני צריך למטר ולא לילך למדינות אחרות בעבור תבואה.

ואני עשיתיני -
אני עשיתי ותקנתי לי היאור להשקות את ארצי.
או פירושו עשיתיני - עשיתי ותקנתי אותי בחכמתי ובתבונתי עד שנעשיתי מלך גדול, וכמוהו אשר עשה את משה ואת אהרן שפירושו הגדילם.

ויונתן תירגם:
הא אנא שלח רוגזי עלך פרעה מלכא דמצרים דאת דמי לתנינא רבא דשרי בגו נהרוותיה דאמר דילי מלכותא ואנא כבישית.

[כט, ד]
ונתתי חחיים -
כתוב בשתי יודי"ן ונקרא ביו"ד אחת חחים ואם היה נקרא ככתיבתו, היה נקרא חחיים בתנועת יו"ד הראשונה בחירק והשנייה רפה כמשפט יו"ד הרבוי והיה שרשו, אז מנחי הלמ"ד ועתה הוא בקריאתו מנחי העי"ן. ויאמר מן חח חחים, כמו מן פח פחים ולפי שהמשיל אותו לתנין זכר עליו דרך משל חחים שתופשים בהם הדג שנוקבים בהם לחיי הדג ומעלין אותו.
וכן אמר ובחוח תקוב לחיו.

דגת -
שם כלל לדגים כולם דגה, כמו והדגה אשר ביאור תמות ובסמוך דגת.

והדבקתי -
שיעלו עמך כשיעלוך מן היאור והוא משל על עם מצרים, שרים ופרשים וגבורים ודלת העם כולם יסופו.

[כט, ה]
ונטשתיך המדברה -
אמר המדברה - לענין משל כי הדגים לא יחיו במדבר, כי המצרים ימותו בחרב על פני השדה בצאתם להלחם עם הכשדים ולא יאספו לקבורה ויהיו לאכלה לחית השדה ולעוף השמים.

ותירגם יונתן:
ולא תקבץ ולא תתקבר,
רוצה לומר ולא תקבץ לקבורה.

[כט, ו]
וידעו כל יושבי מצרים, יען היותם משענת קנה לבית ישראל -
כי היו מבטיחים את ישראל להצילם מיד הכשדים ולא יכלו והנה היו להם למשענת קנה, כי אינו חזק ואינו משענת אלא לפי שעה מעט, כי קרוב הוא להשבר כל שכן כשהוא רצוץ.

וכן תירגם יונתן:
סמך קניא רעיעי,
וכן בחסרון התואר כצמר יהיו, רוצה לומר כצמר לבן וכן ויש בעדרו זכר ר"ל זכר תמים כן מצרים לא היו לישראל משענת ועזר אלא מעט, כמו שאומר בספר ירמיהו וחיל פרעה יצא ממצרים וישמעו הכשדים הצרים על ירושלם את שמעם ויעלו מעל ירושלם ואמר להם הנביא הנה חיל פרעה היוצא לכם לעזרה שב לארצו מצרים ושבו הכשדים ונלחמו על העיר הזאת ולכדוה ושרפוה באש והנה הם לא סמכום אלא הרעו להם, כי מפני בטחונם מרדו במלך בכל והנה זהו דמיון משענת קנה, וזהו ובקעת להם כל כתף, וכן אמר רבשקה הנה בטחת על משענת קנה הרצוץ הזה על מצרים אשר יסמוך איש עליו ובא בכפו ונקבה, לא די שלא סמכו אלא שנקבה כפו שהיתה תופשת בו.

[כט, ז]
בתפשם בך בכפך תרוץ -
תרוץ מבנין נפעל שרשו רצץ מן קנה רצוץ.

והעמדת להם כל מתנים -
יש מפרשים:
והעמדת בהפוך האותיות והמעדת, מן ולא מעדו קרסולי.

והנכון כמשמעו
כי בהשען האדם יכפף ובהשבר המשענת יעמוד מלהכפף.

וכן תרגם יונתן:
ולא תהוי להון לבין סומכוון,
כלומר תעמידם על מתניהם שלא יסמכו עוד עליך.

ופירש יונתן המשל כן:
באתכניותהון,

ויש נוסחאות:
באתכנעותהון בין ביד מלך בבל תקוף תתמסר וייבד בית רוחצניהון ובאסתמכותהון עלך תתבר.

בכפך -
כתיב, רוצה לומר שתסמוך אותם בידך וקרי בכ"ף, ר"ל בכפם, כאדם שתופס הקנה בכפו לסמוך בו.

[כט, ח]
לכן -
מבואר הוא.

[כט, ט]
והיתה, יאור לי ואני עשיתי -
כמו שפירשתי אני עשיתיני לשני הפירושים.

ויונתן תירגם גם כן כתרגומו:
מלכותא דילי ואנא כבישית.

[כט, י]
לכן, לחרבות חורב שממה -
לאיזה חרבות אתננה שתהיה חרב ושממה.

ויונתן תרגם:
לחרב צדו ושממו.

[כט, יא]
לא תעבור בה, ארבעים שנה -
יש דרש למה ארבעים שנה, כי מ"ב שני רעבון נגזרו למצרים בחלום פרעה, כנגד שלושה פעמים שנכתב החלום שבע פרות ושבע שבלים רעות ראה פרעה וספר ליוסף, הרי שני פעמים י"ד שהם עשרים ושמונה ויוסף אמר שבע פרות הדקות והרעות ושבע השבלים הרקות הנה י"ד וכ"ח, הנה מ"ב והיו להם שתי שנים רע,ב כמו שכתוב כי זה שנתים הרעב ומשירד יעקב אבינו למצרים נפסק הרעב, נשארו ארבעים שנה ונגזר עליה עכשיו להיות חרבה אותם מ' שנה.

ונתתי -
מבואר הוא.

מחרבות -
מופעלות ומפני החי"ת הוסב הקמץ חטף בחי"ת.

[כט, יג]
כי כה אמר ה' -
מבואר הוא.

[כט, יד]
ושבתי, מכורתם -
כמו מגורתם, הארץ אשר גרו בה.

[כט, טו]
מן הממלכות, והמעטתים -
הפך הנני מפרך והרביתיך:

רדות -
מקור מן לא תרדה בו בפרך.

[כט, טז]
ולא יהיה עוד -
דרך כלל על עם מצרים.

למבטח מזכיר עון -
שסלקו בטחונם ממני ובטחו עליהם.

[כט, יז]
ויהי בעשרים ושבע שנה -
למלכות נבוכדנצר.

וכן כתוב בסדר עולם:
בעשרים ושבע לנבוכדנצר נתנה מצרים בידו ונשא המונה ושלל שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו והגלה ירמיהו וברוך לבבל.

ועוד כתוב בסדר עולם:
כי בעשרים ושלש שנה לנבוכדנצר שהגלה נבוזראדן נפש תשמ"ה, כמו שכתוב בירמיהו כי אז נתנה צור בידו ושטף את כל היהודים שהיו בעמון ובמואב ובסביבות ארץ ישראל נפש תשמ"ה.

[כט, יח]
בן אדם, אל צור -
כמו על צור.

כל ראש מוקרח וכל כתף מרוטה -
כי צרו על צור ימים רבים והיו כל בני החיל טרודים וטורחים במצור, כדרך בני אדם הצרים על עיר לשאת אבנים ועצים על ראשיהם ועל כתפיהם.

מקרח -
שנשר שער הראש מרוב העבודה.

מרוטה -
שנמרט עור הכתף, מן המשא בכתף ימים רבים.

ושכר לא היה לו ולחילו מצור על העבודה אשר עבד עליה -
כי כשכבש נבוכדנצר צור ושלל שללה בא הים על העיר ושטף כל השלל, כי נגזר עליה לשטף הים כל אנשיה וחילה והנה חיל נבוכדנצר טרחו ויגעו לשוא והקב"ה שלם להם ונתן להם שלל מצרים, חלף עבודתם אשר עבדו בצור.

[כט, יט]
לכן -
מבואר הוא.

[כט, כ]
פעולתו, אשר עשו לי -
תחת הרע אשר עשו לי שהיו משענת קנה רצוץ לבית ישראל.

וכן תירגם יונתן:
דחבו קדמי לאתפרעא מנהון.

[כט, כא]
ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון פה בתוכם -
פירושו בזמן ההוא כמו וחרה אפי בו ביום ההוא והדומים לו ואין לפרש בזמן שנלכדה מצרים, שהרי נלכדה בכ"ז לנבוכדנצר ומה צמיחת קרן היה לישראל באותה שעה?!

ופירש אדוני אבי ז"ל:
בזמן מלכות מלך בבל שזכר שיתן האל יתברך מצרים בידו, אמר כי בזמן מלכותו רוצה לומר מלכות בנו הייתה צמיחת קרן לבית ישראל.
ומה הוא?
שנולד כורש בשנת חמישים לגלות בבל, כמו שאומר מן מוצא דבר להשיב ולבנות ירושלם עד משיח נגיד שבעים ושבעה ושהם מ"ט שנה וכורש נקרא משיח כמו שנאמר למשיחו לכורש והוא היה צמיחת קרן לבית ישראל ששלחם מן הגולה והשיבם לארצם, והיה אז בן עשרים שנה ודריוש חותנו בן ס"ב.

ולך אתן פתחון פה בתוכם -
שיראו שיתקיימו נבואותיך.

ורבינו שלמה ז"ל פירש:
כי הפסוק הזה מוסב לפרשה של מעלה, מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים ואותו חשבון כלה בשנה שמלך בלשאצר.
כיצד?
בשנת כ"ז לנבוכדנצר נתנה מצרים בידו, נשארו ממלכותו י"ח שנה וכ"ב דאויל מרודך, הרי ארבעים ובשנה ראשונה לבלשצר נאמרה נבואת פרס לדניאל, כמו שנאמר: בשתא חדא לבלשצר וגומר וביאת כורש מלך פרס לבבל הייתה צמיחת קרן לבית ישראל.

ותירגם יונתן:
ביומא ההוא אקים פורקן לבית ישראל ולך אתן מפתח פומא בנבואה ביניהון וידעון ארי אנא ה'.


הפרק הבא    הפרק הקודם