פרק כט, א
בשנה העשירית. בעשירי בשנים עשר לחדש היה דבר ה' אלי לאמר.

פרק כט, ג
התנים הגדול. לפי שכל גדולתה של מצרים וכל שובע שבה על ידי יאורי נילוס הוא לפיכך הנביא ממשל את מלכה לתנין ואת עמה לדגת יאור. לי יאורי. איני צריך לעליונים כי יש לי יאורי מספיק כל צרכי. ואני עשיתני. בגבורתי ובחכמתי הגדלתי גדולתי וממשלתי.

פרק כט, ד
חחים. כמין טבעות ברזל איינ"ש בלע"ז. דגת יאוריך בקשקשתיך. אינטיש איקאדר"יש בלע"ז כלומר אתן בלב כל גבוריך לצאת עמך למלחמה ויפלו כולם.

פרק כט, ה
ונטשתיך המדברה. אטינדר"י תו"י בלע"ז. זו היא אובדנן של דגים, כיון שנטשו על פני היבשה מתים

פרק כט, ו
משענת קנה. כמה פעמים סמכו עליהם בימי סנחריב ובימי נבוכדנצר ולא הועיל להם בקנה זה שהוא רך ואינו סומך את הנשען עליו.

פרק כט, ז
בתפשם בך בכפך. בכף קרי כאדם המהלך ונשען על מקלו. תרוץ. תירצץ. ובקעת להם כל כתף. כתפיהם כאדם הנסמך על קנה ונשבר והאדם נופל עליו והקרומיות נכנסות לו בכתיפיו. והעמדת להם כל מתנים. מאחר שתשבר יצטרכו לחזק את מתניהם ולעמוד עליהם והרי אתה כאדם שחבירו נשען עליו והוא חלש ואומר לו התחזק על מתניך כי לא תסמוך עוד עלי וכן תרגם יונתן: ולא תהא להון לבית סומכוון, ויש מחליפין והעמדת להם לוהמעדת ואיני רואה את דבריהן, ומנחם חברו עם מעמד רגלים כמוני.

פרק כט, יא
ולא תשב ארבעים שנה. ארבעים ושתים שני רעבון נגזרו בחלום פרעה כנגד שלשה פעמים שנכתב החלום שבע פרות ושבע שבלים רעות (בראשית מא), ראה וספרו ליוסף הרי שני פעמים ויוסף אמר לו שבע הפרות הרקות והרעות וז' השבלים הרקות (שם) הרי ארבעים ושתים לרעב, ולא היה להם אלא שתים, שנאמר כי זה שנתים הרעב (שם מ"ה) ומשירד יעקב למצרים פסק הרעב שהרי בשנה השלישית זרעו, שנאמר ותן זרע ונחיה וגו' (שם מז) והארבעים נפרעו להם עכשיו, ולא תשב ארבעים שנה, תשב שר"א אסיניא"ה בלע"ז.

פרק כט, יד
מכורתם. מגורתם לשון אחר כמו תולדותם וכן חברו מנחם.

פרק כט, טו
לבלתי רדות בגוים. לשון ממשלה כמו ורדו בדגת הים (שם א).

פרק כט, טז
ולא יהיה. מצרים לבית ישראל עוד למבטח, המזכיר להם עון שאמר להם הקב"ה לא תוסיפו לראותם עוד (שמות יד).

פרק כט, יז
ויהי בעשרים ושבע שנה. למלכות נבוכדנצר אותה שנה נתנה מצרים בידו כך שנינו בסדר עולם, ויש בספר הזה הרבה נבואות כתובות מוקדם ומאוחר.

פרק כט, יח
העביד את חילו. על צור עבודה גדולה. כל ראש. אנשי חיילותיו. מוקרח וכל כתף וגו'. כדרך הצרים על העיר ימים רבים וטורחים ויגיעים בשאת משאות עצים ואבנים והוא לכד את צור בעשרים ושלש למלכותו כמו שמצינו בסדר עולם, מוקרח קאל"ו בלע"ז. מרוטה. פליא"ה בלע"ז. ושכר לא היה לו. לאחר ששללו שללה עלה הים ושטף מהם לפי שנגזר עליה ועל שללה ליאבד בים.

פרק כט, כ
פעולתו אשר עבד בה. שכר פעולה אשר עבד במצותי בצור אתן לו את ארץ מצרים. אשר עשו לי. מצרים רעה במשענתם שהבטיחו את עמי בעזרתם הבל.

פרק כט, כא
ביום ההוא אצמיח קרן. לא שמעתי ולא מצאתי פירוש מקרא זה מה הוא צמח קרנם של ישראל במפלת מצרים, שהרי ישראל גלו שמונה שנים לפני מפלת מצרים ואומר אני ביום ההוא מוסב על פרשה של מעלה מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים ואותו חשבון כלה בשנה שמלך בלשאצר, ומצינו בדניאל שבאותה שנה התחילו מלכי פרס להתחזק ונגזרה מפלה על בבל, שנאמר (דניאל ז) בשנת חדא לבלשאצר דניאל חלם חזה וגו' קדמיתא כאריה היא בבל (שם) וכתיב (שם) חזה הוית עד די מריטו גפה וגומר, וארו חיוה אחרו תנינא דמיא לדוב היא פרס, וכתיב וכן אמרין לה קומי אכולי בשר שגיא, כלומר תפשי המלוכה ומלכות פרס היא צמיחת קרן לישראל, שנאמר בכורש הוא יבנה עירי וגלותי ישלח (ישעיה מ"ה) ומניין שארבעים שנה של מצרים כלו באותו הפרק, מצרים נתנה ביד נבוכדנצר בכ"ז לנבוכדנצר, בשנה שנאמרה נבואה זו ליחזקאל הוסיף ארבעים שנה הרי ששים ושבע, צא מהם ארבעים וחמש לנבוכדנצר ועשרים ושלש לאויל מרודך כדאמרינן במסכת מגלה, ושנה אחת מהם עלתה לזה ולזה כדאמרינן התם שנים מקוטעות היו. ולך אתן פתחון פה בתוכם. ילך יחזקאל יהא פתחון פה כשיראו נבואתך מתקיימת.