פרק לב, ב
כפיר גוים נדמית ואתה כתנים בימים. היה לך לרבוץ תוך יאורך כמשפט הדגים ולא לצאת אל היבשה ונתגאית בלבך ונדמית בעצמך לכפיר השליט ביבשה ויצא לטרוף טרף.
ותגח בנהרותיך. ותצא חוץ עם נהרותיך לשון גוחי מבטן (תהלים כ"ו) כי יגיח ירדן (איוב מא) ואורב ישראל מגיח ממקומו (שופטים כ) לשון דבר הנוגע ויוצא מבית מסתרים. ותדלח. לשון עכירה. ברגליך. רגלים לא היו לך ועשית לך רגלים כחית הארץ לעבור מימי ארצות ולרפוס נהרותם והדוגמא בתרגום יונתן ואגחתא במשרייתך ואזעתא עממיא בסומכוותך ואחריבתא מדינתהון.

פרק לב, ג
בחרמי. לשון מצודה, והרבה יש במקרא יגורהו בחרמו (חבקוק א) מצודים וחרמים (קהלת ז).

פרק לב, ה
ומלאתי הגאיות רמותיך. השכלתיך כמו רמה בים (שמות טו), ויש אומרים רמותיך לשון רמה כמו וירם תולעים ויבאש (שם ט"ז).

פרק לב, ו
והשקיתי ארץ צפתך. ארץ אשר אתה צף בה על פני מימי יאורך, כמו (איכה ג) צפו מים על ראשי (מלכ"ב ז') ויצף הברזל אותה הארץ אשקה מדמך. צפתך. טונפרוטמנ"ש בלע"ז. על ההרים. הגבוהין שבה. ואפיקים. ראוי"ס בלע"ז.

פרק לב, ז
וכסיתי בכבותך שמים. כשתכבה תבערתך יעלה העשן ויכסה השמים ויחשיך המאורות, כלומר כל שומעי שמעך יתאבלו וישתוממו כי ידאג איש לנפשו לאמר גם עלינו יעמוד המשחית.

פרק לב, ח
כל מאורי אור בשמים. שרים של מעלה מליציך.

פרק לב, ט
והכעסתי לב. כלומר ירגז ויחרד לבם. בהביאי שברך. באתיתיותי תבירי קרבך לביני עממיא.

פרק לב, י
והשמותי. לשון תמהון. בעופפי חרבי על פניהם. לשון עוף פורח בשלחי עליך חיל שלוחי דרך ארצם. וחרדו לרגעים. לשברים פן גם עליהן יבא השבר. לשון אחר: לשון רגע ממש כן חברו מנחם. איש לנפשו. כל אחד על עצמו שויימאימא"ש בלע"ז.

פרק לב, יג
מעל מים. של שאר מדינות שהיית עוכרם.

פרק לב, יד
אשקיע מימיהם. שלא תעכרם רגל בהמה וישקע הטיט ויהו המים צלולין ונקיים כשמן המזוקק.

פרק לב, טו
ארץ ממלואה. ארץ שהיא עתה ממלואה מכל טוב.

פרק לב, יח
נהה. בכה וקונן. והורידהו אותה ובנות וגו'. התנבא עליו ועל כל מכחישי התורה שירדו לבאר שחת, כאן הראהו הקב"ה ליחזקאל שכל מכחישי הנבואה יורדין לגיהנם.

פרק לב, יט
ממי נעמת. כלום נעמת משאר העכו"ם, אף אתה רדה לבור והשכבה אותם.

פרק לב, כ
חרב נתנה. לחרב נתנה מצרים.

פרק לב, כא
ידברו לו. ידברו עליו ועל עוזריו. אלי גבורים מתוך שאול. סרס המקרא ודרשהו ידברו לו את עוזריו עם עוזריו כלומר גם על עוזריו אתו ידברו אילי גבורים שבשאול, וככה יאמרו עליהם. ירדו שכבו הערלים וגו'. כל לו ולי ולהם ולך הסמוכין לדבור אינם אלא לשון על.

פרק לב, כב
שם אשור. בגיהנם. סביבותיו. בתוך שאול קברותיו מוכנין כי משם לא יצא לנוח בקברו.

פרק לב, כג
בירכתי בור. במעמקי בור בתוך עמקו. ויהי קהלה. בתוך שאול סביבות קבורתה. אשר נתנו חתית. אשר נתנו שבר בארץ ישראל.

פרק לב, כה
נתנו משכב לה. לעילם.

פרק לב, כו
מחוללי. כמו הרוגי.

פרק לב, כז
ולא ישכבו. אלה הנזכרים עם גבורים שמתו מיתת עצמם, כי נופלין וגרועים יהיו מהערלים אשר מתו מיתת עצמם וירדו בכלי מלחמתם שאול. ויתנו. קובריהם. את חרבותם תחת ראשיהם. לסימן להודיע כי לא שלטה בהם חרב. ותהי עוונותם על עצמותם. לא נחסר מעוונם כלום שלא כפרה עליהם חרב הריגה שלא נהרגו, ומה הוא העון, כי חתית הגבורים ההם היתה בארץ חיים.

פרק לב, כח
ואתה בתוך ערלים. לפרעה הוא אומר. את חללי חרב. ולא עם המתים מיתת עצמם.

פרק לב, ל
בחתיתם מגבורתם בושים. באתברותהון מגבורתהון בהתון.

פרק לב, לב
כי נתתי את חתיתי בארץ חיים. כי אתן אני את מוראי בארץ ישראל ולא תנתן עוד חתית אדם בה.