[יג, א]
כדבר אפרים רתת -
מתחלה קודם שחטא אפרים היה מוראו על העמים אשר סביבותיו, כי בדברו היה אוחז רתת ורעדה השומע אותו והיה רם וגדול בשבטי ישראל, כמו שנאמר עליו וזרעו יהיה מלא הגוים וזהו שאמר נשא הוא בישראל, כלומר נשא ראשו בישראל וכיון שאשם בבעל מת, כלומר נגף לפני אויביו כאלו מת כי אזלת ידו.

ועל הדרך הזה תירגם יונתן:

כד ממלל חד מדבית אפרים וגו'.

[יג, ב]
ועתה יוסיפו לחטוא -
ועתה כשמלך ירבעם הוסיפו הם עוד לחטוא כי מתחלה כשהיו עובדים בימי השופטים היו עובדים הבעלים ושבים אל השם כשהיה עומד השופט והחזירם למוטב, אבל עתה חשבו לעקור מכל עבודת אלוהים יתברך שלא יעלה אדם לירושלים לעבודת בית המקדש ויעבדו לפני העגלים לעולם, ואמרו: אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים.

ויעשו להם מסכה מכספם -
והנה העגלים לא היו כסף אלא זהב אלא ר"ל מכספם, שנתנו כל אחד לקנות זהב לעשות העגלים עשו להם כתבונת עצבים והם העגלים.
ופירש כתבונם כמו שהתבוננו בדבר איזו צורה יעשו והסכימו לעשות עגל, כמו שעשו במדבר והטעם פירשנו בספר מלכים.

ויונתן תירגם:
כתבונם - כמו כתבניתם שתרגם:

כדמותהון,

ומלת כתבונם היה ראוי כתבונתם.
וכן: וצורם לבלות שאול כמו וצורתם, כי הנפרד תבונה צורה.

ויש אומרים:
כי הם משקל אחד יאמר מהם, בלא ה"א תבון צור:

מעשה חרשים כלה -
כל העגל הוא מעשה ידי חרש אין דבר רוחני בו, כמו שאמר: וכל רוח אין בקרבו.

להם הם אומרים -
בעבורם הם אומרים כהני העגל לבני אדם הבאים לזבוח זבחי אדם, כלומר מי מבני אדם שירצה לזבוח.

עגלים ישקון -
ישקו העגלים על פיהם כי לא תהיה עבודתם שלימה עד שישקו אותם, כי כן היה מנהגם כמו שאמר וכל הפה אשר לא נשק לו.

ורז"ל פירשו:

זבחי אדם שהיו זובחים בניהם לעכו"ם, זהו שאמר אדם והיו אומרים להם כומרי עכו"ם: מי שיזבח בנו לעכו"ם כדי הוא להיות נושק לעגל, שהרי קרבן חביב הקריב לו.

[יג, ג]
לכן יהיו כענן בקר -
לפיכך ילכו לאבדון ויהיו כענן בקר וכטל שהולך בהשכמה מהרה הוא נפסק כשישיגנו חום השמש, כן הם יכלו מהרה וכן יהיו כמוץ יסוער מגורן - כמו המוץ והוא התבן הדק שתסערנו הרוח מהגרן, כן יסוערו הם מארצם.

וכעשן מארובה -
או כמו עמוד העשן היוצא מהחלון שיהיה במהרה בטל ונפסק.

יסוער -
בצרי כמו בפתח והוא מהבנין שלא נזכר פעלו מהדגוש.

[יג, ד]
ואנכי ה' אלוהיך מארץ מצרים -
כמו שפירשנו למעלה.

ואלהים זולתי לא תדע -
לא היה לך לדעת ולעבוד אלוהים אחרים זולתי, כי תראו כי אין מושיע בלתי.

[יג, ה]
אני ידעתיך -
היה לך שתדעני כי אני ידעתיך במדבר וספקתי צרכך במדבר, במקום שאין בו שום מחיה.

בארץ תלאובות -
בארץ צמאה והיא המדבר.

והביא אדוני אבי ז"ל:

ראיה למלה הזאת מלשון ערבי, שאומרים לאב אל דגול, ר"ל צמא האיש.

ויונתן תירגם:

בארעא דהויתון וגו'.

[יג, ו]
כמרעיתם וישבעו -
כאשר באו למקום מרעיתם והוא ארץ כנען היה להם כל טוב וישבעו וירם לבם ושכחוני, כמו שאמר בתורה שעתידים לעשות כן, אמר: פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וגו' ורם לבבך ושכחת את ה' אלוהיך ואמר וישמן ישורון ויבעט וגו'.

[יג, ז]
ואהי להם -
כיון שהם שכחוני גם אני זנחתים ונתתים ביד העמים.

והייתי להם כמו שחל -
או כמו נמר שאשור על הדרך שנכון לטרוף מה שיעבור עליו בדרך, כן הייתי להם שהשלטתי בהם אויביהם ולא היה להם כח להנצל מידם עד שהיו שבים אלי והייתי מרחם עליהם.

אשור -
פעול מבנין הקל וכן הצווי מהקל: ואשרו בדרך בינה, בשקל שאמרו זכרו.

[יג, ח]
אפגשם כדוב שכול -
שהרגו בניו והוא שכול ומר נפש ואם ימצא אדם או בהמה יבקעם מהרה ובזכרו דוב שכול ולא אמר אריה או נמר שכול, אומרים כי הדוב כשתלד תלד כמו חתיכות בשר כי הולד מכוסה כולו בהולידו בשליא עבה מאד והדוב מלחכת השליא וחותכת מעט, כדי שלא תזיק לולד והיא יגיעה בזה מאד עד שתעביר כל הבשר ויצא הולד, ולפי שטרחה הרבה בו היא מרת נפש יותר כשיהרגו אותו.

ואקרע סגור לבם -
לבם שהוא סגור ולא יבין אקרענו. וזה דרך משל כי כן יעשה האריה בטרפו, יקרע הגוף עד הלב ויאכלנו וישתה דמו.

ואוכלם שם כלביא -
שם בעריהם אוכלם בדבר ובחרב האויב כמו הלביא הטורף בלי חמלה, גם חית השדה תבקעם בחוץ, כמו שאמר בתורה: והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם וגו'.

ויונתן תירגם:

כחות שינא וגו'.

[יג, ט]
שחתך -
העגל שזכר למעלה אמר הוא שחתך, כי לולא זה בי היה עזרך ובאו שני בי"תי השמוש כאחד ויספיק באחד אלא ששני הקשרים נכונים בענין וזה מנהג הלשון לדבר ככה.
ופירש בי היה עזרך.
או כי שמי היה בעזרך.
וכן: כי שלח ברשת ברגליו כמו ברשת רגליו, וכן המנהג בשני כפ"י הדמיון: כעבד כאדוניו, כמוך כפרעה.

[יג, י]
אהי -
אני אהיה קיים לעולם אבל מלכך איפא שמאסת במלכותי ושאלת מלך שיושיעך, ואיה הוא שיושיעך?!

בכל עריך -
שבאים עליהם האויבים כמו שאמרת ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו.

ושופטיך -
ששמת עליך מדעתך, הרי אתה רואה כי לא יועילוך מלך ושולטנים ושרים כי אם בעזרתי.

ויונתן תירגם:
אהי – הפוך, כמו איה שתרגם:

אן מלכך וגו'.

[יג, יא]
אתן לך -
נתתי לך מלך באפי, כי לא ברצוני שאלתם מלך, כמו שאמר: אותי מאסו ממלוך עליהם ולקחתי אותו בעברתי שמת במלחמת פלשתים ולא מלך אלא שנתים ותוכלו להכיר כי אין לכם מלכות אלא מלכותי, והמלך שאמנה עליכם אם יעשה רצוני - תנצלו הוא ואתם מכל רע.

ויש מפרשים:

אתן לך על שאול כמו שפירשנו ואקח על צדקיהו שהיה המלך האחרון.

ויש מפרשים:

במלכי השבטים ירבעם והושע בן אלה, ומה שאמר על ירבעם באפי כי באף שהיה לו על מלכות בית דוד נתנו.

[יג, יב]
צרור -
שמור הוא אצלי כמו הדבר השמור בתוך הצרור, כמו שאמר איוב: חתום בצרור פשעי.

והעון וחטאת - הוא עון העגלים.

[יג, יג]
חבלי יולדה -
צירים כצירי יולדה יבואו לו, בצרות שאביא עליו.

והוא בן לא חכם -
לפי שהמשיל חבליו לחבלי יולדה אמר כי הנולדים אינם חכמים, כלומר הדורות הבאים שראו אבותיהם בצרה בעונותיהם לא היו חכמים ולא התבוננו כי אבותם בעונם מצאתם הצרה ולא שבו ממעללי אבותיהם ועשו רע כמוהם.

כי עת לא יעמד במשבר בנים -
כי אם היה חכם לא היה עומד עת אחת במשבר כי במהרה היה יוצא מן המשבר לאויר העולם והמשבר הוא הרחם, ויש בנים זריזים בטבעם בצאתם מן הרחם ויצאו מהרה, כן הם אם היו חכמים לא היו עומדים שעה אחת בצרה, כי מיד שהיו שבים אל השם יתברך היו נצלים מהצרה.

במשבר -
פתוח כי הוא סמוך למלת בנים ונקרא הרחם משבר מפני חבלי היולדה ושבריה שיש לה בהיות הולד ברחם ולא יוכל לצאת מהרה.

[יג, יד]
מיד שאול אפדם -
הייתי פודה אותם מיד שאול, אם היו חכמים.

ממות אגאלם -
כפל הענין במלות שונות.

אהי דברך מות -
אבל עתה שאיננו חכם אלא נבל וכופר בטובתי, לא די שלא אפדך ממות אלא אביא עליך המות בדבר ובחרב וברעב ובחיה רעה.
ופירושו דבריך - דברי ששלחתי לך ולא שמעת בקולי הוא יגרום לך המות.
ואמר דברך כמו דברי, כי הכנויים יפלו על הפעל ועל הפעול וכן ושמחתים בבית תפלתי, שמעתי את תפלתך.

ויש מפרשים:

דבריך - מן דבר, לפי שסמכו למלת קטבך וכן הוא אומר: מדבר באפל יהלך מקטב ישוד צהרים.

ויונתן תירגם:

יהא מימרי בהון וגו'.

אהי קטבך שאול -
ואני אהיה גורם כריתתך לשאול קטבך עניין כריתה.
וכן מקטב ישוד צהרים.

ותרגום ירושלמי:

לחטוב עצים - למקטב אעין.

וקטבך בא בקמץ הקו"ף שלא כמנהג משקלו וכמוהו: קטני עבה.

נוחם יסתר מעיני -
הנוחם שהייתי מנחם על רעתם, כמו שאמר וינחם ה' על הרעה עתה יסתר מעיני כל כך הרבו לפשוע.

[יג, טו]
כי הוא -
כי אפרים היה מפריא בין אחים עד שלא עשה העגלים היה הולך וגדל ופורה בין אחיו, כמו שאמר יעקב עליו: ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים ועתה שחטא יבא קדים רוח ה' והוא מלך אשור, והמשילו לקדים שהוא רוח מזרחית, כי ארץ אשור מזרחית לארץ ישראל.

ועוד אמר: קדים - לפי שהוא רוח קשה, ואמר רוח ה' להגדיל הרוח ולחזקו, כמו כהררי אל שלהבת יה

ואמר גם כן רוח ה' - לפי שהאל יתברך העיר את רוחו לבא על ישראל וכן אמר ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח פלאסר מלך אשור וגו' וכן כתוב: כשמלך מנחם בא פול על ארץ ישראל ובימי פקח בא תגלת פלאסר מלך אשור ובימי הושע בן אלה עלה שלמנאסר מלך אשור על שומרון ויצר עליה.

ממדבר עולה -
כי הרוח הוא תמיד במדבר.
או פירושו כי מדבר יש בין ארץ ישראל לארץ אשור ומפני אותו הרוח שהוא מלך אשור, יבוש מקור אפרים, שהוא היה מתחלה כמו עץ פורה על מים, כמו שנאמר עליו: בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, ועתה יבוש מקורו ויחרב מעינו, מפני אותו הרוח.

יבוש -
שרשו יבש בשקל יאות מן יאת ויחרב כמו יבש מן חרבו המים.

הוא ישסה -
אותו הרוח ישסה אוצר כל כלי חמדה.