מצודות דוד, הושע פרק ט



פסוק א
אל גיל. ר"ל אין ראוי לך לשמוח על שום גילה
כי זנית.
ולכן מהראוי שתתאונן בכל עת
אהבת אתנן.
אהבת לקבל אתנן לחזור אחריה על הגרנות ר"ל חזרת על העובדי כוכבים לבקש מהם עזרה ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה שחוזרת על הגרנות לקחת דגן באתננה:

פסוק ב
לא ירעם. ר"ל לא יהיה להם למאכל כי לא תצמח
יכחש בה.
ישקר בעדת ישראל ר"ל לא ישפיע לה היין:

פסוק ג
לא ישבו וגו'. כי יגלו ממנה
ושב.
מפני אויב ינוס למצרים לשבת בה
ובאשור.
בהיותם בגולה באשור יאכלו מאכל טמא ומאוס כי לא יוכלו לשמור מאכלם בנקיות:

פסוק ד
לא יסכו. זה אמר על בני יהודה מעתה אין לו חפץ בנסכיהם ולא ינסכו לה' יין וזבחיהם אינם ערבים עליו
כלחם אונים להם.
הקרבנות הם בעיניו כלחם הבא להם בגזל אשר מטמא ומתעב את האוכלו
כי לחמם.
הקרבנות שמביאים יותר טוב שיהיה למלא נפשם שהם יאכלוהו ולא יבוא לבית ה' כי לא לרצון הוא:

פסוק ה
מה תעשו. ר"ל מהו הזכות שתנצלו בו ביום הקבוע על תשלום הגמול
וליום חג ה'.
ביום שיבוא אליכם מה' זבח והריגה מזבחי בהמות החג והוא כפל ענין במ"ש:

פסוק ו
הלכו משד. כאשר ילכו מארצם מפני השודד הנה מצרים תקבץ אותם כי שם יבואו עם יוחנן בן קרח כמ"ש בירמיה
מוף תקברם.
כי שם ימותו ע"י חרב נבוכדנאצר ולא ישובו לארצם
מחמד לכספם.
בתי חמדתם שהם אוצרות כספם הנה הקימוש יירש אותם כי שם תצמח ובאהליהם תצא החוח:

פסוק ז
באו. הנה עתה באו הימים של זכרון עונותיהם ובאו הימים של גמול תשלומיהם וידעו ישראל כי הן קרבו ובאו
אויל הנביא.
ר"ל יראו שהנביא השקר המבטיחם על השלום שהוא אויל ולא דבר בו ה'
איש הרוח.
הוא הנביא השקר אשר חשבו שיש בו רוח נבואה והוא כפל ענין במ"ש
על רוב עונך.
בעבור רוב עונך רבה עליך נטירת האיבה מה':

פסוק ח
צופה אפרים. צופה יש לאפרים עם האלוה שעשה לעצמו והוא נביא השקר אשר להם המתנבא בשם עבודת כוכבים ואותו הנביא הוא לפח מוקש פרוסה על כל דרכיו של אפרים כי כמו שהפח יפול בו הצפור כן בדברי נביא השקר יפול אפרים
משטמה בבית אלהיו.
בבית עבודת כוכבים יש לו נטירת איבה כי נביא השקר המתמיד לשבת שם כאלו נוטר לו איבה במה שמתעה אותו לדרך רעה לרע לו:

פסוק ט
העמיקו שחתו. העמיקו לעשות הרע ושחתו דרכם כמו בני בנימין בפלגש בגבעה אשר החזיקו ידי עוברי עבירה כי כ"כ נביאי השקר מחזיקים ידי עוברי עבירה בהבטחת השלום ולכן יזכור עונם לשלם עליהם גמול:

פסוק י
כענבים במדבר. כמו המוצא ענבים במדבר מקום שמם שהם חביבים עליו מאד כן מצאתי את ישראל ר"ל כן היו חביבים עלי בעת מצאתים לי לעם
כבכורה.
כתאנה המבושלה באילן התאנה ראשונה לכולן שהיא משמחת לב רואיה כן ראיתי אבותיכם ר"ל כן שמחתי כאשר ראיתי את אבותיכם נמשכים אחרי
המה באו.
וכאשר המה באו אל בעל פעור ופרשו עצמם מה' אל הבושת
ויהיו שקוצים כאהבם.
אז היו שקוצים ומתועבים בעיני כערך אהבתם שאהבתי אותם מתחלה:

פסוק יא
כעוף יתעופף כבודם. הכבוד יפרח מהם כמו העוף הפורח מהר ר"ל לא יהיה נעשה בהם הכבוד הנעשה לילדים בעת הוולדם ובעת הכנסתם בבריתו של אברהם אבינו
מלדה.
מהם יפרח הכבוד בעת הלידה כי אז ימותו עד לא יבואו לזמן הכנסת הברית ולא ישיגו הכבוד הנעשה אז
ומבטן.
ומהם יפרח הכבוד בעת יצאו מבטן כי יולדו מתים ולא ישיגו אף הכבוד הנעשה לילדים בעת הוולדם
ומהריון.
מהם יפרח הכבוד בעת ההריון ר"ל לא יעברו נשותיהם כלל וממילא יפרח הכבוד ואיננו:

פסוק יב
כי אם יגדלו. אשר אם כמה מהם יגדלו את בניהם וינצלו מהמקרים ההם הנה אשכלם מאדם ר"ל ימותו עד שלא יגיעו לגבול איש כי ימותו עודם קטנים
כי גם וגו'.
אשר לבד זה יהיה בכל מעשיהם אוי להם בעת אסיר להפרד מהם:

פסוק יג
אפרים. אתה אפרים הנה היית במעלה גדולה כמו שראיתי את צור שהיא שתולה במדורה במעלה גדולה כן היית גם אתה
ואפרים וגו'.
ר"ל והנה אפרים מה גמול שלם נתעסק להוציא בניו אל הורג לזבחם לעכו"ם:

פסוק יד
תן וגו' מה תתן. ר"ל מה שתתן לאח"ז תן להם מיד וחוזר ומפרש תן להם רחם משכיל וגו' ר"ל למה ימותו הבנים בנערותם להרבות אבלם טוב יותר שתתן להם רחם משכיל שנשי אפרים יפילו עוברם מת או שיהיו שדי נשותיהם צומקים ר"ל שלא יתעברו כלל שאז השדים צמוקים ונגובים מבלי לחלוחית חלב כי כשתהר האשה מתחיל לבוא לחלוחית חלב בדדיה ולא זולת ההריון:

פסוק טו
כל רעתם בגלגל. ר"ל הרעה הגדולה שבכל הרעות היא מה שהעמידו עבודת כוכבים בגלגל במקום שעמד המשכן בתחלה
כי שם וגו'.
ר"ל אשר שנאתם שיהיו שמה והשנאה הוא בעבור רוע מעלליהם ולכן אגרשם מביתי הוא גלגל שהיה שם בתחלה בית ה' ומשכנו
אהבתם.
לאהוב אותם
כל שריהם.
כי כל שריהם סוררים :

פסוק טז
הכה. הנה כבר הוכה אפרים במכאובי הצרות ונתייבש שרשם עד שלא יגדלו עוד פרי כדרך האילן שנתייבש שרשו ור"ל נחלש מאד ולא יוליד עוד בנים
גם כי ילדון.
אף אם כמה מהם ילדון הנה אמית מחמדי בטנם ר"ל הטובים והנחמדים שבהם:

פסוק יז
ימאסם. ה' ימאס בם
נודדים וגו'.
נדים ונעים בגולה בין הבבליים ובין הכשדיים:

הפרק הבא    הפרק הקודם