בשבילי התנ"ך
 
ילקוט שמעוני, עמוס פרק ו


המשך סימן תקמה
הוי השאננים בציון -
זה שבט יהודה ובנימין.

והבוטחים בהר שומרון -
אלו עשרת שבטים.

נקובי ראשית הגוים -
הבאים משני שמות: משם ועבר, עו"א משהם אוכלים ושותים, מתעסקים בדברי תפלות:
מי חכם כבלעם?
מי גבור כגלית?
מי עשיר כהמן?

ואח"כ באים ישראל ואומרים להם:
אחיתופל לא היה חכם?!
שמשון לא היה גבור?!
קרח לא היה עשיר?!

עברו כלנה -
זה קטספון.

ולכו משם חמת רבה -
זה אנטוכיא.

ורדו גת פלשתים -
אלו תלוליא דפלסטני.

המנדים ליום רע =
ליומא של גלות.

ותגישון שבת חמס -
זה עשו, הגשתם עצמכם לישב אצל חמס.

השוכבים על מטות שן -
על ערסין דפיל,

וסרוחים על ערשותם -
שהיו מסריחין בעבירות על מטותיהן.

ואוכלים כרים מצאן -
אמרו: כשהיה מבקש אחד מהם לאכול עגל, היו כל הבקרים מעבירין לפניו ועומד עליו ושוחטו.

הפורטים על פי הנבל כו' השותים במזרקי יין -
רב ור' יוחנן ורבנן,
רב אמר:

קלוריא.

ר' יוחנן אמר:
בכוסות קטנים.

ורבנן אמרי:
בכוסות (שאין בהם זכוכית) [שיש להם זרבוביות].

מהיכן שותים יין?
ר' אבהו ב"ר חנינא:
מפתגותא, שהיה יינן מפתה את הגוף.

רבנן בשם ר' חנינא אמרין:
מפלגותא.
על יינן נתפתו וגלו עשרת שבטים.

וראשית שמנים ימשחו -
רב הונא בש"ר יחזקאל אמר:
זה שמן אנפיקינון, שמשיר את השער ומחליק את הבשר.

ר' ינאי אמר:
זה שמן אסטכטון.
כל השבח הזה - ולא נחלו על שבר יוסף וגו' לכן - עתה יגלו בראש גולים.

וסר מרזח סרוחים -
מהו מרזח סרוחים?
א"ר אייבו שלש עשרה (ח) דימסיאות היו להם, אחד לכל שבט ושבט ואחד לכלם, וכלם חרבו ולא נשתייר להם (ט) אלא זה בלבד, לידע כמה תעוב נעשה בהם.

ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק -
א"ר יצחק:
כל הנהנה מסעודת הרשות לסוף גולה, שנאמר: אוכלים כרים מצאן.
וכתיב: עתה יגלו בראש גולים.

שנו רבותינו:
כל המרבה סעודתו בכל מקום, לסוף מחריב ביתו, ומאלמן את אשתו, ומייתם את בניו, ולמודו משתכח, ומחלוקות רבות באות עליו, ודבריו אינם נשמעין, ומחלל שם שמים ושם אביו ושם רבו, וגורם שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות.

אמר אביי:
וקרו ליה בר מיחם תנורי.

רבא אמר:
בר מרקד בי כובי.

רב פפא אמר:
בר מלחך פינכי.

רב שמעיה אמר:
בר מך רבע.

וראשית שמנים ימשחו -
א"ר יהודה אמר רב:
זה פלייטון.

השותים במזרקי יין -
רבי אמר ורבי אסי,
חד אמר:

זה קנישקנין.

חד אמר:
שמזרקין כוסותיהם זה לזה.

השוכבים על מטות שן וסרוחים -
א"ר יוסי בר חנינא:
מלמד שמשתינים בפני מטותיהם ערומים.
מגדף בה רבי אבהו:
אי הכי היינו, דכתיב: לכן עתה יגלו בראש גולים - משום שמשתינים בפני מטותיהם ערומים יגלו בראש גולים?!

אלא א"ר אבהו:
אלו בני אדם שאוכלים ושותים זה עם זה ומדביקין מטותיהן זה לזה ומחליפים נשותיהן זה לזה, ומסריחין מטותיהן בשכבת זרע שאינה שלהם.

וסר מרזח סרוחים -
א"ר אבהו:
מנין לאבל שמסב בראש?
שנאמר: אבחר דרכם ואשב ראש וגו' כו' ינחם.

ינחם אחרים משמע?

א"ר נחמן:
ינחם כתיב,

ר' יצחק אמר מהכא:
וסר מרזח סרוחים-
מר וזח, נעשה שר לסרוחים.

הפרק הבא    הפרק הקודם