בשבילי התנ"ך
 
ילקוט שמעוני, עמוס פרק ז


המשך סימן תקמה
חדל נא מי יקום יעקב -
(כתבו ברמז שי"ג):

כה הראני והנה אדני נצב על חומת אנך -
על שורא דאוניתא.

ובידו אנך -
כבעל חוב שעומד ושטרו בידו.
ודכוותה: ויקם מלך חדש - כבעל חוב שעומד ושטרו בידו,
ודכוותה: צלמא דכן רב = כבעל חוב ושטרו בידו.

מה אתה רואה עמוס, ואמר אנך -
זו סנהדרי גדולה, שהם כמנין אנ"ך.

ויאמר אדני הנני שם אנך -
א"ר סימון:
אמר הקב"ה: אני מיסרו בעוה"ז, אבל בעוה"ב לא אוסיף עוד עבור לו.

ויאמר הך הכפתור -
זה יאשיה מלך יהודה.

וירעשו הסיפים -
אלו סנקליטים שלו.

ובצעם בראש כלם -
רבי שמעון בר רבי אבא בש"ר יוחנן:
בצעם בראש כלם יפוק.

ר' יודן בשם ר' יוחנן:
לקופה מלאה עונות, מי מקטרג בראש כלם?
גזל.

סימן תקמו
אמר רבי יעקב בר אדא בשם רבי יוחנן:
כ"ד חטאות סדר יחזקאל ומכלם לא חתם אלא בגזל: והנה הכיתי כפי אל בצעך.

ר' פנחס בשם ר' יוחנן:
לבני אדם שהיו עובדי ע"א ומגלי עריות ושופכי דמים, הגזל חמור מכולם.

ובידו אנך -
אמר ר' אבהו:
שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם:
אונאה,
גזל,
ועבודת אלילים.

אונאה, דכתיב: ובידו אנך.
גזל, דכתיב: חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד.
ועבודת אלילים, דכתיב: העם המכעיסים אותי על פני תמיד.
כל השערים ננעלו חוץ משער אונאה, שנאמר: ובידו אנך.

רבי אליעזר אומר:
הכל ע"י שליח, חוץ מאונאה, שנאמר: ובידו אנך.

ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי וגו' -
(בשמואל ברמז קי"ג):

סימן תקמז

וישראל גלה יגלה -
כתיב: בעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם - והיא אז (י) שנת (שלש) [ארבע] לאחז, אפשר לומר כן?!
אלא מלמד, שהיה גזרה גזורה כן בימי עמוס, (יא) שנתים לפני הרעש.
ואומר: וישראל גלה יגלה מעל אדמתו.

כיוצא בו: שבועים שבעים נחתך על עמך.
רבי יוסי אומר:
שבועים שבעים - משחרב בית ראשון עד שחרב בית שני שבעים לחרבנו וארבע מאות ועשרים לבנינו.
ומה תלמוד לומר שבועים שבעים?
שהיתה גזרה גזורה קודם שבעים שנה.

כיוצא בו: (יב) והיו ימיו מאה ועשרים שנה.
ואומר: בשנת שש מאות שנה לחיי נח.
אפשר לומר כן?!
אלא שהיתה גזרה גזורה כן, קודם עשרים שנה.

הפרק הבא    הפרק הקודם