ילקוט שמעוני, יונה פרק ג


המשך סימן תקנ
וקרא אליה את הקריאה - (כתוב ברמז שמ"ג).

ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים -
כתיב: ואת רסן בין נינוה ובין כלח היא העיר הגדולה.
אין אנו יודעים אם נינוה היא העיר הגדולה אם כלח היא עיר גדולה, אלא ממה דכתיב: ונינוה היתה עיר גדולה, הוי נינוה היא עיר גדולה.
נינוה היתה מהלך (ארבעים) [שלשת] ימים. והיו שנים עשר שווקים, וכל שוק ושוק היו בו שניים עשר אלף בני חצרות, וכל חצר י"ב בתים, וכל בית ובית שנים עשר גבורים, וכל גבור היו לו י"ב בנים, והיה יונה מכריז בשוק והיה קולו נשמע מהלך ארבעים יום והיו שומעים קולו כל בית ובית. באותה שעה הגיע הדבר לאסנפר מלך נינוה:

רבי נחוניא בן הקנה אומר:
תדע לך, התשובה מפרעה שמרד בהקב"ה מאד, מי ה' אשר אשמע בקולו, ובלשון שחטא בו בלשון עשה תשובה: מי כמוכה באלים ה', והצילו הקב"ה מן המיתה, לספר כחו וגבורתו, שנאמר: ואולם בעבור זאת העמדתיך - ומלך בנינוה, ואנשי נינוה כותבים כתבי עמל וגוזלים ומתעבין במשכב זכור, ושלח הקב"ה יונה להתנבא עליה להחריב, ושמע פרעה ועמד מכסאו וקרע בגדיו ולבש שק והכריז בכל עמו שיצומו כל העם שלשה ימים, והעמיד אנשים ונשים לבד, וכן בהמה מצד אחד וילדיה מצד אחד, והילדים רואים שדי אמם ובוכים וגם אמם רואים הילדים ובוכים, והיו יותר משנים עשר ריבוא אדם.

וינחם (ה') [האלהים] על הרעה אשר דיבר -
ארבעים יום האריך אפו כנגד ארבעים יום ששלח ליונה לנינוה, ולאחר ארבעים יום שבו לדרכיהם הרעים יותר מן הראשונים, ונבלעו המתים בשאול תחתית, שנאמר: מעיר מתים ינאקו.

ויקראו אל אלהים בחזקה -
אר"ש בן חלפתא:
חציפא נצח לבישא כל שכן לטובו של עולם, ועמד מלך מכסא מלכותו וכו' (כדלעיל), והגביה יונקי שדים שלהם כלפי מעלה ואמר להקב"ה בבכי גדול: עשה בשביל אלו שלא חטאו, ביום שלישי חזרו כלם מדרכם הרעה, אפילו מציאה שאדם מצא בשדות ובכרמים בשווקים וברחובות החזירו לבעלים, ואפילו לבנים של גזל שבנו בפלטין של מלך, סתרו הפלטין והחזירו הלבנים לבעליהם, וכל כרם וכרם שהיו בו שתי נטיעות, או שני אילנות מן הגזל עקרון והחזירום לבעליהן, וכן בגד שהיו בו שתי פקעיות של גזל, קרעו הבגד והחזירו, עשו משפט וצדקה.
וכל עבירה שבידו מתודה ומקבל עליו דין תורה, אם סקילה - סקילה אם שרפה - שרפה, ואפילו מכר אדם לחברו בית חורבה ומצא בו ממון וכו' כמעשה מלכא קציא (כתוב ברמז תשכ"ז).

מה היה עושה הדיין?
בקש שטר של אותה חורבה ומצא ל"ה דורות ומצא יורש לאותו האיש שהטמין אותו ממון והחזירו לבעליו.

סימן תקנא
וירא האלהים את מעשיהם -
א"ר יצחק:
ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם:
צדקה,
צעקה,
שנוי השם,
ושנוי מעשה.

צעקה, דכתיב: ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם.
צדקה, דכתיב: וצדקה תציל ממות.
שנוי השם, דכתיב: ויאמר ה' אל אברהם שרי אשתך וגו'.
שנוי מעשה, דכתיב: וירא האלהים את מעשיהם וגו'.

ויש אומרים:
אף שנוי מקום, שנאמר: ויאמר ה' אל אברם לך לך, והדר: ואעשך לגוי גדול, ואידך ההוא זכותא דארעא דישראל הוא דקא גרים.

שנו רבותינו:
סדר תעניות כיצד?
מוציאין התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה על גבי תיבה, ובראש הנשיא, ובראש אב בית דין, וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו. וזקן שבהם אומר לפניהם דברי כבושים:
אחינו לא שק ולא תענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים גורמים, שנאמר: וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם.
ואומר: ויתכסו שקים האדם והבהמה.

מאי עבוד?
אסרו הבהמות לחוד וולדות לחוד.
אמרו לפניו: רבש"ע, אם אין אתה מרחם עלינו, אין אנו מרחמין על אלו.

ויקראו אל אלהים בחזקה -
מאי אמור?
אמר שמואל:
אמרו לפניו: רבש"ע, עלוב ושאינו עלוב, צדיק ורשע, מי נדחה מפני מי?

וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס -
אמר שמואל:
אפילו גזל מריש ובנאו בבירה, מקעקע הבירה ומחזיר מריש לבעליו.

ופליגא דר' יוחנן, דא"ר יוחנן:
מה שהיה בכף ידיהם החזירו, בשידה תיבה ומגדל לא החזירו.


הפרק הבא    הפרק הקודם